1
00:00:08,886 --> 00:00:12,368
איך להיות חופשיים מאגו

2
00:00:12,368 --> 00:00:14,810
5 בנובמבר 2024
(עם כתוביות)

3
00:00:18,270 --> 00:00:21,501
[מוג'י] האם אני יכול פשוט לקרוא את זה?
[שואל 1] כן.

4
00:00:21,501 --> 00:00:23,500
[מ.] את כותבת, 'גורוג'י היקר,

5
00:00:23,500 --> 00:00:27,249
אני מתביישת ומפחדת מדי
לדבר איתך.

6
00:00:27,249 --> 00:00:31,603
אני לא יודעת איך להתבונן בריחוק.

7
00:00:31,603 --> 00:00:35,314
אני לא יודעת איך להיות מודעת
שאני מודעת.

8
00:00:35,314 --> 00:00:39,886
אני עדיין רואה את זהות ה-'אני' הזו כאמיתית.
בבקשה עזור לי'.

9
00:00:39,886 --> 00:00:42,689
זה מאוד מאוד כנה.

10
00:00:42,689 --> 00:00:46,369
הלוואי ואנשים היו כותבים יותר ככה.
רק אומר,

11
00:00:46,369 --> 00:00:49,850
כי יש אנשים,
שמתאפקים ולא אומרים.

12
00:00:49,850 --> 00:00:52,170
אז אני מעריך שאת יכולה להגיד את זה,

13
00:00:52,170 --> 00:00:54,510
כי אז יש לי הזדמנות

14
00:00:54,510 --> 00:00:57,070
לחלוק עמך בצורה פשוטה.

15
00:00:59,268 --> 00:01:03,250
'אני לא יודעת איך להתבונן
בריחוק'.

16
00:01:07,287 --> 00:01:12,211
למעשה, אנחנו מתבוננים בריחוק
בהרבה דברים,

17
00:01:12,211 --> 00:01:16,170
אם הם לא חשובים לך,
את מבינה?

18
00:01:16,170 --> 00:01:19,406
אם הדברים לא חשובים לך,
את עדיין רואה אותם,

19
00:01:19,406 --> 00:01:21,692
אבל דעתך אינה מוסחת מהם.

20
00:01:21,692 --> 00:01:25,554
עבור כולם, זה אותו דבר.
אז זה החלק הראשון.

21
00:01:25,554 --> 00:01:29,175
אין דבר כזה - 
לא להתבונן בריחוק.

22
00:01:29,175 --> 00:01:31,599
נניח שכל מה שאת רואה,

23
00:01:31,599 --> 00:01:33,836
כל מצב שהיה לך,

24
00:01:33,836 --> 00:01:36,703
היית צריכה לזכור.
זה פשוט חי בך.

25
00:01:36,703 --> 00:01:39,961
היינו משתגעים לגמרי.
אף אחד לא יכול לעשות זאת.

26
00:01:39,961 --> 00:01:46,221
יש את המנגנון
של המצב הטבעי האמיתי שלנו.

27
00:01:46,221 --> 00:01:50,100
הוא עובד כל הזמן כדי...

28
00:01:50,100 --> 00:01:53,002
כאילו את יכולה לעבור כאן,
ללכת לשם.

29
00:01:53,002 --> 00:01:56,685
את לא צריכה לשים לב לכל צעד,
או לשים לב להכל.

30
00:01:56,685 --> 00:01:59,920
את פוגשת אדם.
אומרת, 'שלום, שלום. בוקר טוב'.

31
00:01:59,920 --> 00:02:02,500
את לא צריכה לשמור על זה.

32
00:02:02,500 --> 00:02:07,069
ניתוק/ריחוק טבעי
מתפקד בתוכנו.

33
00:02:10,759 --> 00:02:15,050
זה כבר שם, אי הצמידות.

34
00:02:15,050 --> 00:02:19,656
אם לא היינו מסוגלים להתנתק
ובכל זאת אנחנו תופשים,

35
00:02:19,656 --> 00:02:22,752
היינו בצרות.

36
00:02:22,752 --> 00:02:30,172
אז, קודם כל , דעי שזה טבעי,
שאת פוגשת אנשים...

37
00:02:30,172 --> 00:02:34,611
אלו הדברים שחשובים לך,

38
00:02:34,611 --> 00:02:39,094
שאת מתחילה להיקשר אליהם יותר.

39
00:02:39,094 --> 00:02:42,972
כאילו, יש לזה משמעות,
ולכן אני צריכה לזכור את הדבר הזה.

40
00:02:42,972 --> 00:02:46,797
ואז זה כמעט כאילו,
את מצלמת סוג של תמונה

41
00:02:46,797 --> 00:02:50,187
באופן פנימי כלשהו.
זה כאילו, הדבר הזה משנה.

42
00:02:50,187 --> 00:02:53,808
אז זה הופך להיות חשוב.
אז ככה, כשאת אומרת,

43
00:02:53,808 --> 00:02:57,460
'אני לא יודעת איך להתבונן
בריחוק',

44
00:02:57,460 --> 00:03:01,029
אם אומר,

45
00:03:01,029 --> 00:03:05,414
אבל את בכל מקרה עושה זאת,
עם הרבה דברים.

46
00:03:05,414 --> 00:03:08,570
אם אעבור מהחזית
כאן לאחור,

47
00:03:08,570 --> 00:03:11,660
ואומר לכולם,
בזמן שאנחנו עוברים,

48
00:03:11,660 --> 00:03:13,660
היו מנותקים מהכל,

49
00:03:13,660 --> 00:03:17,858
אז זה יהפוך לבעיה,
כי זה יהפוך את זה לדבר מוזר.

50
00:03:17,858 --> 00:03:20,830
כי באופן טבעי
את מנותקת מדברים.

51
00:03:20,830 --> 00:03:22,827
את באה לסטסנג

52
00:03:22,827 --> 00:03:26,057
ואני מלמד אותך משהו
הרבה יותר חזק.

53
00:03:26,057 --> 00:03:30,370
להביא מודעות למשהו
שכבר טבעי עבורך.

54
00:03:30,370 --> 00:03:33,847
אבל אני רוצה שזה יהיה טבעי עבורך,

55
00:03:33,847 --> 00:03:36,569
גם עם הדברים שחשובים.

56
00:03:36,569 --> 00:03:39,010
[ש.1] כן, זו הבעיה שלי.

57
00:03:39,010 --> 00:03:44,612
[מוג'י] כן, כן, כן.
זו בעיה לכולם.

58
00:03:44,612 --> 00:03:47,490
עם דברים שלא חשובים,
אין בעיות.

59
00:03:47,490 --> 00:03:51,617
אתה אפילו לא צריך להגיד,
'אני הולך להיות מנותק מזה'.

60
00:03:51,617 --> 00:03:55,228
אתה אפילו לא צריך להגיד את זה.
אתה לא צריך לחשוב.

61
00:03:55,228 --> 00:03:58,648
אתה רק חושים, עיניים, חיים.
אתה פוגש את הדברים האלה.

62
00:03:58,648 --> 00:04:02,200
שום דבר. פשוט תעבור דרכם.
אתה שומר על שלוותך.

63
00:04:02,200 --> 00:04:06,589
אבל לגבי הדברים שאתה אומר שחשובים...
ומה גורם להם להיות חשובים?

64
00:04:06,589 --> 00:04:10,450
בוא נאט קצת את הקצב ונאמר,
מה גורם לדברים מסוימים להיות חשובים?

65
00:04:10,450 --> 00:04:14,335
זו שאלה פתוחה.

66
00:04:14,335 --> 00:04:17,160
למה הם חשובים?

67
00:04:17,160 --> 00:04:23,772
מערכת יחסים כלשהי, רעיונות אחדים כמו,

68
00:04:23,772 --> 00:04:26,640
'בסדר, זו המשפחה שלי, זו העבודה שלי,

69
00:04:26,640 --> 00:04:30,042
זו מערכת היחסים שלי'.
והדברים האלה חשובים.

70
00:04:30,042 --> 00:04:33,209
אז אם מערכת היחסים של מישהו אחר
בבעיה,

71
00:04:33,209 --> 00:04:35,209
זו לא בעיה עבורך.

72
00:04:35,209 --> 00:04:38,947
אבל אם יש לך בעיה בזוגיות,
זה חשוב לך.

73
00:04:38,947 --> 00:04:41,849
אז מהו הדבר הזה שאני מדבר עליו?

74
00:04:41,849 --> 00:04:43,849
'התבונן בריחוק'.

75
00:04:43,849 --> 00:04:46,914
זה רק צעד קטן קדימה
ממה שאני אומר,

76
00:04:46,914 --> 00:04:50,146
אתה עובר דרך,
אתה מנותק באופן טבעי בכל מקרה.

77
00:04:50,146 --> 00:04:54,232
על מה אני מבקש,
ללמוד להתבונן בניתוק-ריחוק,

78
00:04:54,232 --> 00:04:58,499
זה להביא את הריחוק הזה...

79
00:04:58,499 --> 00:05:02,007
כי מה שזה לא יהיה שאת רואה,
שום דבר לא נדבק, למעשה.

80
00:05:02,007 --> 00:05:04,134
דבר טבעי.

81
00:05:04,134 --> 00:05:06,784
אבל כשדברים חשובים,

82
00:05:06,784 --> 00:05:11,766
מערכת היחסים שלך, מה שאת רוצה,
העבודה שלך וכן הלאה,

83
00:05:11,766 --> 00:05:15,525
זה יוצר מבנה בראש שלך

84
00:05:15,525 --> 00:05:19,460
ואת צריכה לדאוג לזה.

85
00:05:19,460 --> 00:05:22,636
אז אני לא נכנס לכל הדברים האלה.

86
00:05:22,636 --> 00:05:27,769
אני אומר,
בסדר, מה זו צמידות, זה ל...

87
00:05:30,300 --> 00:05:36,827
אני רוצה שתהיי מודעת
למרחב בתוכך,

88
00:05:36,827 --> 00:05:45,631
שלא משתנה
על ידי כל מה שקורה סביבך.

89
00:05:45,631 --> 00:05:50,320
זה חי.
זה לא מת, אבל זה לא,

90
00:05:50,320 --> 00:05:57,369
זה לא צמוד כל כך
לתוצאות של הדברים בצורה עמוקה.

91
00:05:57,369 --> 00:06:01,871
אני לא יודע אם אני מנסח את זה נכון.
אני מנסה למצוא דוגמה.

92
00:06:04,311 --> 00:06:09,999
[ש.1] אני מרגישה שאין מקום.
זה רק המיינד והזהות.

93
00:06:09,999 --> 00:06:12,679
[מוג'י] אוקיי, אם את מסוגלת לראות את המיינד,

94
00:06:12,679 --> 00:06:16,380
את בטח מסתכלת מאיזה שהוא
מקום שהוא לא מיינד (שלא אכפת לו).

95
00:06:16,380 --> 00:06:18,377
זה נכון לכולם.

96
00:06:18,377 --> 00:06:21,404
פשוט אתה לא מודעת
לכך שזה ככה.

