לִבְּךָ שלך הופך לַאֲהוּב

26 בינואר 2025
(עם כתוביות)

ש: להרגשתי לעיתים אתה אומר,

'אנחנו לא יודעים כמה כנים
או כמה פתוחים אנחנו'.

ואני מרגישה את זה.

מ: בסדר, את אומרת,
׳לפעמים, אנחנו לא יודעים כמה אנחנו פתוחים׳.

אני קצת מסכים.
אבל את מספיק פתוחה כדי לבוא לכאן.

מ: את יודעת איזו חנות זו?
ש: כן.

מ: איזו חנות זו?
[צחוק]

ש: החנות... החנות הריקה.

מ: חנות ריקה?
[צחוק]

מ: זה מאוד חכם. טוב מאוד, בסדר.
ש: אולי.

מ: אוקיי, אז את באה בשביל קצת ריקות.
[צוחק]

[צחוק]

מ: בסדר.
ש: אני פשוט מרגישה שקל לפספס את זה.

מ: בחנות ריקה את לא יכולה לקנות.
את יכולה רק להיות.

אין מה לרכוש.

זו כותרת טובה, 'בואו לחנות הריקה'.
[צחוק]

גנבים בבית ריק.

אני רוצה להשתמש בזה.
אני רוצה שתשתמשו בזה.

למה את משתמשת בדוגמה הזו?
'ריק. חנות ריקה'.

מ: מה שאני מרגישה זה שאני לא יכולה להיות,
אני לא יכולה להיות בטוחה ב-100 אחוז

אם יש משהו שאני לא רואה.

מ: כן.
אני לא יודע אם אי פעם פגשתי מישהו

שבטוח ב-100 אחוז בדבר.

חוץ מזה שאתה קיים.

אולי את זה אפשר לומר בבטחון.
שאתה קיים,

ושאתה חווה או קולט.

מ: האם את מסכימה או לא? 
את יודעת שאת קיימת?

ש: כן.

מ: ושאת חווה?
ש: כן.

מ: אז בואי נעבוד רק עם זה,

כי כל השאר זה כמו תנועה חולפת לזה.

כי הכל מגיע
ונתפס.

הגעתו ולכתו נתפסים.
מדוע התפיסה כאן?

משום שאת כאן, את קיימת.
עכשיו אנחנו חייבים להתבונן.

עזבי את כל מה שיכול לבוא וללכת.

עזבי את כל זה עכשיו.
רק את ותפיסה.

ובין את והתפיסה,

איזה הוא הכי אמיתי, אם אחד מהם צריך ללכת?

הממ?

את אומרת, 'אני תופסת'. 'אני תופסת'.

אז, 'אני תופסת', פירושו כל חוויה,

כל מה שקורה נתפס
על ידי התחושה הזו של 'אני'.

מ: כן?
ש: כן.

מ: אז את יכולה לומר אפילו,
'אני לא תופסת׳.

מה שאומר,
אני תופסת שאני לא תופסת.

אני הולך לשמור את זה נקי ופשוט.

אז...

דובר 1: גורוג׳י, מה לגבי לומר,
שאתה תופס ריקנות?

ש: בדיוק כשאמרת, 'מה יותר נכון?'

אני לא זוכרת בדיוק מה אמרת,
כמו, 'את תופסת?'

מ: את יודעת שאת קיימת.
ש: כן.

מ: ואת זה שאת קולטת
או חווה את התפיסה שלך

דרך החושים או המיינד?

בין אם מצב פנימי או מצבים חיצוניים,

זה נתפס על ידך.

אז כל מה שבא, יכול ללכת.

מצבים נפשיים, מצבים רגשיים,
חברים יכולים לבוא,

אנשים חיים, אנשים נשארים, אנשים מתים,

את מרגישה חולי, את מרגישה בריאות,

אתה מרגישה התרגשות, מרגישה שעמום,
מרגישה עייפות, מרגישה אנרגיה.

מ: את כל אלו את תופסת,
והם באים והולכים.

מ: את, שתופסת אותם,

האם זה בא והולך?
האם זה אישי?

מ: כמו כן, מצבים אישיים מגיעים.
ש: כן.

מ: אז גם זה
בתחום השדה הנתפס, נכון?

אז אפילו הדברים האלה,
והתחושה של 'אני',

והאוטוביוגרפיה שלך, הרעיונות שלך על החיים,

כל הדברים האישיים האלה,
הם גם נתפסים. בסדר?

מ: והם יכולים לשנות צורה,
וגם השינוי שלהם נתפס.

אז הם לא יכולים להיות זה התופס אותם.

מ: נכון?
ש: כן.

מ: זה שתופס, האם זה

חומרי או לא חומרי? זה לא חומרי?

ש: זה לא חומרי.
מ: זה לא חומרי.

ש: אני לא יכולה לומר מה זה.
אבל אני חווה ש...

מ: מי מדבר עכשיו?

מ: זו לא שאלה מכשילה.
ש: אני מתבוננת.

מ: מן הסתם, התגובה מגיעה
באופן כל כך זורם וכל כך נוח,

לא דרוש מאמץ כדי להעיר
שכל הדברים האלה נתפסים.

