WEBVTT

00:00:00.000 --> 00:00:03.222
כשאנו חושבים על דעה קדומה
ודעה משוחדת,

00:00:03.222 --> 00:00:05.366
אנו ב"כ חושבים על אנשים
טיפשים ורעים

00:00:05.366 --> 00:00:07.820
שעושים דברים מטופשים ורעים.

00:00:07.820 --> 00:00:09.890
ואת הרעיון הזה סיכם יפה

00:00:09.890 --> 00:00:12.358
המבקר הבריטי וויליאם הייזליט,

00:00:12.358 --> 00:00:15.293
שכתב: "דעה קדומה
היא תולדה של בורות."

00:00:15.293 --> 00:00:17.405
היום ברצוני לשכנע אתכם

00:00:17.405 --> 00:00:19.040
שזו טעות.

00:00:19.040 --> 00:00:20.772
אני רוצה לשכנע אתכם

00:00:20.772 --> 00:00:22.495
שדעה קדומה ודעה משוחדת

00:00:22.495 --> 00:00:25.783
הן טבעיות, לעתים קרובות הגיוניות,

00:00:25.783 --> 00:00:27.614
ולעתים קרובות הן אפילו מוסריות,

00:00:27.614 --> 00:00:29.866
ולדעתי, כשנבין את זה,

00:00:29.866 --> 00:00:32.375
נהיה בעמדה טובה יותר
להתמודד עימן

00:00:32.375 --> 00:00:33.432
כשהן יוצאות משליטה

00:00:33.432 --> 00:00:35.200
וכשיש להן תוצאות איומות,

00:00:35.200 --> 00:00:37.525
ונהיה בעמדה טובה יותר
לדעת מה לעשות

00:00:37.525 --> 00:00:39.207
כשזה קורה.

NOTE Paragraph

00:00:39.207 --> 00:00:42.234
אז נתחיל עם הֵטפּסים (סטריאוטיפים).
אתם מסתכלים עלי,

00:00:42.234 --> 00:00:44.480
אתם מכירים את שמי,
יודעים עלי כמה עובדות

00:00:44.480 --> 00:00:46.309
ויכולים לבצע שיפוטים מסוימים.

00:00:46.309 --> 00:00:49.162
אתם יכולים לנחש
מהו המוצא האתני שלי,

00:00:49.162 --> 00:00:52.443
מהי הנטייה הפוליטית שלי,
האמונות הדתיות שלי,

00:00:52.443 --> 00:00:54.542
והעניין הוא ששיפוטים אלה
הם בד"כ מדויקים.

00:00:54.542 --> 00:00:56.724
אנו טובים מאד בדברים האלה.

00:00:56.724 --> 00:00:58.207
ואנו טובים מאד בדברים האלה

00:00:58.207 --> 00:01:00.940
כי היכולת שלנו
להטפיס אנשים

00:01:00.940 --> 00:01:04.195
אינה איזו גחמה משונה ושרירותית
של המוח,

00:01:04.195 --> 00:01:06.511
אלא דוגמה מובהקת

00:01:06.511 --> 00:01:08.166
לתהליך כללי יותר,

00:01:08.166 --> 00:01:09.785
דהיינו, שיש לנו נסיון

00:01:09.785 --> 00:01:11.326
עם הדברים והאנשים בעולם

00:01:11.326 --> 00:01:12.575
שמתחלקים לקטגוריות,

00:01:12.575 --> 00:01:15.031
ואנו משתמשים בנסיוננו
כדי לבצע הכללות

00:01:15.031 --> 00:01:17.390
בנוגע למצבים חדשים
של קטגוריות אלה.

00:01:17.390 --> 00:01:19.757
למשל, לכולם כאן יש
המון נסיון

00:01:19.757 --> 00:01:22.010
עם כסאות, עם תפוחים
ועם כלבים.

00:01:22.010 --> 00:01:23.646
ועל סמך הנסיון הזה
תוכלו לראות

00:01:23.646 --> 00:01:25.998
דוגמאות לא-מוכרות ולנחש,

00:01:25.998 --> 00:01:27.314
שאפשר לשבת על הכיסא,

00:01:27.314 --> 00:01:29.879
לאכול את התפוח
ולשמוע מהכלב נביחה.

00:01:29.879 --> 00:01:31.643
ישנה אפשרות שנטעה.

00:01:31.643 --> 00:01:33.443
הכיסא עלול להתמוטט כשנשב עליו,

00:01:33.443 --> 00:01:35.665
התפוח יהיה אולי מורעל,
הכלב אולי לא ינבח,

00:01:35.665 --> 00:01:38.535
ולמעשה, זאת הכלבה שלי, טסי,
והיא לא נובחת.

00:01:38.535 --> 00:01:41.294
אבל בד"כ אנו טובים בזה.

00:01:41.294 --> 00:01:43.210
בד"כ אנו מצליחים לנחש

00:01:43.210 --> 00:01:45.024
הן בתחום החברתי
והן בתחום הלא-חברתי,

00:01:45.024 --> 00:01:46.973
ואילו לא יכולנו לעשות זאת,

00:01:46.973 --> 00:01:50.189
אילולא יכולנו להעלות השערות
בנוגע למצבים חדשים שאנו פוגשים,

00:01:50.189 --> 00:01:51.640
לא היינו שורדים.

00:01:51.640 --> 00:01:54.509
ולמעשה, הייזליט,
בהמשך המאמר הנפלא שלו

00:01:54.509 --> 00:01:55.994
הודה בכך.

