WEBVTT

00:00:00.841 --> 00:00:04.572
אני יודעת ש-TED עוסק בהרבה דברים גדולים,

00:00:04.596 --> 00:00:08.126
אבל אני רוצה לדבר על משהו קטן מאוד.

00:00:08.150 --> 00:00:10.308
ממש קטנטן, מילה אחת.

00:00:11.093 --> 00:00:12.649
והמילה היא "חריג".

00:00:13.347 --> 00:00:16.966
זאת אחת מהמילים האהובות עלי,
כי היא כל כך מילולית.

00:00:17.403 --> 00:00:21.349
זה אדם שחורג ממה שמקובל,

00:00:21.752 --> 00:00:24.048
או אדם שלא משתלב.

00:00:24.658 --> 00:00:27.581
או: "אדם שמתקשה להסתגל

00:00:27.605 --> 00:00:30.473
למצבים חדשים ולסביבות חדשות."

00:00:31.298 --> 00:00:33.520
אני חריגה מושבעת.

00:00:34.307 --> 00:00:37.140
ואני כאן עבור החריגים האחרים שמסביבנו,

00:00:37.164 --> 00:00:38.975
כי אני אף פעם לא החריגה היחידה.

00:00:39.995 --> 00:00:41.880
אספר לכם סיפור חריג.

NOTE Paragraph

00:00:43.237 --> 00:00:45.769
מתישהו בתחילת שנות השלושים שלי,

00:00:45.793 --> 00:00:49.355
החלום שלי להיות סופרת
הוגש לי על מגש של כסף.

00:00:50.068 --> 00:00:51.802
למעשה, הגיע לתיבת הדואר שלי

00:00:51.826 --> 00:00:58.173
מכתב שבישר לי על זכייתי
בפרס ספרותי ענק על סיפור קצר שכתבתי.

00:00:58.183 --> 00:01:02.622
הסיפור הקצר עסק בחיים שלי
כשחיינית תחרותית,

00:01:02.632 --> 00:01:04.687
ובחיים האומללים שלי בבית,

00:01:05.258 --> 00:01:10.155
וקצת על איך צער ואובדן
יכולים לגרום לך לאבד את שפיותך.

00:01:11.829 --> 00:01:16.502
הפרס כלל נסיעה לעיר ניו יורק
לפגישה עם עורכים וסוכנים גדולים

00:01:16.526 --> 00:01:17.850
ועם סופרים אחרים.

00:01:18.278 --> 00:01:21.342
חלומו של כל מי שרוצה להיות סופר, נכון?

00:01:22.573 --> 00:01:25.413
יודעים מה עשיתי ביום שבו המכתב הגיע אלי?

00:01:26.037 --> 00:01:27.835
מכיוון שאני אני,

00:01:27.859 --> 00:01:30.056
הנחתי את המכתב על השולחן במטבח,

00:01:30.080 --> 00:01:33.522
מזגתי לעצמי כוס ענקית של וודקה

00:01:33.922 --> 00:01:36.292
עם קרח וליים,

00:01:36.722 --> 00:01:40.926
וישבתי לי שם בלבנים שלי במשך כל היום,

00:01:40.950 --> 00:01:43.032
ופשוט בהיתי במכתב.

00:01:44.608 --> 00:01:47.753
חשבתי על כל הדרכים שבהן
כבר הרסתי לעצמי את החיים.

00:01:47.777 --> 00:01:52.681
מי אני בכלל שאגיע לניו יורק ואתחזה לסופרת?

00:01:53.681 --> 00:01:55.046
מי הייתי בכלל?

NOTE Paragraph

00:01:55.070 --> 00:01:56.268
אומר לכם מי הייתי.

00:01:56.745 --> 00:01:57.912
הייתי חריגה.

00:01:58.625 --> 00:02:00.988
כמו המוני ילדים אחרים,

00:02:01.908 --> 00:02:04.276
גדלתי בבית מתעלל

00:02:04.300 --> 00:02:06.956
ובקושי יצאתי משם בחיים.

00:02:07.727 --> 00:02:12.218
כבר היו באמתחתי שני נישואין
שנחלו כישלון חרוץ.