97
00:06:21,404 --> 00:06:25,729
למעשה, מה שאני אומר הוא
למעשה נכון כל כך עבורך,

98
00:06:25,729 --> 00:06:29,458
כשאת מודעת לזה.

99
00:06:29,458 --> 00:06:35,086
ובגדול, ההדרכות
והתרגול של מה שאנחנו עושים כאן

100
00:06:35,086 --> 00:06:38,547
זה לגרום לך להיות מודעת יותר
למשהו בך

101
00:06:38,547 --> 00:06:41,968
שאת לא כל כך מודעת אליו.
עבור כולם, בעצם.

102
00:06:41,968 --> 00:06:46,100
ובגלל שאנחנו לא מודעים
במקום שאנחנו צריכים להיות מודעים

103
00:06:46,100 --> 00:06:48,269
להוויה הפנימית ביותר שלנו...

104
00:06:48,269 --> 00:06:51,024
את לא יכולה לראות את זה.

105
00:06:51,024 --> 00:06:54,517
זה העניין השני.
את כל השאר את יכולה לראות.

106
00:06:54,517 --> 00:06:57,773
כל מערכת יחסים, כל חפץ את יכולה לראות.

107
00:06:57,773 --> 00:07:00,840
כל מחשבה שאת זוכרת,
את יכולה לחשוב.

108
00:07:00,840 --> 00:07:02,866
הם כולם נקראים 'אחר'.

109
00:07:02,866 --> 00:07:06,036
כל מה שאת יכולה לראות.

110
00:07:06,036 --> 00:07:08,572
אבל את העצמי שלך את לא יכולה לראות!

111
00:07:08,572 --> 00:07:10,640
[מ.] את מבינה את זה?
[ש.1] כן.

112
00:07:10,640 --> 00:07:15,219
[מ.] את יכולה לומר,
'הו, זה הגוף שלי. זו הטבעת שלי.

113
00:07:15,219 --> 00:07:17,492
זה הבית שלי. זו המכונית שלי'.

114
00:07:17,492 --> 00:07:20,704
'שלי, שלי, שלי. זה שייך לי'.

115
00:07:20,704 --> 00:07:23,896
'שלי, שלי, שלי.'
הכל שייך לך.

116
00:07:23,896 --> 00:07:27,838
'זו המשפחה שלי. זו אמא שלי.
זה הבית שלי.

117
00:07:27,838 --> 00:07:32,340
זו המדינה שלי. זה הדרכון שלי.
זו תעודת הלידה שלי'.

118
00:07:32,340 --> 00:07:35,441
כולם 'שלי', כלומר הם שייכים לך.

119
00:07:35,441 --> 00:07:41,846
אבל האם את יכולה להגיד,
זה ה-'שלי', שלי? זה ה-'אני' שלי?

120
00:07:41,846 --> 00:07:44,820
את לא יכולה להגיד, 'זה ה-'שלי', שלי'.
מדוע?

121
00:07:48,130 --> 00:07:51,001
[ש.1] כי אני לא יכולה לראות את זה.

122
00:07:51,001 --> 00:07:54,155
[מ.] כן, כן.
אז בגלל שאת לא יכולה לראות את זה,

123
00:07:54,155 --> 00:07:58,232
[מ.] האם זה אומר שזה לא שם?
[ש.1] לא.

124
00:07:58,232 --> 00:08:01,205
[מ.] נכון. אז יש משהו בעולם,

125
00:08:01,205 --> 00:08:04,760
את הכל אתה יכול לראות,
אבל יש משהו שאתה לא יכול לראות.

126
00:08:04,760 --> 00:08:08,246
את הכל את יכולה לראות,
אבל יש משהו שאת לא יכולה לראות.

127
00:08:08,246 --> 00:08:12,794
ובכל זאת אתה לא יכול להכחיש שזה אמיתי,
נכון?

128
00:08:12,794 --> 00:08:14,789
את יודעת שאת הנך.

129
00:08:14,789 --> 00:08:17,792
עכשיו, אני הולך להתקרב קצת יותר

130
00:08:17,792 --> 00:08:21,698
לתחושה הזו ש-'כן, אני יודעת שאני הווה׳.

131
00:08:24,919 --> 00:08:27,859
הדבר הזה שאת לא יכולה לראות,

132
00:08:27,859 --> 00:08:30,963
שאת אומרת, 'את יודעת שזה כאן',

133
00:08:30,963 --> 00:08:32,963
זאת אומרת, זו העובדה הראשונה,

134
00:08:32,963 --> 00:08:36,566
כי אם זה לא כאן,
שום דבר אחר לא כאן, נכון?

135
00:08:36,566 --> 00:08:39,496
[מוג'י] אבל אי אפשר לראות את זה, כן?

136
00:08:41,050 --> 00:08:44,491
בסדר, אז חזרנו לנקודה הזו.

137
00:08:44,491 --> 00:08:48,073
כל דבר את יכולה לראות, הכל;

138
00:08:48,073 --> 00:08:52,339
המחשבות, הרגשות שלך,

139
00:08:52,339 --> 00:08:55,789
חפצים, אנשים, הרגשות שלך,

140
00:08:55,789 --> 00:08:58,038
את כל הדברים האלה את יכולה לראות.

141
00:08:58,038 --> 00:09:04,237
את אפילו יכולה לראות
את איכות הראייה שלך, הלא כך?

142
00:09:04,237 --> 00:09:07,384
אז אם את הולכת לאופטיקאי
והוא אומר,

143
00:09:07,384 --> 00:09:10,811
'את יכולה להגיד לי משהו,
למה באת לכאן?'

144
00:09:10,811 --> 00:09:16,503
את אומרת, 'למעשה, אני לא מסוגלת לראות
או להתמקד בדברים כל כך טוב'.

145
00:09:16,503 --> 00:09:19,120
הוא אומר, 'בשתי העיניים?'

146
00:09:19,120 --> 00:09:22,019
את אומרת, 'לא, לא, בעין ימין'.

147
00:09:22,019 --> 00:09:24,047
'בסדר, ספרי לי משהו.'

148
00:09:24,047 --> 00:09:28,907
את אומרת, 'בעין שמאל, אני יכולה לראות
אולי 80% ממה שצריך להיות,

149
00:09:28,907 --> 00:09:31,675
אבל בעין ימין זה בערך 50%'.

150
00:09:31,675 --> 00:09:37,566
אז בטח יש משהו שרואה את הראייה,
נכון?

151
00:09:37,566 --> 00:09:41,200
היכולת קיימת.
את לא צריכה לשאול אף אחד.

152
00:09:41,200 --> 00:09:43,665
את יכולה לראות, כן, משהו מודע

153
00:09:43,665 --> 00:09:48,555
שאפילו הראייה לא מתפקדת היטב.

154
00:09:48,555 --> 00:09:52,501
אז חייב להיות משהו אפילו מאחורי הראייה.

155
00:09:52,501 --> 00:09:55,505
בסדר?

156
00:09:55,505 --> 00:09:59,665
את גם מודעת לתחושות,

157
00:09:59,665 --> 00:10:03,538
לרגשות, לתחושת הזמן.

158
00:10:03,538 --> 00:10:06,636
אם מישהו אמר,
'אתמול קרה משהו',

159
00:10:06,636 --> 00:10:08,830
את מודעת למה המשמעות של זה.

160
00:10:08,830 --> 00:10:12,230
לכל דבר את מודעת.
כל דבר את יכולה לראות.

161
00:10:12,230 --> 00:10:16,040
[מ.] אבל את העצמי שלך, את יכולה לראות?
[ש.1] לא.

162
00:10:16,040 --> 00:10:19,510
[מוג'י] מדוע?

163
00:10:19,510 --> 00:10:21,510
את הגוף שלך את יכולה לראות.

164
00:10:21,510 --> 00:10:23,510
את הגוף שלך את יכולה לראות.

165
00:10:23,510 --> 00:10:27,252
את יכולה לראות את החיוך שלך.
את יכולה לראות את הגוף שלך.

166
00:10:27,252 --> 00:10:31,778
את יכולה לראות הכל.
אבל את העצמי שלך?

167
00:10:31,778 --> 00:10:36,677
[מ.] האם לראות את הגוף שלך זה כמו [לראות] את העצמי שלך?
[ש.1] לא.

168
00:10:36,677 --> 00:10:39,459
[מוג'י] למה לא?

169
00:10:43,658 --> 00:10:46,955
[ש.1] כי משהו מודע לגוף.

170
00:10:46,955 --> 00:10:49,691
[מ.] כן, משהו מודע לגוף.

171
00:10:49,691 --> 00:10:53,310
את המשהו הזה שמודע לגוף
לא ניתן לראות.

172
00:10:53,310 --> 00:10:56,034
[מ.] זה מה שאת אומרת, נכון?
[ש.1] כן.

173
00:10:57,796 --> 00:11:01,093
[מ.] האם זה יכול לראות מחלה?

174
00:11:01,093 --> 00:11:04,505
זה יכול לדעת, 'אני לא מרגישה טוב'.

175
00:11:04,505 --> 00:11:07,206
'אני לא מרגישה...'
זה מכיר רגשות.

176
00:11:07,206 --> 00:11:10,865
'אני מרגישה קצת לא בנוח'.

177
00:11:10,865 --> 00:11:14,298
זה רואה הכל.
אבל את עצמו הוא לא יכול לראות.

178
00:11:14,298 --> 00:11:17,728
את אומרת את זה, לא? כן.

179
00:11:17,728 --> 00:11:22,540
למה זה יכול לראות הכל,
אבל זה לא יכול לראות את עצמו?

180
00:11:26,795 --> 00:11:29,484
[ש.1] את זה אני לא יודעת.

181
00:11:31,588 --> 00:11:33,593
[מ.] הדבר הזה שלא יכול...

182
00:11:33,593 --> 00:11:37,968
את יכולה לראות הכל,
אבל את לא יכולה לראות את העצמי שלך.

183
00:11:37,968 --> 00:11:42,235
זה שאת לא יכולה לראות,
ועם זאת את לא יכולה להכחיש,

184
00:11:42,235 --> 00:11:45,570
זה העצמי שלך.

185
00:11:52,359 --> 00:11:55,953
את הכל את יכולה לראות,
הרגשות, המחשבות שלך,

186
00:11:55,953 --> 00:12:00,491
ותפקוד האינטלקט.

187
00:12:00,491 --> 00:12:02,666
את הכל את יכולה לראות.

188
00:12:02,666 --> 00:12:06,959
אבל את מה שרואה אותם,
את אומרת, 'אני יכולה לראות'.

189
00:12:06,959 --> 00:12:11,248
זה בערך,
המילה 'אני' שמייצגת את הדבר הזה,

190
00:12:11,248 --> 00:12:14,378
אבל אי אפשר לראות את זה.

191
00:12:14,378 --> 00:12:16,929
אפילו אמא שלך יכולה לבוא ולהגיד,

192
00:12:16,929 --> 00:12:19,220
'יקירתי, נחמד לראות אותך'.

