WEBVTT

00:00:06.275 --> 00:00:10.086
כשהייתי בכיתה ו', חבריי ואני,

00:00:10.086 --> 00:00:20.515
ברגע משמעותי מאד בחיים,
הבנו כמה משועממים היינו.

00:00:20.515 --> 00:00:23.245
היה מחסור בריגוש בחוויות שלנו,

00:00:23.245 --> 00:00:27.087
גילינו שעשינו כל מה שיכולנו לחשוב עליו

00:00:27.087 --> 00:00:29.966
כדי למלא את הזמן הריק.

00:00:29.966 --> 00:00:32.237
היו לנו שינה אצל חברים, משחק במשחקי וידאו,

00:00:32.237 --> 00:00:34.576
צפייה בסרטים, סיבוב בשכונה,

00:00:34.576 --> 00:00:40.576
ואפילו אחרי כל זה, עדיין הינו משועממים.

00:00:40.576 --> 00:00:42.897
והכי גרוע בזה

00:00:42.897 --> 00:00:48.776
היה שידענו שילדים אחרים
גם הם הרגישו אותו הדבר.

00:00:48.776 --> 00:00:51.996
אז אחרי שדיברנו ודנו בין עצמנו,

00:00:51.996 --> 00:00:56.838
הבנו שכמה שננסה לטפל בשיעמום שלנו,

00:00:56.838 --> 00:01:00.737
לא עשינו שום דבר משמעותי בנוגע לזה.

00:01:00.737 --> 00:01:05.567
לכן החלטנו שרצינו לגרום לאנשים לצחוק.

00:01:05.567 --> 00:01:09.198
רצינו ליצור סרטונים מצחיקים
שמתבדחים על דברים

00:01:09.198 --> 00:01:11.700
שאף אחד לא באמת צוחק עליהם.

00:01:11.700 --> 00:01:17.134
רצינו לצחוק על העיירה השקטה המוזרה שלנו
של אלטון, טקסס.

00:01:17.134 --> 00:01:20.866
עכשיו, הייתי שמח להגיד לכם שאני פה

00:01:20.866 --> 00:01:23.848
לחלוק שלסרטונים שלי יש מליוני צפיות

00:01:23.848 --> 00:01:27.027
ושמכרתי מלא סחורה בעולם,

00:01:27.027 --> 00:01:32.439
אבל למרצה הצער,
כמו הרבה מהרעיונות שהיו לנו,

00:01:32.439 --> 00:01:38.328
מעולם לא הפכנו את הסרטונים שלנו,
הרעיונות שלנו, למציאות.

00:01:38.328 --> 00:01:41.860
אני יודע עכשיו שיש כנראה
לפחות אחד מכם שכאילו,

00:01:41.860 --> 00:01:46.539
"בנאדם, האיש הזה מדכא.
האם הוא ימשיך לדבר ככה?"

00:01:46.539 --> 00:01:49.610
אבל יש סיבה.

00:01:49.610 --> 00:01:54.239
כשהזמן עבר, יותר ויותר מאיתנו
עזבו את הקבוצה

00:01:54.239 --> 00:01:58.219
עד שלבסוף כולנו עזבנו את הקבוצה.

00:01:58.219 --> 00:02:02.351
כולנו, חוץ מאחד.

00:02:02.351 --> 00:02:07.980
חברי לא היה יכול לוותר על הרעיון שלו,

00:02:07.980 --> 00:02:13.451
אז אחרי שכולנו עזבנו בכיתה ו',
הוא החליט ליצור צוות.

00:02:13.451 --> 00:02:16.280
חברים יבואו, ויעזבו, ישתנו,

00:02:16.280 --> 00:02:19.220
הוא למד איך להשתמש בתוכנות מחשב מורכבות

00:02:19.220 --> 00:02:21.471
והוא למד איך לעבוד עם מצלמות.

00:02:21.471 --> 00:02:25.332
הוא יצר סרטוני דרמה,
קומדיה, דברים פה ושם,

00:02:25.332 --> 00:02:27.561
ולא ידעתי על זה

00:02:27.561 --> 00:02:32.870
בגלל שלא ראיתי או דיברתי איתו
במשך שש שנים.

00:02:32.870 --> 00:02:37.003
חברי, זה שמעולם לא ויתר על הרעיון,

00:02:37.003 --> 00:02:42.681
הקים עכשיו חברת סרטונים משלו.