00:01:55.994 --> 00:01:58.536
הוא כותב: "ללא עזרת
הדעה הקדומה וההרגל,

00:01:58.536 --> 00:02:00.876
"לא הייתי מוצא את דרכי בחדר,

00:02:00.876 --> 00:02:03.328
"לא הייתי מסתדר בשום מצב,

00:02:03.328 --> 00:02:07.531
"ולא הייתי יודע מה להרגיש
בכל מערכת-יחסים."

00:02:07.531 --> 00:02:09.040
או למשל הדעה המשוחדת.

00:02:09.040 --> 00:02:10.748
לפעמים אנו מחלקים את העולם

00:02:10.748 --> 00:02:13.749
ל"הם" ו"אנחנו",
מי שבקבוצה ומי שלא בקבוצה,

00:02:13.749 --> 00:02:14.910
ולעתים, כשאנו עושים זאת,

00:02:14.910 --> 00:02:16.467
ברור לנו שזה לא בסדר,

00:02:16.467 --> 00:02:18.140
ואנו קצת מתביישים בכך.

00:02:18.140 --> 00:02:19.623
אבל בפעמים אחרות
אנו גאים בזה.

00:02:19.623 --> 00:02:21.436
אנו מודים בכך בגלוי.

00:02:21.436 --> 00:02:22.718
והדוגמה האהובה עלי לכך

00:02:22.718 --> 00:02:25.120
היא שאלה שהגיעה מן הקהל

00:02:25.120 --> 00:02:27.837
בדיון רפובליקני
לפני הבחירות האחרונות.

NOTE Paragraph

00:02:27.837 --> 00:02:30.129
[סרטון] אנדרסון קופר: לשאלתך,

00:02:30.129 --> 00:02:34.310
השאלה שנשאלה בנושא סיוע החוץ?
כן, גבירתי?

NOTE Paragraph

00:02:34.310 --> 00:02:39.186
אשה: העם האמריקאי בארצנו
סובל היום.

00:02:39.186 --> 00:02:42.531
מדוע אנו ממשיכים לשלוח סיוע-חוץ

00:02:42.531 --> 00:02:43.847
לארצות אחרות

00:02:43.847 --> 00:02:47.950
כשאנו זקוקים לכל העזרה בעצמנו?


NOTE Paragraph

00:02:47.950 --> 00:02:49.645
א"ק: המושל פרי, מה אתה אומר?

NOTE Paragraph

00:02:49.645 --> 00:02:51.012
[מחיאות כפיים]

00:02:51.012 --> 00:02:53.350
ריק פרי: בהחלט, אני חושב שזה --

NOTE Paragraph

00:02:53.350 --> 00:02:55.010
פול בלום: כל האנשים שעל הבמה

00:02:55.010 --> 00:02:56.981
הסכימו עם ההנחה
שמאחורי השאלה שלה,

00:02:56.981 --> 00:02:59.100
שבתור אמריקאים עלינו לדאוג יותר

00:02:59.100 --> 00:03:01.226
לאמריקאים מאשר לעמים אחרים.

00:03:01.226 --> 00:03:04.091
ולמעשה, אנשים באופן כללי
מרבים להיות מושפעים

00:03:04.091 --> 00:03:07.599
מרגשות של סולידריות, נאמנות,
גאווה, פטריוטיות,

00:03:07.599 --> 00:03:10.315
ולאהוד יותר את ארצם
או את הקבוצה האתנית שלהם.

00:03:10.315 --> 00:03:13.400
ללא קשר לנטייה הפוליטית,
אנשים רבים גאים להיות אמריקאיים,

00:03:13.400 --> 00:03:15.462
והם מעדיפים אמריקאים
על פני תושבי ארצות אחרות.

00:03:15.462 --> 00:03:18.312
תושבי ארצות אחרות
חשים כך לגבי הלאום שלהם,

00:03:18.312 --> 00:03:20.798
ואנו חשים כך
גם בנוגע למוצא האתני.

NOTE Paragraph

00:03:20.798 --> 00:03:22.482
אחדים מכם אולי לא יסכימו לכך.

00:03:22.482 --> 00:03:24.203
אחדים מכם אולי
כל-כך קוסמופוליטיים,

00:03:24.213 --> 00:03:26.547
שבעיניכם לאתניות ולאום

00:03:26.547 --> 00:03:28.700
לא צריכה להיות שום השפעה מוסרית.

00:03:28.700 --> 00:03:31.462
אבל אפילו אתם, המתוחכמים, מסכימים

00:03:31.462 --> 00:03:33.296
שצריכה להיות איזו אטרקטיביות

00:03:33.296 --> 00:03:35.997
לקבוצה האישית בתחום
החברים והמשפחה,

00:03:35.997 --> 00:03:37.418
האנשים שאתם קרובים אליהם,

00:03:37.418 --> 00:03:38.979
כך שאפילו אתם מבחינים

00:03:38.979 --> 00:03:40.954
בין "אנחנו" לבין "הם".

NOTE Paragraph

00:03:40.954 --> 00:03:43.557
ההבחנה הזו טבעית מספיק

00:03:43.557 --> 00:03:46.481
ולעתים קרובות מוסרית מספיק,
אבל היא עלולה להשתבש,

00:03:46.481 --> 00:03:48.210
וזה היה חלק מן המחקר

00:03:48.210 --> 00:03:50.969
של הפסיכולוג החברתי הדגול
הנרי טג'פל.

00:03:50.969 --> 00:03:53.574
טג'פל נולד בפולין ב-1919.

