WEBVTT

00:00:08.886 --> 00:00:12.368
איך להיות חופשיים מאגו

00:00:12.368 --> 00:00:14.810
5 בנובמבר 2024
(עם כתוביות)

00:00:18.270 --> 00:00:21.501
[מוג'י] האם אני יכול פשוט לקרוא את זה?
[שואל 1] כן.

00:00:21.501 --> 00:00:23.500
[מ.] את כותבת, 'גורוג'י היקר,

00:00:23.500 --> 00:00:27.249
אני מתביישת ומפחדת מדי
לדבר איתך.

00:00:27.249 --> 00:00:31.603
אני לא יודעת איך להתבונן בריחוק.

00:00:31.603 --> 00:00:35.314
אני לא יודעת איך להיות מודעת
לכך שאני מודעת.

00:00:35.314 --> 00:00:39.886
אני עדיין רואה את זהות ה-'אני' הזו כאמיתית.
בבקשה עזור לי'.

00:00:39.886 --> 00:00:42.689
זה מאוד מאוד כנה.

00:00:42.689 --> 00:00:46.369
הלוואי ואנשים היו כותבים יותר ככה.
רק אומר,

00:00:46.369 --> 00:00:49.850
כי יש אנשים,
שמתאפקים ולא אומרים.

00:00:49.850 --> 00:00:52.170
אז אני מעריך שאת יכולה להגיד את זה,

00:00:52.170 --> 00:00:54.510
כי אז יש לי הזדמנות

00:00:54.510 --> 00:00:57.070
לחלוק עמך בצורה פשוטה.

00:00:59.268 --> 00:01:03.250
'אני לא יודעת איך להתבונן
בריחוק'.

00:01:07.287 --> 00:01:12.211
למעשה, אנחנו מתבוננים בריחוק
בהרבה דברים,

00:01:12.211 --> 00:01:16.170
אם הם לא חשובים לך,
את מבינה?

00:01:16.170 --> 00:01:19.406
אם הדברים לא חשובים לך,
את עדיין רואה אותם,

00:01:19.406 --> 00:01:21.692
אבל דעתך אינה מוסחת מהם.

00:01:21.692 --> 00:01:25.554
עבור כולם, זה אותו דבר.
אז זה החלק הראשון.

00:01:25.554 --> 00:01:29.175
אין דבר כזה - 
לא להתבונן בריחוק.

00:01:29.175 --> 00:01:31.599
נניח שכל מה שאת רואה,

00:01:31.599 --> 00:01:33.836
כל מצב שהיה לך,

00:01:33.836 --> 00:01:36.703
היית צריכה לזכור.
זה פשוט חי בך.

00:01:36.703 --> 00:01:39.961
היינו משתגעים לגמרי.
אף אחד לא יכול לעשות זאת.

00:01:39.961 --> 00:01:46.221
יש את המנגנון
של המצב הטבעי האמיתי שלנו.

00:01:46.221 --> 00:01:50.100
הוא עובד כל הזמן כדי...

00:01:50.100 --> 00:01:53.002
כאילו את יכולה לעבור כאן,
ללכת לשם.

00:01:53.002 --> 00:01:56.685
את לא צריכה לשים לב לכל צעד,
או לשים לב להכל.

00:01:56.685 --> 00:01:59.920
את פוגשת אדם.
אומרת, 'שלום, שלום. בוקר טוב'.

00:01:59.920 --> 00:02:02.500
את לא צריכה לשמור על זה.

00:02:02.500 --> 00:02:07.069
ניתוק/ריחוק טבעי
מתפקד בתוכנו.

00:02:10.759 --> 00:02:15.050
זה כבר שם, הריחוק.

00:02:15.050 --> 00:02:19.656
אם לא היינו מסוגלים להתנתק
ובכל זאת אנחנו תופשים,

00:02:19.656 --> 00:02:22.752
היינו בצרות.

00:02:22.752 --> 00:02:30.172
אז, קודם כל , דעי שזה טבעי,
שאת פוגשת אנשים...

00:02:30.172 --> 00:02:34.611
אלו הדברים שחשובים לך,

00:02:34.611 --> 00:02:39.094
שאת מתחילה להיקשר אליהם יותר.

00:02:39.094 --> 00:02:42.972
כאילו, יש לזה משמעות,
ולכן אני צריכה לזכור את הדבר הזה.

00:02:42.972 --> 00:02:46.797
ואז זה כמעט כאילו,
את מצלמת סוג של תמונה

00:02:46.797 --> 00:02:50.187
באופן פנימי כלשהו.
זה כאילו, הדבר הזה משנה.

00:02:50.187 --> 00:02:53.808
אז זה הופך להיות חשוב.
אז ככה, כשאת אומרת,

00:02:53.808 --> 00:02:57.460
'אני לא יודעת איך להתבונן
בריחוק',

00:02:57.460 --> 00:03:01.029
אם אומר,

00:03:01.029 --> 00:03:05.414
אבל את בכל מקרה עושה זאת,
עם הרבה דברים.

00:03:05.414 --> 00:03:08.570
אם אעבור מהחזית
כאן לאחור,

00:03:08.570 --> 00:03:11.660
ואומר לכולם,
בזמן שאנחנו עוברים,

00:03:11.660 --> 00:03:13.660
היו מנותקים מהכל,

00:03:13.660 --> 00:03:17.858
אז זה יהפוך לבעיה,
כי זה יהפוך את זה לדבר מוזר.

00:03:17.858 --> 00:03:20.830
כי באופן טבעי
את מנותקת מדברים.

00:03:20.830 --> 00:03:22.827
את באה לסטסנג

00:03:22.827 --> 00:03:26.057
ואני מלמד אותך משהו
הרבה יותר חזק.

00:03:26.057 --> 00:03:30.370
להביא מודעות למשהו
שכבר טבעי עבורך.

00:03:30.370 --> 00:03:33.847
אבל אני רוצה שזה יהיה טבעי עבורך,

00:03:33.847 --> 00:03:36.569
גם עם הדברים שחשובים.

00:03:36.569 --> 00:03:39.010
[ש.1] כן, זו הבעיה שלי.

00:03:39.010 --> 00:03:44.612
[מוג'י] כן, כן, כן.
זו בעיה לכולם.

00:03:44.612 --> 00:03:47.490
עם דברים שלא חשובים,
אין בעיות.

00:03:47.490 --> 00:03:51.617
אתה אפילו לא צריך להגיד,
'אני הולך להיות מנותק מזה'.

00:03:51.617 --> 00:03:55.228
אתה אפילו לא צריך להגיד את זה.
אתה לא צריך לחשוב.

00:03:55.228 --> 00:03:58.648
אלה פשוט... חושים, עיניים, חיים.
אתה פוגש את הדברים האלה.

00:03:58.648 --> 00:04:02.200
שום דבר. פשוט תעבור דרכם.
אתה שומר על שלוותך.

00:04:02.200 --> 00:04:06.589
אבל עבור הדברים שאתה אומר שחשובים...
ומה גורם להם להיות חשובים?

00:04:06.589 --> 00:04:10.450
בוא נאט קצת את הקצב ונאמר,
מה גורם לדברים מסוימים להיות חשובים?

00:04:10.450 --> 00:04:14.335
זו שאלה פתוחה.

00:04:14.335 --> 00:04:17.160
למה הם חשובים?

00:04:17.160 --> 00:04:23.772
מערכת יחסים כלשהי, רעיונות אחדים כמו,

00:04:23.772 --> 00:04:26.640
'בסדר, זו המשפחה שלי, זו העבודה שלי,

00:04:26.640 --> 00:04:30.042
זו מערכת היחסים שלי'.
והדברים האלה חשובים.

00:04:30.042 --> 00:04:33.209
אז אם מערכת היחסים של מישהו אחר
בבעיה,

00:04:33.209 --> 00:04:35.209
זו לא בעיה עבורך.

00:04:35.209 --> 00:04:38.947
אבל אם יש לך בעיה בזוגיות,
זה חשוב לך.

00:04:38.947 --> 00:04:41.849
אז מהו הדבר הזה שאני מדבר עליו?