00:02:42.681 --> 00:02:47.951
כמוהו וכמו שאר העולם,
לכולנו יש המון רעיונות כל יום.

00:02:47.951 --> 00:02:52.173
והיה משהו שונה בנוגע אליו

00:02:52.173 --> 00:02:55.382
בגלל שלפי שש שנים, קבוצת חבריי ואני,

00:02:55.382 --> 00:02:57.633
לכולנו היה אותו רעיון,

00:02:57.633 --> 00:03:02.602
אבל הוא היה היחיד שממש ביצע אותו.

00:03:02.602 --> 00:03:06.433
כמה מכם אי פעם הרגישו הנעה בתוככם

00:03:06.433 --> 00:03:12.424
שאומרת לכם "קחו סיכון. מה אם? למה לא?"

00:03:12.424 --> 00:03:15.315
להרבה מאיתנו, בעוד אנחנו יושבים לעבוד,

00:03:15.315 --> 00:03:18.244
אוכלים ארוחת צהריים או מחכים להרדם,

00:03:18.244 --> 00:03:22.314
אנחנו מקבלים תחושה של ההרגשה הזו,
ההנעה הזו שהיתה לנו.

00:03:22.314 --> 00:03:25.932
ואז, אחרי כמה דקות של העלאת זכרונות,

00:03:25.932 --> 00:03:28.372
אנחנו ממשיכים לעשות מה שעשינו.

00:03:28.372 --> 00:03:34.504
לכמה מאיתנו, ההרגשה הזו מגיעה
לעתים קרובות.

00:03:34.504 --> 00:03:38.145
היא גורמת לנו לזכור איך תמיד רצינו
להתחיל להקה משלנו,

00:03:38.145 --> 00:03:39.924
לצאת לנסיעה עם חברים,

00:03:39.924 --> 00:03:43.684
או אפילו משהו קטן כמו לנקות
את הזבל בפארק המקומי שלנו.

00:03:43.684 --> 00:03:49.035
וזה עלוב, כי הדבר שאתם זוכרים יותר מהכל

00:03:49.035 --> 00:03:52.536
זה העובדה שלא עשיתם את זה.

00:03:52.536 --> 00:03:56.736
חבריי ואני, כשהיינו בתהליך
של יצירת את הסרטונים האלו,

00:03:56.736 --> 00:04:00.145
היו לנו כל כך הרבה הזדמנויות לעשות דברים.

00:04:00.145 --> 00:04:01.546
אני יכול לזכור כמה פעמים

00:04:01.546 --> 00:04:03.184
מבוגר בא אלינו ואמר לנו,

00:04:03.184 --> 00:04:05.154
"היי, אני למעשה יודע כמה דברים,"

00:04:05.154 --> 00:04:07.864
ילד היה אומר לנו,
"אני יודע איך לערוך סרטונים,"

00:04:07.864 --> 00:04:10.323
או אפילו בינינו, היינו אומרים אחד לשני,

00:04:10.323 --> 00:04:12.935
"אתה יכול לבוא לבית שלי ונעבוד על זה."

00:04:12.935 --> 00:04:17.785
כל ההזדמנויות שלמעשה מעולם לא לקחנו.

00:04:17.785 --> 00:04:26.527
וכשהזמן עבר, הבנתי שאני חייב
להפסיק לוותר על הרעיונות שלי.

00:04:26.527 --> 00:04:31.074
שנים ועוד שנים עברו, ומעולם לא נפגשנו

00:04:31.074 --> 00:04:33.756
מעולם לא היתה לי הזדמנות
לחקור את הרעיון הזה.

00:04:33.756 --> 00:04:38.574
היו לי הרבה רעיונות כל יום,
אבל כולם היו חולפים,

00:04:38.574 --> 00:04:46.275
עד שלבסוף, הגעתי לרעיון
שלא יכולתי להרשות לעצמי לוותר עליו,

00:04:46.275 --> 00:04:50.763
רעיון שלא יכולתי להרשות לעצמי להתחרט עליו.

00:04:50.763 --> 00:04:57.186
הרעיון הזה היה פסטיבל הרעיונות
של דרום טקסס, STXI.

00:04:57.186 --> 00:05:04.584
אני מגיע ממקום בו באופן רגיל
לא מעודדים נוער להיות טובים יותר.

00:05:04.584 --> 00:05:06.455
מייאשים אותם.