193
00:12:19,220 --> 00:12:23,462
[מ.] מהו ה-'אתה' שהיא רואה?
[ש.1] הגוף.

194
00:12:23,462 --> 00:12:29,964
[מ.] הגוף. והיא רואה את החיבה שלה,
הזיכרון שלה ממך.

195
00:12:29,964 --> 00:12:32,160
את כל זה היא תופשת כאת.

196
00:12:32,160 --> 00:12:34,999
'יקירתי,איזה יופי. איפה היית?

197
00:12:34,999 --> 00:12:37,326
הרבה זמן לא ראיתי אותך'.

198
00:12:37,326 --> 00:12:41,640
אז כשמישהו אומר,
'טוב לראות אותך. איפה היית?'

199
00:12:41,640 --> 00:12:45,773
'עלית או ירדת קצת במשקל',
כל זה קשור למה?

200
00:12:45,773 --> 00:12:49,330
[ש.1] למראה שלנו.
[מ.] לצורה ולמראה שלך, בסדר.

201
00:12:49,330 --> 00:12:51,909
[ מוג'י] אז, האם היא יכולה לראות אותך?

202
00:12:51,909 --> 00:12:54,536
האם את יכולה לראות 'אותך'?

203
00:12:54,536 --> 00:12:58,411
זה מפחיד?

204
00:12:58,411 --> 00:13:03,529
[ש.1] לא, זה לא מפחיד, אבל זה...

205
00:13:03,529 --> 00:13:06,879
משהו חסר, או מרגיש כאילו...

206
00:13:06,879 --> 00:13:11,635
[מוג'י] בסדר, קחי רגע
לחשוב על מה חסר.

207
00:13:16,183 --> 00:13:20,370
אינך יכולה לראות את האני האמיתי שלך.

208
00:13:20,370 --> 00:13:25,241
גם אני לא יכול לראות את האני האמיתי שלי.

209
00:13:25,241 --> 00:13:27,410
מדוע?

210
00:13:27,410 --> 00:13:31,015
כי זה לא חפץ.

211
00:13:31,015 --> 00:13:35,617
זו אפילו לא מחשבה.

212
00:13:35,617 --> 00:13:40,159
[ש.1] אבל אתה אומר להישאר ככה. אבל...
[שואלת 1 צוחקת]

213
00:13:40,159 --> 00:13:44,743
[מ.] ובכן. בסדר. בסדר, תודה.
אני אומר להישאר ככה. מדוע?

214
00:13:44,743 --> 00:13:50,703
כי קודם כל,
את מדמיינת שמשהו אחר הוא העצמי שלך.

215
00:13:50,703 --> 00:13:54,888
את קוראת לעצמך אישה, בת,
את מהארץ הזאת.

216
00:13:54,888 --> 00:13:58,187
"ההורים שלי, אני..."
מה שזה לא יהיה. ככה.

217
00:13:58,187 --> 00:14:04,226
אז אנחנו רגילים לשייך איכות כלשהי
כמייצגת אותך.

218
00:14:04,226 --> 00:14:09,143
אבל למעשה, את קודמת לזה,
במקום הטהור.

219
00:14:09,143 --> 00:14:12,263
זה המודע, האומר...

220
00:14:12,263 --> 00:14:14,357
אתה מדבר בטלפון,

221
00:14:14,357 --> 00:14:18,040
'אני בן 27. יש לי שני ילדים.

222
00:14:18,040 --> 00:14:20,377
אני נשוי. אני גר במקום הזה'.

223
00:14:20,377 --> 00:14:25,237
האחד הזה, הוא מה?

224
00:14:25,237 --> 00:14:27,880
[ש.1] אדם.
[מ.] זה האדם.

225
00:14:27,880 --> 00:14:33,133
[מ.] האדם והעצמי,
העצמי האמיתי, האם זה אותו דבר?

226
00:14:33,133 --> 00:14:35,151
[ש.1] לא.

227
00:14:35,151 --> 00:14:39,695
[מ.] האם זה מביא לתחושת אי נוחות?

228
00:14:42,288 --> 00:14:45,206
[ש.1] לא.
[מ.] לא. לא.

229
00:14:45,206 --> 00:14:48,759
[מ.] כי אין שום דבר
שאת צריכה לעשות כדי לדעת זאת.

230
00:14:48,759 --> 00:14:50,758
משהו יודע.

231
00:14:50,758 --> 00:14:54,572
ובכל זאת רוב האנשים בעולם
מעולם לא הסתכלו באופן כזה.

232
00:14:54,572 --> 00:14:57,110
הם אפילו לא חשבו על זה,

233
00:14:57,110 --> 00:15:00,777
כי העולם שלך מתחיל באישיות שלך.

234
00:15:00,777 --> 00:15:03,619
אם אני מעסיק אותך, אני מסתכל עליך, אני מראיין,

235
00:15:03,619 --> 00:15:05,622
אני אומר, ספרי לי על עצמך.

236
00:15:05,622 --> 00:15:08,138
את אומרת, 'למדתי את הדבר הזה והזה באוניברסיטה.

237
00:15:08,138 --> 00:15:11,565
חייתי זמן מה בדרום אפריקה.
טיילתי'.

238
00:15:11,565 --> 00:15:14,113
מידע.
מידע לא יכול להיות את.

239
00:15:14,113 --> 00:15:16,414
זה על האישיות שלך.

240
00:15:16,414 --> 00:15:22,080
כלומר, מהי האישיות?

241
00:15:22,080 --> 00:15:25,330
[ש.1] הזהות הזו היא האישיות.
[מ.] כן, כן.

242
00:15:25,330 --> 00:15:28,910
[מ.] האם את יכולה לראות את האדם עם הזהות?

243
00:15:28,910 --> 00:15:32,539
[ש.] כן.
[מוג'י] איך הוא נראה?

244
00:15:34,832 --> 00:15:38,610
[ש.1] קצת דחיסות, קצת צמידות.
[מוג'י] כן.

245
00:15:38,610 --> 00:15:41,172
[מ.] צמידות.
[ש.1] לרעיונות.

246
00:15:41,172 --> 00:15:46,138
[מוג'י] כן. צמידות לכמה רעיונות, בסדר?

247
00:15:46,138 --> 00:15:50,354
אבל האדם הוא גם רעיון.

248
00:15:50,354 --> 00:15:54,750
[ש.1] זו הבעיה,
כי הוא מורגש באמת כאמיתי. אז כן.

249
00:15:54,750 --> 00:15:59,589
[מ.] כי זו הרגשת ה-'אני' בך,

250
00:15:59,589 --> 00:16:04,616
ה-'אני' הזה, שאומר, 'אני רואה, אני חושב, אני...'
דה, דה, דה.

251
00:16:04,616 --> 00:16:06,614
מי זה ה-'אני' שחושב?

252
00:16:06,614 --> 00:16:11,789
אנחנו לא בטוחים
אם זה האדם או העצמי האמיתי?

253
00:16:11,789 --> 00:16:16,618
'אני רוצה.'
'כן, אני יודע.'

254
00:16:16,618 --> 00:16:20,090
מי הוא ה-'אני' שיודע?

255
00:16:20,090 --> 00:16:23,878
האם הוא אישי או לא אישי?

256
00:16:23,878 --> 00:16:28,313
[ש.1] אישי.
[מוג'י] הוא אישי. בסדר, טוב!

257
00:16:28,313 --> 00:16:33,330
[מוג'י] מה רואה שהוא לא אישי?

258
00:16:33,330 --> 00:16:37,109
[ש.1] אני לא יודעת מה.
אני יודעת שמשהו רואה אבל...

259
00:16:37,109 --> 00:16:41,233
[מ.] כן. זו אותה תשובה.
כבר נתת את התשובה.

260
00:16:41,233 --> 00:16:43,596
אי אפשר לראות את זה.

261
00:16:43,596 --> 00:16:47,460
אז זו התגלית הכי חשובה,

262
00:16:47,460 --> 00:16:52,229
כי עד שאתה באמת מבין את זה
ויודע את זה,

263
00:16:52,229 --> 00:16:56,097
אתה רואה את עצמך כאובייקט,
התופס אובייקט אחר.

264
00:16:56,097 --> 00:17:00,116
האובייקט הוא דמות האדם שלך.
וזה בסדר, זה בסדר.

265
00:17:00,116 --> 00:17:04,172
אלוהים עשה זאת כך.
שגם אנחנו נהיה מושלכים

266
00:17:04,172 --> 00:17:07,941
לתוך עולם המחשבה,
הרגשות והאסוציאציה,

267
00:17:07,941 --> 00:17:10,870
ונאמר 'זה אני'.
לִזְמַן מַה.

268
00:17:10,870 --> 00:17:15,748
אבל עם ה'אני' הזה, שעובד כאדם,

269
00:17:15,748 --> 00:17:21,136
העולם שלו והוא עצמו לעולם אינם יציבים,

270
00:17:21,136 --> 00:17:25,120
כי יש לזה זהות.

271
00:17:25,120 --> 00:17:30,144
האם זהות האדם
תמיד יציבה? לא, לא.

272
00:17:30,144 --> 00:17:35,560
אבל זה מנסה עם הכל
לומר שהוא כן יציב.

273
00:17:35,560 --> 00:17:39,809
כי יציב פירושו, זה חכם, זה אמיתי.

274
00:17:39,809 --> 00:17:44,200
זה אמין. זה עקבי.

275
00:17:44,200 --> 00:17:46,960
אני רק מדבר על זה.

276
00:17:46,960 --> 00:17:50,651
אבל אני מצביע על ידיעה עמוקה יותר 
מאחורי האדם הזה,

277
00:17:50,651 --> 00:17:56,240
שמכירה את האדם,
שרואה את האדם. בְּסֵדֶר?

278
00:17:56,240 --> 00:18:00,439
זה שמודע לאדם,
אתה איתי?

279
00:18:00,439 --> 00:18:04,567
האם זה קשור לאדם,
או שהאדם קשור אליו?

280
00:18:04,567 --> 00:18:07,367
קחו רגע.

281
00:18:11,048 --> 00:18:15,679
[ש.1] זה לא בצמידות.
[מוג'י] לא בצמידות.

282
00:18:15,679 --> 00:18:19,390
[מ.] האם הוא סובל מכך שהוא לא בצמידות?

283
00:18:19,390 --> 00:18:23,744
[ש.1] לא.
[שואלת 1 צוחקת]

284
00:18:23,744 --> 00:18:27,806
[מ.] אבל הייתי חייב לחקור אותך,
כדי שתוכלי לסגת למקום ההוא,

285
00:18:27,806 --> 00:18:31,000
ולומר, 'זה לא בצמידות׳.

286
00:18:31,000 --> 00:18:33,771
כי המקום ממנו אנחנו מתפקדים, בדרך כלל,

287
00:18:33,771 --> 00:18:37,597
הוא מתוך זהות האדם,
אשר נמצא בצמידות.

288
00:18:37,597 --> 00:18:40,040
שאוהב ולא אוהב.

