לפני 4300 שנה בשומר העתיקה,

הדמות החזקה ביותר בעיר אוּר
גורשה למדבר הרחב.

שמה היה אנהדואנה.

היא היתה הכוהנת הגדולה של אל הירח
והסופרת הראשונה בהסטוריה.

עד לגלות שלה, היא כתבה
43 מזמורים ושלוש פואמות אפיות --

וידה היתה עוד נטויה.

אנהדואנה חיה 1700 שנה לפני סַאפְּפוֹ,

1500 שנה לפני הומר,

ובערך 500 שנה לפני אברהם אבינו.

היא נולדה במסופטמיה,
הארץ בין נהרות הפרת והחידקל,

ומולדת הערים והתרבויות הראשונות.

אביה היה המלך סרגון הגדול,
בונה האמפריה הראשון בהסטוריה,

שכבש את ערי המדינה העצמאיות
של מסופוטמיה תחת דגל משותף.

סרגון היה שמי צפוני שדיבר אכדית,

והערים השומריות העתיקות יותר בדרום
ראו בו פולש זר.

הם מרדו שוב ושוב
כדי להשיב את עצמאותם,

וסדקו את השושלת החדשה שלו.

כדי לגשר על הפער בין התרבויות,

סרגון מינה את ביתו היחידה אנהדואנה,
לכוהנת הגדולה

במקדש הכי חשוב בממלכה.

נשים מלכותיות באופן מסורתי
שירתו בתפקידים דתיים,

והיא היתה חונכה לקרוא ולכתוב
גם שומרית וגם אכדית,

ולבצע חישובים מתמטיים.

הכתיבה הראשונה בעולם
החלה בשומר כמערכת חשבונאות,

שאפשרה לסוחרים לתקשר מעבר מרחקים ארוכים
עם סוחרים במדינות אחרות.

מערכת הפיקטוגרמות שלהם
לתיעוד חשבונות התפתחה לכתב

בערך 300 שנה לפני לידתה של אנהדואנה.

סגנון הכתב המוקדם הזה, שנקרא כתב יתדות,

נכתב עם מקל שנלחץ לתוך חימר רך
כדי ליצור סימנים בצורת קווים.

אבל עד אנהדואנה,

הכתיבה הזו בעיקר שימשה 
לתיעוד מסחר ולתמלול,

ולא לעבודות מקוריות
שמשוייכות לכותבים מסויימים.

אור של אנהדואנה היתה עיר
של 34,000 אנשים עם רחובות צרים,

בתי קומות מלבניים, אסמים, והשקיה.

ככוהנת הגדולה,
אנהדואנה ניהלה את מאגרי הדגנים בעיר,

ניהלה מאות עובדי מקדש,
תרגמה חלומות קדושים,

והנהיגה את פסטיבל הירח החדש

וטקסים לכבוד ימי השוויון.

אנהדואנה רצתה לאחד
את התרבות השומרית העתיקה

עם הציביליזציה האכדית החדשה יותר.

כדי לעשות זאת, היא כתבה 42 מזמורים דתיים

ששלבו את שתי המיתולוגיות.

כל עיר מסופוטמית נשלטה על ידי אל מגן,

אז ההמנונים שלה הוקדשו לאל השולט
של אותה עיר מרכזית.

היא שיבחה את מקדש העיר,
היללה את תכונות האל,

והסבירה את יחסי האל
עם אלים אחרים בפנתאון.

בכתיבה שלה, היא האנישה את האלים
שפעם היו מורחקים --

עכשיו הם סבלו, נלחמו, אהבו,
והגיבו לתחינות האדם.

התרומה הספרותית הכי חשובה של אנהדואנה

היתה השירה שהיא כתבה לאיננה,
אלת המלחמה והתשוקה,

האנרגיה הכאותית האלוהית שנתנה ניצוץ ליקום.

איננה שמחה בכל דרכי הביטוי המיני

ונחשבה לכל כך חזקה שהיא התעלתה
מעבר לגבולות המגדר,

וכך גם המשתתפים הארציים שלה,
שיכלו להיות זונות, סריסים וקרוס-דרסרים.

אנהדואנה מיקמה את אינאנה
בראש הפתנאון כיישות האלוהית הכי חזקה.

האודות שלה לאינאנה סימנו את הפעם הראשונה
שסופרת השתמשה בכינוי הגוף "אני,"

והפעם הראשונה שכתיבה שימשה
לחקור רגשות עמוקים ואישיים.

אחרי מותו של אביה של אנהואנדה, המלך סרגון,

גנרל ניצל את הריק שנוצר וביצע הפיכה.

כחברה חזקה במשפחה השלטת,
אנהאדואנה היתה מטרה,

והגנרל הגלה אותה מאור.

אחיינה, המלך השומרי האגדי נרם-סין,

דיכא לבסוף את ההפיכה
והחזיר את דודתו לתפקידה ככוהנת הגדולה.

בסך הכל, אנהאדואנה שירתה
ככוהנת הגדולה במשך 40 שנה.

אחרי מותה, היא הפכה לאלה משנית,

והשירה שלה הועתקה, נחקרה,
ובוצעה ברחבי האימפריה

במשך בערך 500 שנה.

הפואמות שלה השפיעו על התנ"ך,

האפיקות של הומר, וההמנונים הנוצריים.

היום, המורשת של אנהאדואנה עדיין קיימת,

על לוחות חימר שעמדו במבחן הזמן.