ושמה שזה לא יהיה שתופס,

הוא עצמו לא יכול להיתפס על ידי איכות.

האם זה זכר או נקבה?
האם זה משהו מהדברים האלה? לא.

אז, תשובות, תגובות מגיעות משם.

אז אפילו התגובות שמגיעות
הן גם נתפסות,

זורמות מתוך, מה שלא יהיה,
משהו, או שום דבר.

ש: אני לא יודעת אם זה זורם
מתוך משהו. זה נתפס.

מ: אוקיי, הם מופיעים גם,
הם מופיעים.

אז זה התופס אותם,
מה יש לומר על זה

האם זה מובנה או לא מובנה?

ש: זה לא מובנה.
מ: בסדר.

מ: האם זה משמעותי עבורך?
ש: זה משמעותי. זה כן.

מ: בסדר. מאיפה מתחילה הבעיה,
אם מתחילה בעיה?

מ: האם זו מיומנות חדשה שפיתחת?

וכל אחד יכול ליישם [את זה].
זה לא ספציפי לך.

זה לכל אחד.
לכולם יש תחושה של 'אני', 'אני הווה',

אבל זה משויך במהירות לגוף,
'אני האדם הזה',

'אני מגרמניה', 'אני מהמקום הזה',
'אני רופא',

'אני זה וזה וזה', זה נרכש.

אז זה מקבל את התחושה
של משהו שניתן לזיהוי.

אבל מהמקום שלך,
זה גם מבנה שנראה.

ה-'אני' שרואה אותם
הוא לא הדברים האלה.

את לא יכולה לומר שזה רופא או אחות,

או שזה 1.7 ס"מ,

170 ס"מ, את מבינה,
אין בו אף אחד מהדברים האלה.

איך הוא כשלעצמו?

אם זה לא מתחבר לנקודות תפיסה

או דברים לתפוס; בפני עצמו?

ש: זה לא מופרע מדבר.

מ: כן. בסדר, החזירי את הדברים חזרה.

מ: האם זה מופרע על ידם?
ש: לא.

ש: זה... אם הזהות מתפספסת.

מ: אם הזהות?
ש: לא נראית.

מ: אז, זהות מביאה את כל הצרות?

ש: הזדהות מביאה את כל הצרות.
אבל עבור מי?

מ: אה. את שואלת אותי על ידי מי?
[צחוק]

מ: את צריכה לגלות.
ממש כאן. זה טוב.

ש: הצרות לא יכולות להיות עבור
מה שלא נוגע בהן.

מ: כן.

מ: האם זה, 'שלא נוגע בהן׳
אובייקט של תפיסה?

ש: לא.
מ: איפה זה?

ש: אין לו מיקום.

מ: אין לו בעיה?
ש: אין לו בעיה.

מ: אוקיי, בואי נלך להיכן שהבעיות נמצאות.

מ: מדוע את מנסה לפתור משהו
שאין לזה בעיה?

ש: 'למה לנסות לפתור משהו
שאין לו בעיה?'

מ: כן. אין לזה בעיה!
[צחוק]

אז לאן נלך עכשיו כדי למצוא בעיה?

זה טוב. זה בסדר!
אנחנו מחפשים וזה טוב.

אני לא רוצה להרגיש,
'אה! כן. סוף העניין. בסדר, אני הולך עכשיו'.

כי בעיות מתחילות היכנשהו

וכולם מוטרדים מזה.

מי זה כולם? 
את זה אתם גם חייבים למצוא.

נראה שאתם אף אחד,
ואתם גם מישהו.

בנסיגה זו אתה מגיע ל..

'אה, בעצם, אני כאן.
'אני', אבל 'אני' כְּמָּה נמצא כאן?'

ובכן, זה בהחלט לא האדם.

זה לא זכר או נקבה.
זה לא מוסלמי או נוצרי.

זה משהו...
משהו, שאין דבר עליו.

מ: האם זו תגלית בעלת ערך?
ש: כן.

מ: כן. לא שם נמצאות הבעיות.
ש: לא.

מ: בסדר. אז הבעיות מגיעות למקום
שבו נמצאת הזהות,

מ: המקום בו, 'אני מישהו'.
ש: כן.

מ: האם יש דרך
שהתחושה הזו של להיות מישהו...

איך זה נראה עכשיו
ממקום הגילוי שלך?

'שלמעשה, ביסוד,

אני לא אף אחד מהדברים האלה
שדיברנו עליהם'.

איך הדברים...
עולם הדברים... מה ערכם?

הם לא משפיעים על זה,

אבל, איכשהו,
זו בטח הסיבה שהם משחקים,

וגם כאן התחושה 'אני' קיימת,

ותחושה מאוד מוכרת של 'אני'.
אבל האם זה יציב?

האם זה תמיד קבוע, ה'אני' הזה, 
העכשיו הזה, ה-'אני' השני?

ש: ה-'אני' הנע שאינו קבוע.
מ: כן. כן.

מ: אז האם זה לא ה-'אני' הזז
שהגיע לסטסנג?

ש: כן.
מ: כן.