289
00:18:40,040 --> 00:18:42,392
שרוצה ולא רוצה.

290
00:18:42,392 --> 00:18:44,782
שחושב כך וחושב אחרת.

291
00:18:44,782 --> 00:18:49,619
והרבה מאוד נמצא בתפקוד
של תפיסה וחיים, לא?

292
00:18:49,619 --> 00:18:53,851
אז מה שאני משתף זה,
שזה בסדר.

293
00:18:53,851 --> 00:19:00,491
אבל אם אתה מודע לעצמך רק
כאדם, עם עולמו,

294
00:19:00,491 --> 00:19:05,210
לעולם לא תהיה מאושר לגמרי.
כי זה לא יציב.

295
00:19:05,210 --> 00:19:09,217
היום, 'אה, אני כל כך שמח. אני כל כך...
הו, כל כך נפלא!'

296
00:19:09,217 --> 00:19:12,452
מחר אני רואה אותך...
[ מוג'י מחקה תסכול]

297
00:19:12,452 --> 00:19:15,899
אני רואה אותך. אני אומר, מיה, מה קורה?

298
00:19:15,899 --> 00:19:18,541
'זה בסדר, אני לא רוצה לדבר על זה.'

299
00:19:18,541 --> 00:19:22,190
[מ.] מי זה, מי מדבר? האדם, לא ?
[ש.1] כן.

300
00:19:22,190 --> 00:19:24,354
[מ.] מה אומר העצמי?

301
00:19:24,354 --> 00:19:27,556
מה אומר האני האמיתי?

302
00:19:27,556 --> 00:19:30,317
[מוג'י] האם זה חשוב בכלל?
[ש.1] לא.

303
00:19:30,317 --> 00:19:33,586
[מ.] לא. האם העצמי חשוב?
[ש.1] לא.

304
00:19:33,586 --> 00:19:36,064
[מ.] זה לא חשוב? בְּסֵדֶר.
[ש.1] לא.

305
00:19:36,064 --> 00:19:39,791
[מ.] האם זה אומר שזה לא טוב?
זה לא משמעותי?

306
00:19:39,791 --> 00:19:43,960
העצמי לא חשוב?
זה לא חשוב?

307
00:19:43,960 --> 00:19:47,471
בסדר, אם כך מה המטרה
של הקיום?

308
00:19:47,471 --> 00:19:51,024
אם דברים אחרים אחרי זה חשובים,
כמו האדם;

309
00:19:51,024 --> 00:19:54,835
זהות אישית חשובה,
העולם האישי חשוב,

310
00:19:54,835 --> 00:19:57,034
אישית חשובה.

311
00:19:57,034 --> 00:20:02,324
אבל זה שמגיע לפני כל זה,
שאי אפשר להסיר,

312
00:20:02,324 --> 00:20:06,572
האם ניתן להרוג את העצמי? לֹא.

313
00:20:06,572 --> 00:20:10,090
ואת אומרת, אני די אוהבת את זה, למעשה,

314
00:20:10,090 --> 00:20:13,544
'זה לא חשוב'. בְּסֵדֶר?

315
00:20:16,524 --> 00:20:20,710
[מוג'י] מה חשוב?

316
00:20:20,710 --> 00:20:25,525
[ש.1] אני מרגישה שחשוב לעשות את התרגיל הזה.
[מוג'י] כן.

317
00:20:25,525 --> 00:20:29,660
[מוג'י] למה זה חשוב, התרגיל?

318
00:20:33,735 --> 00:20:36,751
[ש.1] להתייצב בזה.
[מוג'י] כן.

319
00:20:36,751 --> 00:20:41,035
[מוג'י] האם זה העצמי, העצמי הפנימי ביותר,
שחייב להתייצב ,

320
00:20:41,035 --> 00:20:43,518
או שמשהו אחר חייב להתייצב?

321
00:20:43,518 --> 00:20:46,929
[ש.1] משהו אחר.
[מוג'י] נכון.

322
00:20:46,929 --> 00:20:51,884
[מוג'י] למה זה צריך להתייצב,
המשהו האחר?

323
00:20:51,884 --> 00:20:57,532
[ש.1] כי...
כדי לא להימשך להזדהות.

324
00:20:57,532 --> 00:21:04,262
[מ.] כן. מה זה שנמשך
לתוך הזדהות, האם זה העצמי?

325
00:21:04,262 --> 00:21:07,867
[ש.1] תשומת לב.
[מ.] תשומת לב. תשומת הלב נמשכת.

326
00:21:07,867 --> 00:21:11,798
[מוג'י] אז תשומת הלב חשובה מאוד.
[ש.1] כן.

327
00:21:11,798 --> 00:21:15,952
[מוג'י] כאשר תשומת הלב
נמשכת להזדהות,

328
00:21:15,952 --> 00:21:18,522
מה מכיר אותה בצורה הכי עמוקה;

329
00:21:18,522 --> 00:21:25,223
תשומת הלב , המיינד, האדם,
או העצמי הפנימי ביותר?

330
00:21:25,223 --> 00:21:28,682
[ש.1] העצמי . העצמי הכי פנימי.
[מוג'י] העצמי .

331
00:21:28,682 --> 00:21:32,103
[מוג'י] האם זה סובל?
[ש.1] לא.

332
00:21:32,103 --> 00:21:34,807
[מוג'י] לא. בכל זאת זה חשוב,

333
00:21:34,807 --> 00:21:39,320
כי כל פעם שתשומת הלב
יוצאת ושוכחת את עצמה,

334
00:21:39,320 --> 00:21:43,268
[מ.] שוכחת מאיפה זה בא.
[ש.1] כן. [צוחקת]

335
00:21:43,268 --> 00:21:45,870
[מ.] בכל פעם שתשומת הלב יוצאת,

336
00:21:45,870 --> 00:21:50,431
מתערבת בהשלכות שלה,
זה גורם לכאב מסוים.

337
00:21:50,431 --> 00:21:53,250
זה יוצר סוג של עולם,

338
00:21:53,250 --> 00:21:55,207
זה יוצר רגש,

339
00:21:55,207 --> 00:21:58,490
זה יוצר עליות ומורדות, כמו זה.

340
00:21:58,490 --> 00:22:01,319
ומשהו מוטרד מזה.

341
00:22:01,319 --> 00:22:04,937
[מ.] אולי האדם מוטרד מזה.
[ש.1] כן.

342
00:22:04,937 --> 00:22:08,478
[מ.] ובעולם שלנו,
הכל הוא בגלל האדם.

343
00:22:08,478 --> 00:22:11,777
זה האדם שלוקח
אדם אחר לבית המשפט.

344
00:22:11,777 --> 00:22:15,660
זה האדם שמנצח או מפסיד.
מה עם העצמי?

345
00:22:18,498 --> 00:22:22,187
[ש.1] כלום. [צוחקת]
[מ.] האם חשוב לדעת זאת?

346
00:22:22,187 --> 00:22:24,273
[ש.1] כן.
[מ.] כן.

347
00:22:24,273 --> 00:22:26,600
[מ.] בסדר, אז כשאנחנו מדברים על...

348
00:22:26,600 --> 00:22:29,387
אני אחזור למכתב שלך עכשיו.

349
00:22:29,387 --> 00:22:36,024
את אומרת, 'אני לא יודעת
איך להתבונן בריחוק.

350
00:22:36,024 --> 00:22:40,776
האם העצמי צריך לדעת,
איך להתבונן בניתוק?

351
00:22:40,776 --> 00:22:45,179
[השואלת מנידה בראשה, לא]
[מוג'י] למה?

352
00:22:45,179 --> 00:22:47,259
[ש.1] זה לא צריך כלום.

353
00:22:47,259 --> 00:22:50,286
[מוג'י] זה לא צריך כלום.

354
00:22:50,286 --> 00:22:54,110
ובכל זאת הכל ידוע לו.

355
00:22:54,110 --> 00:22:57,950
משחק המיינד,
או 'דה-דה-דה-דה', זה יודע,

356
00:22:57,950 --> 00:23:02,847
[ מוג׳י ] אבל זה לא מושפע.
[ש.1] לא.

357
00:23:02,847 --> 00:23:08,134
[מ.] יש קשר בין
תחושת האדם והאני הפנימי.

358
00:23:08,134 --> 00:23:10,147
[ש.1] כן.
[מוג'י] כן.

359
00:23:10,147 --> 00:23:14,673
[מ.] כאשר האדם,
שאינו יכול להתקיים בלי האני הפנימי,

360
00:23:14,673 --> 00:23:22,919
כשהוא מגיע למצבים של בלבול וכאב,

361
00:23:22,919 --> 00:23:26,794
אם הוא לא מגלה את השורש שלו בתור העצמי הפנימי,

362
00:23:26,794 --> 00:23:30,470
[מ.] זה משייט הלאה ויכולות לבוא צרות.
[ש.1] כן.

363
00:23:30,470 --> 00:23:33,574
[מ.] בעיות נפשיות יכולות לבוא.
מחלה יכולה לבוא.

364
00:23:33,574 --> 00:23:36,417
כעס יכול לבוא.
הפחד מגיע. הכל מגיע.

365
00:23:36,417 --> 00:23:38,446
אז זה מאוד חשוב,

366
00:23:38,446 --> 00:23:41,858
שהתחושה האישית הזו
תהפוך מודעת לשורשה.

367
00:23:41,858 --> 00:23:45,886
[ש.1] כן, וכשאני מנסה לעשות את התרגיל הזה,
[מ.] כן.

368
00:23:45,886 --> 00:23:50,032
[ש.1] אני לא יכולה להגיע לזה.
[מ.] מי עושה את התרגיל?

369
00:23:50,032 --> 00:23:54,084
[ש.1] כן, זה המיינד והאדם.
[מ.] המיינד עושה.

370
00:23:54,084 --> 00:23:57,950
[ש.1] וזה שרוצה להפסיק לסבול.
[מ.] נכון.

371
00:23:57,950 --> 00:24:01,099
[מוג'י] מה יודע את זה ?

372
00:24:03,982 --> 00:24:05,986
מה מודע לכך?

373
00:24:05,986 --> 00:24:08,562
האם זה האדם-מיינד או העצמי הפנימי?

374
00:24:08,562 --> 00:24:12,300
[ש.1] העצמי הפנימי.
[מ.] כן. האם האני הפנימי מוטרד?

375
00:24:12,300 --> 00:24:14,345
[ש.1] לא.

376
00:24:14,345 --> 00:24:18,862
[מ.] ובכל זאת, התרגיל טוב,
כי זו היוגה האמיתית .

377
00:24:18,862 --> 00:24:22,156
יוגה פירושה ההתכנסות
לתוך אחדות,

378
00:24:22,156 --> 00:24:28,966
שבו תחושת האדם הנפרד
צריכה לגלות מחדש את השורש שלה.

379
00:24:28,966 --> 00:24:31,159
האדם לא יכול לחיות בעצמו .

380
00:24:31,159 --> 00:24:34,682
גם כשהוא לא מודע לעצמי,

381
00:24:34,682 --> 00:24:37,688
זה עדיין מגיע מהעצמי.