00:04:41.849 --> 00:04:43.849
'התבונן בריחוק'.

00:04:43.849 --> 00:04:46.914
זה רק צעד קטן קדימה
ממה שאני אומר,

00:04:46.914 --> 00:04:50.146
את עוברת בדרך כאן,
את מרוחקת באופן טבעי בכל מקרה.

00:04:50.146 --> 00:04:54.232
מה שאני מבקש,
בללמוד להתבונן בריחוק,

00:04:54.232 --> 00:04:58.499
זה להביא את הריחוק הזה..

00:04:58.499 --> 00:05:02.007
כי כל מה שאת רואה,
שום דבר לא נדבק, למעשה.

00:05:02.007 --> 00:05:04.134
זה דבר טבעי.

00:05:04.134 --> 00:05:06.784
אבל כשדברים חשובים,

00:05:06.784 --> 00:05:11.766
מערכת היחסים שלך, מה שאת רוצה,
העבודה שלך וכן הלאה,

00:05:11.766 --> 00:05:15.525
זה יוצר מבנה בראש שלך

00:05:15.525 --> 00:05:19.460
ואת צריכה לדאוג לזה.

00:05:19.460 --> 00:05:22.636
אז אני לא נכנס לכל הדברים האלה.

00:05:22.636 --> 00:05:27.769
אני אומר,
בסדר, מה היא צְמִידוּת/היקשרות, זה ל...

00:05:30.300 --> 00:05:36.827
אני רוצה שתהיי מודעת
למרחב בתוכך,

00:05:36.827 --> 00:05:45.631
שלא משתנה
על ידי כל מה שקורה סביבך.

00:05:45.631 --> 00:05:50.320
זה חי.
זה לא מת, אבל זה לא,

00:05:50.320 --> 00:05:57.369
זה לא בצְמִידוּת
לתוצאות הדברים באופן עמוק.

00:05:57.369 --> 00:06:01.871
אני לא יודע אם אני מנסח זאת נכון.
אני מנסה למצוא דוגמה.

00:06:04.311 --> 00:06:09.999
[ש.1] אני מרגישה שאין מקום.
זה רק המיינד והזהות.

00:06:09.999 --> 00:06:12.679
[מוג'י] אוקיי, אם את מסוגלת לראות את המיינד,

00:06:12.679 --> 00:06:16.380
את בטח מסתכלת ממקום כלשהו 
שהוא לא מיינד (שלא אכפת לו).

00:06:16.380 --> 00:06:18.377
זה נכון לכולם.

00:06:18.377 --> 00:06:21.404
פשוט את לא מודעת
לכך שזה ככה.

00:06:21.404 --> 00:06:25.729
למעשה, מה שאני אומר הוא
כל כך נכון עבורך,

00:06:25.729 --> 00:06:29.458
כשאת מודעת לזה.

00:06:29.458 --> 00:06:35.086
ובגדול, ההדרכות
והתרגול של מה שאנחנו עושים כאן

00:06:35.086 --> 00:06:38.547
זה לגרום לך להיות מודעת יותר
למשהו בך

00:06:38.547 --> 00:06:41.968
שאת לא כל כך מודעת אליו.
עבור כולם, בעצם.

00:06:41.968 --> 00:06:46.100
ובגלל שאנחנו לא מודעים
במקום שאנחנו צריכים להיות מודעים

00:06:46.100 --> 00:06:48.269
להוויה הפנימית ביותר שלנו...

00:06:48.269 --> 00:06:51.024
את לא יכולה לראות את זה.

00:06:51.024 --> 00:06:54.517
זה העניין השני.
את כל השאר את יכולה לראות.

00:06:54.517 --> 00:06:57.773
כל מערכת יחסים, כל אובייקט את יכולה לראות.

00:06:57.773 --> 00:07:00.840
כל מחשבה, את יכולה לזכור,
את יכולה לחשוב.

00:07:00.840 --> 00:07:02.866
הם כולם נקראים 'אחר'.

00:07:02.866 --> 00:07:06.036
כל מה שאת יכולה לראות.

00:07:06.036 --> 00:07:08.572
אבל את העצמי שלך את לא יכולה לראות!

00:07:08.572 --> 00:07:10.640
[מ.] את מבינה את זה?
[ש.1] כן.

00:07:10.640 --> 00:07:15.219
[מ.] את יכולה לומר,
'הו, זה הגוף שלי. זו הטבעת שלי.

00:07:15.219 --> 00:07:17.492
זה הבית שלי. זו המכונית שלי'.

00:07:17.492 --> 00:07:20.704
'שלי, שלי, שלי. זה שייך לי'.

00:07:20.704 --> 00:07:23.896
'שלי, שלי, שלי.'
הכל שייך לך.

00:07:23.896 --> 00:07:27.838
'זו המשפחה שלי. זו אמא שלי.
זה הבית שלי.

00:07:27.838 --> 00:07:32.340
זו המדינה שלי. זה הדרכון שלי.
זו תעודת הלידה שלי'.

00:07:32.340 --> 00:07:35.441
כולם 'שלי', כלומר הם שייכים לך.

00:07:35.441 --> 00:07:41.846
אבל האם את יכולה להגיד,
זה ה-'שלי', שלי? זה ה-'אני' שלי?

00:07:41.846 --> 00:07:44.820
את לא יכולה להגיד, 'זה ה-'אני', שלי'.
מדוע?

00:07:48.130 --> 00:07:51.001
[ש.1] כי אני לא יכולה לראות את זה.

00:07:51.001 --> 00:07:54.155
[מ.] כן, כן.
אז בגלל שאת לא יכולה לראות את זה,

00:07:54.155 --> 00:07:58.232
[מ.] האם זה אומר שזה לא שם?
[ש.1] לא.

00:07:58.232 --> 00:08:01.205
[מ.] נכון. אז יש משהו בעולם,

00:08:01.205 --> 00:08:04.760
את הכל את יכולה לראות,
אבל יש משהו שאת לא יכולה לראות.

00:08:04.760 --> 00:08:08.246
את הכל את יכולה לראות,
אבל יש משהו שאת לא יכולה לראות.

00:08:08.246 --> 00:08:12.794
ובכל זאת את לא יכולה להכחיש שזה אמיתי,
נכון?

00:08:12.794 --> 00:08:14.789
את יודעת שאת הנך.

00:08:14.789 --> 00:08:17.792
עכשיו, אני הולך להתקרב קצת יותר

00:08:17.792 --> 00:08:21.698
לתחושה הזו ש-'כן, אני יודעת שאני הווה׳.

00:08:24.919 --> 00:08:27.859
הדבר הזה שאת לא יכולה לראות,

00:08:27.859 --> 00:08:30.963
שאת אומרת, 'את יודעת שזה כאן',

00:08:30.963 --> 00:08:32.963
זאת אומרת, זו העובדה הראשונה,

00:08:32.963 --> 00:08:36.566
כי אם זה לא כאן,
שום דבר אחר לא כאן, נכון?

00:08:36.566 --> 00:08:39.496
[מוג'י] אבל אי אפשר לראות את זה, כן?

00:08:41.050 --> 00:08:44.491
בסדר, אז חזרנו לנקודה הזו.

00:08:44.491 --> 00:08:48.073
כל דבר את יכולה לראות, הכל;

00:08:48.073 --> 00:08:52.339
המחשבות, הרגשות שלך,

00:08:52.339 --> 00:08:55.789
חפצים, אנשים, הרגשות שלך,

00:08:55.789 --> 00:08:58.038
את כל הדברים האלה את יכולה לראות.

00:08:58.038 --> 00:09:04.237
את אפילו יכולה לראות
את איכות הראייה שלך, הלא כך?

00:09:04.237 --> 00:09:07.384
אז אם את הולכת לאופטיקאי
והוא אומר,

00:09:07.384 --> 00:09:10.811
'את יכולה להגיד לי משהו,
למה באת לכאן?'

00:09:10.811 --> 00:09:16.503
את אומרת, 'למעשה, אני לא מסוגלת לראות
או להתמקד בדברים כל כך טוב'.