מ: כי מה?
כי הוא לא יכול לשלוט בעולמו.

ש: וטוב שזה בלתי אפשרי,
כי אני לא, זה לא...

ש: זה לא היה מגלה מה זה באמת
אם הייתה לזה שליטה במשהו.

כאילו אם לא הייתה הבעיה הזאת
והכאב, בהזדהות הזו,

לא היה דחף ל...

מ: אז חייבת להיות תחושת חירום.
חייב להיות לו דחף.

מהו הדחף של ה-'אני' הזה,
שהוא ה-'אני'-אדם?

כי כל בני האדם,

יש לנו את המסכה או המחלה הזו של ה-'אני'-האישי.
ה-'אני' - האישי.

מה ה-'אני'-האישי באמת מחפש?

כל אחד יכול להתיחס לזה.

ה-'אני'-האישי,
האם ה-'אני'-האישי שקט ומרוצה ושמח?

לא. 
אז מה זה רוצה?

דובר 2: להיות חופשי מסבל.

מ: זה להיות חופשי מסבל.

רק אתה? רק אתה?
[מלמול בסנגהה]

אה, בסדר, בסדר.
להיות חופשי מסבל.

מ: ממה זה סובל?
קבוצה: ההשלכה שלו.

מ: השלכה שלו. ההשלכה שלו.
דה דה...

אנחנו באותו עמוד עכשיו.
יש בזה קצת סבל.

ש: אבל אני לא בטוחה שה-'אני' הזה,
המזוהה,

רוצה להיות בשלום.

מ: רוצה להיות?
ש: בשלום.

מ: זה לא רוצה להיות בשלום?
ש: אני לא בטוחה לגבי זה.

מ: את שמדברת, עכשיו, את לא זה.

מ: זה מה שאת אומרת?
ש: לא להיות...?

מ: לא האדם;
את לא בטוחה אם האדם הזה הוא באמת...

מי מדבר עכשיו?
רק שיהיה ברור. ותראי.

את מתבוננת מהיכן?

ממקום מזוהה
או מקום לא מזוהה?

יש תחושת, 'אני',
אני קורא לזה תודעה,

ה-'אני' הזה, ללא הזדהות חזקה
עם תחושת הזהות האישית,

כלומר....
אני אקרא לזה הבְּרַהמׇן, לעת עתה.

רק כי אני עשוי להשתמש
במילה אחרת שהיא פאראבְּרַהמׇן.

מבינים? בסדר.
אז זו התודעה.

זה מצב הגורו של ההוויה,

שזה שם, עבור כולם, זה שם.

זהו זה שבו עולם האדם
והעולם שלו, וכל זה,

נראה מכאן,
אבל לא מוטרד ממנו.

וממקום זה, יש ל-'אני הווה' את הכוח,

על ידי התבוננות לתוך המרחב
של ה'אני'-אישי וה-׳אני׳-אדם,

הוא נותן לוקצת חסד,
כי בצורת ה-'אני'-האישי...

אנחנו עוקבים? זה טוב?
בצורת ה-'אני'-האישי

זו עדיין תודעה,
זה מצב של תודעה.

ותחושת ההוויה הזו,
אם תרצו לקרוא לזה נשמה...

האם אנחנו בסדר כרגע?
פשוט מילים לעבודה.

הנשמה, יש לה מאפיינים שונים.

בהודו מדברים על הגונות השונות,

שהן סוג של איכויות אנרגטיות

המשפיעות על הנשמה, על נטיית הנשמה.

ש: סליחה, אבל לנשמה
אתה קורא אדם עכשיו? או מה?

מ: כן. תני לי פשוט להמשיך
ואז תראי.

מ: אז, התחושה של להיות מישהו,

ישות עם מאפיינים, עם היסטוריה,

עם השתייכות, עם הורים, עם משפחה,

עם כל הדברים האלה, תיאור עצמי,

שהופך אותך לייחודית.

לפחות, בינתיים,

כי, גם, את ממשיכה להשתנות,
הדברים שאת אומרת על עצמך.

אם תמשיכי לכתוב אוטוביוגרפיה
על פני תקופה של 20 שנה,

היא תמשיך להשתנות;
אז האדם אינו יציב.

ואילו, ה-'אני הווה',

המייצר את
ההשלכה של המיינד והאדם...

אני הולך להשתמש באדם ומיינד כמילים נרדפות,
כרגע.

אם אתם רוצים שאדבר על...
זה טוב אם אתם מבינים את הדבר הזה,

אז זה נהיה יותר ברור, לא?

אז ה...

מ: מצב התודעה האישי
הוא המקום אליו כל הקונפליקטים יכולים להגיע.

התשוקה יכולה לבוא.
כאב, חיים, מוות, אתה ואני.

זה, זה, למעלה, למטה, גן עדן, גיהנום;

כל הדברים האלה נמצאים שם,
עבור האדם.

זו אף פעם לא סביבה יציבה!

ואפילו כשלעצמו,
בלי שום דבר שיפריע,

זה מפריע לעצמו.

זה גם סובל מעצמו,
'אני בודד,

אני לא יודע מה אני הולך לעשות'.

