1
00:00:00,841 --> 00:00:04,572
אני יודעת ש-TED עוסק בהרבה דברים גדולים,

2
00:00:04,596 --> 00:00:08,126
אבל אני רוצה לדבר על משהו קטן מאוד.

3
00:00:08,150 --> 00:00:10,308
ממש קטנטן, מילה אחת.

4
00:00:11,093 --> 00:00:12,649
והמילה היא "חריג".

5
00:00:13,347 --> 00:00:16,966
זאת אחת מהמילים האהובות עלי,
כי היא כל כך מילולית.

6
00:00:17,403 --> 00:00:21,349
זה אדם שחורג ממה שמקובל,

7
00:00:21,752 --> 00:00:24,048
או אדם שלא משתלב.

8
00:00:24,658 --> 00:00:27,581
או: "אדם שמתקשה להסתגל

9
00:00:27,605 --> 00:00:30,473
למצבים חדשים ולסביבות חדשות."

10
00:00:31,298 --> 00:00:33,520
אני חריגה מושבעת.

11
00:00:34,307 --> 00:00:37,140
ואני כאן עבור החריגים האחרים שמסביבנו,

12
00:00:37,164 --> 00:00:38,975
כי אני אף פעם לא החריגה היחידה.

13
00:00:39,995 --> 00:00:41,880
אספר לכם סיפור חריג.

14
00:00:43,237 --> 00:00:45,769
מתישהו בתחילת שנות השלושים שלי,

15
00:00:45,793 --> 00:00:49,355
החלום שלי להיות סופרת
הוגש לי על מגש של כסף.

16
00:00:50,068 --> 00:00:51,802
למעשה, הגיע לתיבת הדואר שלי

17
00:00:51,826 --> 00:00:58,173
מכתב שבישר לי על זכייתי
בפרס ספרותי ענק על סיפור קצר שכתבתי.

18
00:00:58,183 --> 00:01:02,622
הסיפור הקצר עסק בחיים שלי
כשחיינית תחרותית,

19
00:01:02,632 --> 00:01:04,687
ובחיים האומללים שלי בבית,

20
00:01:05,258 --> 00:01:10,155
וקצת על איך צער ואובדן
יכולים לגרום לך לאבד את שפיותך.

21
00:01:11,829 --> 00:01:16,502
הפרס כלל נסיעה לעיר ניו יורק
לפגישה עם עורכים וסוכנים גדולים

22
00:01:16,526 --> 00:01:17,850
ועם סופרים אחרים.

23
00:01:18,278 --> 00:01:21,342
חלומו של כל מי שרוצה להיות סופר, נכון?

24
00:01:22,573 --> 00:01:25,413
יודעים מה עשיתי ביום שבו המכתב הגיע אלי?

25
00:01:26,037 --> 00:01:27,835
מכיוון שאני אני,

26
00:01:27,859 --> 00:01:30,056
הנחתי את המכתב על השולחן במטבח,

27
00:01:30,080 --> 00:01:33,522
מזגתי לעצמי כוס ענקית של וודקה

28
00:01:33,922 --> 00:01:36,292
עם קרח וליים,

29
00:01:36,722 --> 00:01:40,926
וישבתי לי שם בלבנים שלי במשך כל היום,

30
00:01:40,950 --> 00:01:43,032
ופשוט בהיתי במכתב.

31
00:01:44,608 --> 00:01:47,753
חשבתי על כל הדרכים שבהן
כבר הרסתי לעצמי את החיים.

32
00:01:47,777 --> 00:01:52,681
מי אני בכלל שאגיע לניו יורק ואתחזה לסופרת?

33
00:01:53,681 --> 00:01:55,046
מי הייתי בכלל?

34
00:01:55,070 --> 00:01:56,268
אומר לכם מי הייתי.

35
00:01:56,745 --> 00:01:57,912
הייתי חריגה.

36
00:01:58,625 --> 00:02:00,988
כמו המוני ילדים אחרים,

37
00:02:01,908 --> 00:02:04,276
גדלתי בבית מתעלל

38
00:02:04,300 --> 00:02:06,956
ובקושי יצאתי משם בחיים.

39
00:02:07,727 --> 00:02:12,218
כבר היו באמתחתי שני נישואין
שנחלו כישלון חרוץ.