00:09:16.503 --> 00:09:19.120
הוא אומר, 'בשתי העיניים?'

00:09:19.120 --> 00:09:22.019
את אומרת, 'לא, לא, בעין ימין'.

00:09:22.019 --> 00:09:24.047
'בסדר, ספרי לי משהו.'

00:09:24.047 --> 00:09:28.907
את אומרת, 'בעין שמאל, אני יכולה לראות
אולי 80% ממה שצריך להיות,

00:09:28.907 --> 00:09:31.675
אבל בעין ימין זה בערך 50%'.

00:09:31.675 --> 00:09:37.566
אז בוודאי יש משהו שרואה את הראייה,
נכון?

00:09:37.566 --> 00:09:41.200
היכולת קיימת.
את לא צריכה לשאול אף אחד.

00:09:41.200 --> 00:09:43.665
את יכולה לראות, כן, משהו מודע

00:09:43.665 --> 00:09:48.555
לכך שאפילו הראייה לא מתפקדת היטב.

00:09:48.555 --> 00:09:52.501
אז חייב להיות משהו מאחורי הראייה אפילו.

00:09:52.501 --> 00:09:55.505
בסדר?

00:09:55.505 --> 00:09:59.665
את גם מודעת לתחושות,

00:09:59.665 --> 00:10:03.538
רגשות, תחושת הזמן.

00:10:03.538 --> 00:10:06.636
אם מישהו אמר,
'אתמול קרה משהו',

00:10:06.636 --> 00:10:08.830
את מודעת למה המשמעות של זה.

00:10:08.830 --> 00:10:12.230
לכל דבר את מודעת.
כל דבר את יכולה לראות.

00:10:12.230 --> 00:10:16.040
[מ.] אבל את העצמי שלך, את יכולה לראות?
[ש.1] לא.

00:10:16.040 --> 00:10:19.510
[מוג'י] מדוע?

00:10:19.510 --> 00:10:21.510
את הגוף שלך את יכולה לראות.

00:10:21.510 --> 00:10:23.510
את הגוף שלך את יכולה לראות.

00:10:23.510 --> 00:10:27.252
את יכולה לראות את החיוך שלך.
את יכולה לראות את הגוף שלך.

00:10:27.252 --> 00:10:31.778
את יכולה לראות הכל.
אבל את העצמי שלך?

00:10:31.778 --> 00:10:36.677
[מ.] האם לראות את הגוף שלך 
משמעו [לראות] את העצמי שלך? [ש.1] לא.

00:10:36.677 --> 00:10:39.459
[מוג'י] מדוע לא?

00:10:43.658 --> 00:10:46.955
[ש.1] כי משהו מודע לגוף.

00:10:46.955 --> 00:10:49.691
[מ.] כן, משהו מודע לגוף.

00:10:49.691 --> 00:10:53.310
המשהו הזה שמודע לגוף
לא יכול להראות.

00:10:53.310 --> 00:10:56.034
[מ.] זה מה שאת אומרת, נכון?
[ש.1] כן.

00:10:57.796 --> 00:11:01.093
[מ.] האם זה יכול לראות מחלה?

00:11:01.093 --> 00:11:04.505
זה יכול לדעת, 'אני לא מרגישה טוב'.

00:11:04.505 --> 00:11:07.206
'אני לא מרגישה...'
זה מכיר רגשות.

00:11:07.206 --> 00:11:10.865
'אני מרגישה קצת לא בנוח'.

00:11:10.865 --> 00:11:14.298
זה רואה הכל.
אבל את העצמי שלו הוא לא יכול לראות.

00:11:14.298 --> 00:11:17.728
את אומרת את זה, לא? כן.

00:11:17.728 --> 00:11:22.540
למה זה יכול לראות הכל,
אבל זה לא יכול לראות את העצמי שלו?

00:11:26.795 --> 00:11:29.484
[ש.1] את זה אני לא יודעת.

00:11:31.588 --> 00:11:33.593
[מ.] הדבר הזה שלא יכול...

00:11:33.593 --> 00:11:37.968
את יכולה לראות הכל,
אבל את לא יכולה לראות את העצמי שלך.

00:11:37.968 --> 00:11:42.235
זה שאת לא יכולה לראות,
ועם זאת את לא יכולה להכחישו,

00:11:42.235 --> 00:11:45.570
זה העצמי שלך.

00:11:52.359 --> 00:11:55.953
את הכל את יכולה לראות,
הרגשות, המחשבות שלך,

00:11:55.953 --> 00:12:00.491
ותפקוד האינטלקט.

00:12:00.491 --> 00:12:02.666
את הכל את יכולה לראות.

00:12:02.666 --> 00:12:06.959
אבל את זה שרואה אותם,
את אומרת, 'אני יכולה לראות'.

00:12:06.959 --> 00:12:11.248
זה בערך,
המילה 'אני' שמייצגת את הדבר הזה,

00:12:11.248 --> 00:12:14.378
אבל אי אפשר לראות את זה.

00:12:14.378 --> 00:12:16.929
אפילו אמא שלך יכולה לבוא ולהגיד,

00:12:16.929 --> 00:12:19.220
'יקירתי, נחמד לראות אותך'.

00:12:19.220 --> 00:12:23.462
[מ.] מהו ה-'אתה' שהיא רואה?
[ש.1] הגוף.

00:12:23.462 --> 00:12:29.964
[מ.] הגוף. והיא רואה את החיבה שלה,
הזיכרון שלה ממך.

00:12:29.964 --> 00:12:32.160
את כל זה היא תופשת כאת.

00:12:32.160 --> 00:12:34.999
'יקירתי,איזה יופי. איפה היית?

00:12:34.999 --> 00:12:37.326
הרבה זמן לא ראיתי אותך'.

00:12:37.326 --> 00:12:41.640
אז כל דבר כשמישהו אומר,
'טוב לראות אותך. איפה היית?'

00:12:41.640 --> 00:12:45.773
'עלית או ירדת קצת במשקל',
כל זה קשור למה?

00:12:45.773 --> 00:12:49.330
[ש.1] למראה שלנו.
[מ.] לצורה ולמראה שלך, בסדר.

00:12:49.330 --> 00:12:51.909
[ מוג'י] אז, האם היא יכולה לראות אותך?

00:12:51.909 --> 00:12:54.536
האם את יכולה לראות 'אותך'?

00:12:54.536 --> 00:12:58.411
זה מפחיד?

00:12:58.411 --> 00:13:03.529
[ש.1] לא, זה לא מפחיד, אבל זה...

00:13:03.529 --> 00:13:06.879
משהו חסר, או מרגיש כאילו...

00:13:06.879 --> 00:13:11.635
[מוג'י] בסדר, קחי רגע
לחשוב על מה חסר.

00:13:16.183 --> 00:13:20.370
אינך יכולה לראות את העצמי האמיתי שלך.

00:13:20.370 --> 00:13:25.241
גם אני לא יכול לראות את העצמי האמיתי שלי.

00:13:25.241 --> 00:13:27.410
מדוע?

00:13:27.410 --> 00:13:31.015
כי זה לא אובייקט.

00:13:31.015 --> 00:13:35.617
זו אפילו לא מחשבה.

00:13:35.617 --> 00:13:40.159
[ש.1] אבל אתה אומר להישאר ככה. אבל...
[שואלת 1 צוחקת]

00:13:40.159 --> 00:13:44.743
[מ.] ובכן. בסדר. בסדר, תודה.
אני אומר להישאר ככה. מדוע?

00:13:44.743 --> 00:13:50.703
כי קודם כל,
את מדמיינת שמשהו אחר הוא העצמי שלך.

00:13:50.703 --> 00:13:54.888
את קוראת לעצמך אישה, בת,
את מהארץ הזאת.

00:13:54.888 --> 00:13:58.187
"ההורים שלי, אני..."
מה שזה לא יהיה. כך.

00:13:58.187 --> 00:14:04.226
אז אנחנו רגילים לשייך איכות כלשהי
כמייצגת אותך.

00:14:04.226 --> 00:14:09.143
אבל באמת, את קודמת לזה,
במקום הטהור.

