WEBVTT

00:00:08.661 --> 00:00:11.535
לבך שלך הופך לאהוב

00:00:11.535 --> 00:00:13.802
26 בינואר 2025
(עם כתוביות)

00:00:17.928 --> 00:00:20.054
ש: להרגשתי לעיתים אתה אומר,

00:00:20.054 --> 00:00:23.559
׳אנחנו לא יודעים כמה כנים
או כמה פתוחים אנחנו'.

00:00:23.559 --> 00:00:27.115
ואני מרגישה את זה.

00:00:27.115 --> 00:00:32.260
מ: בסדר, את אומרת,
׳לפעמים, אנחנו לא יודעים כמה אנחנו פתוחים׳.

00:00:32.260 --> 00:00:36.660
אני קצת מסכים.
אבל את מספיק פתוחה כדי לבוא לכאן.

00:00:36.660 --> 00:00:39.259
מ: את יודעת איזו חנות זו?
ש: כן.

00:00:39.259 --> 00:00:41.637
מ: איזו חנות זו?
[צחוק]

00:00:41.637 --> 00:00:44.593
ש: החנות... החנות הריקה.

00:00:44.593 --> 00:00:48.722
מ: חנות ריקה?
[צחוק]

00:00:48.722 --> 00:00:51.570
מ: זה מאוד חכם. טוב מאוד, בסדר.
ש: אולי.

00:00:51.570 --> 00:00:54.784
מ: אוקיי, אז את באה בשביל קצת ריקות.
[צוחק]

00:00:54.784 --> 00:00:56.944
[צחוק]

00:00:56.944 --> 00:01:01.526
מ: בסדר.
ש: אני פשוט מרגישה שקל לפספס את זה.

00:01:01.526 --> 00:01:05.350
מ: בחנות ריקה את לא יכולה לקנות.
אתה יכולה רק להיות.

00:01:07.860 --> 00:01:09.858
אין מה לרכוש.

00:01:09.858 --> 00:01:14.594
זו כותרת טובה, 'בואו לחנות הריקה'.
[צחוק]

00:01:14.594 --> 00:01:18.559
גנבים בבית ריק.

00:01:26.700 --> 00:01:29.432
אני רוצה להשתמש בזה.
אני רוצה שתשתמשו בזה.

00:01:29.432 --> 00:01:37.620
למה את משתמשת בדוגמה הזו?
'ריק. חנות ריקה״.

00:01:37.620 --> 00:01:44.220
מ: מה שאני מרגישה זה שאני לא יכולה להיות,
אני לא יכול להיות בטוחה ב-100 אחוז

00:01:44.220 --> 00:01:49.700
אם יש משהו שאני לא רואה.

00:01:49.700 --> 00:01:52.697
מ: כן.
אני לא יודע אם אי פעם פגשתי מישהו

00:01:52.697 --> 00:01:56.420
שבטוח ב-100 אחוז בדבר.

00:01:56.420 --> 00:02:00.740
חוץ מזה שאתה קיים.

00:02:00.740 --> 00:02:04.270
אולי את זה אפשר לומר בבטחון.
שאתה קיים,

00:02:04.270 --> 00:02:08.160
ושאתה חווה או קולט.

00:02:11.470 --> 00:02:15.382
מ: האם את מסכימה או לא? 
את יודעת שאת קיימת? ש: כן.

00:02:15.382 --> 00:02:18.195
מ: ושאת חווה?
ש: כן.

00:02:18.195 --> 00:02:20.863
מ: אז בואי נעבוד רק עם זה,

00:02:20.863 --> 00:02:23.432
כי כל השאר זה כמו תנועה חולפת לזה.

00:02:23.432 --> 00:02:26.310
כי הכל מגיע
ונתפס.

00:02:26.310 --> 00:02:30.271
הגעתו ולכתו נתפסים.
מדוע התפיסה היא כאן?

00:02:30.271 --> 00:02:33.420
משום שאת כאן, את קיימת.
עכשיו אנחנו חייבים להתבונן.

00:02:33.420 --> 00:02:35.890
עזבי את כל מה שיכול לבוא וללכת.

00:02:35.890 --> 00:02:40.567
עזבי את כל זה עכשיו.
רק את ותפיסה.

00:02:40.567 --> 00:02:42.723
ובהינתן את והתפיסה,

00:02:42.723 --> 00:02:47.403
מה הכי אמיתי, אם אחד מהם צריך ללכת?

00:02:52.866 --> 00:02:54.946
הממ?

00:02:57.530 --> 00:03:01.300
את אומרת, 'אני תופסת׳. 'אני תופסת׳.

00:03:01.300 --> 00:03:03.960
אז, 'אני תופסת', פירושו כל חוויה,

00:03:03.960 --> 00:03:08.542
כל מה שקורה נתפס
על ידי התחושה הזו של 'אני'.

00:03:08.542 --> 00:03:10.575
מ: כן?
ש: כן.

00:03:10.575 --> 00:03:14.730
מ: אז את יכולה לומר אפילו,
'אני לא תופסת׳.

00:03:14.730 --> 00:03:18.224
מה שאומר,
אני תופסת שאני לא תופסת.

00:03:18.224 --> 00:03:21.350
אני הולך לשמור את זה נקי ופשוט.

00:03:21.350 --> 00:03:23.360
אז...

00:03:27.570 --> 00:03:32.850
דובר 1: גורוג׳י, מה דעתך
אתה קולט ריקנות?

00:03:35.160 --> 00:03:38.386
ש: בדיוק כשאמרת, 'מה יותר נכון?'

00:03:38.386 --> 00:03:42.223
אני לא זוכרת בדיוק מה אמרת,
כמו, 'את תופסת?'

00:03:42.223 --> 00:03:44.762
מ: את יודעת שאת קיימת.
ש: כן.

00:03:44.762 --> 00:03:48.960
מ: ואת זה שאת קולטת
או חווה את התפיסה שלך

00:03:48.960 --> 00:03:52.970
דרך החושים או המיינד?

00:03:52.970 --> 00:03:55.700
בין אם מצב פנימי או מצבים חיצוניים,

00:03:55.700 --> 00:04:00.700
זה נתפס על ידך.

00:04:00.700 --> 00:04:03.630
אז כל מה שבא, יכול ללכת.

00:04:03.630 --> 00:04:08.210
מצבים נפשיים, מצבים רגשיים,
חברים יכולים לבוא,

00:04:08.210 --> 00:04:11.266
אנשים חיים, אנשים נשארים, אנשים מתים,

00:04:11.266 --> 00:04:13.670
את מרגישה חולי, את מרגישה בריאות,

00:04:13.670 --> 00:04:17.530
אתה מרגישה התרגשות, מרגישה שעמום,
מרגישה עייפות, מרגישה אנרגיה.

00:04:17.530 --> 00:04:21.200
מ: את כל אלו את תופסת,
והם באים והולכים.

00:04:21.200 --> 00:04:27.560
מ: את, שתופסת אותם,

00:04:27.560 --> 00:04:32.336
האם זה בא והולך?
האם זה אישי?

00:04:32.336 --> 00:04:35.590
מ: כמו כן, מצבים אישיים מגיעים.
ש: כן.

00:04:35.590 --> 00:04:40.070
מ: אז גם זה
בתחום השדה הנתפס, נכון?

00:04:40.070 --> 00:04:43.676
אז אפילו הדברים האלה,
והתחושה של 'אני',

00:04:43.676 --> 00:04:48.490
ואוטוביוגרפיה, הרעיונות שלך על החיים,

00:04:48.490 --> 00:04:52.420
כל הדברים האישיים האלה,
הם גם נתפסים. בסדר?

00:04:52.420 --> 00:04:56.680
מ: והם יכולים לשנות צורה,
וגם השינוי שלהם נתפס.

00:04:56.680 --> 00:04:59.681
אז הם לא יכולים להיות זה התופס אותם.

00:04:59.681 --> 00:05:02.070
מ: נכון?
ש: כן.

00:05:02.070 --> 00:05:09.200
מ: זה שתופס, האם זה

00:05:09.200 --> 00:05:12.910
חומרי או לא חומרי? זה לא חומרי?

00:05:12.910 --> 00:05:16.270
ש: זה לא חומרי.
מ: זה לא חומרי.

00:05:16.270 --> 00:05:20.670
ש: אני לא יכולה לומר מה זה.
אבל אני חווה ש...

00:05:20.670 --> 00:05:26.100
מ: מי מדבר עכשיו?

00:05:26.100 --> 00:05:29.199
מ: זו לא שאלה טריקית.
ש: אני מחפשת.