אז זה אף פעם לא חופשי מבעיה.

אבל הוא גם במסע
של העולם הזה, כפי שאנו מכירים אותו,

כל אחד במסע של גילוי עצמי.

אולי אין מודעות לכך באופן כזה.

לזמן מה, הדחף שלנו לגלות דברים
עשוי להיות רק תופעתי.

כמו 'אני רוצה להיות עורך דין', 
'אני רוצא להיות רופא', 'להיות מפורסם',

'אני רוצה להיות זמר',
'אני רוצה להיות משהו'.

וכל זה מניב פירות.
זה כוח! זה מייצר פירות.

אתה עשוי באמת להיות מפורסם או עשיר,
וכל מיני דברים כאלה.

אבל אנחנו מגלים,
אפילו אלה שהתעשרו מאוד,

בשלב מסוים הם לא מרוצים
עם עושר,

שכן כל המערכת בנויה כך.

אתה אף פעם לא יכול להיות באמת מסופק,

באמת באמת מרוצה, עד שאתה בבית.

ו-'בית' פירושו להיות ער
לטבע האמיתי שלך,

שהוא לא במקום אחר,
לא שם.

זה כמו להתקלף.

אז...

אז הדרך שלי להסתכל על זה

היא שהאדם הוא האחד
שנמצא במסע,

של החיים.

ולא הייתי אומר...

כי במחשבה של אדווייטה [אי-שניות],
'האדם לא קיים', 'המיינד לא קיים',

'העולם לא קיים'... וכדומה
ובסופו של דבר זו אכן האמת,

אבל אתה חייב להבין
באיזה אור זה אמיתי.

כי כשאתה אומר לבריות
שיש להן תפישה חזקה של עצמן

ושיש להן פילוסופיה,
שיש להן הקלה, אמונה, כל הדברים האלה,

'זה לא נכון, זה לא קיים',

זה מאוד פוגע, אתה לא יודע...
היי, 'מה אתה אומר!'

ויש כאלה שיכולים לאמץ את הדבר הזה
ואכן ללמוד ולקבל את הגישה הזו,

אבל בתוכם זה לא נכון!
משהו חייב להיות ברור.

אז התחושה של להיות מישהו,
זו תודעה!

כשאתה אומר 'אני', כשאתה מרגיש 'אני'...

כי אף אחד לא נתן לך 'אני'.
את כל השאר אתה מקבל.

אף אחד... ההורים שלך לא אמרו,
'אני הולך לקרוא לך בשם 'אני'".

ובכל זאת לכל היצורים יש את ההתייחסות העצמית
האינטואיטיבית הזו של 'אני'.

לא הגרסה האנגלית.

אז אפילו ליתושים יש תחושה של 'אני'.

'אני' מצביע על קיום, 'אני קיים'.
זה מה שזה באמת אומר.

אבל ה'אני'-אישיות
לעתים רחוקות מאוד נוגע בשורש הזה,

שמשמעותו קיום
ושהוא מודע.

זה אפילו לא יודע שהוא לא יכול למות,
כתודעה.

התודעה לא יכולה למות!

אבל האמונה, 'אני הגוף', יכולה למות.

אבל זה לא אומר שזה מת.
הגוף ימות.

אבל מה שאתה לא יכול למות.

זה פשוט יעבור לחוויות נוספות,

אם יש עוד דברים לחוות.

אז הדחף הזה בפנים,
עם ישויות שונות בגופים שונים...

ננסח זאת כך,
זהויות בגופים שונים,

הן במסע,
בהתאם לבשלות שלך.

יש אנשים שרק רוצים להיות מפורסמים!

או, 'אני רוצה 5 ילדים'.
'לגור בבית יפהפה'.

'אני רוצה מספיק כסף 
לעשות מה שאני רוצה'.

רצונות אלו מותרים
על ידי פאראבְּרַהמׇן, פראמאטמן,

החיים נותנים את החיים בזה.

אפשר לקבל את כל הרצונות. טובים ורעים.

והם יעזרו לך להגשים את הרצונות שלך.

אפילו גנב,
שרוצה להיות גנב טוב יותר.

הם יתנו את הכוח
ללמוד להיות גנב טוב יותר!

כי לאלוהים יש שימוש בך, כגנב גדול!
[צחוק]

כי הוא הולך לשכלל את האחרים,

שעשויים להתפתח יותר,
דרך הגניבות שלך.

הם זקוקים לגנבה הזו
כדי להתקדם עוד יותר.

כל העניין מנוהל באופן יפהפה
[צחוק]

על ידי פראמאטמן שדואג לכל הדברים.

דבר אחד לא נעלם.
לא רק עבור בני אדם,

ממלכת הנמלים, ממלכת הדבורים,

הסוס... וכל ממלכה.
הוא האלוהים של כולם.

יש להם את הכללים שלהם.
יש להם את הפילוסופיות שלהם.

יש להם את הדרכים שלהם.
יש להם אהבות וחוסר אהבות.

יש להם את הדחפים ואת הסבל שלהם.

הכל מתפתח, איכשהו.

בואו נישאר קצת בעולם שלנו. בסדר?