00:14:09.143 --> 00:14:12.263
זה המודע, האומר...

00:14:12.263 --> 00:14:14.357
אתה מדבר בטלפון,

00:14:14.357 --> 00:14:18.040
'אני בן 27. יש לי שני ילדים.

00:14:18.040 --> 00:14:20.377
אני נשוי. אני גר במקום הזה'.

00:14:20.377 --> 00:14:25.237
האחד הזה, הוא מה?

00:14:25.237 --> 00:14:27.880
[ש.1] אדם.
[מ.] זה האדם.

00:14:27.880 --> 00:14:33.133
[מ.] האם האדם והעצמי,
העצמי האמיתי, האם זה אותו דבר?

00:14:33.133 --> 00:14:35.151
[ש.1] לא.

00:14:35.151 --> 00:14:39.695
[מ.] האם זה מביא לתחושת אי נוחות?

00:14:42.288 --> 00:14:45.206
[ש.1] לא.
[מ.] לא. לא.

00:14:45.206 --> 00:14:48.759
[מ.] כי אין שום דבר
שאת צריכה לעשות כדי לדעת זאת.

00:14:48.759 --> 00:14:50.758
משהו יודע.

00:14:50.758 --> 00:14:54.572
ובכל זאת רוב האנשים בעולם
מעולם לא הסתכלו באופן כזה.

00:14:54.572 --> 00:14:57.110
הם אפילו לא חשבו על זה,

00:14:57.110 --> 00:15:00.777
כי העולם שלך מתחיל באישיות שלך.

00:15:00.777 --> 00:15:03.619
אם אני מעסיק אותך, אני מסתכל עליך, אני מראיין,

00:15:03.619 --> 00:15:05.622
אני אומר, ספרי לי על עצמך.

00:15:05.622 --> 00:15:08.138
את אומרת, 'למדתי את הדבר הזה והזה באוניברסיטה.

00:15:08.138 --> 00:15:11.565
חייתי זמן מה בדרום אפריקה.
טיילתי'.

00:15:11.565 --> 00:15:14.113
מידע.
מידע לא יכול להיות את.

00:15:14.113 --> 00:15:16.414
זה על האישיות שלך.

00:15:16.414 --> 00:15:22.080
שהיא, מהי האישיות?

00:15:22.080 --> 00:15:25.330
[ש.1] הזהות הזו היא האישיות.
[מ.] כן, כן.

00:15:25.330 --> 00:15:28.910
[מ.] האם את יכולה לראות את האדם עם הזהות?

00:15:28.910 --> 00:15:32.539
[ש.] כן.
[מוג'י] איך הוא נראה?

00:15:34.832 --> 00:15:38.610
[ש.1] קצת דחיסות, קצת צְמִידוּת/היקשרות.
[מוג'י] כן.

00:15:38.610 --> 00:15:41.172
[מ.] צְמִידוּת.
[ש.1] לרעיונות.

00:15:41.172 --> 00:15:46.138
[מוג'י] כן. צְמִידוּת לכמה רעיונות, בסדר?

00:15:46.138 --> 00:15:50.354
אבל האדם הוא גם רעיון.

00:15:50.354 --> 00:15:54.750
[ש.1] זו הבעיה,
כי הוא מורגש באמת כאמיתי. אז כן.

00:15:54.750 --> 00:15:59.589
[מ.] כי זו הרגשת ה-'אני' בך,

00:15:59.589 --> 00:16:04.616
ה-'אני' הזה, שאומר, 'אני רואה, אני חושב, אני...'
דה, דה, דה.

00:16:04.616 --> 00:16:06.614
מי זה ה-'אני' שחושב?

00:16:06.614 --> 00:16:11.789
אנחנו לא בטוחים
אם זה האדם או העצמי האמיתי?

00:16:11.789 --> 00:16:16.618
'אני רוצה.'
'כן, אני יודע.'

00:16:16.618 --> 00:16:20.090
מי הוא ה-'אני' שיודע?

00:16:20.090 --> 00:16:23.878
האם הוא אישי או לא אישי?

00:16:23.878 --> 00:16:28.313
[ש.1] אישי.
[מוג'י] הוא אישי. בסדר, טוב!

00:16:28.313 --> 00:16:33.330
[מוג'י] מה רואה שהוא לא אישי?

00:16:33.330 --> 00:16:37.109
[ש.1] אני לא יודעת מה.
אני יודעת שמשהו רואה אבל...

00:16:37.109 --> 00:16:41.233
[מ.] כן. זו אותה תשובה.
כבר נתת את התשובה.

00:16:41.233 --> 00:16:43.596
אי אפשר לראות את זה.

00:16:43.596 --> 00:16:47.460
אז זו התגלית הכי חשובה,

00:16:47.460 --> 00:16:52.229
כי עד שאת באמת מבינה את זה
ויודעת את זה,

00:16:52.229 --> 00:16:56.097
את רואה עצמך כאובייקט,
התופס אובייקט אחר.

00:16:56.097 --> 00:17:00.116
האובייקט הוא דמות האדם שלך.
וזה בסדר, זה בסדר.

00:17:00.116 --> 00:17:04.172
אלוהים עשה זאת כך.
שגם אנחנו נהיה מושלכים

00:17:04.172 --> 00:17:07.941
לתוך עולם המחשבה,
הרגשות והאסוציאציה,

00:17:07.941 --> 00:17:10.870
ונאמר 'זה אני'.
לזמן מה.

00:17:10.870 --> 00:17:15.748
אבל עם ה-'אני' הזה, שמתפקד כאדם,

00:17:15.748 --> 00:17:21.136
העולם שלו והוא עצמו, אינם יציבים,

00:17:21.136 --> 00:17:25.120
כי יש לזה זהות.

00:17:25.120 --> 00:17:30.144
האם זהות האדם
תמיד יציבה? לא, לא.

00:17:30.144 --> 00:17:35.560
אבל זה מנסה עם הכל
לומר שהוא כן יציב.

00:17:35.560 --> 00:17:39.809
כי יציב פירושו, זה חכם, זה אמיתי.

00:17:39.809 --> 00:17:44.200
זה אמין. זה עקבי.

00:17:44.200 --> 00:17:46.960
אני רק מדבר על זה.

00:17:46.960 --> 00:17:50.651
אבל אני מצביע על ידיעה עמוקה יותר 
מאחורי האדם הזה,

00:17:50.651 --> 00:17:56.240
שמכירה את האדם,
שרואה את האדם. בסדר?

00:17:56.240 --> 00:18:00.439
זה שמודע לאדם,
את איתי?

00:18:00.439 --> 00:18:04.567
האם זה קשור לאדם,
או האם האדם קשור לזה?

00:18:04.567 --> 00:18:07.367
קחי רגע.

00:18:11.048 --> 00:18:15.679
[ש.1] זה לא בהיקשרות.
[מוג'י] לא בהיקשרות.

00:18:15.679 --> 00:18:19.390
[מ.] האם זה סובל מכך שהוא לא בהיקשרות?

00:18:19.390 --> 00:18:23.744
[ש.1] לא.
[שואלת 1 צוחקת]

00:18:23.744 --> 00:18:27.806
[מ.] אבל הייתי חייב לחקור אותך,
כדי שתוכלי לסגת למקום הזה,

00:18:27.806 --> 00:18:31.000
ולומר, 'זה לא בהיקשרות׳.

00:18:31.000 --> 00:18:33.771
כי המקום ממנו אנחנו מתפקדים, בדרך כלל,

00:18:33.771 --> 00:18:37.597
הוא מזהות האדם,
אשר נמצא בהיקשרות.

00:18:37.597 --> 00:18:40.040
שאוהב ולא אוהב.

00:18:40.040 --> 00:18:42.392
שרוצה ולא רוצה.

00:18:42.392 --> 00:18:44.782
שחושב כך וחושב אחרת.

00:18:44.782 --> 00:18:49.619
ונמצא הרבה מאוד בתפקוד
של לתפוס ולחיות, לא?

00:18:49.619 --> 00:18:53.851
אז מה שאני משתף זה,
שזה בסדר.

