לעולם לא אשכח איך הרגשתי
כשראיתי את הים

והנחתי את רגלי על ספינה
בפעם הראשונה.

ועבור הילדה הזו בת הארבע,

זו הייתה תחושת החופש
הגדולה ביותר שיכולתי אי פעם לדמיין.

פשוט ידעתי, כבר מהגיל הזה,

שיום אחד, איכשהוא, 
אשמח להפליג ברחבי העולם.

בפברואר 2005 אלן קבעה שיא עולמי חדש
להפלגת היחיד המהירה ביותר מסביב לעולם

כשיוצאים למסעות האלה,

לוקחים איתכם את כל מה
שנחוץ להישרדות.

מה שיש לך הוא כל מה שיש.

צריך לנהל את מה שיש

עד לטיפת הדלק האחרונה,
חפיסת האוכל האחרונה.

זה לגמרי הכרחי,
אחרת לא נצליח לשרוד.

ואז פתאום הבנתי,
"אבל למה העולם שלנו שונה?"

אתם יודעים, יש לנו משאבים מוגבלים,

שזמינים עבורנו רק ברגע הזה
בהיסטוריה האנשוית.

אתם יודעים, מתכות, פלסטיק, דשנים,

אנחנו מוציאים את כולם מהאדמה,
ומכלים אותם.

איך זה יכול לעבוד לטווח הרחוק?

בטוח ישנה דרך אחרת שבה
העולם יכול להשתמש במשאבים

מבלי לכלות אותם.

זו השאלה שהייתה לי בראש,

ולקח לי זמן רב להגיע למקום

שבו הבנתי שיש דרך שונה
שבה הכלכלה יכולה לפעול,

יש דרך אחרת להשתמש בחומרים.

וזוהי הכלכלה המעגלית.

הכלכלה פועלת כיום בעיקר
באופן נצלני,

באופן ליניארי.

לוקחים משהו מהאדמה,
מייצרים ממנו משהו,

ובסוף חיי המוצר, אנחנו משליכים אותו.

לא משנה עד כמה נהיה יעילים

בחומרים שאנחנו מזינים 
לתוך המערכת,

אפילו אם מייצרים את המוצר הזה

תוך שימוש בפחות אנרגיה,
ובפחות משאבים,

עדיין המשאב הזה יתכלה בסופו של דבר.

אם הופכים את המודל הזה,
ומסתכלים על המודל המעגלי,

שבו כשמתכננים מוצר,

לוקחים חומרים מהאדמה,
או באפון אידאלי - ממיחזור,

מזרימים אותם לתוך המוצר,

אך מתכננים את המוצר

כך שאפשר יהיה לקבל את החומרים הללו
בחזרה, באופן מתוכנן מלכתחילה.

מתכננים איך לא לייצר
פסולת או זיהום.

למה בכלל לייצר אותם
בעולם עם משאבים מוגבלים?

זה נוגע לתכנון הראשוני.

כיום, אם קונים מכונת כביסה,

משלמים מס כשקונים אותה,
וכל החומרים שבה הם בבעלותך.

ואז כשהיא מתקלקלת,
כפי שקורה באופן בלתי נמנע,

משלמים שוב מס, מס הטמנה.

בתוך מערכת מעגלית,
כל זה משתנה.

המכונה היא לא בבעלותך,
משלמים לפי שימוש.

היצרנים הם אלה שמטפלים במכונה,

והם אלה שמוודאים

שברגע שהמכונה מגיעה לסוף חייה,

הם אוספים אותה בחזרה,
הם יודעים מה יש בתוכה,

והם יכולים להוציא מתוכה
את חומרי הגלם.

ואז מקבלים מערכת 
שתוכננה מראש בצורה מעגלית.

חקרנו לעומק את המספרים
שעומדים מאחורי זה,

אתם יודעים, מהצד הכלכלי,

וזה זול בצורה ניכרת.

המחיר הוא 12 סנט לכל שימוש,
במקום 27 סנט

להשתמש במכונה בצורה מעגלית.

בצורה כזו נחיה בתוך מערכת שעובדת.

כך לא נייצר פסולת.

כך יהיה לנו שירות טוב יותר.

תהיה לנו גישה טובה יותר לטכנולוגיה.

מכל המחקרים שערכנו עולה

שמכיוון שהיצרנים הללו
לא קונים את כל החומרים,

ומוכרים אותם הלאה,

נקבל מחיר טוב יותר,

מכיוון שלהם מובטחת 
אספקת חומרי גלם

שחוזרים לתוך המערכת.

אני מאד אופטימית

מכיוון שכשמסתכלים על המספרים,

כשמסתכלים על החשיבה הכלכלית
שעומדת מאחורי זה,

זה מאד הגיוני לעבור
לכלכלה מעגלית.

כלכלה מעגלית מכילה ערך גבוה יותר
מאשר כלכלה ליניארית.

ברור שיש מחיר למעבר כזה
עבור ארגונים גדולים,

אבל אולי צריך לשאול שאלה אחרת:

מה הסכנה בכלכלה ליניארית?

כי מבחינתי אין בכלל שאלה.

יש סיכון גדול בכלכלה ליניארית.

זה פשוט לא יכול להיות העתיד,
כשמתבססים על כלכלה טהורה.

אז, בעצם, במה אתם משקיעים את זמנכם?

במה אתם משקיעים מאמצים?

בואו נבדוק איך בדיוק נראית
כלכלה מעגלית

וננסה להרכיב את הפאזל המעגלי הזה
באופן הכי טוב שאפשר.

תרגום וכתוביות: קרן אור-פז