00:05:06.455 --> 00:05:11.056
הם מרגישים שהם לא יכולים לעשות
את הדברים שהרבה אחרים יכולים לעשות,

00:05:11.056 --> 00:05:14.857
וזו היתה בעיה בגלל שלא רצינו
שזה יקרה יותר,

00:05:14.857 --> 00:05:18.346
לא רצינו שאנשים ירגישו
כאילו שהם צריכים לעזוב את בתייהם

00:05:18.346 --> 00:05:20.316
כדי לעשות משהו טוב יותר.

00:05:20.316 --> 00:05:23.077
הפסטיבל שלנו הובל על ידי תלמידים.

00:05:23.077 --> 00:05:24.878
עם קבוצה של תלמידי תיכון,

00:05:24.878 --> 00:05:30.987
הרמנו פסטיבל
שאירח 300 תלמידים מרחבי האיזור.

00:05:30.987 --> 00:05:35.027
וזה היה מעולה,
קיבלנו ערימות של ציונים לשבח עליו.

00:05:35.027 --> 00:05:38.508
ואני יודע שזה נשמע
כמו סיפור הצלחה בין לילה,

00:05:38.508 --> 00:05:40.768
אבל זה לא ממש היה,

00:05:40.768 --> 00:05:43.627
ואחת השאלות העיקריות
שאנשים היו שואלים אותנו היתה,

00:05:43.627 --> 00:05:48.508
"מאיפה קיבלתם את הדרייב לעשות את זה?"

00:05:48.508 --> 00:05:54.737
כשהייתי ילד קטן,
למדתי הרבה ממה שהתרחש סביבי.

00:05:54.737 --> 00:05:58.947
הגעתי מבית בו הדרך היחידה להרוויח כסף

00:05:58.947 --> 00:06:04.208
היתה לאסוף בקבוקי פסלטיק ופחיות
ולמכור אותם למפעלי מחזור.

00:06:04.208 --> 00:06:09.927
העבודה האמיתית הראשונה שלי היתה
לעזור לאישה להקים דוכן בשוק פשפשים

00:06:09.927 --> 00:06:15.218
משבע בבוקר לשלוש אחרי הצהריים עבור 20$.

00:06:15.218 --> 00:06:19.728
בנו של שכני למד
איך לספר שיער כשהיה בן שמונה

00:06:19.728 --> 00:06:25.099
בגלל שזו היתה הדרך היחידה
שהוא ובני משפחתו יכלו להרשות לעצמם תספורת.

00:06:25.099 --> 00:06:30.118
ברגע כזה מכריע בחיי, חשבתי שהייתי מוגבל,

00:06:30.118 --> 00:06:33.830
שהקהילה שלי היתה מוגבלת,
השכונה שלי היתה מוגבלת,

00:06:33.830 --> 00:06:36.759
הכל בגלל הנסיבות.

00:06:36.759 --> 00:06:42.690
ואז הגיע הסבא המשוגע שלי.

00:06:42.690 --> 00:06:46.834
הלכתי הביתה ויום אחד
הוא צפה בטלוויזיה ואמר לי,

00:06:46.834 --> 00:06:49.589
"מייקל, תראה, אני רוצה את זה."

00:06:49.589 --> 00:06:55.125
לא את הסוס, את העמוד.

00:06:55.125 --> 00:07:00.060
זה מוט לימוד סוסים.
הוא בעיקרון מלמד את הסוס סבלנות.

00:07:00.060 --> 00:07:02.940
והוא אמר לי, "אני רוצה את זה,"

00:07:02.940 --> 00:07:06.752
ושאלתי אותו, "אך תרשה לעצמך את זה
כשאין לך את הכסף?"

00:07:06.752 --> 00:07:08.949
והוא אמר, "אני אמצא דרך."

00:07:08.949 --> 00:07:12.460
אז שכחתי מזה, הלכתי סביב הבית,

00:07:12.460 --> 00:07:19.330
ובמהלך אותו זמן, הוא עזב
והביא כיסא גלגלים אני לא יודע מאיפה

00:07:19.330 --> 00:07:23.501
ומוט מתכת ענק אין לי מושג מאיפה,

00:07:23.501 --> 00:07:26.151
וכשחזרתי הביתה,

00:07:26.151 --> 00:07:31.962
חזרתי לחצר האחורית וזה מה שראיתי.