00:05:29.199 --> 00:05:33.670
מ: מן הסתם, התגובה מגיעה
באופן כל כך זורם וכל כך נוח,

00:05:33.670 --> 00:05:38.492
אין הכרח להגיב על כך
שכל הדברים האלה נתפסים.

00:05:38.492 --> 00:05:41.510
ולא משנה מיהו שתופס,

00:05:41.510 --> 00:05:46.110
הוא עצמו לא יכול להיתפס על ידי איכות.

00:05:46.110 --> 00:05:51.600
האם זה זכר או נקבה?
האם זה משהו מהדברים האלה? לֹא.

00:05:51.600 --> 00:05:56.659
אז, תשובות, תגובות מגיעות משם.

00:06:02.230 --> 00:06:06.300
אז אפילו התגובות שמגיעות
הן גם נתפסות,

00:06:06.300 --> 00:06:10.988
זורמות מתוך, מה שלא יהיה,
משהו, או שום דבר.

00:06:10.988 --> 00:06:15.765
ש: אני לא יודעת אם זה זורם
מתוך משהו. זה נתפס.

00:06:15.765 --> 00:06:19.630
מ: אוקיי, הם מופיעים גם,
הם מופיעים.

00:06:19.630 --> 00:06:24.870
אז זה התופס אותם,
מה יש לומר על זה

00:06:24.870 --> 00:06:28.060
האם זה מובנה או לא מובנה?

00:06:28.060 --> 00:06:33.030
ש: זה לא מובנה.
מ: בסדר.

00:06:33.030 --> 00:06:37.271
מ: האם זה משמעותי עבורך?
ש: זה משמעותי. זה כן.

00:06:37.271 --> 00:06:44.300
מ: בסדר. מאיפה מתחילה הבעיה?,
אם מתחילה בעיה

00:06:44.300 --> 00:06:48.419
מ: האם זו מיומנות חדשה שפיתחת?

00:06:51.260 --> 00:06:55.700
וכל אחד יכול ליישם [את זה].
זה לא ספציפי לך.

00:06:55.700 --> 00:07:00.202
זה לכל אחד.
לכולם יש תחושה של 'אני', 'אני הווה',

00:07:00.202 --> 00:07:03.794
אבל זה משויך במהירות לגוף,
'אני האדם הזה',

00:07:03.794 --> 00:07:07.590
'אני מגרמניה', 'אני מהמקום הזה',
'אני רופא',

00:07:07.590 --> 00:07:11.440
'אני זה וזה וזה', זה נרכש.

00:07:11.440 --> 00:07:15.240
אז זה מרגיש
כמו להיות משהו שניתן לזיהוי.

00:07:15.240 --> 00:07:19.180
אבל מהמקום שלך,
זה גם מבנה שנראה.

00:07:19.180 --> 00:07:22.370
ה'אני' שרואה אותם
הוא לא הדברים האלה.

00:07:22.370 --> 00:07:25.632
את לא יכולה לומר שזה רופא או אחות,

00:07:25.632 --> 00:07:31.601
או שזה 1.7 ס"מ,

00:07:31.601 --> 00:07:37.440
170 ס"מ, את מבינה,
אין בו אף אחד מהדברים האלה.

00:07:37.440 --> 00:07:40.654
איך הוא כשלעצמו?

00:07:40.654 --> 00:07:43.819
אם זה לא מתחבר לנקודות תפיסה

00:07:43.819 --> 00:07:48.099
או דברים לתפוס?; בפני עצמו?

00:07:51.929 --> 00:07:54.290
ש: זה לא מופרע מדבר.

00:07:54.290 --> 00:07:57.850
מ: כן. בסדר, החזירי את הדברים חזרה.

00:07:57.850 --> 00:08:00.870
מ: האם זה מופרע על ידם?
ש: לא.

00:08:00.870 --> 00:08:04.719
ש: זה... אם הזהות מתפספסת.

00:08:04.719 --> 00:08:08.409
מ: אם הזהות?
ש: לא נראית.

00:08:08.409 --> 00:08:11.970
מ: אז, זהות מביאה את כל הצרות?

00:08:11.970 --> 00:08:16.350
ש: הזדהות מביאת את כל הצרות.
אבל עבור מי?

00:08:16.350 --> 00:08:21.410
מ: אה. את שואלת אותי על ידי מי?
[צחוק]

00:08:21.410 --> 00:08:27.370
מ: את צריכה למצוא.
ממש כאן. זה טוב.

00:08:27.370 --> 00:08:32.448
ש: הצרות לא יכולות להיות עבור
מה שלא נוגע בהן.

00:08:32.448 --> 00:08:35.132
מ: כן.

00:08:35.132 --> 00:08:39.330
מ: האם זה, 'שלא נוגע בהן׳
אובייקט של תפיסה?

00:08:39.330 --> 00:08:42.480
ש: לא.
מ: איפה זה?

00:08:45.170 --> 00:08:47.922
ש: אין לו מיקום.

00:08:49.592 --> 00:08:52.400
מ: אין לו בעיה?
ש: אין לו בעיה.

00:08:52.400 --> 00:08:57.930
מ: אוקיי, בואי נלך להיכן שהבעיות נמצאות.

00:08:57.930 --> 00:09:01.776
מ: מדוע את מנסה לפתור משהו
אם אין לזה בעיה?

00:09:01.776 --> 00:09:05.120
ש: 'למה לנסות לפתור משהו
שאין לו בעיה?'

00:09:05.120 --> 00:09:08.120
מ: כן. אין לזה בעיה!
[צחוק]

00:09:08.120 --> 00:09:10.831
אז לאן נלך עכשיו כדי למצוא בעיה?

00:09:10.831 --> 00:09:14.050
זה טוב. זה בסדר!
אנחנו מחפשים וזה טוב.

00:09:14.050 --> 00:09:18.510
אני לא רוצה להרגיש,
'אה! כן. סוף העניין. בסדר, אני הולך עכשיו'.

00:09:18.510 --> 00:09:21.600
כי בעיות מתחילות היכנשהוא

00:09:21.600 --> 00:09:24.370
וכולם מוטרדים מזה.

00:09:24.370 --> 00:09:29.440
מי זה כולם? 
את זה אתם גם חייבים למצוא.

00:09:29.440 --> 00:09:35.610
נראה שאתם אף אחד,
ואתם גם מישהו.

00:09:46.240 --> 00:09:49.847
בנסיגה זו אתה מגיע ל..

00:09:49.847 --> 00:09:55.970
'אה, בעצם, אני כאן.
'אני', אבל 'אני' כמה נמצא כאן?'

00:09:55.970 --> 00:09:59.060
ובכן, זה בהחלט לא האדם.

00:09:59.060 --> 00:10:03.563
זה לא זכר או נקבה.
זה לא מוסלמי או נוצרי.

00:10:03.563 --> 00:10:07.958
זה משהו...
משהו, שאין דבר עליו.

00:10:07.958 --> 00:10:10.488
מ: האם זו תגלית בעלת ערך?
ש: כן.

00:10:10.488 --> 00:10:14.630
מ: כן. אז שם אין בעיות.
ש: לא.

00:10:14.630 --> 00:10:20.100
מ: בסדר. אז להיכן מגיעות הבעיות
הן נמצאות במקום שבה נמצאת הזהות,

00:10:20.100 --> 00:10:23.240
מ: המקום בו, 'אני מישהו'.
ש: כן.

00:10:26.310 --> 00:10:30.784
מ: האם יש דרך
שהתחושה הזו של להיות מישהו...

00:10:30.784 --> 00:10:34.250
איך זה נראה עכשיו
ממקום הגילוי שלך?

00:10:34.250 --> 00:10:36.250
"שלמעשה, ביסוד,

00:10:36.250 --> 00:10:39.740
אני לא אף אחד מהדברים האלה
שדיברנו עליהם'.

00:10:39.740 --> 00:10:46.356
איך הדברים...
עולם הדברים... מה ערכם?

00:10:46.356 --> 00:10:48.640
הם לא משפיעים על זה,

00:10:48.640 --> 00:10:51.970
אבל, איכשהו,
זו בטח הסיבה שהם משחקים,

00:10:51.970 --> 00:10:54.860
וכאן התחושה 'אני' גם קיימת,

00:10:54.860 --> 00:10:59.776
ותחושה מאוד מוכרת של 'אני'.
אבל האם זה יציב?

00:10:59.776 --> 00:11:03.420
האם זה תמיד קבוע, ה'אני' הזה, 
העכשיו הזה, ה'אני' השני?