382
00:24:37,688 --> 00:24:43,070
אז במידה רבה הביטוי האנושי
של תודעת העצמי

383
00:24:43,070 --> 00:24:46,518
מודע לעצמו כאדם.

384
00:24:46,518 --> 00:24:50,244
וכך זה יכול להימשך על פני חיים שלמים, 
בחיי האדם,

385
00:24:50,244 --> 00:24:53,787
חי את האדם,
כי זה עולם גדול, החלומות שלו,

386
00:24:53,787 --> 00:24:58,312
ו'אני צריך ללכת לעשות את זה,
אני אוהב את זה, אני לא אוהב את זה' , ודה דה דה.

387
00:24:58,312 --> 00:25:00,317
אולי חיים אחרי חיים.

388
00:25:00,317 --> 00:25:04,176
״את החיים האלה אני אוהב, אני אוהב גלידה.
הייתי מת על גלידה'.

389
00:25:04,176 --> 00:25:06,565
החיים הבאים, 'אני לא סובל גלידה'.

390
00:25:06,565 --> 00:25:08,895
שום דבר לא עקבי בזה.

391
00:25:08,895 --> 00:25:13,110
מלבד זה שזה לא יכול להתקיים
בלי העצמי האמיתי.

392
00:25:13,110 --> 00:25:16,113
ויש לזה גם אינטליגנציה.

393
00:25:16,113 --> 00:25:21,630
אז, כשזה קורה לעצמי האישי הזה,

394
00:25:21,630 --> 00:25:25,321
משום מה,
זה נמשך לגלות את זה.

395
00:25:25,321 --> 00:25:27,715
אולי זה סובל מספיק בעולם

396
00:25:27,715 --> 00:25:31,493
והוא רוצה למצוא לזה פתרון.

397
00:25:31,493 --> 00:25:37,266
והפתרון היציב היחיד
זה לגלות מאיפה זה בא,

398
00:25:37,266 --> 00:25:42,296
ושהמקום ממנו הוא מגיע והוא עצמו,
הם אחד.

399
00:25:42,296 --> 00:25:44,718
זהו החיפוש של החיים.

400
00:25:44,718 --> 00:25:48,970
כי כל היצורים שאינם מודעים
לאחדות זו עם העצמי,

401
00:25:48,970 --> 00:25:51,363
כולם סובלים.

402
00:25:51,363 --> 00:25:54,650
לכולם יש בעיות. את מבינה?

403
00:25:54,650 --> 00:25:58,837
אז זו המטרה של הסטסנג שלנו,

404
00:25:58,837 --> 00:26:03,506
שהתודעה,
בדמות אדם,

405
00:26:03,506 --> 00:26:05,788
נמשכת לשורש שלה,

406
00:26:05,788 --> 00:26:09,557
ולא רק נמשכת
לעולם שמולה.

407
00:26:09,557 --> 00:26:12,815
וכך התרגיל הזה , כמו הריחוק,

408
00:26:12,815 --> 00:26:15,081
כלומר שכל מה שקורה,

409
00:26:15,081 --> 00:26:19,527
ללכת בעולם, לעשות,
זה, והדימוי העצמי,

410
00:26:19,527 --> 00:26:21,907
דימוי עצמי, הערכה עצמית,

411
00:26:21,907 --> 00:26:25,853
כל זה הוא משחק של המיינד,

412
00:26:25,853 --> 00:26:28,975
משחק במצבי המיינד האלה, לא?

413
00:26:28,975 --> 00:26:35,647
וזה חייב להתגלות
שכל המצבים, בסדר? משתנים

414
00:26:35,647 --> 00:26:37,755
וזה יכול להיות עד להם,

415
00:26:37,755 --> 00:26:40,955
הוא יכול להתבונן בהם, מבלי להיות הם.

416
00:26:40,955 --> 00:26:43,535
למעשה, אתה יכול לראות משהו,

417
00:26:43,535 --> 00:26:46,050
רק כי אתה לא זה, בעצם.

418
00:26:46,050 --> 00:26:49,224
ושיש יכולת,

419
00:26:49,224 --> 00:26:54,089
אפילו באדם, להתבונן,

420
00:26:54,089 --> 00:26:59,107
ובהתבוננות בהם זה יודע
שזה לא הם.

421
00:26:59,107 --> 00:27:03,717
והמאפיין הזה הוא כמו ההורה שלו.

422
00:27:03,717 --> 00:27:08,162
את מבינה, האדם,
המאפיין של הסתכלות וגילוי,

423
00:27:08,162 --> 00:27:14,685
ש"כל מה שאני רואה הוא רק התרשמות,
מחשבה, תחושה,

424
00:27:14,685 --> 00:27:19,109
אבל זה לא מה שאני'.
זה נקרא 'התעוררות'.

425
00:27:19,109 --> 00:27:21,240
זה להתעורר לעובדה ש,

426
00:27:21,240 --> 00:27:25,164
שום דבר בחוץ
שמגיע דרך המוח או החושים,

427
00:27:25,164 --> 00:27:27,972
שום דבר מזה לא יכול להיות מהותי עבורי.

428
00:27:27,972 --> 00:27:30,051
הכל משתנה.

429
00:27:30,051 --> 00:27:36,066
ואפילו אני כאדם
שמתבונן ויודע זאת,

430
00:27:36,066 --> 00:27:40,391
הוא כמו על סף, הדרך הזו - עולם,

431
00:27:40,391 --> 00:27:43,270
בדרך הזו - אל תהום העצמי.

432
00:27:43,270 --> 00:27:46,196
כי יש לו יכולת
שכשזה מתבונן,

433
00:27:46,196 --> 00:27:51,887
וזה לא מזדהה עם מה שהוא רואה,
או מה שחווה, בסדר?

434
00:27:51,887 --> 00:27:56,405
וכל דבר בא כאילו, החיים אומרים,
'הדבר הזה והדבר הזה'.

435
00:27:56,405 --> 00:28:00,215
וזה אומר,
״לא, זה לא זה. מה שאני זה לא זה״.

436
00:28:00,215 --> 00:28:02,247
בזמן שאתה ממשיך לעשות זאת,

437
00:28:02,247 --> 00:28:07,488
זה חוזר באופן טבעי
למודעות העצמית המקורית שלו.

438
00:28:07,488 --> 00:28:10,723
ואני אומר, מודעות עצמית,
מודעות עצמית לא דואלית,

439
00:28:10,723 --> 00:28:15,582
כמו לא דבר אחד, לא איחוד מפוצל,
אלא הרמוניה.

440
00:28:15,582 --> 00:28:17,716
זה חוזר להבין ,

441
00:28:17,716 --> 00:28:21,908
'אבל פה, שום דבר לא קורה לי'.

442
00:28:21,908 --> 00:28:24,980
כשאני נכנס למיינד,
לתוך הזדהות,

443
00:28:24,980 --> 00:28:27,575
ואז ההתרחשויות הופכות לרלוונטיות.

444
00:28:27,575 --> 00:28:32,971
אבל אם אני יכול להתבונן
ולהיות מודע אפילו לאדם שאני,

445
00:28:32,971 --> 00:28:37,849
שזה כאילו, האישיות שלי הוא כמו ה...

446
00:28:37,849 --> 00:28:43,188
איך אתה קורא לזה?
המשקפת שרואה את העולם, בסדר,

447
00:28:43,188 --> 00:28:45,410
אבל האדם שרואה את העולם

448
00:28:45,410 --> 00:28:48,298
גם הוא נראה ממקום העצמי.

449
00:28:48,298 --> 00:28:54,050
כשזה נודע,
זה חוזר להרמוניה מודעת.

450
00:28:54,050 --> 00:28:56,813
זה כל העניין של ריחוק.

451
00:28:56,813 --> 00:29:00,936
אתה לא צריך להרוג כלום.
זו רק הבנה.

452
00:29:00,936 --> 00:29:04,934
מימוש העצמי
הוא מסע של הבנה,

453
00:29:04,934 --> 00:29:08,939
והבנת אי ההבנה שלך.
אז זה פשוט.

454
00:29:08,939 --> 00:29:12,940
אם לא נבין זאת, אולי יראה,
ש'זה הדבר הכי מורכב'.

455
00:29:12,940 --> 00:29:15,525
מַדוּעַ?
כי אתה לא רגיל לעשות זאת.

456
00:29:15,525 --> 00:29:18,872
כל אחד רגיל להסתכל קדימה,
להתבונן החוצה.

457
00:29:18,872 --> 00:29:23,078
אפילו לפעמים כשאתה חושב
שאנחנו מסתכלים פנימה לתוך המיינד שלנו,

458
00:29:23,078 --> 00:29:25,592
זה עדיין החוצה מהאני הפנימי.

459
00:29:25,592 --> 00:29:28,076
[ש.1] כן, וזה קורה הרבה,

460
00:29:28,076 --> 00:29:33,439
כי אני נכנסת ואז זה הגוף.
אני לא יכולה ללכת מעבר.

461
00:29:33,439 --> 00:29:36,802
[מ.] כן. או הגוף-מיינד.
את בגוף-מיינד.

462
00:29:36,802 --> 00:29:39,784
אבל משהו מאחורי זה
יודע את הדבר הזה.

463
00:29:39,784 --> 00:29:44,439
המיינד לא יכול להגיע לגילוי אולטימטיבי

464
00:29:44,439 --> 00:29:48,294
מבלי להפוך לגילוי.

465
00:29:48,294 --> 00:29:53,785
המיינד או האדם
לא יכולים להגיע למימוש סופי

466
00:29:53,785 --> 00:29:57,245
ולהישאר בלתי תלויים בגילוי זה.

467
00:29:57,245 --> 00:30:02,017
ככל שזה נעשה מודע יותר,
כך הוא מגלה שהוא זה .

468
00:30:02,017 --> 00:30:04,587
לא שיש לו.

469
00:30:04,587 --> 00:30:08,432
וזה דבר מאוד משמעותי.

470
00:30:08,432 --> 00:30:11,263
לאף אחד אין את הגילוי

471
00:30:11,263 --> 00:30:13,770
ואין מישהו שיש לו את המימוש.

472
00:30:13,770 --> 00:30:17,256
המשמעות היא ש,
הרעיון של עצמך

473
00:30:17,256 --> 00:30:21,365
כאדם בלבד, שוכך, ונראה,

474
00:30:21,365 --> 00:30:26,190
הוא נתפס גם כאובייקט העדין ביותר.

475
00:30:26,190 --> 00:30:31,180
האובייקט העדין הזה של אדם
מתנהג כמו סובייקט,

476
00:30:31,180 --> 00:30:34,244
שכל דבר בעולמו
הוא האובייקט.

477
00:30:34,244 --> 00:30:38,187
אבל בעיני העצמי הוא גם האובייקט הראשון.

478
00:30:38,187 --> 00:30:44,619
האובייקט הראשון זורח כמו התחושה הזו של 'אני',
'אני כאן'.