00:07:31.962 --> 00:07:36.881
סבי המשוגע חתך את כיסא הגלגלים לשניים,

00:07:36.881 --> 00:07:40.502
חיבר אותו לראש העמוד, העמיד אותו ישר,

00:07:40.502 --> 00:07:42.791
וקשר את הסוס אליו.

00:07:42.791 --> 00:07:46.342
ותוך שלושה ימים בלבד, לא רק לימדנו
את הסוס איך לעמוד בשקט,

00:07:46.342 --> 00:07:49.715
לימדנו את הסוס איך לרוץ במעגלים.

00:07:49.715 --> 00:07:55.382
ואני זוכר שכשראיתי את זה, השתגעתי

00:07:55.382 --> 00:07:56.982
בגלל שמעולם לא ראיתי מישהו

00:07:56.982 --> 00:08:01.013
לוקח יוזמה לעשות משהו למרות הסיכויים.

00:08:01.013 --> 00:08:04.823
ולחשוב על זה עכשיו כשאני בוגר יותר,

00:08:04.823 --> 00:08:09.393
אני מבין שאני לא מתרשם מהעמוד עצמו

00:08:09.393 --> 00:08:13.885
בגלל שבסופו של יום, זה רק עמוד.

00:08:13.885 --> 00:08:19.284
יותר התרשמתי מהעובדה
שסבא שלי יצא ועשה את זה.

00:08:19.284 --> 00:08:23.024
הוא לא נתן למשאבים
לעמוד בדרכו של הרעיון שלו.

00:08:23.024 --> 00:08:27.404
הוא לא מצא סיבה לא לעשות זאת.

00:08:27.404 --> 00:08:33.755
הוא לא בחר לחוות חרטה.

00:08:33.755 --> 00:08:38.232
אם אתם מרגישים את הרעיון הזה, את המשיכה,

00:08:38.232 --> 00:08:40.674
אז אני אומר לכם שתעשו מה שסבא שלי עשה

00:08:40.674 --> 00:08:42.744
בגלל שאותו מניע שהיה לו

00:08:42.744 --> 00:08:46.395
הוא מה שעשה את פסטיבל הרעיונות
של דרום טקסס אפשרי.

00:08:46.395 --> 00:08:49.928
זה היה צוות של תלמידי תיכון,
לא היה לנו מושג מה אנחנו עושים.

00:08:49.928 --> 00:08:53.355
רק ידענו שרצינו להציג פסטיבל גדול

00:08:53.355 --> 00:08:57.805
לאנשים של הקהילה שלנו
כדי להראות להם כל מה שיש לנו.

00:08:57.805 --> 00:09:03.365
אם אתם מרגישים שרעיון שווה משהו,

00:09:03.365 --> 00:09:05.545
בין אם זה שלכם או של מישהו אחר,

00:09:05.545 --> 00:09:10.804
אם אתם מרגישים שרעיון
שווה מגבלות זמן, דחיות, וכשלונות,

00:09:10.804 --> 00:09:13.506
אז תנו לי לתת לכם עצה קטנה:

00:09:13.506 --> 00:09:16.096
עצרו מה שאתם עושים,

00:09:16.096 --> 00:09:18.396
הניחו את הטלפונים שלכם,

00:09:18.396 --> 00:09:20.858
עצרו את מופע הטלוויזיה בו אתם צופים,

00:09:20.858 --> 00:09:24.056
דחו את השנ"ץ לחמש דקות נוספות,

00:09:24.056 --> 00:09:26.487
וחשבו.

00:09:26.487 --> 00:09:28.247
אתם משעוממים, נכון?

00:09:28.247 --> 00:09:31.968
ובכן עכשיו ההזדמנות המושלמת בשבילכם
לצאת לטיול,

00:09:31.968 --> 00:09:35.105
ההזדמנות המושלמת בשבילכם להקים להקה,

00:09:35.105 --> 00:09:38.707
ההזדמנות המושלמת לנקות קצת זבל.

00:09:38.707 --> 00:09:46.568
עכשיו, בפעם הבאה שאתם משועממים,
אני מתחנן לפניכם, אני מפציר בכם,

00:09:46.568 --> 00:09:48.758
להתרגש

00:09:48.758 --> 00:09:53.278
בגלל שאולי בדיוק תעלו
על הרעיון הטוב הבא שלכם.

00:09:53.278 --> 00:09:54.768
תודה לכם.