00:02:12.242 --> 00:02:15.208
עפתי מהקולג' לא פעם אלא פעמיים

00:02:15.232 --> 00:02:18.424
ואולי גם פעם שלישית
שלא ארחיב עליה את הדיבור.

NOTE Paragraph

00:02:18.448 --> 00:02:20.258
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:02:20.582 --> 00:02:24.243
עברתי גמילה מסמים.

00:02:24.795 --> 00:02:29.245
זכיתי להתארח פעמיים בבית הכלא.

00:02:30.228 --> 00:02:32.132
אז הגעתי לבמה הנכונה.

NOTE Paragraph

00:02:33.680 --> 00:02:35.770
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:02:36.744 --> 00:02:43.527
אבל אני חושבת שהסיבה האמיתית לחריגות שלי
היה מותה של הבת שלי ביום שבו היא נולדה,

00:02:43.547 --> 00:02:46.666
והקושי שלי למצוא דרך לחיות עם הסיפור הזה.

00:02:48.233 --> 00:02:53.360
אחרי מותה של הבת שלי
הייתי גם חסרת בית במשך תקופה ארוכה.

00:02:53.384 --> 00:02:55.328
גרתי מתחת לגשר עילי

00:02:55.352 --> 00:02:59.570
במצב זומבי של יגון ואובדן

00:02:59.594 --> 00:03:02.108
שחלקנו פוגשים בו לאורך הדרך.

00:03:02.132 --> 00:03:04.863
ואולי כולנו - אם אנחנו חיים מספיק זמן.

00:03:06.240 --> 00:03:10.237
חסרי בית הם בין החריגים ההרואיים ביותר

00:03:10.261 --> 00:03:13.357
כי הם התחילו את חייהם כמונו.

00:03:14.670 --> 00:03:20.088
כפי שאתם רואים הייתי חריגה
כמעט בכל קטגוריה אפשרית:

00:03:20.112 --> 00:03:24.580
בת, רעייה, אמא, תלמידה.

00:03:25.474 --> 00:03:27.973
והחלום שלי להיות סופרת

00:03:27.997 --> 00:03:33.438
היה כמו אבן קטנה ועצובה
שהייתה תקועה לי בגרון.

NOTE Paragraph

00:03:34.906 --> 00:03:40.805
הייתי צריכה להלחם בעצמי
כדי לעלות על המטוס ולטוס לניו יורק

00:03:40.810 --> 00:03:42.366
אל הסופרים.

00:03:43.168 --> 00:03:46.843
חבריי החריגים, אני רואה אתכם,

00:03:46.867 --> 00:03:48.779
אני מזהה אתכם בתוך הקהל.

00:03:48.803 --> 00:03:51.241
בהתחלה הייתם נהנים שם.

00:03:51.265 --> 00:03:54.217
הייתם יכולים לבחור שלושה סופרים מפורסמים,

00:03:54.241 --> 00:03:56.599
והיו מארגנים לכם פגישה איתם.

00:03:56.623 --> 00:03:59.413
היו משכנים אתכם במלון גרמרסי פארק,

00:03:59.437 --> 00:04:02.071
שם הייתם יכולים לשתות סקוץ' מאוחר בלילה

00:04:02.095 --> 00:04:04.586
עם אנשים מגניבים, חכמים ויהירים.

00:04:04.610 --> 00:04:09.119
והייתם יכולים להעמיד פנים
שגם אתם מגניבים וחכמים ויהירים.

00:04:09.143 --> 00:04:12.331
והייתם פוגשים המון עורכים וסופרים וסוכנים

00:04:12.355 --> 00:04:16.418
בארוחות ממש ממש מפוארות.

00:04:17.377 --> 00:04:19.005
תשאלו אותי כמה מפוארות.

NOTE Paragraph

00:04:19.735 --> 00:04:21.696
קהל: כמה מפוארות?

NOTE Paragraph

00:04:22.077 --> 00:04:26.395
לידיה יוקנביץ': אני חייבת להתוודות,
גנבתי שלוש מפיות פשתן--

NOTE Paragraph

00:04:26.419 --> 00:04:27.990
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:04:28.014 --> 00:04:29.671
משלוש מסעדות שונות.