479
00:30:44,619 --> 00:30:47,275
את יודעת, 'מיה!'
'כן, אני כאן.'

480
00:30:47,275 --> 00:30:49,339
מה המשמעות 'אני כאן'?

481
00:30:49,339 --> 00:30:53,033
ההתייחסות בדרך כלל היא,
'תראה, אני כאן'.

482
00:30:53,033 --> 00:30:55,103
וזה בסדר, זה נורמלי.

483
00:30:55,103 --> 00:30:59,090
זה המקום היחיד
שבו שפה יכולה להתקיים, בצורה כזו.

484
00:30:59,090 --> 00:31:01,952
השפה היא לתחושת האדם

485
00:31:01,952 --> 00:31:06,813
המקיים יחסים עם מה שהוא אוהב
או לא אוהב. בסדר?

486
00:31:06,813 --> 00:31:10,237
בעצם אין בזה שום דבר רע,
בסופו של דבר.

487
00:31:10,237 --> 00:31:13,405
כי גם כשאתה מתעורר
שוב להבין את זה,

488
00:31:13,405 --> 00:31:16,391
מה שלא יקרה, רואים את זה מהמקום הזה.

489
00:31:16,391 --> 00:31:18,776
אבל את המקום הזה אי אפשר לראות,

490
00:31:18,776 --> 00:31:23,728
ושאני יכול באמת להיות רק המקום הזה.

491
00:31:23,728 --> 00:31:27,722
ואז כשאתה באמת יודע את זה,
הביטוי הדינמי של זה,

492
00:31:27,722 --> 00:31:31,196
שזה כמו להיות אדם,
שעדיין יכול לשחק,

493
00:31:31,196 --> 00:31:34,650
אבל לא תהיה האשליה הזו.

494
00:31:34,650 --> 00:31:38,654
[ש.1] כן. האשליה הזו חייבת להיעלם.

495
00:31:38,654 --> 00:31:42,015
[מוג'י] לא, היא צריכה להיות מובנת.
[ש.1] כן.

496
00:31:42,015 --> 00:31:44,978
[מ.] זה לא צריך ללכת.
למה זה צריך ללכת?

497
00:31:44,978 --> 00:31:48,015
כי אתה משלב את זה
עם הזהות שלך

498
00:31:48,015 --> 00:31:50,339
וזה כואב כמו 'לא, לא, לא, לא'.

499
00:31:50,339 --> 00:31:53,504
אבל כל זה עכשיו,
את הולכת לראות

500
00:31:53,504 --> 00:31:56,450
הם מבנים של המיינד.

501
00:31:56,450 --> 00:32:00,089
ואפילו העצמי
הוא רק דיוקן פסיכולוגי

502
00:32:00,089 --> 00:32:03,136
של המיינד, של האדם.

503
00:32:03,136 --> 00:32:07,698
אבל הישות הפנימית, שאין לה צורה,
אתה לא יכול לזהות ולומר,

504
00:32:07,698 --> 00:32:11,023
'אה, מצאתי את הישות הפנימית'.
אתה לא יכול לעשות את זה.

505
00:32:11,023 --> 00:32:16,170
כי כל דבר שאתה יכול לעשות איתו את זה,
הוא אובייקט בתפיסה.

506
00:32:16,170 --> 00:32:18,172
[ש.1] כן.

507
00:32:18,172 --> 00:32:20,860
[מוג'י] הבנת את זה, לא?
[ש.1] כן.

508
00:32:20,860 --> 00:32:25,198
[מוג'י] בסדר. אז תוכיחי את הבעיה שלך.
תמשיכי.

509
00:32:25,198 --> 00:32:28,196
[שתיקה]

510
00:32:41,723 --> 00:32:45,963
[מ.] את מבינה, את צריכה לשבת עם זה, יותר ויותר.
[ש.1] כן.

511
00:32:45,963 --> 00:32:48,421
[מ.] כי זה כמו שינוי צורה.

512
00:32:48,421 --> 00:32:50,680
רגע אחד את חושבת שאת מחפשת

513
00:32:50,680 --> 00:32:53,650
וברגע הבא את מעורבת, מושקעת.

514
00:32:53,650 --> 00:32:55,650
[ש.1] כן.

515
00:32:55,650 --> 00:32:58,043
[מ.] בסדר. אל תכעסי על זה,

516
00:32:58,043 --> 00:33:02,290
כי זה קורה למשך חיים שלמים.

517
00:33:02,290 --> 00:33:04,481
אז תני לזה לקרות, זה בסדר.

518
00:33:04,481 --> 00:33:08,544
פשוט המשיכי לראות, 'אבל רגע,
אפשר לראות את זה גם'.

519
00:33:08,544 --> 00:33:13,961
מה שהכי אינטימי
גם הוא מושא לתפיסה.

520
00:33:13,961 --> 00:33:18,242
הכי אינטימי,
כי 'אינטימי' פירושו לפחות שניים.

521
00:33:18,242 --> 00:33:22,230
אם אין שניים, אין אינטימיות.

522
00:33:27,801 --> 00:33:33,897
האם את יכולה להתבלבל, 'את',
לאור מה שאני משתף?

523
00:33:33,897 --> 00:33:36,575
[ש.1] לא, לא.
[מוג'י] תודה.

524
00:33:36,575 --> 00:33:39,863
[מ.] אבל את יכולה להיות מודעת לבלבול.
[ש.1] כן.

525
00:33:39,863 --> 00:33:42,389
[מ.] אם את יכולה להיות מודעת לבלבול

526
00:33:42,389 --> 00:33:47,357
מבלי להזדהות עם בלבול,
את מרמה?

527
00:33:47,357 --> 00:33:49,943
[ש.1] לא, לא. [צוחק]

528
00:33:52,194 --> 00:33:54,609
[מוג'י] טוב מאוד.

529
00:33:56,652 --> 00:34:01,560
אז בואו נתחיל שוב מההתחלה.
מה הבעיה שלך?

530
00:34:09,455 --> 00:34:13,257
[ש.1] שכשאני עושה את התרגיל הזה,

531
00:34:13,257 --> 00:34:16,239
אני מאמינה שאני צריכה למצוא משהו.

532
00:34:16,239 --> 00:34:18,678
[מוג'י] 'אני' משמעותו מה?

533
00:34:18,678 --> 00:34:21,384
[מ.] הגדירי את המצב שלך.
[ש.1] האדם.

534
00:34:21,384 --> 00:34:23,480
[מ.] כשאת עושה את התרגיל?

535
00:34:23,480 --> 00:34:26,272
כשהאדם עושה את התרגיל, בסדר.

536
00:34:26,272 --> 00:34:31,116
יש עוד מילה לאדם
בתרגיל הזה,

537
00:34:31,116 --> 00:34:33,983
הייתי קורא לזה,

538
00:34:33,983 --> 00:34:42,059
כשהאינטילגנציה האישית
של האמת,

539
00:34:42,059 --> 00:34:48,004
כאשר האינטליגנציה האישית של אלוהים

540
00:34:48,004 --> 00:34:52,261
מתבלבלות עם ההשלכות שלו,

541
00:34:52,261 --> 00:34:54,695
ואז זה כאילו, זה אבוד לעצמו.

542
00:34:54,695 --> 00:34:56,918
זה כאילו, שהוא אבוד לעצמו.

543
00:34:56,918 --> 00:35:01,849
כשהאובדן הזה לעצמו, נהיה כואב,

544
00:35:01,849 --> 00:35:05,322
את על סף התעוררות.

545
00:35:05,322 --> 00:35:07,533
את מבינה?

546
00:35:07,533 --> 00:35:10,033
כי אם את לא מוטרדת מזה,

547
00:35:10,033 --> 00:35:12,111
אז לא תעברי מעבר לזה.

548
00:35:12,111 --> 00:35:17,012
[ש.1] כן, כשזה רק כאב, כאב, כאב.
[צוחקת]

549
00:35:17,012 --> 00:35:20,563
[מ.] 'אין כאב, אין רווח', כך אומרים.
[שואל 1 צוחקת]

550
00:35:20,563 --> 00:35:22,559
את חייבת ...

551
00:35:22,559 --> 00:35:27,992
זה כמו, במובן מסוים,
את יולדת את עצמך.

552
00:35:27,992 --> 00:35:31,161
[ש.1] בגלל שאני יושבת ואני עושה,

553
00:35:31,161 --> 00:35:35,773
אבל אני מרגישה שכאילו אין תוצאה.
ואז אני מוותרת וחוזרת.

554
00:35:35,773 --> 00:35:39,416
[מ.] את, שוב,
מי שיושב ומסתכל, מהו?

555
00:35:39,416 --> 00:35:42,670
[ש.1] האדם.
[שניהם צוחקים]

556
00:35:45,088 --> 00:35:48,511
[מ.] האם זה משמעותי
שאנחנו תופסים זאת כך ?

557
00:35:48,511 --> 00:35:50,509
שזה האדם שעושה זאת,

558
00:35:50,509 --> 00:35:53,277
ושעל מה שהאדם בוכה היום,

559
00:35:53,277 --> 00:35:56,697
הוא צוחק בעוד רגע.
שזה לא עקבי.

560
00:35:56,697 --> 00:36:00,760
וגם אם כתוב, 'אוריקה, מצאתי את העצמי!'
האם זה יכול להיות נכון?

561
00:36:00,760 --> 00:36:03,354
[ש.1] לא.
[מוג'י] לא. למה לא?

562
00:36:03,354 --> 00:36:06,219
[ש.1] כי לא ניתן לראותו.

563
00:36:06,219 --> 00:36:10,110
ואם זה מוביל לאילוזיה כלשהי של...

564
00:36:10,110 --> 00:36:13,890
[מ.] אז בשביל מה התרגול?

565
00:36:18,065 --> 00:36:23,724
[ש.1] כדי להיות מודע לכל אלה...

566
00:36:27,694 --> 00:36:31,747
רעיונות שגויים.

567
00:36:31,747 --> 00:36:34,374
[מ.] כן, זו דרך אחת שאנחנו יכולים לנסח זאת.

568
00:36:34,374 --> 00:36:37,410
תגיד לי דרך אחרת שבה נוכל לנסח זאת.
זה טוב.

569
00:36:37,410 --> 00:36:41,214
אני לוקח את זה, כדי להיות מודע
מכל הדברים קטנים האלה,

570
00:36:41,214 --> 00:36:46,689
כל העיוותים הקטנים האלה של ההבנה,

571
00:36:46,689 --> 00:36:50,981
להיות מודעים אליהם.
אבל יותר עדין מזה.

572
00:36:50,981 --> 00:36:56,578
בהיותך מודע להם,
אתה הופך מודע למה?

573
00:36:56,578 --> 00:37:01,544
[ש.1] של זה שרואה.
[מוג'י] רואה, כן.

574
00:37:01,544 --> 00:37:04,154
[מ.] איך את יכולה להיות...

575
00:37:04,154 --> 00:37:06,918
את יכולה להיות מודעת לזה באופן פנומנלי?

576
00:37:06,918 --> 00:37:09,654
האם את יכולה להיות מודעת לזה באופן פנומנלי?