00:18:53.851 --> 00:19:00.491
אבל אם אתה מודע לעצמך רק
כאדם, עם עולמו,

00:19:00.491 --> 00:19:05.210
לעולם לא תהיה מאושר לגמרי.
כי זה לא יציב.

00:19:05.210 --> 00:19:09.217
היום, 'אה, אני כל כך שמח. אני כל כך...
הו, כל כך נפלא!'

00:19:09.217 --> 00:19:12.452
מחר אני רואה אותך...
[מוג'י מחקה מאבק פנימי]

00:19:12.452 --> 00:19:15.899
אני רואה אותך. אני אומר, מיה, מה קורה?

00:19:15.899 --> 00:19:18.541
'זה בסדר, אני לא רוצה לדבר על זה.'

00:19:18.541 --> 00:19:22.190
[מ.] מי זה, שמדבר? האדם, לא?
[ש.1] כן.

00:19:22.190 --> 00:19:24.354
[מ.] מה אומר העצמי?

00:19:24.354 --> 00:19:27.556
מה אומר העצמי האמיתי?

00:19:27.556 --> 00:19:30.317
[מוג'י] האם זה חשוב בכלל?
[ש.1] לא.

00:19:30.317 --> 00:19:33.586
[מ.] לא. האם העצמי חשוב?
[ש.1] לא.

00:19:33.586 --> 00:19:36.064
[מ.] זה לא חשוב? בסדר.
[ש.1] לא.

00:19:36.064 --> 00:19:39.791
[מ.] האם זה אומר שזה לא טוב?
זה לא משמעותי?

00:19:39.791 --> 00:19:43.960
העצמי לא חשוב?
זה לא חשוב?

00:19:43.960 --> 00:19:47.471
בסדר, אם כך מה המטרה
של הקיום שלו?

00:19:47.471 --> 00:19:51.024
אם דברים אחרים שבאים אחריו חשובים,
כמו האדם;

00:19:51.024 --> 00:19:54.835
זהות אישית חשובה,
העולם האישי חשוב,

00:19:54.835 --> 00:19:57.034
היקשרות אישית חשובה.

00:19:57.034 --> 00:20:02.324
אבל זה שמגיע לפני כל זה,
שאי אפשר להסירו,

00:20:02.324 --> 00:20:06.572
האם ניתן להרוג את העצמי? לא.

00:20:06.572 --> 00:20:10.090
ואת אומרת, וזה די מוצא חן בעיני, למען האמת,

00:20:10.090 --> 00:20:13.544
'זה לא חשוב'. בסדר?

00:20:16.524 --> 00:20:20.710
[מוג'י] מה חשוב?

00:20:20.710 --> 00:20:25.525
[ש.1] אני מרגישה שחשוב לעשות את התרגיל הזה.
[מוג'י] כן.

00:20:25.525 --> 00:20:29.660
[מוג'י] למה זה חשוב, התרגיל?

00:20:33.735 --> 00:20:36.751
[ש.1] להתייצב בזה.
[מוג'י] כן.

00:20:36.751 --> 00:20:41.035
[מוג'י] האם זה העצמי, העצמי הפנימי ביותר,
שצריך להתייצב?

00:20:41.035 --> 00:20:43.518
או שמשהו אחר חייב להתייצב?

00:20:43.518 --> 00:20:46.929
[ש.1] משהו אחר.
[מוג'י] נכון.

00:20:46.929 --> 00:20:51.884
[מוג'י] למה זה צריך להתייצב,
המשהו האחר?

00:20:51.884 --> 00:20:57.532
[ש.1] כי...
כדי לא להימשך לזהות.

00:20:57.532 --> 00:21:04.262
[מ.] כן. מה הוא זה שנמשך
לתוך הזדהות, האם זה העצמי?

00:21:04.262 --> 00:21:07.867
[ש.1] תשומת לב.
[מ.] תשומת לב. תשומת הלב נמשכת.

00:21:07.867 --> 00:21:11.798
[מוג'י] אז תשומת הלב חשובה מאוד.
[ש.1] כן.

00:21:11.798 --> 00:21:15.952
[מוג'י] כאשר תשומת הלב
נמשכת להזדהות,

00:21:15.952 --> 00:21:18.522
מה מכיר אותה באופן העמוק ביותר;

00:21:18.522 --> 00:21:25.223
תשומת הלב, המיינד, האדם,
או העצמי הפנימי ביותר?

00:21:25.223 --> 00:21:28.682
[ש.1] העצמי. העצמי הכי פנימי.
[מוג'י] העצמי.

00:21:28.682 --> 00:21:32.103
[מוג'י] האם זה סובל?
[ש.1] לא.

00:21:32.103 --> 00:21:34.807
[מוג'י] לא. בכל זאת זה חשוב,

00:21:34.807 --> 00:21:39.320
כי כל פעם שתשומת הלב
יוצאת ושוכחת את עצמה,

00:21:39.320 --> 00:21:43.268
[מ.] שוכחת מאיפה זה מגיע.
[ש.1] כן. [צוחקת]

00:21:43.268 --> 00:21:45.870
[מ.] בכל פעם שתשומת הלב יוצאת,

00:21:45.870 --> 00:21:50.431
נעשית מעורבת בהשלכות שלה,
זה גורם לכאב מסוים.

00:21:50.431 --> 00:21:53.250
זה יוצר סוג של עולם,

00:21:53.250 --> 00:21:55.207
זה יוצר רגש,

00:21:55.207 --> 00:21:58.490
זה יוצר עליות ומורדות, כמו זה.

00:21:58.490 --> 00:22:01.319
ומשהו מוטרד מזה.

00:22:01.319 --> 00:22:04.937
[מ.] אולי האדם מוטרד מזה.
[ש.1] כן.

00:22:04.937 --> 00:22:08.478
[מ.] ובעולם שלנו,
הכל הוא בגלל האדם.

00:22:08.478 --> 00:22:11.777
זה האדם שלוקח
אדם אחר לבית המשפט.

00:22:11.777 --> 00:22:15.660
זה האדם שמנצח או מפסיד.
מה עם העצמי?

00:22:18.498 --> 00:22:22.187
[ש.1] כלום. [צוחקת]
[מ.] האם חשוב לדעת זאת?

00:22:22.187 --> 00:22:24.273
[ש.1] כן.
[מ.] כן.

00:22:24.273 --> 00:22:26.600
[מ.] בסדר, אז כשאנחנו מדברים על...

00:22:26.600 --> 00:22:29.387
אני חוזר למכתב שלך עכשיו.

00:22:29.387 --> 00:22:36.024
את אומרת, 'אני לא יודעת
איך להתבונן בריחוק.

00:22:36.024 --> 00:22:40.776
האם העצמי צריך לדעת,
איך להתבונן בריחוק?

00:22:40.776 --> 00:22:45.179
[השואלת מנידה בראשה, לא]
[מוג'י] למה?

00:22:45.179 --> 00:22:47.259
[ש.1] זה לא צריך כלום.

00:22:47.259 --> 00:22:50.286
[מוג'י] זה לא צריך כלום.

00:22:50.286 --> 00:22:54.110
ובכל זאת הכל ידוע לו.

00:22:54.110 --> 00:22:57.950
משחק המיינד,
או 'דה-דה-דה-דה', זה יודע,

00:22:57.950 --> 00:23:02.847
[ מוג׳י] אבל זה לא מושפע.
[ש.1] לא.

00:23:02.847 --> 00:23:08.134
[מ.] יש קשר בין
תחושת האדם והאני הפנימי.

00:23:08.134 --> 00:23:10.147
[ש.1] כן.
[מוג'י] כן.

00:23:10.147 --> 00:23:14.673
[מ.] כאשר האדם,
שאינו יכול להתקיים בלי האני הפנימי,

00:23:14.673 --> 00:23:22.919
כשהוא מגיע למצבים של בלבול וכאב,

00:23:22.919 --> 00:23:26.794
אם הוא לא מגלה את השורש שלו כעצמי הפנימי,

00:23:26.794 --> 00:23:30.470
[מ.] הוא משייט הלאה ויכולות לבוא צרות.
[ש.1] כן.

