0:00:07.064,0:00:09.094
אדם עלוב בשם אסטרגון,

0:00:09.094,0:00:12.924
יושב ליד עץ בדמדומים[br]ונאבק להסיר את המגף שלו.

0:00:12.924,0:00:14.804
מצטרף אליו במהרה חברו וולדימיר,

0:00:14.804,0:00:17.104
שמזכיר לחבר החרד שלו

0:00:17.104,0:00:20.564
שהם חייבים לחכות למישהו שנקרא גודו.

0:00:20.564,0:00:23.964
כך מתחיל מחזור מעצבן בו השניים דנים

0:00:23.964,0:00:26.484
מתי גודו יגיע, למה הם מחכים,

0:00:26.484,0:00:29.794
ואם הם בכלל מחכים ליד העץ הנכון.

0:00:29.794,0:00:32.994
מכאן והלאה, מחכים לגודו[br]רק נעשה מוזר יותר -

0:00:32.994,0:00:35.504
אבל הוא נחשב מחזה ששינה

0:00:35.504,0:00:37.634
את פני הדרמה המודרנית.

0:00:37.634,0:00:41.963
הוא נכתב על ידי סמואל בקט בין 1949 ו 1955,

0:00:41.963,0:00:45.623
והוא מציע שאלה פשוטה אבל מטרידה -

0:00:45.623,0:00:49.873
מה הדמויות צריכות לעשות?

0:00:49.873,0:00:52.963
אסטרגון: בוא לא נעשה כלום. זה בטוח יותר.

0:00:52.963,0:00:56.663
וולדימיר: בוא נחכה ונראה מה הוא אומר.

0:00:56.663,0:00:57.993
אסטרגון: מי?

0:00:57.993,0:00:59.663
וולדימיר: גודו.

0:00:59.663,0:01:01.693
אסטרגון: רעיון טוב.

0:01:01.693,0:01:04.223
כזה דיאלוג קריפטי והגיון מעגלי

0:01:04.223,0:01:07.163
הן תכונות עיקריות של תאטרון האבסורד,

0:01:07.163,0:01:10.413
תנועה שעלתה אחרי מלחמת העולם השניה

0:01:10.413,0:01:12.263
ומצאה אומנים נאבקים

0:01:12.263,0:01:15.183
למצוא משמעות בהרס.

0:01:15.183,0:01:19.343
ניתוח העלילה האבסורדית, הדמויות והשפה

0:01:19.343,0:01:21.853
כדי לתשאל את המשמעות שלהם ולחלוק

0:01:21.853,0:01:25.633
את חוסר הוודאות העמוקה שלהן על הבמה.

0:01:25.633,0:01:27.613
אולי זה נשמע עגום,

0:01:27.613,0:01:30.793
האבסורד מערבב[br]את חוסר האונים שלו עם ההומור.

0:01:30.793,0:01:33.373
זה משתקף בגישה היחודית של בקט

0:01:33.373,0:01:35.493
לג'אנר במחכים לגודו,

0:01:35.493,0:01:39.633
שהוא מיתג "טרגדיה קומית בשתי מערכות."

0:01:39.633,0:01:42.083
באופן טראגי, הדמויות נעולות

0:01:42.083,0:01:45.203
בחידה קיומית: הם מחכים לשווא

0:01:45.203,0:01:47.963
לדמות בלתי ידועה שתיתן להם תחושה של מטרה,

0:01:47.963,0:01:49.863
אבל תחושת המטרה היחידה שלהם

0:01:49.863,0:01:52.583
מגיעה מפעולת ההמתנה.

0:01:52.583,0:01:55.263
בעוד הם מחכים, הם שוקעים לשעמום,

0:01:55.263,0:02:00.253
מביעים אימה דתית ושוקלים התאבדות.

0:02:00.253,0:02:03.683
אבל קומית, יש הומור שנון למצב הקשה שלהם,

0:02:03.683,0:02:06.513
שעובר בשפה ובתנועות שלהם.

0:02:06.513,0:02:09.733
התקשורת שלהם מלאה במשחקי מילים מוזרים,

0:02:09.733,0:02:11.613
חזרה ודו משמעות,

0:02:11.613,0:02:14.723
כמו גם בליצנות פיזית, שירה וריקוד,

0:02:14.725,0:02:17.325
והחלפת כובעים תזזיתית.

0:02:17.325,0:02:19.955
זה הרבה פעמים לא ברור אם הקהל אמור

0:02:19.955,0:02:22.835
לצחוק או לבכות - או אם בקט ראה

0:02:22.835,0:02:25.855
הבדל בין השניים.