40
00:02:12,242 --> 00:02:15,208
עפתי מהקולג' לא פעם אלא פעמיים

41
00:02:15,232 --> 00:02:18,424
ואולי גם פעם שלישית
שלא ארחיב עליה את הדיבור.

42
00:02:18,448 --> 00:02:20,258
(צחוק)

43
00:02:20,582 --> 00:02:24,243
עברתי גמילה מסמים.

44
00:02:24,795 --> 00:02:29,245
זכיתי להתארח פעמיים בבית הכלא.

45
00:02:30,228 --> 00:02:32,132
אז הגעתי לבמה הנכונה.

46
00:02:33,680 --> 00:02:35,770
(צחוק)

47
00:02:36,744 --> 00:02:43,527
אבל אני חושבת שהסיבה האמיתית לחריגות שלי
היה מותה של הבת שלי ביום שבו היא נולדה,

48
00:02:43,547 --> 00:02:46,666
והקושי שלי למצוא דרך לחיות עם הסיפור הזה.

49
00:02:48,233 --> 00:02:53,360
אחרי מותה של הבת שלי
הייתי גם חסרת בית במשך תקופה ארוכה.

50
00:02:53,384 --> 00:02:55,328
גרתי מתחת לגשר עילי

51
00:02:55,352 --> 00:02:59,570
במצב זומבי של יגון ואובדן

52
00:02:59,594 --> 00:03:02,108
שחלקנו פוגשים בו לאורך הדרך.

53
00:03:02,132 --> 00:03:04,863
ואולי כולנו - אם אנחנו חיים מספיק זמן.

54
00:03:06,240 --> 00:03:10,237
חסרי בית הם בין החריגים ההרואיים ביותר

55
00:03:10,261 --> 00:03:13,357
כי הם התחילו את חייהם כמונו.

56
00:03:14,670 --> 00:03:20,088
כפי שאתם רואים הייתי חריגה
כמעט בכל קטגוריה אפשרית:

57
00:03:20,112 --> 00:03:24,580
בת, רעייה, אמא, תלמידה.

58
00:03:25,474 --> 00:03:27,973
והחלום שלי להיות סופרת

59
00:03:27,997 --> 00:03:33,438
היה כמו אבן קטנה ועצובה
שהייתה תקועה לי בגרון.

60
00:03:34,906 --> 00:03:40,805
הייתי צריכה להלחם בעצמי
כדי לעלות על המטוס ולטוס לניו יורק

61
00:03:40,810 --> 00:03:42,366
אל הסופרים.

62
00:03:43,168 --> 00:03:46,843
חבריי החריגים, אני רואה אתכם,

63
00:03:46,867 --> 00:03:48,779
אני מזהה אתכם בתוך הקהל.

64
00:03:48,803 --> 00:03:51,241
בהתחלה הייתם נהנים שם.

65
00:03:51,265 --> 00:03:54,217
הייתם יכולים לבחור שלושה סופרים מפורסמים,

66
00:03:54,241 --> 00:03:56,599
והיו מארגנים לכם פגישה איתם.

67
00:03:56,623 --> 00:03:59,413
היו משכנים אתכם במלון גרמרסי פארק,

68
00:03:59,437 --> 00:04:02,071
שם הייתם יכולים לשתות סקוץ' מאוחר בלילה

69
00:04:02,095 --> 00:04:04,586
עם אנשים מגניבים, חכמים ויהירים.

70
00:04:04,610 --> 00:04:09,119
והייתם יכולים להעמיד פנים
שגם אתם מגניבים וחכמים ויהירים.

71
00:04:09,143 --> 00:04:12,331
והייתם פוגשים המון עורכים וסופרים וסוכנים

72
00:04:12,355 --> 00:04:16,418
בארוחות ממש ממש מפוארות.

73
00:04:17,377 --> 00:04:19,005
תשאלו אותי כמה מפוארות.

74
00:04:19,735 --> 00:04:21,696
קהל: כמה מפוארות?

75
00:04:22,077 --> 00:04:26,395
לידיה יוקנביץ': אני חייבת להתוודות,
גנבתי שלוש מפיות פשתן--

76
00:04:26,419 --> 00:04:27,990
(צחוק)

77
00:04:28,014 --> 00:04:29,671
משלוש מסעדות שונות.