אז בעולם שלנו, הדחף הזה קיים,

ולזמן מה, בהתאם ל...

כי לא כל הישויות
נמצאות באותה רמת בגרות.

הוא עשה את זה כך. הוא לא אמר,
"כל מי שבוגר הולך לכאן,

וכולכם מתבגרים...'
לא, הוא מערבב את זה. ואנחנו נלחמים.

אבל אנחנו צריכים את זה גם.
אתם מבינים?

אז אני אומר
אל תתלונן על חייך.

כל מה שנשלח אליך,
אם אתה מקבל את זה רק כ...

'הדבר הזה קרה לי,
לא עשיתי דבר כדי לקבל את זה'.

למעשה, הרווחת את זה!

ואתה צריך לעשות שימוש בהתנסות בזה
כדי להתעלות בתוך עצמך.

כשאתה מתעלה בתוך עצמך

האור שלך הופך לאור גם עבור אחרים.

אך אל תחשוב ככה, 'אני האור שלי...'
[צחוק]

אתם מבינים?

אז, אם יש לכם גישה כזו, בסדר.

אבל איכשהו זה נחוץ,
זה מצביע על משהו.

במקום, 'אוי, הם תוקפים אותי...'

העצמי, כאדם, הוא גם מאוד קצר ראייה

ומאוד מתגונן.

לכן הוא לא גדל כל כך מהר,
כי הוא מרגיש פגיע.

וכשאתה פגיע זה ננעל

ו-[מחקה ירי צלפים].
זה ננעל.

כשאתה רואה את הדברים האלה, אתה מבין,
'... אבל תודעה עמוקה יותר...'

היא בדיוק דיברה
מתוך אותה תודעה עמוקה יותר,

שבה תחושת האדם ועולמו

נראים ביתר ריחוק.

את אומרת, 'אבל אני מדבר איתך...
אבל מכאן, אני בעצם בסדר גמור'.

מה את רוצה?
מה את צריכה?

מה הבעיה שלך?
'למעשה, כאן, כלום בעצם.'

עבור בעיה, אני צריכה לחזור לשם.

ושם יש את המצב של האדם.

'השכנים שלי' ו-'היחסים שלי'.
'ודברים...'

וגם, 'האם אקבל מספיק כסף ו...'
אלו הצרות של האדם.

הם כאן כדי לגרום לך לגדול.
לעזור לך.

כשאתה רואה
ומבין את זה קצת,

אתה לא כועס,
'הו, זה הם'. 'הם הסיבה'.

אלא משתמש בזה.

אבל כשאתם באים לכאן,
אני רוצה להריץ קדימה! וזה אפשרי.

אתם יכולים ללכת טיק טוק, טיק טוק...

או שאתם יכולים איכשהו להגיע לראייה הגדולה.

אתה יכול להתקדם צעד צעד.
או שאתה יכול להתקדם גלקסיות.

אז כאן, אני מרגיש, ואני מניח,
אתם יכולים לתקן אותי,

שכשאתם באים לכאן,
יש, בתוככם, היכולת

ל-[נושף],
ללבלב אל מצבים גבוהים יותר.

כשאתה מבין, 'חכו רגע,

אני קצת מבזבז את הזמן שלי כאדם,
די הרבה.

כי עכשיו אני מודע לעצמי
בתודעה, כתודעה.'

ומה קורה בזה?

ובכן, כשאתה לומד להתבונן,
כפי שהראיתי,

למדו להתבונן יותר בדברים,
משום שאנו מזדהים מדי.

אם אתה מזדהה אתה מאט.

ומה קורה?
אתה מתחיל לצבור מושגים.

וככל שתצבור יותר מושגים,

כך תהיה יותר אטום,
יותר מוצק, נוקשה יותר.

אם אתה מכיר אנשים
שיש להם ערימה של מושגים,

המושגים שלהם והמושגים שלך לא יכולים לרקוד.
'לא, לא, וואו, וואו.'

אפילו משפחה יכולה להיות כך.

אז מה שתרוויח,
על ידי התבוננות בריתוק,

ללמוד להסתכל ולראות
אם אתה יכול לתפוס את הראייה,

שבה אפילו דמות האדם שלך,

דמות האדם, הנושא של כל עולמך,
היא עצמה נראית!

כאשר אתה יכול לראות, אתה יכול לומר, 'וואו!'

זה לא רק העולם, אלא האני האישי

שיש לו את ההשתקפות של העולם הזה.

הם, כפי שאני אומר, שני צדדים של מטבע אחד.
הם הולכים ביחד.

הטעות שלך הייתה
שאתה מזהה את עצמך ומרגיש,

'כן, אבל זה העולם,
הכל לא בסדר שם. זה לא אני'.

ומה גורם לך לעשות את זה?

זה בגלל שהאישיות שלך
גם נושאת את התואר 'אני'.

ו-'אני' פירושו אלוהים!
אתם מבינים?

ה-'אני' שלכם הוא התודעה,
שהיא העיקרון האלוהי.

אז אתם מבינים את ה-'אני' הזה, ה-'אני'-האישי,
וה-'אני'-'אני', או ה-'אני הווה'.