00:11:03.420 --> 00:11:07.108
ש: ה'אני' הנע שאינו קבוע.
מ: כן. כן.

00:11:07.108 --> 00:11:11.880
מ: אז האם זה לא ה'אני' הזז
שהגיע לסטסאנג?

00:11:11.880 --> 00:11:14.210
ש: כן.
מ: כן.

00:11:17.380 --> 00:11:24.620
מ: כי מה?
כי הוא לא יכול לשלוט בעולמו.

00:11:24.620 --> 00:11:30.303
ש: וטוב שזה בלתי אפשרי,
כי אני לא, זה לא...

00:11:30.303 --> 00:11:34.768
ש: זה לא יגלה מה זה באמת
אם יש לזה שליטה במשהו.

00:11:34.768 --> 00:11:40.060
כאילו אם הבעיה הזאת לא תהיה
והכאב, בהזדהות הזו,

00:11:40.060 --> 00:11:43.470
לא יהיה דחף ל...

00:11:43.470 --> 00:11:48.130
מ: אז חייבת להיות תחושת חירום.
חייב להיות לו דחף.

00:11:48.130 --> 00:11:53.719
מהו הדחף של ה'אני' הזה,
שהוא ה'אני'-אדם?

00:11:53.719 --> 00:11:55.720
כי כל בני האדם,

00:11:55.720 --> 00:12:03.610
יש לנו את המסכה או המחלה הזו של 'אני' -אני.
'אני'-אני.

00:12:03.610 --> 00:12:07.200
מה ה'אני'-אני באמת מחפש?

00:12:07.200 --> 00:12:09.908
כל אחד יכול להתיחס לזה.

00:12:09.908 --> 00:12:16.088
ה'אני'-אני,
האם 'אני'-אני שקט ומרוצה ושמח?

00:12:16.088 --> 00:12:19.130
לא. 
אז מה זה רוצה?

00:12:19.130 --> 00:12:22.200
דובר 2: להיות חופשי מסבל.

00:12:22.200 --> 00:12:24.520
מ: זה להיות חופשי מסבל.

00:12:24.520 --> 00:12:26.980
רק אתה? רק אתה?
[מלמול בסנגהה]

00:12:26.980 --> 00:12:29.440
אה, בסדר, בסדר.
להיות חופשי מסבל.

00:12:29.440 --> 00:12:32.900
מ: ממה זה סובל?
קבוצה: ההשלכה שלו.

00:12:32.900 --> 00:12:36.578
מ: השלכה. זו השלכה.
דה דה...

00:12:36.578 --> 00:12:41.290
אנחנו על בסיס משותף עכשיו.
יש בזה קצת סבל.

00:12:41.290 --> 00:12:45.210
ש: אבל אני לא בטוחה שה'אני' הזה,
המזוהה,

00:12:45.210 --> 00:12:47.471
רוצה להיות בשלום.

00:12:47.471 --> 00:12:49.669
מ: רוצה להיות?
ש: בשלום.

00:12:49.669 --> 00:12:52.810
מ: זה לא רוצה להיות בשלום?
ש: אני לא בטוחה לגבי זה.

00:12:52.810 --> 00:12:55.420
מ: את שמדברת, עכשיו, את לא זה.

00:12:55.420 --> 00:12:58.444
מ: זה מה שאת אומרת?
ש: לא להיות...?

00:12:58.444 --> 00:13:03.770
מ: לא האדם;
את לא בטוחה אם האדם הזה הוא באמת...

00:13:03.770 --> 00:13:08.130
מי מדבר עכשיו?
רק שיהיה ברור. ותראי.

00:13:08.130 --> 00:13:10.250
את מתבוננת מהיכן?

00:13:10.250 --> 00:13:15.160
ממקום מזוהה
או מקום לא מזוהה?

00:13:15.160 --> 00:13:21.466
יש תחושת, 'אני',
אני קורא לזה תודעה,

00:13:21.466 --> 00:13:27.429
ה'אני' הזה, ללא הזדהות חזקה
עם תחושת הזהות האישית,

00:13:27.429 --> 00:13:34.554
כלומר....
אני אקרא לזה הברהמן, לעת עתה.

00:13:34.554 --> 00:13:38.410
רק כי אני יכול להשתמש
במילה אחרת שהיא פרהברהמן.

00:13:38.410 --> 00:13:42.345
מבינים? בסדר.
אז זו התודעה.

00:13:42.345 --> 00:13:45.367
זה מצב הגורו של ההוויה,

00:13:45.367 --> 00:13:48.147
שזה הכל, עבור כולם, זה שם.

00:13:48.147 --> 00:13:52.860
זה שבו עולם האדם
והעולם שלו, וכל זה,

00:13:52.860 --> 00:13:57.880
נראה מכאן,
אבל לא מוטרד ממנו.

00:13:57.880 --> 00:14:01.710
וממקום זה, יש ל'אני הווה' את הכוח,

00:14:01.710 --> 00:14:07.035
על ידי התבוננות לתוך המרחב
של ה'אני'-אישי ו׳אני׳ אדם,

00:14:07.035 --> 00:14:11.281
ניתן קצת חסד,
כי בצורת ה'אני'-האישי...

00:14:11.281 --> 00:14:14.850
אנחנו עוקבים? זה טוב?
בצורת ה'אני'-אישי׳

00:14:14.850 --> 00:14:18.430
זו עדיין תודעה,
זה מצב של תודעה.

00:14:18.430 --> 00:14:22.178
ותחושת ההוויה הזו,
אם תרצו לקרוא לזה נשמה...

00:14:22.178 --> 00:14:25.510
האם אנחנו בסדר כרגע?
רק עובדים על מילים.

00:14:25.510 --> 00:14:31.553
הנשמה, יש לה מאפיינים שונים.

00:14:31.553 --> 00:14:35.554
בהודו מדברים על הגונות השונות,

00:14:35.554 --> 00:14:38.090
שהן סוג של איכויות אנרגטיות

00:14:38.090 --> 00:14:42.086
שמשפיעות על הנשמה, על נטיית הנשמה.

00:14:42.086 --> 00:14:46.000
ש: סליחה, אבל לנשמה
אתה קורא אדם עכשיו? או מה?

00:14:46.000 --> 00:14:49.275
מ: כן. תני לי פשוט להמשיך
ואז תראי.

00:14:49.275 --> 00:14:53.680
מ: אז, התחושה של להיות מישהו,

00:14:53.680 --> 00:14:57.016
ישות עם מאפיינים, עם היסטוריה,

00:14:57.016 --> 00:15:00.251
עם השתייכות, עם הורים, עם משפחה,

00:15:00.251 --> 00:15:04.393
עם כל הדברים האלה, תיאור עצמי,

00:15:04.393 --> 00:15:07.255
שהופך אותך לייחודית.

00:15:07.255 --> 00:15:10.190
לפחות, בינתיים,

00:15:10.190 --> 00:15:14.040
כי, גם, את ממשיך להשתנות
מה שאת אומרת על עצמך.

00:15:14.040 --> 00:15:18.380
אם תמשיך לכתוב אוטוביוגרפיה
על פני תקופה של 20 שנה,

00:15:18.380 --> 00:15:22.400
זה ימשיך להשתנות;
אז האדם אינו יציב.

00:15:22.400 --> 00:15:24.400
ואילו, ה'אני',

00:15:24.400 --> 00:15:28.020
שמייצר את
ההשלכה של המיינד והאדם...

00:15:28.020 --> 00:15:33.280
אני הולך לקרוא לאדם ולמיינד כדומים,
כרגע.

00:15:33.280 --> 00:15:38.010
אם אתם רוצים שאדבר על...
זה טוב אם אתם מבינים את הדבר הזה,

00:15:38.010 --> 00:15:40.640
אז זה נהיה יותר ברור, לא?

00:15:40.640 --> 00:15:45.420
אז ה...

00:15:45.420 --> 00:15:50.106
מ': מצב התודעה האישי
הוא המקום אליו כל הקונפליקטים יכולים להגיע.

00:15:50.106 --> 00:15:53.076
התשוקה יכולה לבוא.
כאב, חיים, מוות, אתה ואני.

00:15:53.076 --> 00:15:55.590
זה, זה, למעלה, למטה, גן עדן, גיהנום;

00:15:55.590 --> 00:15:58.710
כל הדברים האלה נמצאים שם,
עבור האדם.

00:15:58.710 --> 00:16:01.674
זו אף פעם לא סביבה יציבה!

00:16:01.674 --> 00:16:04.870
ואפילו לעצמו,
בלי שום דבר שיפריע,

00:16:04.870 --> 00:16:07.100
זה מפריע לעצמו.