00:23:30.470 --> 00:23:33.574
[מ.] בעיות נפשיות יכולות לבוא.
מחלה יכולה לבוא.

00:23:33.574 --> 00:23:36.417
כעס יכול לבוא.
הפחד מגיע. הכל מגיע.

00:23:36.417 --> 00:23:38.446
אז מאוד חשוב,

00:23:38.446 --> 00:23:41.858
שהתחושה האישית הזו
תהפך מודעת לשורשה.

00:23:41.858 --> 00:23:45.886
[ש.1] כן, וכשאני מנסה לעשות את התרגיל הזה,
[מ.] כן.

00:23:45.886 --> 00:23:50.032
[ש.1] אני לא יכולה להגיע לזה.
[מ.] מי עושה את התרגיל?

00:23:50.032 --> 00:23:54.084
[ש.1] כן, זה המיינד והאישיות.
[מ.] המיינד עושה.

00:23:54.084 --> 00:23:57.950
[ש.1] וזה שרוצה להפסיק לסבול.
[מ.] נכון.

00:23:57.950 --> 00:24:01.099
[מוג'י] מה יודע את זה?

00:24:03.982 --> 00:24:05.986
מה מודע לכך?

00:24:05.986 --> 00:24:08.562
האם זה האדם-מיינד או העצמי הפנימי?

00:24:08.562 --> 00:24:12.300
[ש.1] העצמי הפנימי.
[מ.] כן. האם האני הפנימי מוטרד?

00:24:12.300 --> 00:24:14.345
[ש.1] לא.

00:24:14.345 --> 00:24:18.862
[מ.] עדיין, התרגיל הזה הוא טוב,
כי זו היוגה האמיתית.

00:24:18.862 --> 00:24:22.156
יוגה פירושה ההתכנסות
לתוך אחדות,

00:24:22.156 --> 00:24:28.966
שבה תחושת האדם הנפרד
צריכה לגלות מחדש את השורש שלה.

00:24:28.966 --> 00:24:31.159
האדם לא יכול לחיות בעצמו.

00:24:31.159 --> 00:24:34.682
גם כשהוא לא מודע לעצמי,

00:24:34.682 --> 00:24:37.688
הוא עדיין מגיע מהעצמי.

00:24:37.688 --> 00:24:43.070
אז במידה רבה הביטוי האנושי
של תודעת העצמי

00:24:43.070 --> 00:24:46.518
היא להיות מודע לעצמו כאדם.

00:24:46.518 --> 00:24:50.244
וכך זה יכול להימשך על פני חיים שלמים, 
בחיי האדם,

00:24:50.244 --> 00:24:53.787
לחיות את האדם,
כי העולם גדול, החלומות שלו,

00:24:53.787 --> 00:24:58.312
ו'אני צריך ללכת לעשות את זה,
אני אוהב את זה, אני לא אוהב את זה' , ודה דה דה.

00:24:58.312 --> 00:25:00.317
אולי חיים אחרי חיים.

00:25:00.317 --> 00:25:04.176
״בחיים האלה אני אוהבת, אני אוהבת גלידה.
הייתי מתה לגלידה'.

00:25:04.176 --> 00:25:06.565
בחיים הבאים, 'אני לא סובלת גלידה'.

00:25:06.565 --> 00:25:08.895
שום דבר לא עקבי בזה.

00:25:08.895 --> 00:25:13.110
לבד מכך שזה לא יכול להתקיים
בלי העצמי האמיתי.

00:25:13.110 --> 00:25:16.113
ויש לזה גם אינטליגנציה.

00:25:16.113 --> 00:25:21.630
אז, כשזה קורה לעצמי האישי הזה,

00:25:21.630 --> 00:25:25.321
מאיזו שהיא סיבה,
זה נמשך לגלות את זה.

00:25:25.321 --> 00:25:27.715
אולי זה סובל מספיק בעולם

00:25:27.715 --> 00:25:31.493
והוא רוצה למצוא לזה פתרון.

00:25:31.493 --> 00:25:37.266
והפתרון היציב היחיד
זה לגלות מאיפה הגיע,

00:25:37.266 --> 00:25:42.296
ושהמקום ממנו הגיע והוא עצמו,
הם אחד.

00:25:42.296 --> 00:25:44.718
זהו החיפוש של החיים.

00:25:44.718 --> 00:25:48.970
כי כל היצורים שאינם מודעים
לאחדות זו עם העצמי,

00:25:48.970 --> 00:25:51.363
כולם סובלים.

00:25:51.363 --> 00:25:54.650
לכולם יש בעיות. את מבינה?

00:25:54.650 --> 00:25:58.837
אז זו המטרה של הסטסנג שלנו,

00:25:58.837 --> 00:26:03.506
שהתודעה,
בדמות אדם,

00:26:03.506 --> 00:26:05.788
נמשכת לשורשה,

00:26:05.788 --> 00:26:09.557
ולא רק נמשכת
לעולם שמולה.

00:26:09.557 --> 00:26:12.815
וכך התרגיל הזה, כמו הריחוק,

00:26:12.815 --> 00:26:15.081
כלומר שכל מה שקורה,

00:26:15.081 --> 00:26:19.527
ללכת בעולם, לעשות,
זה, והדימוי העצמי,

00:26:19.527 --> 00:26:21.907
דימוי עצמי, הערכה עצמית,

00:26:21.907 --> 00:26:25.853
כל זה הוא משחק של המיינד,

00:26:25.853 --> 00:26:28.975
משחק במצבי המיינד האלה, לא?

00:26:28.975 --> 00:26:35.647
ועליו לגלות
שכל המצבים, בסדר? הם משתנים

00:26:35.647 --> 00:26:37.755
והוא יכול להיות עד להם,

00:26:37.755 --> 00:26:40.955
הוא יכול להתבונן בהם, מבלי להיות הם.

00:26:40.955 --> 00:26:43.535
למעשה, את יכולה לראות משהו,

00:26:43.535 --> 00:26:46.050
רק כי את לא זה, בעצם.

00:26:46.050 --> 00:26:49.224
ושיש יכולת,

00:26:49.224 --> 00:26:54.089
אפילו באדם, להתבונן,

00:26:54.089 --> 00:26:59.107
ובהתבוננות בהם זה יודע
שזה לא הם.

00:26:59.107 --> 00:27:03.717
והמאפיין הזה הוא כמו ההורה שלו.

00:27:03.717 --> 00:27:08.162
את מבינה, האדם,
המאפיין של הסתכלות וגילוי,

00:27:08.162 --> 00:27:14.685
ש"כל מה שאני רואה הוא רק התרשמות,
מחשבה, תחושה,

00:27:14.685 --> 00:27:19.109
אבל זה לא מה שאני'.
זה נקרא 'התעוררות'.

00:27:19.109 --> 00:27:21.240
זה להתעורר לעובדה ש,

00:27:21.240 --> 00:27:25.164
שום דבר בחוץ
שמגיע דרך המיינד או החושים,

00:27:25.164 --> 00:27:27.972
שום דבר מזה לא יכול להיות מהותי עבורי.

00:27:27.972 --> 00:27:30.051
הכל משתנה.

00:27:30.051 --> 00:27:36.066
ואפילו אני כאדם
שמתבונן ויודע זאת,

00:27:36.066 --> 00:27:40.391
הוא כמו על סף, הדרך הזו - עולם,

00:27:40.391 --> 00:27:43.270
בדרך הזו - אל תהום העצמי.

00:27:43.270 --> 00:27:46.196
כי יש לו יכולת
שבזמן ההתבוננות,

00:27:46.196 --> 00:27:51.887
ללא הזדהות עם מה שנראה,
או מה שנחווה, בסדר?

00:27:51.887 --> 00:27:56.405
וכל דבר בא כאילו, החיים אומרים,
'הדבר הזה והדבר הזה'.

00:27:56.405 --> 00:28:00.215
וזה אומר,
״לא, זה לא זה. מה שאני זה לא זה״.