אתם רואים את ההבדל.

כשאנחנו נכנסים ל-'אני'-האישי,
כל מאבקי חייכם, 'זה, אני לא יכול להשיג...',

'זה חולה ו...'
זה חזק! זה חזק.

מקורו לא נמצא בצורת גוף אחת.

זה נמשך כבר הרבה זמן.

אבל בהדרגה, זה הולך וגדל,
דרך מה שאני מכנה, 'שדה הֲגוּנוֹת'.

ב-'גוּנוֹת' הכוונה לאנרגיה מסוימת שהיא...

גוּנה טמאסית פירושה
שישות העצמי יותר מתנגדת

ומוטרדת בקלות רבה יותר

ומלאה הזדהות והתנגדות,

זה נקרא גוּנה טמאסית, טמא-גוּנה.

והאנרגיה, האנרגיה של הישות,

יכולה להיות גם
משהו שאפשר לקרוא לו ראג'ה-גוּנה,

שמשמעותה היא שהנשמה יותר אנרגטית,
מלאת תשוקה.

היא רוצה לעשות דברים, הרפתקנית.
יש הרבה רעיונות...

ואז, גם,
גוּנה-אחרת, הנקראת סאטווה-גוּנה.

סאטווה-גוּנה טהורה יותר,

כלומר שדה האנרגיה
נמשך יותר לרוח.

הוא רוצה להתפתח בתודעה.
רוצה להגשים.

הגוּנות האלה משחקות
בתוך ההוויה.

לחלק מהגונות יש יותר ביטוי,
הן חזקות יותר באחד.

אחרות חזקות יותר באחר.
ככה זה.

אז כולכם, אני אומר,

אתם בוודאי מציגים
במידה מסוימת גוּנת-סאטווה חזקה יותר.

אבל יש לכם גם ראג'ה גוּנה שם,
מושכת בזנבכם. [צחוק]

ולפעמים טמאס גוּנה,
'אהה' . [מחקה ייאוש]

זה הכל חלק מזה.
[צחוק]

זה סוג של ראייה מהנה, לא?
[צחוק]

בעצם זה לא עד כדי כך מצחיק.
[עוד צחוק]

אבל אנחנו מבינים קצת.

אז, איכשהו להגיע לסטסנג,

בלי שאף אחד לוחץ עליך לעשות את זה,

משמעותו שהנשמה שלך נמשכת, קצת, לזה.

וככל שתגלה יותר,
ולא רק מבחינה אינטלקטואלית,

אלא תתחיל לחוות את ההבנה שלך,
הבנה חווייתית,

אתה מתעודד בתוכך.

אתה מתאהב.

אם אתה מתאהב במישהו
ואתה באמת מתאהב עמוקות,

אף אחד לא יצטרך להזכיר לך
לזכור את אהובך.

הדחף מגיע מבפנים, הוא מושך,

תמיד, בכל מה שאתה עושה אתה חושב...
[צחוק]

אז העצמי שלך,
הלב שלך הופך להיות האהוב

של תחושת האדם שלך.

זה בסאטווה גוּנה.
זה מושך יותר ויותר.

אחרי סאטווה גוּנה מה קורה?

הם קוראים לאחד מהמצבים 'טוריה',
כלומר להיות נקי,

לתפקד יותר מהתודעה.

המצבים הנמוכים לא מטרידים אותך,
הם לא מפריעים.

הזהות לא מטרידה אותך.
בשלב מסוים זה לא יפריע לך.

אנשים קוראים לך, 'אז את פולט?'

'כן, זה השם שלי'. אתה עדיין משתמש בשם.

כשאתה מתעורר לגמרי לתוך עצמך,
אינך צריך לשנות שם.

אתה לא צריך לקרוא לעצמך פאראבְּרַהמׇן,

או איזה שם נפלא.

אתה עדיין יכול להשתמש בשמך.

אבל אתה אינך שם זה.

אתה מבין, זה כאילו, איכשהו,
משהו נפתח.

מושגים לא נדבקים אליך.

ככל שהם לא ידבקו בך,
הם כבר לא כל כך חשובים.

הכל זמין עבורך!

אתה יכול להקשיב בלי להחליט,

'לא, אני מאמין בזה. במה אתה מאמין?
מהי עמדתך?'

זה לא משנה בעצם,
כי אתה בכוליות של הווייתך.

האם זה בסדר שאנחנו מדברים כך?
בואו ננקה את השדה. בסדר?

מ: אנחנו מטאטאים את הבית,
אתם מבינים.

מ: כשאתה אומר, '... אני לא יודע למה
הדברים האלה ממשיכים להגיע אלי'...

מערכת יחסים שכזו היא דביקה.

אז אני לא אומר, בוא אראה לך איך
לפתור את הבעיה, את הבעיה הזו...

אני אומר, לא. למד משהו!

למד להתבונן בתחושת ההזדהות שלך,
אהבותיה ושנאותיה,

אבל עם קצת מרחק.
למד. אתה יכול לראות!

ולמד להתנתק.

ומה אמרתי?

האם אני צריך לומר ש-99.9 אחוז
מהדברים שבעולם לא מטרידים אותך?