00:16:07.100 --> 00:16:09.893
זה גם סובל מעצמו,
'אני בודד,

00:16:09.893 --> 00:16:12.230
אני לא יודע מה אני הולך לעשות'.

00:16:12.230 --> 00:16:14.810
אז זה אף פעם לא חופשי מבעיה.

00:16:14.810 --> 00:16:20.832
אבל הוא גם במסע
של העולם הזה, כפי שאנו מכירים אותו,

00:16:20.832 --> 00:16:25.100
כל אחד במסע של גילוי עצמי.

00:16:25.100 --> 00:16:27.760
אולי אין מודעות לזה באופן כזה.

00:16:27.760 --> 00:16:32.209
לזמן מה, הדחף שלנו לגלות דברים
יכול להיות רק פנומנלי.

00:16:32.209 --> 00:16:35.855
כמו 'אני רוצה להיות עורך דין', 
'אני רוצא להיות רופא', 'להיות מפורסם',

00:16:35.855 --> 00:16:39.105
'אני רוצה להיות זמר',
'אני רוצה להיות משהו'.

00:16:39.105 --> 00:16:43.500
וכל זה מניב פירות.
זה כוח! זה מייצר פירות.

00:16:43.500 --> 00:16:47.870
אתה יכול באמת להיות מפורסם או עשיר,
וכל מיני דברים כאלה.

00:16:47.870 --> 00:16:51.539
אבל אנחנו מגלים,
אפילו אלה שהתעשרו מאוד,

00:16:51.539 --> 00:16:54.851
בשלב מסוים הם לא מרוצים
עם עושר,

00:16:54.851 --> 00:16:57.370
שכן כל המערכת בנויה כך.

00:16:57.370 --> 00:17:00.780
אתה אף פעם לא יכול להיות באמת מסופק,

00:17:00.780 --> 00:17:05.580
באמת באמת מרוצה, עד שאתה בבית.

00:17:05.580 --> 00:17:08.900
ו'בית' פירושו להיות ער
לטבע האמיתי שלך,

00:17:08.900 --> 00:17:11.770
שהוא לא במקום אחר,
לא שם.

00:17:11.770 --> 00:17:16.220
זה כמו להתקלף.

00:17:16.220 --> 00:17:20.540
אז...

00:17:20.540 --> 00:17:23.691
אז הדרך שלי להסתכל על זה

00:17:23.691 --> 00:17:27.698
היא שהאדם הוא האחד
שנמצא במסע,

00:17:27.698 --> 00:17:29.818
של החיים.

00:17:29.818 --> 00:17:31.836
ולא הייתי אומר...

00:17:31.836 --> 00:17:36.516
כי במחשבה של אדווייטה,
'האדם לא קיים', 'המיינד לא קיים',

00:17:36.516 --> 00:17:39.980
"העולם לא קיים"... וכדומה
ובסופו של דבר זו אכן האמת,

00:17:39.980 --> 00:17:43.075
אבל אתה חייב להבין
באיזה אור זה אמיתי.

00:17:43.075 --> 00:17:47.958
כי כשאתה אומר לבריות
שיש להם רעיון חזק על העצמי

00:17:47.958 --> 00:17:52.623
ושיש להם פילוסופיה,
יש להם הקלה, אמונה, כל הדברים האלה,

00:17:52.623 --> 00:17:54.904
'זה לא נכון, זה לא קיים',

00:17:54.904 --> 00:17:58.760
זה מאוד פוגע, אתה לא יודע...
היי, 'מה אתה אומר!'

00:17:58.760 --> 00:18:03.150
חלקם יכולים לאמץ את הדבר הזה
ואכן למדו וקיבלו את הגישה הזו,

00:18:03.150 --> 00:18:07.831
אבל בתוכם זה לא נכון!
משהו חייב להיות ברור.

00:18:07.831 --> 00:18:14.050
אז התחושה של להיות מישהו,
זו תודעה!

00:18:14.050 --> 00:18:16.794
כשאתה אומר 'אני', כשאתה מרגיש 'אני'...

00:18:16.794 --> 00:18:21.299
כי אף אחד לא נתן לך 'אני'.
כל השאר אתה מקבל.

00:18:21.299 --> 00:18:25.558
אף אחד... ההורים שלך לא אמרו,
'אני הולך לקרוא לך בשם 'אני''.

00:18:25.558 --> 00:18:30.520
ובכל זאת לכל היצורים יש את ההתייחסות העצמית
האינטואיטיבית הזו של 'אני'.

00:18:30.520 --> 00:18:33.520
לא הגרסה האנגלית.

00:18:33.520 --> 00:18:36.250
אז אפילו ליתושים יש תחושה של 'אני'.

00:18:36.250 --> 00:18:40.410
'אני' מצביע על קיום, 'אני קיים'.
זה מה שזה באמת אומר.

00:18:40.410 --> 00:18:44.060
אבל ה'אני'-אישי
לעתים רחוקות מאוד נוגע בשורש הזה,

00:18:44.060 --> 00:18:48.830
שמשמעותו קיום
ושהוא מודע.

00:18:48.830 --> 00:18:53.326
זה אפילו לא יודע שהוא לא יכול למות,
כתודעה.

00:18:53.326 --> 00:18:56.010
התודעה לא יכולה למות!

00:18:56.010 --> 00:19:00.210
אבל האמונה, 'אני הגוף', יכולה למות.

00:19:00.210 --> 00:19:05.481
אבל זה לא אומר שזה מת.
הגוף ימות.

00:19:05.481 --> 00:19:07.790
אבל מה שאתה לא יכול למות.

00:19:07.790 --> 00:19:11.750
זה פשוט יעבור לחוויות נוספות,

00:19:11.750 --> 00:19:14.260
אם יש עוד דברים לחוות.

00:19:14.260 --> 00:19:19.257
אז הדחף הזה בפנים,
עם ישויות שונות בגופים שונים...

00:19:19.257 --> 00:19:22.470
ננסח זאת כך,
זהויות בגופים שונים,

00:19:22.470 --> 00:19:25.355
הם במסע,
בהתאם לבשלות שלך.

00:19:25.355 --> 00:19:27.560
יש אנשים שרק רוצים להיות מפורסמים!

00:19:27.560 --> 00:19:31.092
או, 'אני רוצה 5 ילדים'.
'לגור בבית יפהפה'.

00:19:31.092 --> 00:19:33.606
'אני רוצה מספיק כסף 
לעשות מה שאני רוצה'.

00:19:33.606 --> 00:19:37.680
רצונות אלו מותרים
על ידי פרהברהמן, פראםאטמן,

00:19:37.680 --> 00:19:39.988
החיים נותנים את החיים בזה.

00:19:39.988 --> 00:19:43.418
אפשר לקבל את כל הרצונות. טובים ורעים.

00:19:43.418 --> 00:19:46.300
וזה יעזור לך להגשים את הרצונות שלך.

00:19:46.300 --> 00:19:49.335
אפילו גנב,
שרוצה להיות גנב טוב יותר.

00:19:49.335 --> 00:19:52.345
זה נותן את הכוח
ללמוד להיות גנב טוב יותר!

00:19:52.345 --> 00:19:55.888
כי לאלוהים יש שימוש בך, כגנב גדול!
[צחוק]

00:19:55.888 --> 00:19:59.160
כי הוא הולך לשכלל את האחרים,

00:19:59.160 --> 00:20:03.490
שיכולים להתפתח יותר,
דרך הגניבות שלך.

00:20:03.490 --> 00:20:08.840
הם זקוקים לגנבה הזו
כדי להתקדם עוד יותר.

00:20:08.840 --> 00:20:14.080
כל העניין מנוהל באופן יפהפה
[צחוק]

00:20:14.080 --> 00:20:17.520
על ידי פראמאטמן שדואג לכל הדברים.

00:20:17.520 --> 00:20:21.120
דבר אחד לא נעלם.
לא רק עבור בני אדם,

00:20:21.120 --> 00:20:24.928
ממלכת הנמלים, ממלכת הדבורים,

00:20:24.928 --> 00:20:30.683
הסוס וכל ממלכה.
הוא האלוהים של כולם.

00:20:30.683 --> 00:20:34.100
יש להם את הכללים שלהם.
יש להם את הפילוסופיות שלהם.

00:20:34.100 --> 00:20:37.770
יש להם את הדרכים שלהם.
יש להם אהבות וחוסר אהבות.

00:20:37.770 --> 00:20:40.521
יש להם את הדחפים ואת הסבל שלהם.

00:20:40.521 --> 00:20:43.240
הכל מתפתח, איכשהו.