00:28:00.215 --> 00:28:02.247
בזמן שאתה ממשיך לעשות זאת,

00:28:02.247 --> 00:28:07.488
זה חוזר באופן טבעי
למודעות העצמית המקורית שלו.

00:28:07.488 --> 00:28:10.723
ואני אומר, מודעות עצמית,
מודעות עצמית לא דואלית,

00:28:10.723 --> 00:28:15.582
כמו לא דבר אחד, לא איחוד מפוצל,
אלא הרמוניה.

00:28:15.582 --> 00:28:17.716
זה חוזר לגילוי,

00:28:17.716 --> 00:28:21.908
'אך כאן, שום דבר לא קורה לי'.

00:28:21.908 --> 00:28:24.980
כשאני נכנס למיינד,
לתוך הזדהות,

00:28:24.980 --> 00:28:27.575
אז ההתרחשויות הופכות לרלוונטיות.

00:28:27.575 --> 00:28:32.971
אבל אם אני יכול להתבונן
ולהיות מודע אפילו לאדם שאני,

00:28:32.971 --> 00:28:37.849
שזה כאילו, האישיות שלי הוא כמו ה...

00:28:37.849 --> 00:28:43.188
איך אתה קורא לזה?
המשקפת שרואה את העולם, בסדר?

00:28:43.188 --> 00:28:45.410
אבל האדם שרואה את העולם

00:28:45.410 --> 00:28:48.298
גם הוא נראה ממקום העצמי.

00:28:48.298 --> 00:28:54.050
כשזה נודע,
יש חזרה להרמוניה מודעת.

00:28:54.050 --> 00:28:56.813
זה כל העניין של ריחוק.

00:28:56.813 --> 00:29:00.936
אתה לא צריך להרוג כלום.
זו רק הבנה.

00:29:00.936 --> 00:29:04.934
מימוש העצמי
הוא מסע של הבנה,

00:29:04.934 --> 00:29:08.939
והבנת אי ההבנה שלך.
אז זה פשוט.

00:29:08.939 --> 00:29:12.940
אם לא נבין זאת, אולי יראה,
ש'זה הדבר הכי מורכב'.

00:29:12.940 --> 00:29:15.525
מַדוּעַ?
כי אתה לא רגיל לעשות זאת.

00:29:15.525 --> 00:29:18.872
כל אחד רגיל להסתכל קדימה,
להתבונן החוצה.

00:29:18.872 --> 00:29:23.078
אפילו לפעמים כשאתה חושב
שאנחנו מסתכלים פנימה לתוך המיינד שלנו,

00:29:23.078 --> 00:29:25.592
זה עדיין החוצה מהאני הפנימי.

00:29:25.592 --> 00:29:28.076
[ש.1] כן, וזה קורה הרבה,

00:29:28.076 --> 00:29:33.439
כי אני נכנסת ואז זה הגוף.
אני לא יכולה ללכת מעבר.

00:29:33.439 --> 00:29:36.802
[מ.] כן. או הגוף-מיינד.
את בגוף-מיינד.

00:29:36.802 --> 00:29:39.784
אבל משהו מאחורי זה
יודע את הדבר הזה.

00:29:39.784 --> 00:29:44.439
המיינד לא יכול להגיע לגילוי אולטימטיבי

00:29:44.439 --> 00:29:48.294
מבלי להפוך לגילוי.

00:29:48.294 --> 00:29:53.785
המיינד או האדם
לא יכולים להגיע למימוש סופי

00:29:53.785 --> 00:29:57.245
ולהישאר בלתי תלויים בגילוי זה.

00:29:57.245 --> 00:30:02.017
ככל שזה נעשה מודע יותר,
כך הוא מגלה שהוא זה.

00:30:02.017 --> 00:30:04.587
לא שיש לו.

00:30:04.587 --> 00:30:08.432
וזה דבר מאוד משמעותי.

00:30:08.432 --> 00:30:11.263
לאף אחד אין את הגילוי

00:30:11.263 --> 00:30:13.770
ואין מישהו שיש לו את המימוש.

00:30:13.770 --> 00:30:17.256
המשמעות היא ש,
הרעיון של עצמך

00:30:17.256 --> 00:30:21.365
כאדם בלבד, שוב שוכך, ונראה,

00:30:21.365 --> 00:30:26.190
הוא נראה גם כאובייקט העדין ביותר.

00:30:26.190 --> 00:30:31.180
האובייקט העדין הזה של אדם
מתנהג כמו סובייקט,

00:30:31.180 --> 00:30:34.244
שכל דבר בעולמו
הוא האובייקט.

00:30:34.244 --> 00:30:38.187
אבל בעיני העצמי הוא גם, האובייקט הראשון.

00:30:38.187 --> 00:30:44.619
האובייקט הראשון זורח כמו התחושה הזו של 'אני',
'אני כאן'.

00:30:44.619 --> 00:30:47.275
את יודעת, 'מיה!'
'כן, אני כאן.'

00:30:47.275 --> 00:30:49.339
מה המשמעות 'אני כאן'?

00:30:49.339 --> 00:30:53.033
ההתייחסות בדרך כלל היא,
'תראה, אני כאן'.

00:30:53.033 --> 00:30:55.103
וזה בסדר, זה נורמלי.

00:30:55.103 --> 00:30:59.090
זה המקום היחיד
שבו שפה יכולה להתקיים, בצורה כזו.

00:30:59.090 --> 00:31:01.952
השפה היא לתחושת האדם

00:31:01.952 --> 00:31:06.813
המקיים יחסים עם מה שהוא אוהב
או לא אוהב. בסדר?

00:31:06.813 --> 00:31:10.237
בעצם אין בזה דבר רע,
בסופו של דבר.

00:31:10.237 --> 00:31:13.405
כי גם כשאתה מתעורר
שוב להבין את זה,

00:31:13.405 --> 00:31:16.391
כל דבר שקורה, נראה מהמקום הזה.

00:31:16.391 --> 00:31:18.776
אבל את המקום הזה אי אפשר לראות,

00:31:18.776 --> 00:31:23.728
ושבאמת אני יכול להיות רק המקום הזה.

00:31:23.728 --> 00:31:27.722
ואז כשאתה באמת יודע את זה,
הביטוי הדינמי של זה,

00:31:27.722 --> 00:31:31.196
שזה כמו להיות אדם,
עדיין יכול לשחק,

00:31:31.196 --> 00:31:34.650
אבל לא תהיה האשליה הזו.

00:31:34.650 --> 00:31:38.654
[ש.1] כן. האשליה הזו צריכה ללכת.

00:31:38.654 --> 00:31:42.015
[מוג'י] לא, היא צריכה להיות מובנת.
[ש.1] כן.

00:31:42.015 --> 00:31:44.978
[מ.] זה לא צריך ללכת.
למה זה צריך ללכת?

00:31:44.978 --> 00:31:48.015
כי את משלבת את זה
עם הזהות שלך

00:31:48.015 --> 00:31:50.339
וזה כואב כמו 'לא, לא, לא, לא'.

00:31:50.339 --> 00:31:53.504
אבל כל זה עכשיו,
את הולכת לראות

00:31:53.504 --> 00:31:56.450
כל זה הוא מבנים של המיינד.

00:31:56.450 --> 00:32:00.089
ואפילו העצמי
הוא רק דיוקן פסיכולוגי

00:32:00.089 --> 00:32:03.136
של המיינד, של האדם.

00:32:03.136 --> 00:32:07.698
אבל הישות הפנימית, שאין לה צורה,
אתה לא יכול לזהות ולומר,

00:32:07.698 --> 00:32:11.023
'אה, מצאתי את הישות הפנימית'.
אתה לא יכול לעשות את זה.

00:32:11.023 --> 00:32:16.170
כי כל דבר שאתה יכול לעשות איתו את זה,
הוא אובייקט בתפיסה.

00:32:16.170 --> 00:32:18.172
[ש.1] כן.

00:32:18.172 --> 00:32:20.860
[מוג'י] הבנת את זה, לא?
[ש.1] כן.

00:32:20.860 --> 00:32:25.198
[מוג'י] בסדר. אז תוכיחי את הבעיה שלך.
תמשיכי.