00:03:53.574 --> 00:03:55.713
הוא יצא ללימודים באוניברסיטה בצרפת,

00:03:55.713 --> 00:03:58.268
כי כיהודי אסור היה לו
ללמוד באוניברסיטה בפולין,

00:03:58.268 --> 00:04:00.778
ובהמשך הוא התגייס לצבא צרפת

00:04:00.778 --> 00:04:02.061
במלחמת העולם ה-2.

00:04:02.061 --> 00:04:03.830
הוא נפל בשבי

00:04:03.830 --> 00:04:05.361
והוכנס למחנה של שבויי מלחמה,

00:04:05.361 --> 00:04:07.628
וזו היתה תקופה מפחידה עבורו,

00:04:07.628 --> 00:04:09.316
כי אילו נתגלה שהוא יהודי,

00:04:09.316 --> 00:04:11.408
היו מעבירים אותו למחנה-ריכוז,

00:04:11.408 --> 00:04:13.400
ושם, סביר מאד שהוא
לא היה נותר בחיים.

00:04:13.400 --> 00:04:15.987
ואכן, כשהמלחמה הסתיימה והוא שוחרר,

00:04:15.987 --> 00:04:18.492
רוב חבריו ובני משפחתו
כבר מתו.

00:04:18.492 --> 00:04:20.329
הוא נעשה מעורב ביוזמות שונות,

00:04:20.329 --> 00:04:21.860
הוא עזר ליתומי המלחמה.

00:04:21.860 --> 00:04:23.591
אבל היה לו עניין ממושך

00:04:23.591 --> 00:04:25.136
במדעי הדעה הקדומה,

00:04:25.136 --> 00:04:27.796
ולכן, כשהוצעה מילגה בריטית יוקרתית


00:04:27.796 --> 00:04:29.641
בנושא ההטפסים, הוא נרשם,

00:04:29.641 --> 00:04:30.998
וזכה בה,

00:04:30.998 --> 00:04:33.188
ואז פתח בקריירה מדהימה.

00:04:33.188 --> 00:04:35.937
ומה שהחל את הקריירה שלו
היתה תובנה

00:04:35.937 --> 00:04:37.777
שהדרך בה רוב האנשים חשבו

00:04:37.777 --> 00:04:39.893
על השואה היתה מוטעית.

00:04:39.893 --> 00:04:42.299
אנשים רבים,
כולל האנשים באותם ימים,

00:04:42.299 --> 00:04:44.200
ראו את השואה כמייצגת

00:04:44.200 --> 00:04:47.204
איזה פגם טרגי אצל הגרמנים,

00:04:47.204 --> 00:04:51.038
איזשהו כתם גנטי,
מין אישיות סמכותית.

00:04:51.038 --> 00:04:53.096
וטג'פל דחה את זה.

00:04:53.096 --> 00:04:55.639
טג'פל אמר
שמה שאנו רואים בשואה

00:04:55.639 --> 00:04:57.950
הוא פשוט הגזמה

00:04:57.950 --> 00:04:59.728
של תהליכים פסיכולוגיים רגילים

00:04:59.728 --> 00:05:01.489
שקיימים אצל כל אחד מאיתנו.

00:05:01.489 --> 00:05:04.174
וכדי לחקור זאת הוא ערך
סדרה של מחקרים קלאסיים

00:05:04.174 --> 00:05:05.918
על בני-נוער בריטיים.

00:05:05.918 --> 00:05:07.467
ובאחד המחקרים הללו הוא שאל

00:05:07.467 --> 00:05:10.019
את הנערים הבריטיים
כל מיני שאלות,

00:05:10.019 --> 00:05:11.903
ועל סמך תשובותיהם, אמר:

00:05:11.903 --> 00:05:14.260
"בדקתי את תשובותיכם,
ועל סמך התשובות

00:05:14.260 --> 00:05:16.357
"אני קובע שאתה" --

00:05:16.357 --> 00:05:17.363
כך אמר לחצי מהם --

00:05:17.363 --> 00:05:20.320
"אתה אוהב את היצירות
של קנדינסקי",

00:05:20.320 --> 00:05:23.298
או "אתה אוהב את היצירות
של פול קלי."

00:05:23.298 --> 00:05:25.114
זה היה מזויף לגמרי.

00:05:25.114 --> 00:05:27.404
לתשובותיהם לא שום קשר
לקנדינסקי או לקלי.

00:05:27.404 --> 00:05:30.132
הם ודאי אף לא שמעו
על האמנים האלה.

00:05:30.132 --> 00:05:32.872
הוא פשוט חילק אותם
באופן שרירותי.

00:05:32.872 --> 00:05:36.143
אבל הוא גילה שלקטגוריות האלה
יש חשיבות,


00:05:36.143 --> 00:05:38.654
ובהמשך, כשנתן לנבדקים שלו כסף,

00:05:38.654 --> 00:05:40.330
הם העדיפו לתת את הכסף

00:05:40.330 --> 00:05:42.130
לחברי הקבוצה שלהם

00:05:42.130 --> 00:05:43.963
מאשר לחברי הקבוצה השניה.

00:05:43.963 --> 00:05:46.290
חמור מכך,
היה להם ממש עניין

00:05:46.290 --> 00:05:48.296
ליצור הבדל

00:05:48.296 --> 00:05:50.862
בין קבוצתם לקבוצות אחרות,

00:05:50.862 --> 00:05:52.770
אז הם יעדיפו לתת כסף
לחברי קבוצתם,

00:05:52.770 --> 00:05:58.018
אם זה יאפשר להם לתת
עוד פחות לקבוצה השניה.

