באמצע המאה ה 16,

איטלקים היו מוקסמים מסוג הזמר הזכרי

עם מנעד קול יוצא דופן

שבעבר נחשב בלתי אפשרי לאדם בוגר.

עם זאת, המתנה הגיעה עם מחיר.

כדי למנוע מהקול להשבר,

הזמרים סורסו לפני ההתבגרות,

מה שעצר את התהליכים ההורמונליים
שמעמיקים את הקולות.

הם היו ידועים כ-קסטראטי, הקול הגבוה
המלאכי שלהם היה ידוע ברחבי אירופה,

עד שהתהליך האכזרי שיצר אותם
הוצא מחוץ לחוק במאה ה 17.

למרות שעצירת גדילת קול
יכולה לייצר טווחי קול יוצאי דופן,

קולות שמתפתחים באופן טבעי
מסוגלים כבר למגוון ענק.

וכשאנחנו מתבגרים, הגוף שלנו עובר
שני שינויים עיקריים שעוברים על המנעד הזה.

אז איך בדיוק תיבת הקול שלנו עובדת,
ומה גורם את השינויים האלה בדיבור?

הצליל הספציפי של הדיבור
הוא תוצאה של משתנים אנטומים רבים,

אבל זה נקבע בעיקר
על ידי הגיל והבריאות של מיתרי הקול

והגודל של תיבת הקול שלנו.

תיבת הקול היא מערכת מורכבת של שרירים וסחוס

שתומכת ומניעה את מיתרי הקול,

או, בשמם היותר מדוייק - קיפלי הקול.

תלויים בין בלוטת התריס וסחוסי האריתונויד,

שני השרירים האלה יוצרים וילון אלסטי
שנפתח ונסגר לרוחב קנה הנשימה,

הצינור שנושא אויר דרך הגרון.

הקפלים נפרדים כשאנחנו נושמים,

אבל כשאנחנו מדברים, הם נסגרים.

הריאות שלנו דוחפות אויר על מיתרי הקול,

מה שפותח אותם לרווחה
ומרטיט את הרקמות כדי ליצור צליל.

בניגוד למיקוד המכוון שדרוש
לנגינה בכלי חיצוני,

אנחנו משנים בקלות תוים כשאנחנו מדברים.

על ידי דחיפת אויר מהר או לאט יותר,

אנחנו משנים את התדירות והאמפליטודה
של הרטיטות האלו,

שמשנים בהתאם את הקול והעוצמה של הקול שלנו.

רטיטות מהירות וקטנות
יוצרות טונים בצליל גבוה ושקט,

בעוד רטיטות איטיות מייצרות
קולות עמוקים ורוטטים.

לבסוף, על ידי הנעת
שרירי תיבת הקול בין הסחוסים,

אנחנו יכולים למתוח ולכווץ את הקפלים האלה

כדי לנגן אינטואיטיבית בכלים הפנימיים שלנו.

התהליך זהה מהמילה הראשונה שלכם לאחרונה,

אבל כשאתם מתבגרים,
תיבת הקול שלכם מתבגרת גם.

במהלך ההתבגרות, השינוי הראשון מתחיל,

כשהקול מתחיל להתעמק.

זה קורה כשתיבת הקול שלכם גדלה,

מה שמאריך את קפלי הקול
ופותח יותר מקום בשבילם לרטוט.

לקפלים הארוכים יותר האלה
יש רטיטות איטיות וגדולות יותר,

מה שגורם לצליל נמוך יותר.

הגדילה הזו דרמטית במיוחד בהרבה זכרים,

שרמות הטסטוסטרון הגבוהות שלהם
מובילים לקול נשבר,

ואז להתעמק, ולהעשות רועם יותר,

ובליטה בתיבת הקול שנקראת גרוגרת.

התפתחות קולית נוספת במהלך ההתבגרות

מתרחשת כשהרקמה ההומוגנית המכסה את הקפלים

מתמיינת לשלוש שכבות פונקציונליות נפרדות:

שריר מרכזי,

שכבה של קולגן קשיח
עטופה בסיבי אלסטין נמתחים,

ושכבה חיצונית של ממברנת מוקוס.

השכבות האלו מוסיפות עומק וניואנס לקול,

מה שנותן לו טון יחודי 
שמבדיל אותו מהקול הטרום התבגרותי.

אחרי ההתבגרות, הקול של רוב האנשים
נשאר פחות או יותר אותו הדבר

ל 50 שנה בערך.

אבל כולנו משתמשים בקול שלנו באופן שונה,

ולבסוף חווים את הסימפטומים
שמשוייכים לתיבת קול מזדקנת,

מה שידוע כפרסביפוניה.

ראשית, הקולגן בקפלים מתקשה

וסיבי האלסטין המקיפים מתנוונים ומתכלים.

הירידה הזו בגמישות מגבירה
את גובה הקול של קולות מבוגרים יותר.

אבל לאנשים שחוו את ההשפעות ההורמונליות
של גיל הבלות,

הצליל הגבוה יותר נבלע
על ידי קפלי הקול הנפוחים.

המסה הגדולה יותר של הקפלים
מאיטה את הרטיטות וכתוצאה הקול עמוק יותר.

כל הסימפטומים האלה מסתבכים יותר

בכך שיש פחות קצוות שרירים בריאים
בתיבת הקול,

מה שמפחית שליטה מדוייקת
בשרירים וגורמת לקולות נשימתיים או גסים.

לבסוף, השינויים האנטומיים האלה
הם רק כמה גורמים

שיכולים להשפיע על הקול שלכם.

אבל כששומרים עליה במצב טוב,

תיבת הקול שלכם היא מכשיר מכוונן היטב,

שמסוגל לאריות אופראיות,

מונולוגים,

ונאומים מרגשים.