00:04:30.430 --> 00:04:32.696
והגנבתי תפריט למכנסיים שלי.

NOTE Paragraph

00:04:32.720 --> 00:04:34.796
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:04:34.820 --> 00:04:38.526
רציתי שיהיו לי כמה מזכרות

00:04:38.550 --> 00:04:41.055
כדי שאאמין שכל זה באמת קרה
כשאחזור הביתה.

NOTE Paragraph

00:04:43.467 --> 00:04:48.471
שלוש הסופרות שרציתי לפגוש
היו קרול מסו, לין טילמן ופגי פלאן.

00:04:48.496 --> 00:04:51.550
הן לא היו סופרות מפורסמות עם רבי מכר,

00:04:51.574 --> 00:04:54.881
אבל עבורי הן היו סופרות ענקיות.

00:04:55.700 --> 00:04:59.262
קרול מסו כתבה את הספר
שמאוחר יותר הפך לתנ"ך שלי לאמנות.

00:05:00.056 --> 00:05:02.557
לין טילמן העניקה לי רשות להאמין

00:05:02.581 --> 00:05:06.062
שיש סיכוי שהסיפורים שלי
יכולים להוות חלק מהעולם.

00:05:06.839 --> 00:05:08.793
ופגי פלאן הזכירה לי

00:05:08.817 --> 00:05:13.826
שאולי המוח שלי
יכול להיות יותר חשוב מהחזה שלי.

00:05:15.500 --> 00:05:18.184
הן לא היו סופרות מהזרם המרכזי,

00:05:18.208 --> 00:05:21.985
הן סללו מסלול בתוך הזרם המרכזי

00:05:22.009 --> 00:05:23.342
עם סיפורי הגוף שלהן,

00:05:24.294 --> 00:05:28.429
כמו שמים חצבו את הגרנד קניון.

NOTE Paragraph

00:05:29.371 --> 00:05:31.082
כמעט מתתי משמחה

00:05:31.106 --> 00:05:34.947
כשנפגשתי עם שלוש הסופרות האלו
בנות החמישים פלוס.

00:05:34.971 --> 00:05:37.897
והסיבה שכמעט מתתי משמחה היא

00:05:37.921 --> 00:05:39.990
שמעולם לא חוויתי שמחה כזאת.

00:05:40.014 --> 00:05:41.696
מעולם לא שהיתי בחדר כזה.

00:05:42.350 --> 00:05:44.108
אמא שלי לא למדה בקולג'.

00:05:44.747 --> 00:05:47.236
והקריירה היצירתית שלי עד אז

00:05:47.260 --> 00:05:51.712
היתה דבר קטן ועצוב שמת בטרם נולד.

00:05:53.394 --> 00:05:56.673
בלילות הראשונים שלי בניו יורק
רציתי למות שם.

00:05:56.697 --> 00:06:00.137
חשבתי לעצמי "תהרגו אותי עכשיו.
טוב לי. כל כך יפה פה."

00:06:01.187 --> 00:06:04.335
חלק מכם יבינו את מה שקרה אחר כך.

NOTE Paragraph

00:06:04.935 --> 00:06:09.230
הביאו אותי למשרדים של פרר, שטראוס וג'ירו.

00:06:09.863 --> 00:06:13.038
הוצאת הספרים פרר, שטראוס וג'ירו
היתה המגה-חלום שלי.

00:06:13.062 --> 00:06:16.753
טי אס אליוט ופלאנרי או'קונור
פרסמו שם את הספרים שלהם.

00:06:17.418 --> 00:06:21.793
העורך הראשי הושיב אותי
ושוחח איתי שיחה ארוכה.

00:06:21.817 --> 00:06:24.135
הוא ניסה לשכנע אותי שיש בתוכי ספר

00:06:24.159 --> 00:06:25.864
על החיים שלי כשחיינית.

00:06:26.498 --> 00:06:27.785
ספר זכרונות.