NOTE Paragraph

00:05:58.018 --> 00:06:00.236
ההטייה הזו נצפתה מוקדם מאד.

00:06:00.236 --> 00:06:02.536
העמיתה שלי, ואשתי,
קארן ווין, באוניברסיטת ייל,

00:06:02.536 --> 00:06:04.147
ערכה סדרת מחקרים על תינוקות

00:06:04.147 --> 00:06:06.979
שבהם היא חשפה
את התינוקות לבובות,

00:06:06.979 --> 00:06:09.244
ולבובות היו העדפות מזון מסוימות.

00:06:09.244 --> 00:06:11.426
למשל, אחת הבובות
אהבה שעועית ירוקה

00:06:11.426 --> 00:06:14.001
ובובה אחרת אהבה רקיקים.

00:06:14.001 --> 00:06:16.370
הם בחנו את העדפות המזון
של התינוקות,

00:06:16.370 --> 00:06:19.060
והתינוקות העדיפו בד"כ את הרקיקים.

00:06:19.060 --> 00:06:21.672
אבל השאלה היא
האם חשוב איך התינוקות

00:06:21.672 --> 00:06:24.788
התייחסו לבובות?
והיתה לכך חשיבות רבה.

00:06:24.788 --> 00:06:26.307
הם נטו להעדיף את הבובה

00:06:26.307 --> 00:06:29.786
שטעמה במזון היה זהה לשלהם,

00:06:29.786 --> 00:06:32.342
וחמור מכך, הם העדיפו בובות

00:06:32.342 --> 00:06:35.327
שהענישו את הבובה
עם הטעם השונה במזון.

00:06:35.327 --> 00:06:37.604
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:06:37.604 --> 00:06:40.419
אנו רואים את הפסיכולוגיה הזו
של "בתוך הקבוצה" ו"מחוץ לקבוצה"

00:06:40.419 --> 00:06:41.134
כל הזמן.

00:06:41.134 --> 00:06:42.900
אנו רואים זאת בעימותים פוליטיים

00:06:42.900 --> 00:06:45.314
בין קבוצות בעלות
אידאולוגיות שונות.

00:06:45.314 --> 00:06:48.940
אנו רואים זאת באופן קיצוני במלחמות,

00:06:48.940 --> 00:06:52.157
כשלא רק ש"הקבוצה מבחוץ"
מקבלת פחות,

00:06:52.157 --> 00:06:53.745
אלא זוכה ליחס לא-אנושי,

00:06:53.745 --> 00:06:55.985
כמו הנאצים, שראו ביהודים

00:06:55.985 --> 00:06:58.070
שרצים או כינים,

00:06:58.070 --> 00:07:02.306
או האמריקאים, שראו ביפנים עכברושים.

NOTE Paragraph

00:07:02.306 --> 00:07:04.520
גם ההטפסים עלולים לצאת משליטה.

00:07:04.520 --> 00:07:06.781
לעתים קרובות מאד
הם הגיוניים ומועילים,

00:07:06.781 --> 00:07:08.355
אך לפעמים הם לא-הגיוניים,

00:07:08.355 --> 00:07:09.581
הם נותנים את התשובות
הלא-נכונות,

00:07:09.581 --> 00:07:10.798
ובפעמים אחרות

00:07:10.798 --> 00:07:12.973
הם גורמים לתוצאות
לא-מוסריות בעליל.

00:07:12.973 --> 00:07:15.781
והתחום שנחקר הכי הרבה

00:07:15.781 --> 00:07:17.448
הוא תחום הגזע.

00:07:17.448 --> 00:07:18.855
היה מחקר מרתק

00:07:18.855 --> 00:07:20.929
שנערך לפני הבחירות של 2008

00:07:20.929 --> 00:07:23.955
שבו פסיכולוגים חברתיים
בחנו את המידה

00:07:23.955 --> 00:07:27.397
שבה המועמדים קושרו עם אמריקה,

00:07:27.397 --> 00:07:31.002
כמו בקישור לא-מודע
עם הדגל האמריקאי.

00:07:31.002 --> 00:07:32.358
ובאחד המחקרים שלהם הם השוו

00:07:32.358 --> 00:07:34.372
בין אובמה למק'קיין,
וגילו שמק'קיין

00:07:34.372 --> 00:07:37.766
נחשב ליותר אמריקאי מאשר אובמה,

00:07:37.766 --> 00:07:40.339
ובמידה מסוימת, אנשים לא מופתעים
בשומעם על כך.

00:07:40.339 --> 00:07:42.257
מק'קיין הוא גיבור מלחמה מהולל,

00:07:42.257 --> 00:07:43.916
ואנשים רבים אמרו בפירוש

00:07:43.916 --> 00:07:46.616
שהסיפור שלו יותר אמריקאי
מאשר זה של אובמה.

00:07:46.616 --> 00:07:48.553
אבל הם גם השוו את אובמה

00:07:48.553 --> 00:07:51.069
לראש הממשלה הבריטי טוני בלייר,

00:07:51.069 --> 00:07:53.330
ומצאו שגם בלייר נחשב

00:07:53.330 --> 00:07:55.837
ליותר אמריקאי מאשר אובמה,

00:07:55.837 --> 00:07:57.910
למרות שהנבדקים הבינו במפורש

00:07:57.910 --> 00:08:00.900
שהוא כלל לא אמריקאי.

00:08:00.900 --> 00:08:02.324
אלא שהם הגיבו, כמובן,

00:08:02.324 --> 00:08:05.375
לצבע עורו.