78
00:04:30,430 --> 00:04:32,696
והגנבתי תפריט למכנסיים שלי.

79
00:04:32,720 --> 00:04:34,796
(צחוק)

80
00:04:34,820 --> 00:04:38,526
רציתי שיהיו לי כמה מזכרות

81
00:04:38,550 --> 00:04:41,055
כדי שאאמין שכל זה באמת קרה
כשאחזור הביתה.

82
00:04:43,467 --> 00:04:48,471
שלוש הסופרות שרציתי לפגוש
היו קרול מסו, לין טילמן ופגי פלאן.

83
00:04:48,496 --> 00:04:51,550
הן לא היו סופרות מפורסמות עם רבי מכר,

84
00:04:51,574 --> 00:04:54,881
אבל עבורי הן היו סופרות ענקיות.

85
00:04:55,700 --> 00:04:59,262
קרול מסו כתבה את הספר
שמאוחר יותר הפך לתנ"ך שלי לאמנות.

86
00:05:00,056 --> 00:05:02,557
לין טילמן העניקה לי רשות להאמין

87
00:05:02,581 --> 00:05:06,062
שיש סיכוי שהסיפורים שלי
יכולים להוות חלק מהעולם.

88
00:05:06,839 --> 00:05:08,793
ופגי פלאן הזכירה לי

89
00:05:08,817 --> 00:05:13,826
שאולי המוח שלי
יכול להיות יותר חשוב מהחזה שלי.

90
00:05:15,500 --> 00:05:18,184
הן לא היו סופרות מהזרם המרכזי,

91
00:05:18,208 --> 00:05:21,985
הן סללו מסלול בתוך הזרם המרכזי

92
00:05:22,009 --> 00:05:23,342
עם סיפורי הגוף שלהן,

93
00:05:24,294 --> 00:05:28,429
כמו שמים חצבו את הגרנד קניון.

94
00:05:29,371 --> 00:05:31,082
כמעט מתתי משמחה

95
00:05:31,106 --> 00:05:34,947
כשנפגשתי עם שלוש הסופרות האלו
בנות החמישים פלוס.

96
00:05:34,971 --> 00:05:37,897
והסיבה שכמעט מתתי משמחה היא

97
00:05:37,921 --> 00:05:39,990
שמעולם לא חוויתי שמחה כזאת.

98
00:05:40,014 --> 00:05:41,696
מעולם לא שהיתי בחדר כזה.

99
00:05:42,350 --> 00:05:44,108
אמא שלי לא למדה בקולג'.

100
00:05:44,747 --> 00:05:47,236
והקריירה היצירתית שלי עד אז

101
00:05:47,260 --> 00:05:51,712
היתה דבר קטן ועצוב שמת בטרם נולד.

102
00:05:53,394 --> 00:05:56,673
בלילות הראשונים שלי בניו יורק
רציתי למות שם.

103
00:05:56,697 --> 00:06:00,137
חשבתי לעצמי "תהרגו אותי עכשיו.
טוב לי. כל כך יפה פה."

104
00:06:01,187 --> 00:06:04,335
חלק מכם יבינו את מה שקרה אחר כך.

105
00:06:04,935 --> 00:06:09,230
הביאו אותי למשרדים של פרר, שטראוס וג'ירו.

106
00:06:09,863 --> 00:06:13,038
הוצאת הספרים פרר, שטראוס וג'ירו
היתה המגה-חלום שלי.

107
00:06:13,062 --> 00:06:16,753
טי אס אליוט ופלאנרי או'קונור
פרסמו שם את הספרים שלהם.

108
00:06:17,418 --> 00:06:21,793
העורך הראשי הושיב אותי
ושוחח איתי שיחה ארוכה.

109
00:06:21,817 --> 00:06:24,135
הוא ניסה לשכנע אותי שיש בתוכי ספר

110
00:06:24,159 --> 00:06:25,864
על החיים שלי כשחיינית.

111
00:06:26,498 --> 00:06:27,785
ספר זכרונות.