00:20:43.240 --> 00:20:46.360
בואו נישאר קצת בעולם שלנו. בְּסֵדֶר?

00:20:46.360 --> 00:20:49.388
אז בעולם שלנו, הדחף הזה קיים,

00:20:49.388 --> 00:20:51.950
ולזמן מה, תלוי ב...

00:20:51.950 --> 00:20:56.787
כי לא כל הישויות
נמצאות באותה רמת בגרות.

00:20:56.787 --> 00:21:01.477
הוא עשה את זה כך. הוא לא אמר,
"כל מי שבוגר הולך לכאן,

00:21:01.477 --> 00:21:05.230
וכולכם מתבגרים...'
לא, הוא מערבב את זה. ואנחנו נלחמים.

00:21:05.230 --> 00:21:08.680
אבל אנחנו צריכים את זה גם.
אתם מבינים?

00:21:08.680 --> 00:21:12.010
אז אני אומר
אל תתלונן על חייך.

00:21:12.010 --> 00:21:15.390
כל מה שנשלח אליך,
אם אתה לוקח את זה רק כ..,

00:21:15.390 --> 00:21:18.960
'הדבר הזה קרה לי,
לא עשיתי דבר כדי לקבל את זה'.

00:21:18.960 --> 00:21:21.002
למעשה, הרווחת את זה!

00:21:21.002 --> 00:21:26.750
ואתה צריך לעשות שימוש בניסיון של זה
כדי להתעלות תוך עצמך.

00:21:26.750 --> 00:21:29.397
כשאתה מתעלה בעצמך

00:21:29.397 --> 00:21:32.870
האור שלך הופך לאור גם עבור אחרים.

00:21:32.870 --> 00:21:36.637
אך אל תחשוב ככה, 'אני האור שלי...'
[צחוק]

00:21:36.637 --> 00:21:38.638
אתם מבינים?

00:21:38.638 --> 00:21:42.020
אז, אם יש לכם גישה כזו, בסדר.

00:21:42.020 --> 00:21:46.160
אבל איכשהו זה נחוץ,
זה מצביע על משהו.

00:21:46.160 --> 00:21:49.189
במקום, 'אוי, הם תוקפים אותי...'

00:21:49.189 --> 00:21:53.060
העצמי, כאדם, הוא גם מאוד קצר ראייה

00:21:53.060 --> 00:21:55.214
ומאוד מתגונן.

00:21:55.214 --> 00:21:59.700
לכן הוא לא גדל כל כך מהר,
כי זה מרגיש פגיע.

00:21:59.700 --> 00:22:02.962
וכשאתה פגיע זה ננעל

00:22:02.962 --> 00:22:05.627
ו[מחקה ירי צלפים].
זה ננעל.

00:22:05.627 --> 00:22:10.339
כשאתה רואה את הדברים האלה, אתה מבין,
'... אבל תודעה עמוקה יותר...'

00:22:10.339 --> 00:22:13.900
היא בדיוק דיברה
מתוך אותה תודעה עמוקה יותר,

00:22:13.900 --> 00:22:16.930
שבה תחושת האדם ועולמו

00:22:16.930 --> 00:22:19.110
נראים ביתר ריחוק.

00:22:19.110 --> 00:22:24.220
את אומרת, 'אבל אני מדבר איתך...
אבל מכאן, אני בעצם בסדר גמור'.

00:22:24.220 --> 00:22:28.660
מה את רוצה?
מה את צריכה?

00:22:28.660 --> 00:22:32.390
מה הבעיה שלך?
"למעשה, כאן, כלום בעצם."

00:22:32.390 --> 00:22:35.190
עבור בעיה, אני צריכה לחזור לשם.

00:22:35.190 --> 00:22:38.261
ושם יש את המצב של האדם.

00:22:38.261 --> 00:22:41.856
'השכנים שלי' ו'היחסים שלי'.
'ודברים...'

00:22:41.856 --> 00:22:46.321
וגם, 'האם אקבל מספיק כסף ו...'
אלו הצרות של האדם.

00:22:46.321 --> 00:22:49.099
הם כאן כדי לגרום לך לגדול.
לעזור לך.

00:22:49.099 --> 00:22:52.060
כשאתה רואה
ומבין את זה קצת,

00:22:52.060 --> 00:22:55.787
אתה לא כועס,
'הו, זה הם'. 'הם הסיבה'.

00:22:55.787 --> 00:22:57.787
אלא משתמש בזה.

00:22:57.787 --> 00:23:03.624
אבל כשאתה בא לכאן,
אני רוצה להריץ קדימה! מה שאתה יכול.

00:23:03.624 --> 00:23:05.900
אתה יכול ללכת טיק טוק, טיק טוק...

00:23:05.900 --> 00:23:10.120
או שאתה יכול איכשהו להגיע לראייה הגדולה.

00:23:10.120 --> 00:23:16.500
אתה יכול לנסוע דרך צעדים.
או שאתה יכול לנסוע דרך גלקסיות.

00:23:16.500 --> 00:23:20.601
אז הנה, אני מרגיש, ואני מניח,
אתם יכולים לתקן אותי,

00:23:20.601 --> 00:23:24.545
שכשאתה בא לכאן,
יש, בתוכך, היכולת

00:23:24.545 --> 00:23:27.860
ל [נושף],
ללבלב אל מצבים גבוהים יותר.

00:23:27.860 --> 00:23:30.048
כשאתה מבין, 'חכו רגע,

00:23:30.048 --> 00:23:33.940
אני קצת מבזבז את הזמן שלי כאדם,
די הרבה.

00:23:33.940 --> 00:23:38.650
כי עכשיו אני מודע לעצמי
בתודעה, כתודעה.'

00:23:38.650 --> 00:23:40.675
ומה קורה בזה?

00:23:40.675 --> 00:23:43.765
ובכן, כשאתה לומד להתבונן,
כפי שהראיתי,

00:23:43.765 --> 00:23:47.310
למדו להתבונן יותר בדברים,
משום שאנו מזדהים מדי.

00:23:47.310 --> 00:23:49.510
אם אתה מזדהה אתה מאט.

00:23:49.510 --> 00:23:52.668
ומה קורה?
אתה מתחיל לצבור מושגים.

00:23:52.668 --> 00:23:55.100
וככל שתצבור יותר מושגים,

00:23:55.100 --> 00:24:00.890
כך תהיה יותר אטום,
יותר מוצק, נוקשה יותר.

00:24:00.890 --> 00:24:04.020
אם אתה מכיר אנשים
שיש להם ערימה של מושגים,

00:24:04.020 --> 00:24:08.486
המושגים שלהם והמושגים שלך לא יכולים לרקוד.
'לא, לא, וואו, וואו.'

00:24:08.486 --> 00:24:11.440
אפילו משפחה יכולה להיות כזו.

00:24:11.440 --> 00:24:16.808
אז מה שתרוויח,
על ידי התבוננות בריתוק,

00:24:16.808 --> 00:24:21.750
ללמוד להסתכל ולראות
אם אתה יכול לתפוס את הראייה,

00:24:21.750 --> 00:24:24.460
שבה אפילו דמות האדם שלך,

00:24:24.460 --> 00:24:32.370
דמות האדם, הנושאת את כל עולמך,
היא עצמה נראית!

00:24:32.370 --> 00:24:35.699
כאשר אתה יכול לראות, אתה יכול לומר, 'וואו!'

00:24:35.699 --> 00:24:39.410
זה לא רק עולם, אלא האני האישי

00:24:39.410 --> 00:24:42.280
שיש לו את ההשתקפות של העולם הזה.

00:24:42.280 --> 00:24:47.160
הם, אני אומר, שני צדדים של מטבע אחד.
הם הולכים ביחד.

00:24:47.160 --> 00:24:51.801
הטעות שלך הייתה
שאתה מזהה את עצמך ומרגיש,

00:24:51.801 --> 00:24:55.748
"כן, אבל זה העולם,
הכל לא בסדר שם. זה לא אני״.

00:24:55.748 --> 00:24:57.750
ומה גורם לך לעשות את זה?

00:24:57.750 --> 00:25:01.140
זה בגלל שאתה כאדם
גם מכונה 'אני'.

00:25:01.140 --> 00:25:06.481
ו'אני' פירושו אלוהים!
אתם מבינים?

00:25:06.481 --> 00:25:12.691
ה'אני' שלכם הוא התודעה,
שהיא העיקרון האלוהי.

00:25:12.691 --> 00:25:17.796
אז אתם מבינים את ה'אני' הזה, ה'אני'-אני,
וה'אני'-'אני', או ה'אני'.