NOTE Paragraph

00:08:05.375 --> 00:08:07.426
להטפסים והטיות-חשיבה אלה

00:08:07.426 --> 00:08:08.876
יש תוצאות בעולם האמיתי,

00:08:08.876 --> 00:08:11.748
גם סמויות וגם חשובות מאד.

00:08:11.748 --> 00:08:14.410
במחקר שנערך לאחרונה,

00:08:14.410 --> 00:08:17.679
החוקרים פרסמו ב"אי-ביי"
מכירה של כרטיסי בייסבול.

00:08:17.679 --> 00:08:20.413
בחלק מהפרסומות אחזו בכרטיסים
ידיים לבנות,

00:08:20.413 --> 00:08:21.631
ובחלק - ידיים שחורות.

00:08:21.631 --> 00:08:23.210
כרטיסי הבייסבול היו זהים.

00:08:23.210 --> 00:08:24.454
אלו שהוחזקו בידיים שחורות

00:08:24.454 --> 00:08:26.521
זכו לכמות הצעות
קטנה באופן ניכר

00:08:26.521 --> 00:08:29.005
מאשר אלו שהוחזקו בידיים לבנות.

00:08:29.005 --> 00:08:31.367
במחקר שנערך באוניברסיטת סטנפורד,

00:08:31.367 --> 00:08:35.597
הפסיכולוגים בדקו את המקרה
של אנשים

00:08:35.597 --> 00:08:39.166
שנשפטו על רצח של אדם לבן.

00:08:39.166 --> 00:08:41.970
מסתבר שכשכל יתר הנתונים קבועים,

00:08:41.970 --> 00:08:44.340
סביר יותר שתוצאו להורג

00:08:44.340 --> 00:08:46.117
אם אתם נראים
כמו הגבר מימין,

00:08:46.117 --> 00:08:48.090
מאשר זה שמשמאל,

00:08:48.090 --> 00:08:50.119
וזאת בעיקר בגלל

00:08:50.119 --> 00:08:52.653
שהגבר מימין דומה יותר
לאבטיפוס השחור,

00:08:52.653 --> 00:08:55.283
יותר לאבטיפוס האפרו-אמריקאי,

00:08:55.283 --> 00:08:57.332
וזה משפיע בבירור על החלטותיהם
של אנשים

00:08:57.332 --> 00:08:59.103
בשאלה מה לעשות לגביו.

NOTE Paragraph

00:08:59.103 --> 00:09:00.650
אז משאנו יודעים על כך,

00:09:00.650 --> 00:09:02.307
איך נילחם בזה?

00:09:02.307 --> 00:09:03.929
יש כמה דרכים.

00:09:03.929 --> 00:09:05.363
דרך אחת היא לפנות

00:09:05.363 --> 00:09:07.409
לתגובותיהם הרגשיות של אנשים,

00:09:07.409 --> 00:09:09.542
לפנות לרגשי ההזדהות שלהם,

00:09:09.542 --> 00:09:11.415
ואנו מרבים לעשות זאת
באמצעות סיפורים.

00:09:11.415 --> 00:09:13.980
אז אם אתה הורה ליברלי,

00:09:13.980 --> 00:09:15.852
ואתה רוצה לעודד את ילדיך

00:09:15.852 --> 00:09:18.226
להאמין ביתרונות המשפחה החריגה,

00:09:18.226 --> 00:09:20.499
אולי תתן להם לקרוא ספר כזה.
["להתר יש שתי אמהות"]

00:09:20.499 --> 00:09:22.225
אם אתה שמרן
והגישה שלך שונה,

00:09:22.225 --> 00:09:24.156
אולי תתן להם ספר כזה.

00:09:24.156 --> 00:09:25.905
[צחוק]
["אמא! הצילו! יש ליברלים מתחת למיטה שלי!"]

00:09:25.905 --> 00:09:29.241
אבל ככלל, סיפורים יכולים להפוך

00:09:29.241 --> 00:09:31.473
זרים אלמוניים לאנשים בעלי-משמעות,

00:09:31.473 --> 00:09:34.158
והרעיון שאנשים חשובים לנו

00:09:34.158 --> 00:09:35.860
כשאנו מתמקדים בהם כאינדיבידואלים,

00:09:35.860 --> 00:09:38.139
הוא רעיון שהוכיח עצמו
לכל אורך ההיסטוריה.

00:09:38.139 --> 00:09:40.722
לסטאלין מיוחסת האמירה:

00:09:40.722 --> 00:09:42.339
"מוות בודד הוא טרגדיה,

00:09:42.339 --> 00:09:44.379
"מיליון מיתות הן סטטיסטיקה,"

00:09:44.379 --> 00:09:45.830
והאם תרזה אמרה:

00:09:45.830 --> 00:09:47.371
"אם אתייחס להמונים, לא אפעל.

00:09:47.371 --> 00:09:49.696
"אם אתייחס לאדם הבודד, אפעל."

00:09:49.696 --> 00:09:51.766
הפסיכולוגים חקרו את זה.

00:09:51.766 --> 00:09:53.067
לדוגמה, במחקר מסוים,

00:09:53.067 --> 00:09:55.850
אנשים קיבלו רשימת עובדות
בנודע למשבר כלשהו,

00:09:55.850 --> 00:10:00.106
ונצפו התרומות שלהם

00:10:00.106 --> 00:10:01.690
כדי לפתור את המשבר,

00:10:01.690 --> 00:10:03.527
ואילו קבוצה שניה
לא קיבלה שום עובדות

00:10:03.527 --> 00:10:05.625
אבל סופר לה על אדם מסוים

00:10:05.625 --> 00:10:08.065
שקיבל שם ופרצוף,

00:10:08.065 --> 00:10:11.284
והתברר שהיא תרמה הרבה יותר.