112
00:06:28,630 --> 00:06:30,866
ובזמן שהוא דיבר איתי,

113
00:06:30,890 --> 00:06:34,595
ישבתי לי שם וחייכתי והנהנתי כמו אידיוטית

114
00:06:35,509 --> 00:06:37,361
עם ידיים שלובות על החזה

115
00:06:37,385 --> 00:06:42,302
ולא הצלחתי להוציא אף הגה מהפה.

116
00:06:43,875 --> 00:06:47,242
בסופו של דבר הוא טפח לי על השכם,

117
00:06:47,266 --> 00:06:48,847
טפיחה של מאמני שחייה,

118
00:06:49,580 --> 00:06:51,415
ואיחל לי איחולי הצלחה,

119
00:06:51,439 --> 00:06:53,877
ונתן לי במתנה כמה ספרים

120
00:06:53,901 --> 00:06:55,692
והוביל אותי לעבר דלת החדר.

121
00:06:57,588 --> 00:07:00,855
אחר כך לקחו אותי
למשרדים של וו. וו. נורטון.

122
00:07:00,879 --> 00:07:03,579
הייתי בטוחה שיסלקו אותי מהבניין

123
00:07:03,603 --> 00:07:05,492
בגלל נעלי הדוק מרטינס שנעלתי.

124
00:07:06,190 --> 00:07:07,639
אבל זה לא קרה.

125
00:07:08,512 --> 00:07:10,941
במשרדים של נורטון

126
00:07:10,965 --> 00:07:15,437
הרגשתי כאילו אני מרימה את ידי
בשמי הלילה ונוגעת בירח

127
00:07:15,461 --> 00:07:19,098
כשהכוכבים חורטים את השם שלי מעל כל היקום.

128
00:07:19,599 --> 00:07:21,744
זה היה כזה עניין עצום בשבילי.

129
00:07:21,768 --> 00:07:22,949
מבינים?

130
00:07:23,567 --> 00:07:26,065
העורכת הראשית שלהם, קרול הוק סמית,

131
00:07:26,089 --> 00:07:30,432
היישירה לעברי מבט
בעיניה החרוזיות, הבורקות והנוקבות

132
00:07:30,456 --> 00:07:33,566
ואמרה, "אם כך, תשלחי לי משהו, תכף ומייד!"

133
00:07:34,328 --> 00:07:36,620
רוב האנשים, ובעיקר האנשים של TED,

134
00:07:36,644 --> 00:07:38,984
היו רצים לתיבת הדואר, נכון?

135
00:07:39,651 --> 00:07:42,929
לקח לי יותר מעשר שנים אפילו לדמיין

136
00:07:42,953 --> 00:07:46,830
שאני מכניסה משהו למעטפה ומלקקת בול.

137
00:07:48,741 --> 00:07:50,315
בלילה האחרון,

138
00:07:50,339 --> 00:07:53,608
היתה לי הקראה גדולה במועדון השירה הלאומי.

139
00:07:54,342 --> 00:07:56,289
ובסוף ההקראה

140
00:07:56,313 --> 00:08:00,616
קתרין קידי מסוכנות הספרות
קידי, הויט ופיקארד

141
00:08:00,640 --> 00:08:03,227
ניגשה היישר אלי, לחצה את ידי

142
00:08:03,251 --> 00:08:06,429
והציעה לי בו במקום לייצג אותי.

143
00:08:08,558 --> 00:08:11,545
עמדתי שם ונעשתי חרשת.

144
00:08:11,569 --> 00:08:13,155
זה קרה לכם?

145
00:08:13,703 --> 00:08:15,815
וכמעט שהתחלתי לבכות

146
00:08:15,839 --> 00:08:19,764
כי כל האנשים בחדר היו לבושים כל כך יפה,

147
00:08:19,788 --> 00:08:22,941
וכל מה שיצא לי מהפה היה:

148
00:08:22,965 --> 00:08:26,075
"לא יודעת. אני צריכה לחשוב על זה."

149
00:08:26,805 --> 00:08:31,097
והיא אמרה, "אוקי," והלכה.

150
00:08:32,884 --> 00:08:39,403
כל הידיים שהיו מושטות לעברי,
האבן הקטנה והעצובה בגרון שלי...