מה שאומר שאתה יכול ללכת בכל מקום בעולם;
והדברים לא [יצמדו].

לא, אתה יכול לזוז.
ריחוק טבעי!

אבל ה-0.1 אחוז [צחוק]
של הדברים שחשובים,

'הו, כן. אבל לא, לא, וואו, אני לא אוהב ורוד!'

[מחקה דחייה] 'לא אני!'
'אני לא אוהב את זה!'

'נוצות טווס!'
'הו, תרחיק את זה ממני!'

כל הדברים האלה משאירים אותך קשור
לצורת האדם.

אתה עשוי להרגיש גאה, 'אני סוג כזה של אדם,
לא סוג כזה של אדם'.

אנחנו לא מבינים איך אנחנו בוגדים

ומתכווצים מהיופי שלנו.

כל זה, זה אתה!

לעולם לא תלמד ובאמת...

תאהב את כולם!
גם את אלה שעדיין לא נולדו, אתה אוהב.

'הו, לא, אבל מעולם לא ראיתי אותם.
אה, לא ידעתי'. לא, לא!

אתם מבינים?
כי זה הטבע שלכם.

זו לא רק הבחירה שלכם.

אז אני אומר, מה הדבר הפשוט?

למד להתבונן, יותר ויותר, עם ניתוק.
למד לראות.

המיינד, המיינד של המאיה אומר,
'לא, זה בזבוז זמן.

אני לא מקבל כלום מלעשות את זה.

אני רק נרדם. בכל פעם שאני מנסה
להסתכל בלי צמידות, אני נרדם.

אפילו כאן כשעשינו זאת
תרגיל 'פשוט להיות'...'

דינג דונג! אני אומר ככה...
[מחקה הירדמות] [צחוק]

הרגע התעוררת!
[צחוק]

מה זה?
זה סוג של התנגדות פסיכולוגית, בתוכנו.

משהו שמנסה להתנגד

להגעה למלאות של עצמך.

זהו כוח, כוח המאיה,
זו קצת התנגדות.

אבל אל תדאג. זה ישתנה בקרוב.

ברגע שאתה מתחיל להרגיש
את הדרשאן של הלב שלך

[שאיפה ונשיפה עמוקה]
כל כך הרבה עידוד.

אבל עליך להרוויח את זה!

ומה שהמורה יעשה,
זה ללמד את הדבר הזה,

אבל אתה חייב להיות על הסיפון!

אתה חייב להיות על הסיפון.
אתה חייב להיות שם.

כי אפילו הגורו הגדול ביותר לא יכול לעזור לך
אם הלב שלך לא נוכח.

אתה חייב לעבוד בשביל זה.
וגם תסתכל לראות מה זה!

זה מאוד מיסטי. אבל זה לא קשה.

הדרך נעשתה כל כך נקיה.

ככל שאתה עולה יותר, האקלים טהור יותר,

כך פשוטה יותר העצה, אם אתה יכול לקבל אותה.

אבל גם ההתנגדות חזקה יותר!

כי העצמי-הגשמי שלך [מחקה התנגדות]
נלחם.

הוא עצלן. 'אוח' ככה זה.
עליך לצפות בו.

אתה צריך ללמוד להתבונן בזה, בסדר?
ולהמשיך הלאה.

ומה שיש לך,
אתה יכול להגיד בשלב מסוים,

'אין שום דבר שיעודד אותי
כי המיינד שלי פשוט הורג אותי...'.

ויש אנשים שאומרים,
'אבל גורוג'י אמר לך מה לעשות.'

'כן, כן.
כן, כן, אני אעשה'.

מדוע? כי יש לך אמונה.

אמונה במידה מספיקה לתת לך
קצת כוח, קצת אומץ.

ואז גם החיים, המקור, מעצימים אותך,
כי בחרת.

כשאתה בוחר...
בחרת הרבה דברים,

אתה יכול להמשיך לבחור
הרבה דברים בחיים,

אבל אתה בוחר את העליון!

אתה בוחר בתודעת אלוהים,
אתה בוחר בעצמי.

כשאני מדבר כך,
זה נוגע בי, אתם מבינים?

אם תבחר בזה,

אז אתה משתמש באמת
בצורת חיים זו.

כי אתה יכול לבחור דברים רבים,
שיעכבו אותך.

וזה בסדר!
אתה אוהב את הדבר הזה. אתה אוהב את זה.

זהו חופש. זה בסדר, זה בסדר.

אבל אם יש, בליבך, את הבחירה הזו,

אז בחרת את הבחירה הגבוהה ביותר!

ואתה תיבחן!

ועליך לעבור את המבחן הזה.

ואז כל החסד של פאראבְּרַהמׇן
יגיע בשבילך.

אם אתה אומר, 'כן, הלכתי מעבר לפינה,

מישהו אמר, 'בו!'
אני לא רוצה יותר ללכת לשם'.

ואז אתה מגיע ואומר, 'גורוג'י מה הכי גבוה?'

אני אומר, לא עברת אפילו 
את השלב הנמוך ביותר! [צחוק]

מ: אתה רוצה את הגבוה ביותר.