00:06:28.630 --> 00:06:30.866
ובזמן שהוא דיבר איתי,

00:06:30.890 --> 00:06:34.595
ישבתי לי שם וחייכתי והנהנתי כמו אידיוטית

00:06:35.509 --> 00:06:37.361
עם ידיים שלובות על החזה

00:06:37.385 --> 00:06:42.302
ולא הצלחתי להוציא אף הגה מהפה.

00:06:43.875 --> 00:06:47.242
בסופו של דבר הוא טפח לי על השכם,

00:06:47.266 --> 00:06:48.847
טפיחה של מאמני שחייה,

00:06:49.580 --> 00:06:51.415
ואיחל לי איחולי הצלחה,

00:06:51.439 --> 00:06:53.877
ונתן לי במתנה כמה ספרים

00:06:53.901 --> 00:06:55.692
והוביל אותי לעבר דלת החדר.

NOTE Paragraph

00:06:57.588 --> 00:07:00.855
אחר כך לקחו אותי
למשרדים של וו. וו. נורטון.

00:07:00.879 --> 00:07:03.579
הייתי בטוחה שיסלקו אותי מהבניין

00:07:03.603 --> 00:07:05.492
בגלל נעלי הדוק מרטינס שנעלתי.

00:07:06.190 --> 00:07:07.639
אבל זה לא קרה.

00:07:08.512 --> 00:07:10.941
במשרדים של נורטון

00:07:10.965 --> 00:07:15.437
הרגשתי כאילו אני מרימה את ידי
בשמי הלילה ונוגעת בירח

00:07:15.461 --> 00:07:19.098
כשהכוכבים חורטים את השם שלי מעל כל היקום.

00:07:19.599 --> 00:07:21.744
זה היה כזה עניין עצום בשבילי.

00:07:21.768 --> 00:07:22.949
מבינים?

00:07:23.567 --> 00:07:26.065
העורכת הראשית שלהם, קרול הוק סמית,

00:07:26.089 --> 00:07:30.432
היישירה לעברי מבט
בעיניה החרוזיות, הבורקות והנוקבות

00:07:30.456 --> 00:07:33.566
ואמרה, "אם כך, תשלחי לי משהו, תכף ומייד!"

00:07:34.328 --> 00:07:36.620
רוב האנשים, ובעיקר האנשים של TED,

00:07:36.644 --> 00:07:38.984
היו רצים לתיבת הדואר, נכון?

00:07:39.651 --> 00:07:42.929
לקח לי יותר מעשר שנים אפילו לדמיין

00:07:42.953 --> 00:07:46.830
שאני מכניסה משהו למעטפה ומלקקת בול.

NOTE Paragraph

00:07:48.741 --> 00:07:50.315
בלילה האחרון,

00:07:50.339 --> 00:07:53.608
היתה לי הקראה גדולה במועדון השירה הלאומי.

00:07:54.342 --> 00:07:56.289
ובסוף ההקראה

00:07:56.313 --> 00:08:00.616
קתרין קידי מסוכנות הספרות
קידי, הויט ופיקארד

00:08:00.640 --> 00:08:03.227
ניגשה היישר אלי, לחצה את ידי

00:08:03.251 --> 00:08:06.429
והציעה לי בו במקום לייצג אותי.

00:08:08.558 --> 00:08:11.545
עמדתי שם ונעשתי חרשת.

00:08:11.569 --> 00:08:13.155
זה קרה לכם?

00:08:13.703 --> 00:08:15.815
וכמעט שהתחלתי לבכות

00:08:15.839 --> 00:08:19.764
כי כל האנשים בחדר היו לבושים כל כך יפה,

00:08:19.788 --> 00:08:22.941
וכל מה שיצא לי מהפה היה:

00:08:22.965 --> 00:08:26.075
"לא יודעת. אני צריכה לחשוב על זה."

00:08:26.805 --> 00:08:31.097
והיא אמרה, "אוקי," והלכה.

00:08:32.884 --> 00:08:39.403
כל הידיים שהיו מושטות לעברי,
האבן הקטנה והעצובה בגרון שלי...