151
00:08:39,427 --> 00:08:43,365
אתם מבינים, אני מנסה לספר לכם משהו
על אנשים כמוני.

152
00:08:43,389 --> 00:08:47,442
אנשים חריגים -- לא תמיד אנחנו יודעים
איך לקוות או להגיד כן

153
00:08:47,466 --> 00:08:49,077
או לבחור בדבר הגדול,

154
00:08:49,101 --> 00:08:51,247
גם כשהוא מונח ממש לפנינו.

155
00:08:51,271 --> 00:08:52,890
זאת הבושה שאנחנו סוחבים איתנו.

156
00:08:52,914 --> 00:08:54,905
הבושה לרצות משהו טוב.

157
00:08:54,929 --> 00:08:56,921
הבושה להרגיש טוב.

158
00:08:56,945 --> 00:09:01,327
הבושה להאמין באמת שמגיע לנו להיות בחדר

159
00:09:01,351 --> 00:09:03,468
עם האנשים שאנחנו מעריצים.

160
00:09:04,472 --> 00:09:07,398
אם הייתי יכולה,
הייתי חוזרת אחורה ומאמנת את עצמי.

161
00:09:07,422 --> 00:09:11,765
הייתי בדיוק כמו הנשים בנות החמישים פלוס
שעזרו לי.

162
00:09:11,789 --> 00:09:13,690
הייתי מלמדת את עצמי איך לרצות,

163
00:09:13,714 --> 00:09:16,054
איך לקום ולבקש.

164
00:09:16,078 --> 00:09:20,384
הייתי אומרת, "את! כן, את!
גם את שייכת."

165
00:09:20,408 --> 00:09:22,680
קרני האור מקיפות את כולנו,

166
00:09:22,704 --> 00:09:25,615
וכולנו זקוקים זה לזה.

167
00:09:27,041 --> 00:09:30,313
אבל אני טסתי בחזרה לאורגון,

168
00:09:30,337 --> 00:09:36,029
וכשהבטתי בירוקי העד ובגשם
שחזרו והתגלו,

169
00:09:36,053 --> 00:09:40,345
רק שתיתי הרבה בקבוקים קטנים
של רחמים עצמיים.

170
00:09:41,491 --> 00:09:46,333
חשבתי איך, אם הייתי סופרת,
הייתי סופרת חריגה.

171
00:09:47,244 --> 00:09:48,403
למעשה,

172
00:09:48,427 --> 00:09:50,431
טסתי בחזרה לאורגן בלי חוזה לספר,

173
00:09:50,455 --> 00:09:51,606
בלי סוכן,

174
00:09:51,630 --> 00:09:54,115
ורק עם ראש ולב מלאים בזכרונות

175
00:09:54,139 --> 00:09:57,287
על איך ישבתי כל כך קרוב

176
00:09:57,311 --> 00:09:59,581
לסופרים היפיפיים.

177
00:10:00,278 --> 00:10:03,684
זכרונות היו הפרס היחיד שהרשתי לעצמי.

178
00:10:05,175 --> 00:10:08,304
ובכל זאת, כשהייתי בבית בחושך,

179
00:10:09,272 --> 00:10:10,835
שוב בלבנים שלי,

180
00:10:11,788 --> 00:10:13,518
עדיין יכולתי לשמוע את הקולות שלהם.

181
00:10:14,264 --> 00:10:18,305
הם אמרו, "אל תקשיבי לאף אחד
שמנסה לסתום לך את הפה

182
00:10:18,329 --> 00:10:19,880
או לשנות את הסיפור שלך."

183
00:10:20,861 --> 00:10:24,540
הם אמרו, "העניקי קול לסיפור
שרק את יודעת לספר."

184
00:10:24,564 --> 00:10:26,994
הם אמרו, "לפעמים לספר סיפור

185
00:10:27,018 --> 00:10:30,064
הוא הדבר שמציל את החיים שלך."

186
00:10:31,703 --> 00:10:35,393
ועכשיו, כפי שאתם רואים,
אני האשה שמעל גיל חמישים.

187
00:10:36,278 --> 00:10:37,453
ואני סופרת.

188
00:10:38,516 --> 00:10:39,743
ואני אמא.

189
00:10:40,441 --> 00:10:41,978
ואני מורה.