אני אומר, אדם קטן בא,
אומר, 'תסתכל עליך. הו, לא, לא'.

ואתה [מחקה ייאוש].
אני אומר, אבל אלו דברים קטנים.

איך אתה הולך להתגבר?
על ידי הסתכלות ולמידה לתת לפחד...

אל תנסה לעצור את הרגשות.
תן להן לבוא. אל תנסה לעצור אותן.

מה שאתה צריך זה לא לעצור אותן,
אלא לראות אותן בצורה ברורה!

פשוט לראות שזה רק כוח החיים!

כוח ההרגל משחק
וזה התחום שלו, [מציין את הגוף]

אלו החיישנים שלו.

זה משחק כאן.
והמיינד משחק.

ואתה אומר, 'אבל איך אני יכול לראות זאת?
איך אני רואה את זה?'

ובהדרגה, אתה נשאר בסטסנג שלך,
אתה מקשיב, אתה מתחיל למצוא,

'וואו! היכן שהיה נראה שאין דרך,
יש דרך!'

'איזו דרך?'
'זה כאן, זה כאן, זה כאן.' [מצביע על הלב]

אז אתה פשוט ממשיך.

אל תנסה... אם משהו נפגע קצת,
לך תנסה משהו אחר,

אתה מנסה משהו אחר ונהנה.

לא, לא. חייבת להיות לך קצת אמונה!

אם אין לך אמונה,
אתה יכול להתפלל, לבקש מבאבא,

'באבאג'י, בבקשה,
אני רוצה להאמין, אני סומך,

אבל אני חלש, בבקשה תעזור לי'.
עזרתו של אלוהים מגיעה.

העזרה מגיעה. תהיה צנוע.

ככל שאתה גדל, טוב לב מגיע.
טוב לב מגיע.

אולי לא הבנו
כמה לא טובת לב ההתנהגות שלנו.

אנוכיות הולכת.
אמפתיה מגיעה.

המרחב מגיע.

הכבדות עוזבת.

ברכה וחסד בלתי צפויים זורמים,

לכאורה מבלי שאנו ראויים להם; הם מגיעים.

ואז, דברים שאתה מרגיש,

'אבל איך זה הגיע?', מגיעים.

כשאתה מתחיל להרגיש מצוין,
משהו הולך [הדחקה חדה]. 'אוי.'

גם זה מגיע.
הכל מגיע. [צחוק]

אתה הולך לוותר?
ככה זה בא.

יש לי...

יש לי בלב, מצאתי,
שהאהבה לכל היצורים קיימת.

לא עבדתי בשביל זה.

אתה פשוט נשאר פתוח,
אתה מגיע לאהבתך הטבעית,

המצב הטבעי שלך, נמצא שם.

אבל השירות לסנגהה,

אשר, אם אני צודק בעניין,

הם אלה שאני תופס
כנמצאים במסע גבוה יותר של התעוררות,

ואז הגוף הזה, כוח החיים הזה,
מוקדש לזה.

מוקדש לזה.

יהיו לכם צרות,

אבל אתם תתגברו עליהן.

והכוח הגבוה והברור ביותר ביקום

קורא לכם.

[שתיקה]

ותומך בראייה שלכם.

הפסיקו לחשוב על עצמכם
כאיזה דבר קטן ומסכן.

אך אל תחשבו על עצמכם
כדבר גדול, גם כן.

[צחוק]

כן.

והדבר היחיד שיחזור על עצמו:
אל תוותרו.

המשיך להסתכל
ולהבהיר את אי ההבנה של עצמכם

מישהו אומר, 'אבל אני עושה ככה'.
אני אומר, לא, לא, לא.

זה מה שאני מראה?
בוא עכשיו, אתה כן. תראה...

בוא.
[מצביע על נסיגה לראייה מרוחקת]

אל תכניס את זה לכיס שלך!

שים זאת בלבך. והישאר עם זה.

וגדל בזה.

וכך האוטוביוגרפיה
שאתה כותב באישיותך,

תעלם.

קבוצה: תודה.
מ: תודה.

מ: מה שקורה גם, הוא שאלה,

אני מוצא עוד מאלה...
אני פשוט מוצא אותם.

אנחנו נשארים ביחד. אנחנו מסתכלים.

ומהר, מכאן,
[מציין רעש מיינד עמוס]

פשוט לרדת.
[מצביע על מעבר מהראש ללב]

אתם רוצים להיכנס איתי?
אנחנו יורדים. שוהים.

וכל ענייני המיינד האלה

מתחילים להתייבש, באופן טבעי מאוד.

בפשטות.

אמרתי לכם מההתחלה, זה פשוט,

כי אתה לא צריך ליצור את העצמי שלך.

אתה יכול ליצור עצמי כוזב.

אבל את האני האמיתי שלך, 
אתה יכול רק לגלות.

כשאתה מגלה את זה,
גם המגלה מתמזג בו.

כל הזכויות שמורות 2025 למוג'י מדיה בע"מ

אין לשכפל חלק כלשהו מהקלטה זו

ללא הסכמה מפורשת של מוג'י מדיה בע"מ.