00:10:11.284 --> 00:10:13.145
אינני חושב שמשהו מזה
הוא בגדר סוד

00:10:13.145 --> 00:10:15.256
לאנשים שעוסקים בצדקה.

00:10:15.256 --> 00:10:17.904
אנשים לא נוטים להציף אחרים

00:10:17.904 --> 00:10:19.227
בעובדות ובנתונים.

00:10:19.227 --> 00:10:20.249
אלא מראים להם פנים,

00:10:20.249 --> 00:10:21.985
מראים להם אנשים.

00:10:21.985 --> 00:10:25.212
ייתכן שע"י הצעת
רגשי ההזדהות שלנו

00:10:25.212 --> 00:10:27.183
לאדם מסוים,
רגשות אלה יוכלו להתפשט

00:10:27.183 --> 00:10:30.061
ולהגיע לקבוצה
שאותו אדם משתייך אליה.

NOTE Paragraph

00:10:30.061 --> 00:10:32.527
זאת היא הרייט ביצ'ר סטו.

00:10:32.527 --> 00:10:34.970
לפי הסיפור, או האגדה,

00:10:34.970 --> 00:10:37.044
הנשיא לינקולן הזמין אותה

00:10:37.044 --> 00:10:39.042
לבית הלבן באמצע מלחמת האזרחים

00:10:39.042 --> 00:10:40.626
ואמר לה:

00:10:40.626 --> 00:10:43.290
"אז את הגברת הקטנה
שהחלה במלחמה הגדולה הזאת."

00:10:43.290 --> 00:10:45.175
הוא התייחס ל"אוהל הדוד טום."

00:10:45.175 --> 00:10:47.706
"אוהל הדוד טום" איננו
ספר גדול מבחינה פילוסופית,

00:10:47.706 --> 00:10:50.850
תיאולוגית או אפילו ספרותית,

00:10:50.850 --> 00:10:53.365
אבל הוא מצליח היטב

00:10:53.365 --> 00:10:55.863
לגרום לאנשים לשים עצמם

00:10:55.863 --> 00:10:58.196
בנעלי הזולת,
אנשים שאחרת לא היו שמים עצמם

00:10:58.196 --> 00:11:00.598
בנעליו של עבד.

00:11:00.598 --> 00:11:02.379
וייתכן מאד שזה היה זרז

00:11:02.379 --> 00:11:03.983
לשינוי חברתי כביר.

NOTE Paragraph

00:11:03.983 --> 00:11:06.345
בזמן האחרון, במבט על אמריקה

00:11:06.345 --> 00:11:09.414
של העשורים האחרונים,

00:11:09.414 --> 00:11:12.563
יש סיבה מסוימת להאמין
שתכניות כמו "משפחת קוסבי"

00:11:12.563 --> 00:11:15.251
שינתה בקיצוניות את גישתם
של אמריקאים כלפי אפרו-אמריקאיים,

00:11:15.251 --> 00:11:18.234
בעוד שתכניות כמו "וויל וגרייס"
ו"משפחה מודרנית"

00:11:18.234 --> 00:11:19.597
שינו את גישת האמריקאים

00:11:19.597 --> 00:11:20.897
ביחס להומוסקסואלים ולסביות.

00:11:20.897 --> 00:11:23.352
אינני חושב שמוגזם לומר

00:11:23.352 --> 00:11:26.013
שהזרז העיקרי לשינוי מוסרי באמריקה

00:11:26.013 --> 00:11:28.906
היה קומדיית המצבים.

NOTE Paragraph

00:11:28.906 --> 00:11:30.322
אבל רגשות הם לא הכל,

00:11:30.322 --> 00:11:31.598
ואני רוצה לסיים בפנייה

00:11:31.598 --> 00:11:33.833
לכוח ההגיון.

00:11:33.833 --> 00:11:35.989
בנקודה מסוימת בספרו הנפלא

00:11:35.989 --> 00:11:37.212
"המלאכים הטובים שבתוכנו",

00:11:37.212 --> 00:11:39.228
אומר סטיבן פינקר:

00:11:39.228 --> 00:11:41.810
"הברית הישנה אומרת: 'ואהבת לרעך',

00:11:41.810 --> 00:11:44.532
"וברית החדשה אומרת: 'אהב את אויבך'.

00:11:44.532 --> 00:11:47.218
"אבל אני לא אוהב איש מהם,
לא ממש,

00:11:47.218 --> 00:11:48.885
"אבל אין לי רצון להרוג אותם.

00:11:48.885 --> 00:11:50.751
"ברור לי שיש לי
התחייבות כלפיהם,

00:11:50.751 --> 00:11:54.221
"אבל תחושות המוסר שלי כלפיהם,
אמונותי המוסריות,

00:11:54.221 --> 00:11:55.934
"בנוגע לאופן התנהגותי כלפיהם,

00:11:55.934 --> 00:11:57.981
"אינן מעוגנות באהבה.

00:11:57.981 --> 00:11:59.920
"הן מעוגנות בהבנה
מהן זכויות אדם,

00:11:59.920 --> 00:12:02.143
"באמונה לפיה חייהם יקרים להם

00:12:02.143 --> 00:12:04.499
"כפי שחיי יקרים לי."