NOTE Paragraph

00:08:39.427 --> 00:08:43.365
אתם מבינים, אני מנסה לספר לכם משהו
על אנשים כמוני.

00:08:43.389 --> 00:08:47.442
אנשים חריגים -- לא תמיד אנחנו יודעים
איך לקוות או להגיד כן

00:08:47.466 --> 00:08:49.077
או לבחור בדבר הגדול,

00:08:49.101 --> 00:08:51.247
גם כשהוא מונח ממש לפנינו.

00:08:51.271 --> 00:08:52.890
זאת הבושה שאנחנו סוחבים איתנו.

00:08:52.914 --> 00:08:54.905
הבושה לרצות משהו טוב.

00:08:54.929 --> 00:08:56.921
הבושה להרגיש טוב.

00:08:56.945 --> 00:09:01.327
הבושה להאמין באמת שמגיע לנו להיות בחדר

00:09:01.351 --> 00:09:03.468
עם האנשים שאנחנו מעריצים.

NOTE Paragraph

00:09:04.472 --> 00:09:07.398
אם הייתי יכולה,
הייתי חוזרת אחורה ומאמנת את עצמי.

00:09:07.422 --> 00:09:11.765
הייתי בדיוק כמו הנשים בנות החמישים פלוס
שעזרו לי.

00:09:11.789 --> 00:09:13.690
הייתי מלמדת את עצמי איך לרצות,

00:09:13.714 --> 00:09:16.054
איך לקום ולבקש.

00:09:16.078 --> 00:09:20.384
הייתי אומרת, "את! כן, את!
גם את שייכת."

00:09:20.408 --> 00:09:22.680
קרני האור מקיפות את כולנו,

00:09:22.704 --> 00:09:25.615
וכולנו זקוקים זה לזה.

00:09:27.041 --> 00:09:30.313
אבל אני טסתי בחזרה לאורגון,

00:09:30.337 --> 00:09:36.029
וכשהבטתי בירוקי העד ובגשם
שחזרו והתגלו,

00:09:36.053 --> 00:09:40.345
רק שתיתי הרבה בקבוקים קטנים
של רחמים עצמיים.

00:09:41.491 --> 00:09:46.333
חשבתי איך, אם הייתי סופרת,
הייתי סופרת חריגה.

00:09:47.244 --> 00:09:48.403
למעשה,

00:09:48.427 --> 00:09:50.431
טסתי בחזרה לאורגן בלי חוזה לספר,

00:09:50.455 --> 00:09:51.606
בלי סוכן,

00:09:51.630 --> 00:09:54.115
ורק עם ראש ולב מלאים בזכרונות

00:09:54.139 --> 00:09:57.287
על איך ישבתי כל כך קרוב

00:09:57.311 --> 00:09:59.581
לסופרים היפיפיים.

00:10:00.278 --> 00:10:03.684
זכרונות היו הפרס היחיד שהרשתי לעצמי.

NOTE Paragraph

00:10:05.175 --> 00:10:08.304
ובכל זאת, כשהייתי בבית בחושך,

00:10:09.272 --> 00:10:10.835
שוב בלבנים שלי,

00:10:11.788 --> 00:10:13.518
עדיין יכולתי לשמוע את הקולות שלהם.

00:10:14.264 --> 00:10:18.305
הם אמרו, "אל תקשיבי לאף אחד
שמנסה לסתום לך את הפה

00:10:18.329 --> 00:10:19.880
או לשנות את הסיפור שלך."

00:10:20.861 --> 00:10:24.540
הם אמרו, "העניקי קול לסיפור
שרק את יודעת לספר."

00:10:24.564 --> 00:10:26.994
הם אמרו, "לפעמים לספר סיפור

00:10:27.018 --> 00:10:30.064
הוא הדבר שמציל את החיים שלך."

NOTE Paragraph

00:10:31.703 --> 00:10:35.393
ועכשיו, כפי שאתם רואים,
אני האשה שמעל גיל חמישים.

00:10:36.278 --> 00:10:37.453
ואני סופרת.

00:10:38.516 --> 00:10:39.743
ואני אמא.

00:10:40.441 --> 00:10:41.978
ואני מורה.