577
00:37:09,654 --> 00:37:11,829
[ש.1] לא.
[מוג'י] לא.

578
00:37:11,829 --> 00:37:15,285
[מוג'י] אם כך,
את הופכת מודעת למה?

579
00:37:15,285 --> 00:37:20,605
[ש.1] זה מרגיש כאילו זה רק רגעים
של המודעות הזו.

580
00:37:20,605 --> 00:37:24,796
[מ.] כן. זה יהבהב קודם,
כי את לא רגילה לזה.

581
00:37:24,796 --> 00:37:27,211
הרפלקס רגיל לצאת החוצה

582
00:37:27,211 --> 00:37:30,957
ולהתחבר עם אובייקטים של השלכות
ותפיסה.

583
00:37:30,957 --> 00:37:34,115
את רגילה לזה.
אבל עכשיו אני מבקש ממך...

584
00:37:34,115 --> 00:37:38,055
כל זה קורה לכולם.
ואפילו זה שאומר,

585
00:37:38,055 --> 00:37:41,601
״אבל זה קורה לי
ואני מוצא את זה כמתסכל!'

586
00:37:41,601 --> 00:37:44,251
מה שאני מבקש ממך לעשות זה לראות,

587
00:37:44,251 --> 00:37:47,882
שגם זה היבט של המיינד.

588
00:37:47,882 --> 00:37:50,007
שכל ההיבטים האלה,

589
00:37:50,007 --> 00:37:54,128
הגיעו במקור
מתוך ההשלכה הזו, קדימה.

590
00:37:54,128 --> 00:37:56,601
[מ.] את רואה?
[ש.1] כן.

591
00:37:56,601 --> 00:38:06,362
[מ.] כן. והזדמנות האמיתית
היא לראות את זה.

592
00:38:06,362 --> 00:38:11,442
אבל עדיין משהו מרגיש,
'לא, אבל המיינד עדיין מטריד'.

593
00:38:11,442 --> 00:38:15,362
לא, אל תדאגי.
מטריד את מי?

594
00:38:15,362 --> 00:38:19,990
את מי המיינד מטריד?

595
00:38:19,990 --> 00:38:23,992
[מ.] נוכל לומר ביחד אחרי שלוש: 1, 2, 3 ...
[ש.1] אף אחד.

596
00:38:23,992 --> 00:38:27,220
[מ.] האדם. הו, אף אחד!
הו, ניצחת אותי!

597
00:38:27,220 --> 00:38:31,092
זה לא מטריד אף אחד!
זה לא מטריד אף אחד.

598
00:38:31,092 --> 00:38:36,058
זו תשובה טובה יותר מהאדם.
אתה רואה את זה?

599
00:38:36,058 --> 00:38:38,373
[ש.1] כן.
[מוג'י] בסדר.

600
00:38:40,509 --> 00:38:43,760
[מוג'י] אז מה עכשיו?

601
00:38:47,393 --> 00:38:51,130
זה מספיק או לא מספיק?

602
00:38:54,319 --> 00:38:57,319
[ש.1] אני לא יודעת.

603
00:38:57,319 --> 00:39:02,820
[מ.] מי אומר? מי זה...?
מהיכן התשובה הזו?

604
00:39:06,861 --> 00:39:10,499
אני יכול לקבל את זה, 
או שאני יכול להטיל ספק בזה, 'אני לא יודע'.

605
00:39:10,499 --> 00:39:14,939
'אני', מי לא יודע?

606
00:39:14,939 --> 00:39:18,712
[ש.1] זה האדם.
[מוג'י] זה האדם.

607
00:39:18,712 --> 00:39:21,861
[מוג'י] כן, בטוחה?
[ש.1] לא. [צוחקת]

608
00:39:21,861 --> 00:39:23,928
[מ.] זה יכול להיות מהאדם.

609
00:39:23,928 --> 00:39:26,248
אם את אומרת שזה מהאדם, בסדר,

610
00:39:26,248 --> 00:39:29,118
אז הייתי אומר,
את נותנת לי עוד מהלך אחד.

611
00:39:29,118 --> 00:39:34,197
אבל מה מודע
לכך שזה בא מהאדם?

612
00:39:34,197 --> 00:39:39,342
[ש.1] כן.
משהו מרגיש כאילו, זה לא מרוצה,

613
00:39:39,342 --> 00:39:45,310
אבל עלי לא ללכת אחרי זה.

614
00:39:45,310 --> 00:39:49,104
[מוג'י] כן, כן.
זוהי ראייה עוצמתית,

615
00:39:49,104 --> 00:39:51,612
'משהו מרגיש לא מסופק'.

616
00:39:51,612 --> 00:39:54,320
זה שמרגיש לא מרוצה,

617
00:39:54,320 --> 00:39:57,267
זה אישי או לא אישי?

618
00:39:57,267 --> 00:40:00,494
[ש.1] זה אישי.
[מוג'י] אישי.

619
00:40:00,494 --> 00:40:04,501
[מ.] את מבינה, אם זה יפריע לך בכל פעם,
כשהאדם אומר,

620
00:40:04,501 --> 00:40:07,972
'כן, אני מכירה את גורוג'י,
אבל אתה יודע, אני לא יכולה לקבל...'

621
00:40:07,972 --> 00:40:10,508
[מ.] מי מדבר?
[ש.1] האדם.

622
00:40:10,508 --> 00:40:12,593
[מ.] כן.
[ש.1] כן.

623
00:40:12,593 --> 00:40:15,260
[מ.] אז נסיים בנימה הזאת?

624
00:40:15,260 --> 00:40:21,140
[ש.1] אה, בן אדם? לא. [צוחק]
[מ.] תודה. בסדר. היכן?

625
00:40:29,120 --> 00:40:33,508
[מוג'י] מה המשמעות של סיום?

626
00:40:33,508 --> 00:40:37,880
[ש.1] רק את השיחה הזו.
לסיים את השיחה.

627
00:40:37,880 --> 00:40:43,619
[מ.] השיחה יכולה להסתיים
בביטוי הדיבורי שלה.

628
00:40:43,619 --> 00:40:46,546
ויתכן שזה יהפוך
למין דברים קטנים

629
00:40:46,546 --> 00:40:49,820
במיינד שמרגיש כמו,
'כן, אני לא יודע.

630
00:40:49,820 --> 00:40:53,010
דיברתי עם מוג'י,
וזה היה ממש ברור,

631
00:40:53,010 --> 00:40:55,952
אבל עכשיו זה לא ברור'.
זה דיווח מהיכן?

632
00:40:55,952 --> 00:40:58,233
[ש.1] המיינד.
[מ.] מהמיינד.

633
00:40:58,233 --> 00:41:02,415
[מוג'י] והאם זה אולטימטיבי?
[ש.1] לא.

634
00:41:02,415 --> 00:41:06,324
[מוג'י] לא. מה אולטימטיבי?

635
00:41:06,324 --> 00:41:09,572
[ש.1] זה שמודע לכך.

636
00:41:09,572 --> 00:41:12,027
[מוג'י] כן, כן.

637
00:41:12,027 --> 00:41:15,507
שהוא היכן?

638
00:41:15,507 --> 00:41:18,665
[ש.1] זה בשום מקום.

639
00:41:18,665 --> 00:41:22,770
[מוג'י] למה את מחייכת?
[השואלת צוחקת]

640
00:41:28,425 --> 00:41:34,004
[ Mooji ] אז, יש לך בעיה?

641
00:41:34,004 --> 00:41:37,388
[ש.1] לא.
[שניהם צוחקים]

642
00:41:37,388 --> 00:41:42,674
[מ.] האם את יכולה, ממקום מענה זה,
להיות אי פעם עם בעיה?

643
00:41:42,674 --> 00:41:45,288
[ש.1] לא . לֹא.

644
00:41:50,912 --> 00:41:55,849
[מוג'י] האם את עצובה או שמחה לגבי זה?

645
00:41:59,536 --> 00:42:02,536
[ש.1] כלום.
[מוג'י] טוב מאוד.

646
00:42:04,706 --> 00:42:09,119
[מ.] יותר עדין אפילו מאושר.

647
00:42:13,275 --> 00:42:16,829
[מוג'י] כן. אנחנו בטוב?

648
00:42:19,388 --> 00:42:22,853
אם את הולכת
והמיינד חוזר שוב ואומר,

649
00:42:22,853 --> 00:42:26,847
'אני לא זוכר שום דבר מזה'.

650
00:42:26,847 --> 00:42:31,293
״אני הולך לנסות ולראות אם אני יכול להחזיר 
את מצב הרוח הזה'. האם היה זה מצב רוח?

651
00:42:31,293 --> 00:42:33,991
[ש.1] לא.
[מ.] זה לא מצב רוח.

652
00:42:33,991 --> 00:42:36,605
[מ.] את יכולה לאבד את זה?

653
00:42:38,460 --> 00:42:40,470
[ש.1] לא.
[מ.] לא.

654
00:42:42,216 --> 00:42:46,201
[מ.] האם את יכולה לטעון לבעלות על זה?
[ש.1] לא.

655
00:42:49,399 --> 00:42:52,549
[מ.] טוב מאוד.

656
00:42:56,226 --> 00:42:58,935
[מ.] אני שמח. טוב מאוד.

657
00:42:58,935 --> 00:43:02,676
אז את השאר אני לא צריך לקרוא, נכון?

658
00:43:02,676 --> 00:43:06,346
"אני לא יודעת איך להיות מודעת,
שאני מודעת.'

659
00:43:06,346 --> 00:43:08,843
[השואלת צוחקת]

660
00:43:08,843 --> 00:43:14,674
"אני עדיין רואה את זהות ה'אני' הזו כאמיתית.
בבקשה עזור, מיה."

661
00:43:14,674 --> 00:43:16,982
[מ.] האם אנחנו צריכים?
[ש.1] לא.

662
00:43:16,982 --> 00:43:21,799
[מ,] טוב מאוד. אני יכול לשמור אותו?
[ש.1] כן. כלומר, לזרוק את זה.

663
00:43:21,799 --> 00:43:25,857
[מ.] לזרוק, לשמור.
אני שמח שאת כך. זה טוב.

664
00:43:25,857 --> 00:43:31,245
[ש.1] אתה לא צריך לשמור זאת.
[מ.] כי זה ... [המכתב]

665
00:43:31,245 --> 00:43:37,149
[מ.] אני קורא לזה הושטת יד נהדרת
להבהרת משהו.

666
00:43:37,149 --> 00:43:42,040
ובמידה הזו, זה מאוד...

667
00:43:42,040 --> 00:43:45,051
כלומר, זה לא משחק.

668
00:43:45,051 --> 00:43:50,494
אנחנו יכולים לומר שזה כמו משחק,
אבל זה לא משחק ציני.

669
00:43:50,494 --> 00:43:57,189
זה, אפשר לומר, משחק או מחזה או,

670
00:43:57,189 --> 00:44:02,096
משהו שצריך לקרות

671
00:44:02,096 --> 00:44:06,318
לביטוי האנושי של התודעה,

672
00:44:06,318 --> 00:44:11,045
כשזה מגיע לשלב
שבו העולם שלו לא עובד.