00:12:04.499 --> 00:12:06.431
וכתימוכין לכך הוא מביא סיפור

00:12:06.431 --> 00:12:08.279
מאת הפילוסוף הדגול אדם סמית,

00:12:08.279 --> 00:12:09.965
וגם אני רוצה לספר לכם
את הסיפור הזה,

00:12:09.965 --> 00:12:11.261
אם כי אשנה אותו מעט

00:12:11.261 --> 00:12:12.939
כדי להתאים אותו לזמננו.

NOTE Paragraph

00:12:12.939 --> 00:12:14.840
אדם סמית מתחיל בכך
שהוא מבקש מכם לדמיין

00:12:14.840 --> 00:12:16.741
מוות של אלפי אנשים,

00:12:16.741 --> 00:12:18.781
ולדמיין שאלפי האנשים

00:12:18.781 --> 00:12:21.020
נמצאים בארץ שאינכם מכירים.

00:12:21.020 --> 00:12:24.574
אולי זאת סין, או הודו
או ארץ באפריקה.

00:12:24.574 --> 00:12:27.058
ואדם סמית שואל
איך תגיבו.

00:12:27.058 --> 00:12:29.365
ואתם תאמרו:
"זה רע מאד",


00:12:29.365 --> 00:12:31.241
ותמשיכו בחייכם.

00:12:31.241 --> 00:12:32.967
אם אתם נכנסים לאתר 
ה"ניו-יורק טיימס" או משהו כזה,

00:12:34.693 --> 00:12:36.420
ומגלים את זה, ולמעשה
זה קורה לנו כל הזמן,

00:12:36.420 --> 00:12:37.941
אנו ממשיכים בחיינו.

00:12:37.941 --> 00:12:40.135
אבל, אומר סמית, דמיינו

00:12:40.135 --> 00:12:41.389
שמודיעים לכם שמחר

00:12:41.389 --> 00:12:43.928
יכרתו את הזרת שלכם.

00:12:43.928 --> 00:12:46.097
סמית אומר שזה יהיה
מאד חשוב לכם.


00:12:46.097 --> 00:12:47.508
אתם לא תישנו בלילה

00:12:47.508 --> 00:12:48.861
מרוב מחשבות על זה.

00:12:48.861 --> 00:12:50.880
וזה מעלה את השאלה:

00:12:50.880 --> 00:12:53.346
האם תהיו מוכנים להקריב
את חייהם של אלפים

00:12:53.346 --> 00:12:55.315
כדי להציל את הזרת שלכם?

00:12:55.315 --> 00:12:57.633
ענו על כך
כל אחד בפרטיות מוחו,

00:12:57.633 --> 00:13:00.552
אבל סמית אומר שבהחלט לא.

00:13:00.552 --> 00:13:02.244
איזו מחשבה איומה.

00:13:02.244 --> 00:13:04.275
וזה מעלה את השאלה,

00:13:04.275 --> 00:13:05.649
במילותיו של סמית:

00:13:05.649 --> 00:13:07.867
"כשרגשותינו הסבילים הם כמעט תמיד


00:13:07.867 --> 00:13:09.315
"כה נבזים ואנוכיים,

00:13:09.315 --> 00:13:10.780
"מדוע על עקרונותינו הפעילים

00:13:10.780 --> 00:13:13.313
"להיות לעתים קרובות
כה נדיבים ונאצלים?"

00:13:13.313 --> 00:13:15.363
ותושבתו של סמית היא:
"אלה הם ההגיון,

00:13:15.363 --> 00:13:17.138
"העקרון והמצפון

00:13:17.138 --> 00:13:18.679
"הקוראים לנו

00:13:18.679 --> 00:13:22.104
"בקול שבכוחו להדהים
אף את החצופה שבתאוותינו,

00:13:22.104 --> 00:13:23.781
"לאמור, 'הנני רק אחד מן הרבים,

00:13:23.781 --> 00:13:26.222
"'ואין אני טוב
מכל אדם אחר בהם'."

NOTE Paragraph

00:13:26.222 --> 00:13:28.347
ואת החלק האחרון הזה
מרבים לתאר

00:13:28.347 --> 00:13:31.555
בתור עקרון האי-משוא-פנים.

00:13:31.555 --> 00:13:33.504
ועקרון זה, של אי-משוא-פנים,


00:13:33.504 --> 00:13:35.931
מתבטא בכל דתות העולם,

00:13:35.951 --> 00:13:38.209
בכל הגירסאות השונות
של כלל הזהב,

00:13:38.209 --> 00:13:40.663
ובכל תורות המוסר בעולם,

00:13:40.663 --> 00:13:41.970
שנבדלות זו מזו במובנים רבים,

00:13:41.970 --> 00:13:44.964
אך משותפת לכולן הנחת היסוד
שעלינו לשפוט את המוסריות

00:13:44.964 --> 00:13:47.949
מנקודת-מבט חסרת-פניות.

NOTE Paragraph

00:13:47.949 --> 00:13:49.771
את הניסוח הטוב ביותר
של השקפה זו

00:13:49.771 --> 00:13:52.856
אמר, לדעתי, לא איזה
תיאולוג או פילוסוף,

00:13:52.856 --> 00:13:54.213
אלא המפרי בוגארט

00:13:54.213 --> 00:13:55.760
בסוף הסרט "קזבלנקה".