00:25:17.796 --> 00:25:19.800
אתם רואים את ההבדל.

00:25:19.800 --> 00:25:24.400
כשאנחנו נכנסים ל'אני'-אני,
כל חייכם נאבקים, 'זה, אני לא יכול להשיג...',

00:25:24.400 --> 00:25:27.730
'זה חולה ו...'
זה חזק! זה חזק.

00:25:27.730 --> 00:25:31.330
מקורו לא נמצא בצורת גוף אחת.

00:25:31.330 --> 00:25:34.112
זה נמשך כבר הרבה זמן.

00:25:34.112 --> 00:25:38.360
אבל בהדרגה, זה הולך וגדל,
דרך מה שאני מכנה, 'שדה הגונה'.

00:25:38.360 --> 00:25:42.520
ב'גונאס' הכוונה לאנרגיה מסוימת שהיא...

00:25:42.520 --> 00:25:49.243
גונה טמאסית פירושה
שישות העצמי עמידה יותר

00:25:49.243 --> 00:25:52.781
ומוטרדת בקלות רבה יותר

00:25:52.781 --> 00:25:56.528
ומלאה הזדהות והתנגדות,

00:25:56.528 --> 00:25:59.830
זה נקרא טמאסיק גונה, טמא גונה.

00:25:59.830 --> 00:26:02.283
והאנרגיה, האנרגיה של הישות,

00:26:02.283 --> 00:26:06.030
יכולה להיות גם
משהו שאפשר לקרוא לו ראג'ה גונה,

00:26:06.030 --> 00:26:09.840
שמשמעותה היא שהנשמה יותר אנרגטית,
מלאת תשוקה.

00:26:09.840 --> 00:26:13.790
יש רצון לעשות דברים, זה הרפתקני.
יש הרבה רעיונות...

00:26:13.790 --> 00:26:18.212
ואז, גם,
גונה אחרת, הנקראת סאטווה גונה.

00:26:18.212 --> 00:26:20.368
סאטווה גונה טהורה יותר,

00:26:20.368 --> 00:26:24.160
כלומר שדה האנרגיה
נמשך יותר לרוח.

00:26:24.160 --> 00:26:27.890
הוא רוצה להתפתח בתודעה.
רוצה להגשים.

00:26:27.890 --> 00:26:32.230
הגונות האלה משחקות
בתוך ההוויה.

00:26:32.230 --> 00:26:36.470
לחלק מהגונות יש יותר ביטוי,
חזקות יותר באחד.

00:26:36.470 --> 00:26:39.630
אחרות חזקות יותר באחר.
ככה זה.

00:26:39.630 --> 00:26:42.140
אז כולכם, אני אומר,

00:26:42.140 --> 00:26:48.040
אתם בטח מציגים
במידה מסוימת גונה סאטווה חזקה יותר.

00:26:48.040 --> 00:26:53.290
אבל יש לכם ראג'ה גונה שם,
מושכת בזנבכם. [צחוק]

00:26:53.290 --> 00:26:58.910
ולפעמים טמאס גונה,
'אהה' . [מחקה ייאוש]

00:26:58.910 --> 00:27:01.250
זה הכל חלק מזה.
[צחוק]

00:27:01.250 --> 00:27:05.070
זה סוג של ראייה מהנה, לא?
[צחוק]

00:27:05.070 --> 00:27:08.382
זה לא כל כך מצחיק, בעצם.
[עוד צחוק]

00:27:08.382 --> 00:27:10.450
אבל אנחנו מבינים קצת.

00:27:10.450 --> 00:27:14.970
אז, איכשהו להגיע לסטסנג,

00:27:14.970 --> 00:27:17.703
בלי שאף אחד לוחץ עליך לעשות את זה,

00:27:17.703 --> 00:27:21.030
משמעותו שהנשמה שלך נמשכת, קצת, אל זה.

00:27:21.030 --> 00:27:24.690
וככל שתגלה יותר,
ולא רק מבחינה אינטלקטואלית,

00:27:24.690 --> 00:27:29.420
אבל תתחיל לחוות את ההבנה שלך,
הבנה חווייתית,

00:27:29.420 --> 00:27:32.110
אתה מתעודד בתוכך.

00:27:32.110 --> 00:27:35.080
אתה מתאהב.

00:27:35.080 --> 00:27:39.758
אם אתה מתאהב במישהו
ואתה באמת מתאהב עמוקות,

00:27:39.758 --> 00:27:44.651
אתה לא תדרוש מאף אחד שיזכיר לך
לזכור את אהובך.

00:27:44.651 --> 00:27:48.429
הדחף מגיע מבפנים, הוא מושך,

00:27:48.429 --> 00:27:53.710
תמיד, מה שאתה עושה אתה חושב...
[צחוק]

00:27:53.710 --> 00:27:57.440
אז העצמי שלך,
הלב שלך הופך להיות האהוב

00:27:57.440 --> 00:28:02.060
של תחושת האדם שלך.

00:28:02.060 --> 00:28:06.640
זה בסאטווה גונה.
זה נמשך יותר ויותר.

00:28:06.640 --> 00:28:12.020
אחרי סאטווה גונה מה קורה?

00:28:12.020 --> 00:28:18.307
הם קוראים למצב אחד 'טוריה',
כלומר להיות נקי,

00:28:18.307 --> 00:28:20.980
לתפקד יותר מהתודעה.

00:28:20.980 --> 00:28:24.545
המצבים הנמוכים לא מטרידים אותך,
הם לא מפריעים.

00:28:24.545 --> 00:28:28.830
הזדהות לא מטרידה אותך.
בשלב מסוים זה לא יפריע לך.

00:28:28.830 --> 00:28:31.366
אנשים קוראים לך, 'אז את פולט?'

00:28:31.366 --> 00:28:34.250
'כן, זה השם שלי'. אתה עדיין משתמש בשם.

00:28:34.250 --> 00:28:38.750
כשאתה מתעורר לגמרי לתוך עצמך,
לא תצטרך לשנות שם.

00:28:38.750 --> 00:28:42.429
אתה לא צריך לקרוא לעצמך פרברהמן,

00:28:42.429 --> 00:28:44.539
או איזה שם נפלא.

00:28:44.539 --> 00:28:46.870
אתה עדיין יכול להשתמש בשם שלך.

00:28:46.870 --> 00:28:50.280
אבל אתה לא השם הזה.

00:28:50.280 --> 00:28:55.410
אתה מבין, זה כאילו, איכשהו,
משהו נפתח.

00:28:55.410 --> 00:28:57.730
מושגים לא נדבקים אליך.

00:28:57.730 --> 00:29:01.670
ככל שהם לא ידבקו בך,
הם לא כל כך חשובים.

00:29:01.670 --> 00:29:03.835
הכל זמין עבורך!

00:29:03.835 --> 00:29:07.834
אתה יכול להקשיב בלי להחליט,

00:29:07.834 --> 00:29:12.259
״לא, אני מאמין בזה. במה אתה מאמין?
מהי עמדתך?'

00:29:12.259 --> 00:29:17.320
זה לא באמת משנה,
כי אתה בכוליות של הווייתך.

00:29:20.250 --> 00:29:24.630
האם זה בסדר שאנחנו מדברים כך?
בואו ננקה את השדה. בְּסֵדֶר?

00:29:24.630 --> 00:29:27.556
מ: אנחנו מטאטאים את הבית,
אתם מבינים.

00:29:27.556 --> 00:29:32.200
מ: כשאתה אומר, '... אני לא יודע למה
אני ממשיך לקבל את הדברים האלה'...

00:29:32.200 --> 00:29:37.405
בניית מערכות יחסים דביקה שכזו.

00:29:37.405 --> 00:29:41.924
אז אני לא אומר, בוא אראה לך איך
לפתור את הבעיה, את הבעיה הזו...

00:29:41.924 --> 00:29:44.010
אני אומר, לא. למד משהו!

00:29:44.010 --> 00:29:49.770
למד להתבונן בתחושת ההזדהות שלך,
אהבותיה ושנאותיה,

00:29:49.770 --> 00:29:54.245
אבל עם קצת מרחק.
למד. אתה יכול לראות!

00:29:54.245 --> 00:29:56.680
ולמד להתנתק.

00:29:56.680 --> 00:29:58.700
ומה אמרתי?

00:29:58.700 --> 00:30:04.936
האם אני צריך לומר ש 99.9 אחוז
מהדברים שבעולם לא מטרידים אותך?

00:30:04.936 --> 00:30:09.380
מה שאומר שאתה יכול ללכת בכל מקום בעולם;
והדברים לא [יצמדו].