673
00:44:11,045 --> 00:44:14,078
ואני לא רואה בזה אסון.

674
00:44:14,078 --> 00:44:17,944
אני רואה זאת כהזדמנות
להסתכל מאחורי הקלעים.

675
00:44:17,944 --> 00:44:22,988
[ש.1] כן, כן.
אני רוצה לנצל כל הזדמנות להסתכל.

676
00:44:22,988 --> 00:44:26,709
[מ.] בסדר. עַכשָׁיו? ממש עכשיו?

677
00:44:26,709 --> 00:44:30,605
[ש.1] תמיד, כן, עכשיו.
[מ.] כן. בסדר.

678
00:44:30,605 --> 00:44:33,864
[מ.] האם את צריכה לחפש עוד עכשיו?

679
00:44:33,864 --> 00:44:36,793
[ש.1] אני יכולה לעשות זאת, כן.
[מוג'י] כן.

680
00:44:36,793 --> 00:44:40,330
[מ.] כן. טוֹב.
[ש.1] כן, כן. [צוחקת]

681
00:44:40,330 --> 00:44:44,349
[מ.] תודה. טוב מאוד.

682
00:44:47,738 --> 00:44:50,775
ואת לא צריכה לדבר
עם אף אחד על זה.

683
00:44:50,775 --> 00:44:53,779
רק שבי עם זה והתבונני.

684
00:44:53,779 --> 00:45:00,599
ועד כמה שהמיינד יכול להיות מסובך,
אתה זוכרת, זה משני.

685
00:45:00,599 --> 00:45:03,950
מה שעיקרי, זה לראות את זה.

686
00:45:03,950 --> 00:45:08,403
והמיינד יכול לבוא בצורה
של מחשבה או מצב רוח או תחושה,

687
00:45:08,403 --> 00:45:10,686
זה יכול להיראות כמו בלבול,

688
00:45:10,686 --> 00:45:16,112
זה מופיע כהזדהות,
אבל זה עדיין רק מופיע.

689
00:45:16,112 --> 00:45:19,658
[מ.] האם העצמי יכול להופיע?
[ש.1] לא.

690
00:45:19,658 --> 00:45:21,663
[מוג'י] לא.

691
00:45:21,663 --> 00:45:26,489
זה גורם להופעת משחק המיינד
והמגוון,

692
00:45:26,489 --> 00:45:31,210
אבל זה עצמו בלתי ניתן לתיאור, למעשה.

693
00:45:34,406 --> 00:45:37,956
אז בשלב זה הייתי אומר,
שבי והרהרי בזה.

694
00:45:37,956 --> 00:45:41,261
[ש.1] כן.
[מ.] כן. זה כל מה שאת צריכה לעשות.

695
00:45:41,261 --> 00:45:47,213
את מבינה, זה נשמע כאילו
ממה שאתה כותבת, מישהו עלול לחשוב,

696
00:45:47,213 --> 00:45:49,671
'וואו, אני מרגיש שהיא בצרות אמיתיות'.

697
00:45:49,671 --> 00:45:52,194
אבל בשבילי, אני אומר, איזו הזדמנות,

698
00:45:52,194 --> 00:45:55,281
אני חייב לברר ממך,
אנחנו יכולים להסתכל ביחד.

699
00:45:55,281 --> 00:45:58,750
וזה הכל בך. זה הכל את.

700
00:46:02,051 --> 00:46:04,064
טוב מאוד.

701
00:46:05,506 --> 00:46:08,920
האם תרצי תה, או לקבל משהו?
את בסדר?

702
00:46:08,920 --> 00:46:11,632
[ש.1] אני חושבת שמחכה לי אוכל.

703
00:46:11,632 --> 00:46:14,212
[מ.] לכי תאכלי את האוכל עכשיו, הוא קר.

704
00:46:14,212 --> 00:46:18,339
זה האוכל היחיד ששווה
לאכול קר עכשיו.

705
00:46:18,339 --> 00:46:23,729
תודה לך. נפלא, יקירתי.
תודה, תודה, תודה.

706
00:46:23,729 --> 00:46:28,153
[ש.1] תודה לך גורוג׳י.
[מ.] כן. נתראה עוד מעט.

707
00:46:28,153 --> 00:46:32,400
[מ.] בסדר. בְּסֵדֶר.
[ש.1] תודה.

708
00:46:37,473 --> 00:46:41,176
[מוג'י] אם אתה רציני,
אתה יכול ללכת באותה דרך.

709
00:46:41,176 --> 00:46:43,729
זה רענן בכל פעם.

710
00:46:46,846 --> 00:46:50,790
[שואל 2] באבאג'י,
הדבר הזה שמשהו חסר,

711
00:46:50,790 --> 00:46:53,310
[ש.2] אנשים מביאים אליך פעמים רבות,

712
00:46:53,310 --> 00:46:55,309
[ש.2] 'כן, אני עושה את התרגיל,

713
00:46:55,309 --> 00:46:58,219
הכל מעולה,
אבל משהו חסר'.

714
00:46:58,219 --> 00:47:00,857
והיה רגע שבו זיהיתי ,

715
00:47:00,857 --> 00:47:05,039
'הו, וואו, יש לי את המחשבה הזו'.
באמת הייתי צריכה לבחון את זה.

716
00:47:05,039 --> 00:47:08,776
וזה הגיע אליי,
שבגלל ההרגל להיות בעלת צורה ,

717
00:47:08,776 --> 00:47:13,297
זה כאילו משהו מסתכל
אל צורה מתוך חוסר צורה.

718
00:47:13,297 --> 00:47:16,647
וזה מביא את רעיון
שמשהו חסר.

719
00:47:16,647 --> 00:47:19,744
ואז,
עוד דבר שאתה כל הזמן אומר לנו,

720
00:47:19,744 --> 00:47:22,460
'האם אתה יכול לשאת ריקנותך שלך?'

721
00:47:22,460 --> 00:47:27,017
וזה כמו,
זה פשוט הובן באופן אחר.

722
00:47:27,017 --> 00:47:30,184
שזה כבר לא מציק
כשזה מגיע.

723
00:47:30,184 --> 00:47:35,059
[מ.] אנחנו רגילים לאחוז
ברווח פנומנלי מסוים.

724
00:47:35,059 --> 00:47:38,287
אנחנו אומרים, 'כן, אבל משהו חסר'.

725
00:47:38,287 --> 00:47:43,062
לפעמים אני יכול לנסח את זה...

726
00:47:48,787 --> 00:47:54,761
מה אומר שמשהו חסר?

727
00:47:54,761 --> 00:48:00,966
ואתה יודע,
אנחנו במעין רגע של 'סוף המשחק'.

728
00:48:00,966 --> 00:48:02,998
'המיינד?' בְּסֵדֶר.

729
00:48:02,998 --> 00:48:07,206
מה רואה את המיינד,
אומר שחסר משהו?

730
00:48:07,206 --> 00:48:09,572
'אה, אני לא יכול לראות את זה.'

731
00:48:09,572 --> 00:48:12,973
האם זה אומר שזה לא קיים?
את רואה?

732
00:48:12,973 --> 00:48:15,073
איזה 'אני', לא יכול לראות את זה?

733
00:48:15,073 --> 00:48:20,010
אפילו זה שאומר 'אני לא יכול לראות את זה',
נראה ממנו.

734
00:48:20,010 --> 00:48:22,798
[מ.] אבל זה, הגענו למשהו...

735
00:48:22,798 --> 00:48:25,638
[חבר] אתה יכול להגיד את זה שוב?
[מ.] מה?

736
00:48:25,638 --> 00:48:28,598
[מ.] אפילו זה שאומר,
'אני לא יכול לראות',

737
00:48:28,598 --> 00:48:30,633
מה רואה את זה

738
00:48:30,633 --> 00:48:32,853
הוא עצמו נראה, בזה.

739
00:48:32,853 --> 00:48:35,524
אבל יש משהו שמרגיש כמו,

740
00:48:35,524 --> 00:48:39,979
'אני צריך מסקנה קונקרטית'.

741
00:48:42,426 --> 00:48:49,259
וכל מסקנה קונקרטית
היא גם רק פנומנלית.

742
00:48:49,259 --> 00:48:53,062
ובגלל זה אני אומר,
אתה לא יכול לשאת את הריקנות שלך.

743
00:48:53,062 --> 00:48:57,967
כי משהו נשען על גביע.

744
00:48:57,967 --> 00:49:02,291
אבל גם הגביע וגם זה שזוכה בו,
גם אינם אמיתיים.

745
00:49:02,291 --> 00:49:04,308
כך.

746
00:49:04,308 --> 00:49:09,888
אז זה יכול להיראות כמו,
זה קצת מנטלי, בסדר?

747
00:49:09,888 --> 00:49:14,109
זה כמו שחרב החוכמה יכולה להיראות,

748
00:49:14,109 --> 00:49:17,669
'הממ, אבל זה עשוי מקרטון'.

749
00:49:17,669 --> 00:49:23,573
זה לא משנה מה זה חושב,
אבל, כן...

750
00:49:25,618 --> 00:49:32,536
זהו לב ליבה של חקירת ה- אדווייטה!

751
00:49:32,536 --> 00:49:35,184
זה ה...

752
00:49:38,618 --> 00:49:42,200
אין הבא בתור אחרי זה.

753
00:49:42,200 --> 00:49:44,533
אתה מבין?
אלא אם כן נצא.

754
00:49:44,533 --> 00:49:48,297
וזה בסדר, אבל צא אחרי!

755
00:49:48,297 --> 00:49:50,924
כשאתה יוצא במהלך,
כשאנחנו מסתכלים,

756
00:49:50,924 --> 00:49:54,559
משהו רוצה לברוח.
זה בסדר, זה בסדר.

757
00:49:54,559 --> 00:49:58,910
זה אתה?
אתה אומר, 'סוג של...'

758
00:49:58,910 --> 00:50:02,527
כי אתה רגיל לזה להיות גם מיינד,
ו...

759
00:50:02,527 --> 00:50:05,721
[מ.] אז בכל מקרה, אנחנו יכולים פשוט לעצור שם.
[פ.] כן.

760
00:50:05,721 --> 00:50:08,698
[מ.] כן, הגרזן נפל.

761
00:50:08,698 --> 00:50:12,187
אבל הראש מדבר.

762
00:50:12,187 --> 00:50:14,887
[צְחוֹק]

763
00:50:14,887 --> 00:50:19,444
כן, הגרזן נפל,
אבל הראש מדבר.

764
00:50:27,155 --> 00:50:30,562
כל הזכויות שמורות 2024 למוג'י מדיה בע"מ

765
00:50:30,562 --> 00:50:33,491
אין לשכפל חלק כלשהו מהקלטה זו

766
00:50:33,491 --> 00:50:36,570
ללא הסכמה מפורשת של מוג'י מדיה בע"מ.