00:13:55.760 --> 00:13:59.536
שימו לב, התראת ספוילר -
הוא אומר לאהובתו,


00:13:59.536 --> 00:14:00.676
שעליהם להיפרד

00:14:00.676 --> 00:14:02.269
למען טובת הכלל,

00:14:02.269 --> 00:14:04.133
והוא אומר לה,
ולא אנסה לחקות את המבטא:

00:14:04.133 --> 00:14:05.915
"לא צריך הרבה כדי לראות

00:14:05.915 --> 00:14:07.274
"שהבעיות של 
שלושה אנשים קטנים

00:14:07.274 --> 00:14:10.385
"אינן שוות הרבה בעולם המטורף הזה."

NOTE Paragraph

00:14:10.385 --> 00:14:13.665
ההגיון שלנו יכול לגרום לנו
להתגבר על תאוותינו.

00:14:13.665 --> 00:14:15.381
ההגיון שלנו יכול להניע אותנו

00:14:15.381 --> 00:14:16.602
להציע את רגשי ההזדהות שלנו,

00:14:16.602 --> 00:14:18.929
להניע אותנו לכתוב ספר
כמו "אוהל הדוד טום",

00:14:18.929 --> 00:14:20.652
או לקרוא ספר כמו
"אוהל הדוד טום",

00:14:20.652 --> 00:14:23.346
וההגיון שלנו גם יכול
להניע אותנו ליצור

00:14:23.346 --> 00:14:25.308
מנהגים, איסורים וחוקים

00:14:25.308 --> 00:14:27.118
שיגבילו אותנו

00:14:27.118 --> 00:14:28.794
מלפעול בהתאם לדחפינו

00:14:28.794 --> 00:14:30.383
כאשר לדעתנו, כיצורים הגיוניים,

00:14:30.383 --> 00:14:31.778
מן הדין שנוגבל.

00:14:31.778 --> 00:14:33.791
זת מהותה של חוקה.

00:14:33.791 --> 00:14:36.712
חוקה היא משהו שכוּנן בעבר

00:14:36.712 --> 00:14:38.019
ויפה לזמננו,

00:14:38.019 --> 00:14:39.004
ומה שהיא אומרת הוא,

00:14:39.004 --> 00:14:41.231
שככל שנתאמץ לבחור

00:14:41.231 --> 00:14:43.834
בנשיא פופולרי לכהונה שלישית,

00:14:43.834 --> 00:14:45.929
ככל שאמריקאים לבנים היו רוצים

00:14:45.929 --> 00:14:49.997
לכונן מחדש את מוסד העבדות,
איננו יכולים לעשות זאת.

00:14:49.997 --> 00:14:51.673
אנחנו הגבלנו את עצמנו.

NOTE Paragraph

00:14:51.673 --> 00:14:54.090
ויש דרכים נוסופות
בהן אנו מגבילים את עצמנו.

00:14:54.090 --> 00:14:56.848
ידוע לנו שכאשר מדובר
בבחירתו של אדם

00:14:56.848 --> 00:14:59.799
כמועמד למשרה או לפרס,

00:14:59.799 --> 00:15:02.757
אנו מוטים בעוצמה ע"י הגזע,

00:15:02.757 --> 00:15:05.053
אנו מוטים ע"י המגדר,

00:15:05.053 --> 00:15:07.268
אנו מוטים ע"י מראה מצודד,

00:15:07.268 --> 00:15:09.919
ולעתים אנו אומרים:
"נו טוב, ככה זה צריך להיות."

00:15:09.919 --> 00:15:12.226
אבל בפעמים אחרות אנו אומרים:
"זה לא בסדר."

00:15:12.226 --> 00:15:14.115
אז כדי להיאבק בכך,

00:15:14.115 --> 00:15:16.366
אנו לא רק משתדלים יותר,

00:15:16.366 --> 00:15:19.367
אלא מגדירים מראש מצבים

00:15:19.367 --> 00:15:22.406
בהם מקורות המידע האחרים האלה
לא יוכלו להטות אותנו,

00:15:22.406 --> 00:15:23.721
וזו הסיבה לכך שתזמורות רבות

00:15:23.721 --> 00:15:26.366
בוחנות מועמדים חדשים מאחורי מסך,

00:15:26.366 --> 00:15:27.610
כשהמידע היחיד הזמין

00:15:27.610 --> 00:15:30.303
הוא המידע שלדעתן
צריך להיות חשוב.

00:15:30.303 --> 00:15:32.626
אני חושב שדעה קדומה
והטיות-חשיבה

00:15:32.626 --> 00:15:35.720
ממחישות כפילות יסוד בטבע האדם.

00:15:35.720 --> 00:15:39.496
יש לנו תחושות-בטן,
אינסטינקטים, רגשות,

00:15:39.496 --> 00:15:41.657
והם משפיעים על שיפוטינו ומעשינו

00:15:41.657 --> 00:15:43.988
לטוב ולרע,

00:15:43.988 --> 00:15:47.610
אבל אנו גם יודעים
להחליט בהגיון


00:15:47.610 --> 00:15:49.045
ולתכנן בתבונה,

00:15:49.045 --> 00:15:51.862
וביכולתנו להשתמש בשני אלה,
במקרים מסוימים,

00:15:51.862 --> 00:15:53.805
כדי להגביר ולהזין את רגשותינו,

00:15:53.805 --> 00:15:56.573
ובמקרים אחרים - לבלום אותם.

00:15:56.573 --> 00:15:57.807
וזו הדרך

00:15:57.807 --> 00:16:00.574
שבה ההגיון עוזר לנו
ליצור עולם טוב יותר.

NOTE Paragraph

00:16:00.574 --> 00:16:02.918
תודה לכם.

NOTE Paragraph

00:16:02.918 --> 00:16:06.623
[מחיאות כפיים]