0:02:25.855,0:02:27.915
בקט נולד בדבלין, למד אנגלית,

0:02:27.915,0:02:30.895
צרפתית ואיטלקית לפני שעבר לפריז,

0:02:30.895,0:02:33.605
שם בילה את רוב חייו בכתיבת תאטרון,

0:02:33.605,0:02:35.705
שירה ופרוזה.

0:02:35.705,0:02:38.575
בעוד לבקט היתה כל חייו אהבה לשפה,

0:02:38.575,0:02:42.575
הוא גם פינה מקום לשקט על ידי שילוב פערים,

0:02:42.575,0:02:46.575
עצירות ורגעים של ריקנות בעבודה שלו.

0:02:46.575,0:02:50.265
זו היתה תכונה מרכזית בסימן ההכר שלו

0:02:50.265,0:02:53.155
קצב לא קבוע והומור שחור,

0:02:53.155,0:02:56.405
שהפך לפופולרי דרך תאטרון האבסורד.

0:02:56.405,0:02:58.885
הוא גם טיפח פרסונות מסתוריות,

0:02:58.885,0:03:02.235
וסרב לאשר או לשלול כל ספקולציות

0:03:02.235,0:03:04.585
בנוגע למשמעות עבודתו.

0:03:04.585,0:03:06.175
זה גרם לקהלים להמשיך לנחש,

0:03:06.175,0:03:09.395
והגדיל את הקסם של עולמות סוראליסטיים

0:03:09.395,0:03:12.427
ודמויות אניגמטיות.

0:03:12.427,0:03:15.287
חוסר כל משמעות ברורה הופכת את גודו

0:03:15.287,0:03:17.547
לפתוח לגמרי לפרוש.

0:03:17.547,0:03:20.767
מבקרים הציעו אין ספור משמעויות למחזה,

0:03:20.767,0:03:24.387
וכתוצאה יש מחזור של דו משמעות והשערות

0:03:24.387,0:03:27.627
שמשקפים את העלילה של הדרמה עצמה.

0:03:27.627,0:03:30.727
הוא נקרא כאלגוריה של המלחמה הקרה,

0:03:30.727,0:03:33.217
ההתנגדות הצרפתית,

0:03:33.217,0:03:36.227
והקולוניזציה הבריטית של אירלנד.

0:03:36.227,0:03:38.317
הדינמיקה של שני הפרוטגוניסטים

0:03:38.317,0:03:40.467
הציתה גם וויכוח סוער.

0:03:40.467,0:03:43.307
הם נקראו כשורדים של האפוקליפסה,

0:03:43.307,0:03:45.817
זוג מזדקן, שני חברים אימפוטנטים,

0:03:45.817,0:03:51.537
ואפילו כפרסונליזציה[br]של האגו והאיד של פרויד.

0:03:51.537,0:03:53.707
באופן מפורסם, בקט אמר[br]שהדבר היחיד שהיה יכול

0:03:53.707,0:03:56.707
להיות בטוח בו היה שוולדימיר ואסטרגון

0:03:56.707,0:03:59.667
חבשו "כובעי מגבעת עגולים."

0:03:59.667,0:04:02.567
כמו ההשערה הקריטית והעלילה המתערבת,

0:04:02.567,0:04:05.227
השפה שלהם הרבה פעמים[br]הלכה במעגלים כשהשניים

0:04:05.235,0:04:08.405
התווכחו ורטנו, איבדו את קו המחשבה,

0:04:08.405,0:04:11.285
והמשיכו בדיוק מאיפה שהפסיקו;

0:04:11.285,0:04:14.335
וולדימיר: אולי נוכל להתחיל מהתחלה

0:04:14.335,0:04:16.475
אסטרגון: זה צריך להיות קל

0:04:16.475,0:04:19.395
וולדימיר: זו ההתחלה שקשה

0:04:19.395,0:04:21.815
אסרטגון: אתה יכול להתחיל מכל דבר

0:04:21.815,0:04:24.285
וולדימיר: כן, אבל אתה צריך לבחור.

0:04:24.285,0:04:28.175
בקט מזכיר לנו שממש כמו חיינו היומיומיים,

0:04:28.175,0:04:31.245
העולם על הבמה לא תמיד הגיוני.

0:04:31.245,0:04:34.925
הוא יכול לחקור גם[br]את המציאות וגם את הדמיון,

0:04:34.925,0:04:37.025
המוכר והמוזר.

0:04:37.025,0:04:40.555
ולמרות שנרטיב נקי עדיין מושך,

0:04:40.555,0:04:45.575
התאטרון הכי טוב גורם לנו לחשוב -- ולחכות.