00:30:09.380 --> 00:30:13.170
לא, אתה יכול לזוז.
ריחוק טבעי!

00:30:13.170 --> 00:30:18.450
אבל ה-0.1 אחוז [צחוק]
של הדברים החשובים,

00:30:18.450 --> 00:30:21.570
'הו, כן. אבל לא, לא, וואו, אני לא אוהב ורוד!'

00:30:21.570 --> 00:30:25.407
[מחקה דחייה] 'לא אני!'
'אני לא אוהב את זה!'

00:30:25.407 --> 00:30:28.570
'נוצות טווס!'
'הו, תרחיק את זה ממני!'

00:30:28.570 --> 00:30:33.225
כל הדברים האלה משאירים אותך קשור
לצורת האדם.

00:30:33.225 --> 00:30:37.620
אתה עשוי להרגיש גאה, 'אני סוג כזה של אדם,
לא סוג כזה של אדם'.

00:30:37.620 --> 00:30:41.950
אנחנו לא מבינים איך אנחנו בוגדים

00:30:41.950 --> 00:30:47.320
ונסוגים מהיופי שלנו.

00:30:47.320 --> 00:30:52.040
כל זה אתה!

00:30:52.040 --> 00:30:56.818
לעולם לא תלמד ובאמת...

00:30:56.818 --> 00:31:03.853
תאהב את כולם!
גם את אלה שעדיין לא נולדו, אתה אוהב.

00:31:03.853 --> 00:31:09.960
״הו, לא, אבל אף פעם לא ראיתי אותם.
אה, לא ידעתי'. לא, לא!

00:31:09.960 --> 00:31:13.040
אתה מבין?
כי זה הטבע שלך.

00:31:13.040 --> 00:31:16.030
זו לא רק הבחירה שלך.

00:31:16.030 --> 00:31:19.240
אז אני אומר, מה הדבר הפשוט?

00:31:19.240 --> 00:31:24.601
למד להתבונן, יותר ויותר, עם ניתוק.
למד לראות.

00:31:24.601 --> 00:31:28.150
המיינד, המיינד של המאיה אומר,
״לא, זה בזבוז זמן.

00:31:28.150 --> 00:31:30.538
אני לא מקבל כלום מלעשות את זה.

00:31:30.538 --> 00:31:35.330
אני נרדם. בכל פעם שאני מנסה
להסתכל בלי התקשרות, אני נרדם.

00:31:35.330 --> 00:31:38.520
אפילו כאן כשעשינו זאת
תרגיל 'פשוט להיות'...'

00:31:38.520 --> 00:31:42.790
דינג דונג! אני אומר ככה...
[מחקה הירדמות] [צחוק]

00:31:42.790 --> 00:31:46.590
הרגע התעוררת!
[צחוק]

00:31:46.590 --> 00:31:52.780
מה זה?
זה סוג של התנגדות פסיכולוגית. זה בתוכנו.

00:31:52.780 --> 00:31:55.226
משהו שמנסה להתנגד

00:31:55.226 --> 00:31:57.970
להגעה למלאות של עצמך.

00:31:57.970 --> 00:32:01.490
זהו כוח, כוח המאיה הזה,
זה קצת התנגדות.

00:32:01.490 --> 00:32:04.550
אבל אל תדאג. זה ישתנה בקרוב.

00:32:04.550 --> 00:32:09.894
ברגע שאתה מתחיל להרגיש
את הדרשן של הלב שלך

00:32:09.894 --> 00:32:13.590
[שאיפה ונשיפה עמוקה]
כל כך הרבה עידוד.

00:32:13.590 --> 00:32:16.800
אבל אתה חייב להרוויח את זה!

00:32:16.800 --> 00:32:20.338
ומה שהמורה יעשה זה
בלימוד של הדבר הזה,

00:32:20.338 --> 00:32:24.460
אבל אתה חייב להיות נוכח!

00:32:24.460 --> 00:32:28.340
אתה חייב להיות על הסיפון.
אתה חייב להיות שם.

00:32:28.340 --> 00:32:33.000
כי אפילו הגורו הגדול ביותר לא יכול לעזור לך
אם הלב שלך לא נוכח.

00:32:33.000 --> 00:32:36.076
אתה חייב לעבוד בשביל זה.
ותראה מה זה, גם!

00:32:36.076 --> 00:32:41.020
זה מאוד מיסטי. אבל זה לא קשה.

00:32:41.020 --> 00:32:43.160
הדרך נעשתה כל כך נקיה.

00:32:43.160 --> 00:32:45.890
ככל שאתה עולה יותר, האקלים טהור יותר,

00:32:45.890 --> 00:32:48.980
כך העצה פשוטה יותר, אם אתה יכול לקבל אותה.

00:32:48.980 --> 00:32:51.220
אבל ההתנגדות חזקה יותר!

00:32:51.220 --> 00:32:54.741
כי העולם שלך [מחקה התנגדות]
נלחם.

00:32:54.741 --> 00:32:58.530
הוא עצלן. "אוח" ככה זה.
אתה חייב לצפות בו.

00:32:58.530 --> 00:33:02.776
אתה צריך ללמוד להתבונן בזה, בסדר?
ותמשיך הלאה.

00:33:02.776 --> 00:33:05.780
ומה שיש לך,
אתה יכול להגיד בשלב מסוים,

00:33:05.780 --> 00:33:10.620
״אין לי מה לעודד
כי המיינד שלי פשוט הורג אותי...'.

00:33:10.620 --> 00:33:15.500
ויש אנשים שאומרים,
'אבל גורוג'י אמר לך לעשות את זה'.

00:33:15.500 --> 00:33:18.260
'כן, כן.
כן, כן, אני אעשה ״.

00:33:18.260 --> 00:33:20.913
מַדוּעַ? כי יש לך אמונה.

00:33:20.913 --> 00:33:24.770
ומספיק אמונה לתת לך
קצת כוח, קצת אומץ.

00:33:24.770 --> 00:33:29.942
ואז גם החיים, המקור, מעצימים אותך,
כי בחרת.

00:33:29.942 --> 00:33:32.693
כשאתה בוחר...
בחרת הרבה דברים,

00:33:32.693 --> 00:33:35.610
אתה יכול להמשיך לבחור
הרבה דברים בחיים,

00:33:35.610 --> 00:33:40.660
אבל אתה בוחר את העליון!

00:33:40.660 --> 00:33:45.600
אתה בוחר בתודעת אלוהים,
אתה בוחר בעצמי.

00:33:47.540 --> 00:33:52.580
כשאני מדבר ככה,
זה נוגע בי, אתם מבינים?

00:33:52.580 --> 00:33:55.250
אם תבחר בזה,

00:33:55.250 --> 00:34:00.100
אז הנך משתמש באמת
בצורת חיים זו.

00:34:00.100 --> 00:34:04.980
כי אתה יכול לבחור דברים רבים,
שיעכבו אותך.

00:34:04.980 --> 00:34:08.266
וזה בסדר!
אתה אוהב את הדבר הזה. אתה אוהב את זה.

00:34:08.266 --> 00:34:10.600
זהו חופש. זה בסדר, זה בסדר.

00:34:10.600 --> 00:34:18.260
אבל אם יש, בליבך, את הבחירה הזו,

00:34:18.260 --> 00:34:23.060
אז בחרת את הבחירה הגבוהה ביותר!

00:34:23.060 --> 00:34:25.740
ואתה תיבחן!

00:34:25.740 --> 00:34:31.050
ואתה חייב לעבור את המבחן הזה.

00:34:31.050 --> 00:34:35.809
ואז כל החסד של פרברהמן
יגיע בשבילך.

00:34:39.110 --> 00:34:41.640
אם אתה אומר, 'כן, הלכתי מעבר לפינה,

00:34:41.640 --> 00:34:44.770
מישהו אמר, 'בו!'
אני לא רוצה יותר ללכת לשם'.

00:34:44.770 --> 00:34:47.810
ואז אתה מגיע ואומר, 'גורוג'י מה הכי גבוה?'

00:34:47.810 --> 00:34:54.858
הייתי אומר, לא עברת אפילו 
את השלב הנמוך ביותר! [צחוק]

00:34:54.858 --> 00:34:56.860
מ: אתה רוצה את הגבוה ביותר.

00:34:56.860 --> 00:35:00.860
אני אומר, אדם קטן בא,
אומר, 'תסתכל עליך. הו, לא, לא'.

00:35:00.860 --> 00:35:05.616
ואתה [מחקה ייאוש].
אני אומר, אבל אלו דברים קטנים.