190
00:10:42,970 --> 00:10:44,851
ונחשו מי הם התלמידים החביבים עלי.

191
00:10:46,604 --> 00:10:48,232
ולמרות שזה לא התרחש ביום

192
00:10:48,256 --> 00:10:50,510
שבו מכתב החלומות נחת בתיבת הדואר שלי,

193
00:10:50,534 --> 00:10:52,207
כתבתי ספר זכרונות,

194
00:10:52,231 --> 00:10:54,064
שנקרא : "הכרונולוגיה של המים".

195
00:10:54,889 --> 00:10:59,588
מופיעים בו הסיפורים על כל הפעמים
שהייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש

196
00:10:59,612 --> 00:11:02,016
מההריסות של הבחירות שלי,

197
00:11:02,575 --> 00:11:07,985
הסיפורים איך הכשלונות לכאורה שלי
היו למעשה רק השערים המוזרים ביותר

198
00:11:08,009 --> 00:11:09,531
לדברים יפיפיים.

199
00:11:10,309 --> 00:11:13,761
הייתי רק צריכה להעניק קול לסיפור.

200
00:11:15,552 --> 00:11:19,798
ברוב התרבויות יש מיתוס
שמדבר על ללכת אחרי החלומות.

201
00:11:20,664 --> 00:11:22,385
הוא נקרא "המסע של הגיבור".

202
00:11:23,679 --> 00:11:25,503
אבל אני מעדיפה מיתוס אחר,

203
00:11:25,527 --> 00:11:29,086
שנמצא קצת לצידו של המיתוס הזה
או מתחתיו.

204
00:11:29,089 --> 00:11:30,941
הוא נקרא "המיתוס של החריג".

205
00:11:31,763 --> 00:11:33,028
וכך הוא מסופר:

206
00:11:33,623 --> 00:11:35,878
גם ברגע הכישלון,

207
00:11:35,902 --> 00:11:38,480
גם באותו הרגע עצמו, אתם יפיפיים.

208
00:11:39,585 --> 00:11:40,737
אתם עדיין לא יודעים זאת,

209
00:11:40,761 --> 00:11:45,138
אבל יש בכם יכולת אינסופית
להמציא את עצמכם מחדש.

210
00:11:45,184 --> 00:11:46,778
זה היופי שלכם.

211
00:11:47,694 --> 00:11:49,210
אתם יכולים להיות שיכורים,

212
00:11:49,234 --> 00:11:51,583
אתם יכולים להיות שורדים של התעללות,

213
00:11:51,607 --> 00:11:53,043
אתם יכולים להיות משוחררים מהכלא,

214
00:11:53,067 --> 00:11:54,565
אתם יכולים להיות חסרי בית,

215
00:11:54,589 --> 00:11:57,867
אתם יכולים לאבד את כל כספכם
או את העבודה או את בן או בת הזוג שלכם,

216
00:11:57,891 --> 00:12:01,865
או הגרוע מכל, ילד.

217
00:12:01,865 --> 00:12:03,917
אתם יכולים אפילו לאבד את שפיותכם.

218
00:12:03,941 --> 00:12:08,010
אתם יכולים לעמוד בלב ליבו של הכשלון שלכם,

219
00:12:08,034 --> 00:12:10,912
ועדיין, אני כאן רק כדי לומר לכם,

220
00:12:10,936 --> 00:12:13,049
אתם כל כך יפים.

221
00:12:13,073 --> 00:12:15,372
הסיפור שלכם צריך להשמע,

222
00:12:15,396 --> 00:12:19,669
מכיוון שאתם,
אתם החריגים הנדירים והמיוחדים במינם,

223
00:12:19,693 --> 00:12:21,949
אתם הזנים החדשים,

224
00:12:22,568 --> 00:12:24,537
אתם ורק אתם

225
00:12:24,561 --> 00:12:26,177
יכולים לספר את הסיפור

226
00:12:26,201 --> 00:12:28,609
בדרך היחודית והמיוחדת שלכם.

227
00:12:29,710 --> 00:12:31,220
ואני אקשיב.

228
00:12:32,863 --> 00:12:34,039
תודה.

229
00:12:34,063 --> 00:12:45,423
(מחיאות כפיים)