00:10:42.970 --> 00:10:44.851
ונחשו מי הם התלמידים החביבים עלי.

00:10:46.604 --> 00:10:48.232
ולמרות שזה לא התרחש ביום

00:10:48.256 --> 00:10:50.510
שבו מכתב החלומות נחת בתיבת הדואר שלי,

00:10:50.534 --> 00:10:52.207
כתבתי ספר זכרונות,

00:10:52.231 --> 00:10:54.064
שנקרא : "הכרונולוגיה של המים".

00:10:54.889 --> 00:10:59.588
מופיעים בו הסיפורים על כל הפעמים
שהייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש

00:10:59.612 --> 00:11:02.016
מההריסות של הבחירות שלי,

00:11:02.575 --> 00:11:07.985
הסיפורים איך הכשלונות לכאורה שלי
היו למעשה רק השערים המוזרים ביותר

00:11:08.009 --> 00:11:09.531
לדברים יפיפיים.

00:11:10.309 --> 00:11:13.761
הייתי רק צריכה להעניק קול לסיפור.

NOTE Paragraph

00:11:15.552 --> 00:11:19.798
ברוב התרבויות יש מיתוס
שמדבר על ללכת אחרי החלומות.

00:11:20.664 --> 00:11:22.385
הוא נקרא "המסע של הגיבור".

00:11:23.679 --> 00:11:25.503
אבל אני מעדיפה מיתוס אחר,

00:11:25.527 --> 00:11:29.086
שנמצא קצת לצידו של המיתוס הזה
או מתחתיו.

00:11:29.089 --> 00:11:30.941
הוא נקרא "המיתוס של החריג".

00:11:31.763 --> 00:11:33.028
וכך הוא מסופר:

00:11:33.623 --> 00:11:35.878
גם ברגע הכישלון,

00:11:35.902 --> 00:11:38.480
גם באותו הרגע עצמו, אתם יפיפיים.

00:11:39.585 --> 00:11:40.737
אתם עדיין לא יודעים זאת,

00:11:40.761 --> 00:11:45.138
אבל יש בכם יכולת אינסופית
להמציא את עצמכם מחדש.

00:11:45.184 --> 00:11:46.778
זה היופי שלכם.

NOTE Paragraph

00:11:47.694 --> 00:11:49.210
אתם יכולים להיות שיכורים,

00:11:49.234 --> 00:11:51.583
אתם יכולים להיות שורדים של התעללות,

00:11:51.607 --> 00:11:53.043
אתם יכולים להיות משוחררים מהכלא,

00:11:53.067 --> 00:11:54.565
אתם יכולים להיות חסרי בית,

00:11:54.589 --> 00:11:57.867
אתם יכולים לאבד את כל כספכם
או את העבודה או את בן או בת הזוג שלכם,

00:11:57.891 --> 00:12:01.865
או הגרוע מכל, ילד.

00:12:01.865 --> 00:12:03.917
אתם יכולים אפילו לאבד את שפיותכם.

00:12:03.941 --> 00:12:08.010
אתם יכולים לעמוד בלב ליבו של הכשלון שלכם,

00:12:08.034 --> 00:12:10.912
ועדיין, אני כאן רק כדי לומר לכם,

00:12:10.936 --> 00:12:13.049
אתם כל כך יפים.

00:12:13.073 --> 00:12:15.372
הסיפור שלכם צריך להשמע,

00:12:15.396 --> 00:12:19.669
מכיוון שאתם,
אתם החריגים הנדירים והמיוחדים במינם,

00:12:19.693 --> 00:12:21.949
אתם הזנים החדשים,

00:12:22.568 --> 00:12:24.537
אתם ורק אתם

00:12:24.561 --> 00:12:26.177
יכולים לספר את הסיפור

00:12:26.201 --> 00:12:28.609
בדרך היחודית והמיוחדת שלכם.

00:12:29.710 --> 00:12:31.220
ואני אקשיב.

NOTE Paragraph

00:12:32.863 --> 00:12:34.039
תודה.

NOTE Paragraph

00:12:34.063 --> 00:12:45.423
(מחיאות כפיים)