00:35:05.616 --> 00:35:10.318
איך אתה הולך להתגבר?
על ידי הסתכלות ולמידה לתת לפחד...

00:35:10.318 --> 00:35:14.670
אל תנסה לעצור את הרגשות.
תן להם לבוא. אל תנסה לעצור אותם.

00:35:14.670 --> 00:35:19.130
מה שאתה צריך זה לא לעצור אותם,
אבל לראות אותם בצורה ברורה!

00:35:19.130 --> 00:35:22.760
רק לראות שזה רק כוח החיים!

00:35:22.760 --> 00:35:27.554
כוח ההרגל משחק
וזה התחום שלו, [מציין את הגוף]

00:35:27.554 --> 00:35:29.981
אלו החיישנים שלו.

00:35:29.981 --> 00:35:33.360
זה משחק כאן.
והמיינד משחק.

00:35:33.360 --> 00:35:38.188
ואתה אומר, 'אבל איך אני יכול לראות זאת?
איך אני רואה את זה?'

00:35:38.188 --> 00:35:42.328
ובהדרגה, אתה נשאר בסטסאנג שלך,
אתה מקשיב, אתה מתחיל למצוא,

00:35:42.328 --> 00:35:46.195
״וואו! היכן שנראה שאין דרך,
יש דרך!'

00:35:46.195 --> 00:35:51.164
'איזו דרך?'
'זה כאן, זה כאן, זה כאן.' [נוקש על הלב]

00:35:56.000 --> 00:35:59.759
אז אתה פשוט ממשיך.

00:35:59.759 --> 00:36:04.082
אל תנסה... אם משהו נפגע קצת,
לך תנסה משהו אחר,

00:36:04.082 --> 00:36:06.342
אתה מנסה משהו אחר ונהנה.

00:36:06.342 --> 00:36:10.070
לא, לא. חייבת להיות לך קצת אמונה!

00:36:10.070 --> 00:36:13.272
אם אין לך אמונה,
אתה יכול להתפלל, לשאול את באבא,

00:36:13.272 --> 00:36:17.876
'בבאג'י, בבקשה,
אני רוצה להאמין, אני סומך,

00:36:17.876 --> 00:36:22.770
אבל אני חלש, בבקשה תעזור לי'.
עזרתו של אלוהים מגיעה.

00:36:22.770 --> 00:36:27.070
העזרה מגיעה. תהיה צנוע.

00:36:27.070 --> 00:36:31.680
ככל שאתה גדל, טוב לב מגיע.
טוב לב מגיע.

00:36:31.680 --> 00:36:35.148
אולי לא הבנו
כמה לא טובת לב ההתנהגות שלנו.

00:36:35.148 --> 00:36:41.830
אנוכיות הולכת.
אמפתיה מגיעה.

00:36:41.830 --> 00:36:44.834
המרחב מגיע.

00:36:44.834 --> 00:36:48.204
הכבדות עוזבת.

00:36:50.630 --> 00:36:57.520
ברכה וחסד בלתי צפויים זורמים,

00:36:57.520 --> 00:37:03.990
לכאורה לא ראויים; זה מגיע.

00:37:03.990 --> 00:37:06.109
ואז, דברים שאתה מרגיש,

00:37:06.109 --> 00:37:10.437
'אבל איך זה הגיע?', מגיעים.

00:37:10.437 --> 00:37:14.569
כשאתה מתחיל להרגיש מצוין,
משהו הולך [הדחקה חדה]. 'אוי.'

00:37:14.569 --> 00:37:17.913
גם זה מגיע.
הכל מגיע. [צחוק]

00:37:17.913 --> 00:37:22.499
אתה מתכוון לוותר?
ככה זה בא.

00:37:28.550 --> 00:37:31.740
יש לי עצום...

00:37:31.740 --> 00:37:39.150
יש לי בלב, מצאתי,
האהבה לכל היצורים קיימת.

00:37:39.150 --> 00:37:41.520
לא עבדתי לטובת זה.

00:37:41.520 --> 00:37:47.317
אתה פשוט נשאר פתוח,
אתה מגיע לאהבתך הטבעית,

00:37:47.317 --> 00:37:50.470
המצב הטבעי שלך, נמצא שם.

00:37:50.470 --> 00:37:55.690
אבל השירות לסנגהה,

00:37:55.690 --> 00:37:59.250
מי, אם אני צודק בעניין,

00:37:59.250 --> 00:38:08.820
הם אלה שאני תופס
כנמצאים במסע גבוה יותר של התעוררות,

00:38:08.820 --> 00:38:16.860
ואז הגוף הזה, כוח החיים הזה,
מוקדש לכך.

00:38:16.860 --> 00:38:19.050
מוקדש לזה.

00:38:19.050 --> 00:38:22.980
יהיו לכם צרות,

00:38:22.980 --> 00:38:26.979
אבל אתם תתגברו עליהם.

00:38:31.200 --> 00:38:37.795
והכוח הגבוה והברור ביותר ביקום

00:38:37.795 --> 00:38:39.985
קורא אליכם.

00:38:39.985 --> 00:38:43.005
[שתיקה]

00:38:56.980 --> 00:39:01.489
ותומך בראייה שלכם.

00:39:04.830 --> 00:39:11.050
הפסיקו לחשוב על עצמכם
כאיזה דבר קטן.

00:39:11.050 --> 00:39:14.439
אך אל תחשבו על עצמכם
כדבר נהדר, גם כן.

00:39:14.439 --> 00:39:18.690
[צחוק]

00:39:18.690 --> 00:39:20.880
כן.

00:39:23.930 --> 00:39:28.410
והדבר היחיד שיחזור על עצמו:
אל תוותר.

00:39:28.410 --> 00:39:32.380
המשיך לחפש
ולהבהיר את אי ההבנה שלך לגביך.

00:39:32.380 --> 00:39:36.030
מישהו אומר, 'אבל אני עושה ככה'.
אני אומר, לא, לא, לא.

00:39:36.030 --> 00:39:39.301
זה מה שאני מראה?
בוא עכשיו, אתה כן. תראה...

00:39:39.301 --> 00:39:42.651
בוא.
[מצביע על נסיגה לראייה מרוחקת]

00:39:42.651 --> 00:39:45.450
אל תכניס את זה לכיס שלך!

00:39:45.450 --> 00:39:49.010
שים זאת בלבך. ולהישאר עם זה.

00:39:49.010 --> 00:39:54.930
וגדל בזה.

00:39:54.930 --> 00:39:59.180
וכך האוטוביוגרפיה
שאתה כותב באישיות שלך,

00:39:59.180 --> 00:40:02.100
תעלם.

00:40:22.455 --> 00:40:25.960
קבוצה: תודה.
מ: תודה.

00:40:41.410 --> 00:40:44.354
מ: מה שקורה גם הוא ש,

00:40:44.354 --> 00:40:49.334
אני מוצא עוד את אלה...
אני פשוט מוצא אותם.

00:40:49.334 --> 00:40:51.480
אנחנו נשארים ביחד. אנחנו מסתכלים.

00:40:51.480 --> 00:40:55.020
ומהר, מכאן,
[מציין רעש מיינדעסוק]

00:40:55.020 --> 00:40:59.260
פשוט לרדת.
[מצביע על מעבר מראש ללב]

00:40:59.260 --> 00:41:04.430
אתה רוצה להיכנס איתי?
אנחנו יורדים. שוהים.

00:41:04.430 --> 00:41:08.244
וכל ענייני המיינד הזה

00:41:08.244 --> 00:41:10.860
מתחילים להתייבש, באופן טבעי מאוד.

00:41:10.860 --> 00:41:12.600
פשוט פשוט.

00:41:12.600 --> 00:41:15.526
אמרתי לכם מההתחלה, זה פשוט,

00:41:15.526 --> 00:41:19.360
כי אתה לא צריך ליצור את העצמי שלך.

00:41:19.360 --> 00:41:22.242
אתה יכול ליצור עצמי כוזב.

00:41:22.242 --> 00:41:27.672
אבל את האני האמיתי שלך, 
אתה יכול רק לגלות.

00:41:27.672 --> 00:41:33.419
כשאתה מגלה את זה,
גם המגלה מתמזג בו.

00:41:48.131 --> 00:41:51.790
זכויות יוצרים 2025 Mooji Media Ltd.
כֹּל הַזְכוּיוֹת שְׁמוּרוֹת.

00:41:51.790 --> 00:41:54.876
אין לשכפל אף חלק מהקלטה זו

00:41:54.876 --> 00:41:57.969
ללא הסכמה מפורשת של Mooji Media Ltd.