00:32:25.198 --> 00:32:28.196
[שתיקה]

00:32:41.723 --> 00:32:45.963
[מ.] את מבינה, את צריכה לשבת עם זה, יותר ויותר.
[ש.1] כן, כן.

00:32:45.963 --> 00:32:48.421
[מ.] כי זה כמו שינוי צורה.

00:32:48.421 --> 00:32:50.680
רגע אחד את חושבת שאת מחפשת

00:32:50.680 --> 00:32:53.650
וברגע הבא את מעורבת, מושקעת.

00:32:53.650 --> 00:32:55.650
[ש.1] כן.

00:32:55.650 --> 00:32:58.043
[מ.] בסדר. אל תכעסי על זה,

00:32:58.043 --> 00:33:02.290
כי זה קורה למשך חיים שלמים.

00:33:02.290 --> 00:33:04.481
אז תני לזה לקרות, זה בסדר.

00:33:04.481 --> 00:33:08.544
פשוט המשיכי לראות, 'אבל רגע,
אפשר לראות את זה גם'.

00:33:08.544 --> 00:33:13.961
הכי אינטימי
גם הוא מושא לתפיסה.

00:33:13.961 --> 00:33:18.242
הכי אינטימי,
כי 'אינטימי' פירושו לפחות שניים.

00:33:18.242 --> 00:33:22.230
אם אין שניים, אין אינטימיות.

00:33:27.801 --> 00:33:33.897
האם את יכולה להתבלבל, 'את',
לאור מה שאני משתף?

00:33:33.897 --> 00:33:36.575
[ש.1] לא, לא.
[מוג'י] תודה.

00:33:36.575 --> 00:33:39.863
[מ.] אבל את יכולה להיות מודעת לבלבול.
[ש.1] כן.

00:33:39.863 --> 00:33:42.389
[מ.] אם את יכולה להיות מודעת לבלבול

00:33:42.389 --> 00:33:47.357
מבלי להזדהות עם בלבול,
את מרמה?

00:33:47.357 --> 00:33:49.943
[ש.1] לא, לא. [צוחק]

00:33:52.194 --> 00:33:54.609
[מוג'י] טוב מאוד.

00:33:56.652 --> 00:34:01.560
אז בואו נתחיל שוב מההתחלה.
מה הבעיה שלך?

00:34:09.455 --> 00:34:13.257
[ש.1] שכשאני עושה את התרגיל הזה,

00:34:13.257 --> 00:34:16.239
אני מאמינה שאני צריכה למצוא משהו.

00:34:16.239 --> 00:34:18.678
[מוג'י] 'אני' משמעותו מה?

00:34:18.678 --> 00:34:21.384
[מ.] הגדירי את המצב שלך.
[ש.1] האדם.

00:34:21.384 --> 00:34:23.480
[מ.] כשאת עושה את התרגיל?

00:34:23.480 --> 00:34:26.272
כשהאדם עושה את התרגיל, בסדר.

00:34:26.272 --> 00:34:31.116
יש עוד מילה לאדם
בתרגיל הזה,

00:34:31.116 --> 00:34:33.983
הייתי קורא לזה,

00:34:33.983 --> 00:34:42.059
כשהאינטילגנציה האישית
של האמת,

00:34:42.059 --> 00:34:48.004
כאשר האינטליגנציה האישית של אלוהים

00:34:48.004 --> 00:34:52.261
מתבלבלות עם ההשלכות שלה,

00:34:52.261 --> 00:34:54.695
ואז זה כאילו, זה אבוד לעצמו.

00:34:54.695 --> 00:34:56.918
זה כאילו, שהוא אבוד לעצמו.

00:34:56.918 --> 00:35:01.849
כשהאובדן הזה לעצמו, נהיה מכאיב,

00:35:01.849 --> 00:35:05.322
את על סף התעוררות.

00:35:05.322 --> 00:35:07.533
את מבינה?

00:35:07.533 --> 00:35:10.033
כי אם את לא מוטרדת מזה,

00:35:10.033 --> 00:35:12.111
אז לא תעברי מעבר לזה.

00:35:12.111 --> 00:35:17.012
[ש.1] כן, כשזה רק כאב, כאב, כאב.
[צוחקת]

00:35:17.012 --> 00:35:20.563
[מ.] 'אין כאב, אין רווח', כך אומרים.
[שואלת צוחקת]

00:35:20.563 --> 00:35:22.559
את חייבת ...

00:35:22.559 --> 00:35:27.992
זה כמו, במובן מסוים,
את יולדת את עצמך.

00:35:27.992 --> 00:35:31.161
[ש.1] בגלל שאני יושבת ואני עושה,

00:35:31.161 --> 00:35:35.773
אבל אני מרגישה שכאילו אין תוצאה.
ואז אני מוותרת וחוזרת.

00:35:35.773 --> 00:35:39.416
[מ.] את, שוב,
מי שיושב ומסתכל, הוא מה?

00:35:39.416 --> 00:35:42.670
[ש.1] האדם.
[שניהם צוחקים]

00:35:45.088 --> 00:35:48.511
[מ.] האם זה משמעותי
שאנחנו תופסים זאת כך?

00:35:48.511 --> 00:35:50.509
שזה האדם שעושה זאת,

00:35:50.509 --> 00:35:53.277
ושעל מה שהאדם בוכה היום,

00:35:53.277 --> 00:35:56.697
הוא צוחק בעוד רגע.
שזה לא עקבי.

00:35:56.697 --> 00:36:00.760
וגם אם נאמר, 'אוריקה, מצאתי את העצמי!'
האם זה יכול להיות נכון?

00:36:00.760 --> 00:36:03.354
[ש.1] לא.
[מוג'י] לא. למה לא?

00:36:03.354 --> 00:36:06.219
[ש.1] כי לא ניתן לראותו.

00:36:06.219 --> 00:36:10.110
ואם זה מוביל לאילוזיה כלשהי של...

00:36:10.110 --> 00:36:13.890
[מ.] אז בשביל מה התרגול?

00:36:18.065 --> 00:36:23.724
[ש.1] להעשות מודע לכל ה...

00:36:27.694 --> 00:36:31.747
הרעיונות השגויים.

00:36:31.747 --> 00:36:34.374
[מ.] כן, זו דרך אחת שאנחנו יכולים לנסח זאת.

00:36:34.374 --> 00:36:37.410
אמרי לי דרך אחרת שבה נוכל לנסח זאת.
זה טוב.

00:36:37.410 --> 00:36:41.214
אני לוקח את זה, כדי להיות מודע
לכל הדברים קטנים האלה,

00:36:41.214 --> 00:36:46.689
כל העיוותים הקטנים האלה של ההבנה,

00:36:46.689 --> 00:36:50.981
להיות מודעים אליהם.
אבל יותר עדין מזה.

00:36:50.981 --> 00:36:56.578
בהיותך מודע להם,
אתה הופך מודע למה?

00:36:56.578 --> 00:37:01.544
[ש.1] לזה שרואה.
[מוג'י] שרואה, כן.

00:37:01.544 --> 00:37:04.154
[מ.] איך את יכולה להיות...

00:37:04.154 --> 00:37:06.918
האם את יכולה להיות מודעת לזה באופן פנומנלי?

00:37:06.918 --> 00:37:09.654
האם את יכולה להיות מודעת לזה באופן פנומנלי?

00:37:09.654 --> 00:37:11.829
[ש.1] לא.
[מוג'י] לא.

00:37:11.829 --> 00:37:15.285
[מוג'י] אם כך,
את הופכת מודעת למה?

00:37:15.285 --> 00:37:20.605
[ש.1] זה מרגיש כאילו זה רק רגעים
של המודעות הזו.

00:37:20.605 --> 00:37:24.796
[מ.] כן. זה יהבהב קודם,
כי את לא רגילה לזה.

00:37:24.796 --> 00:37:27.211
הרפלקס רגיל לצאת החוצה

00:37:27.211 --> 00:37:30.957
ולהתחבר עם אובייקטים של השלכות
ותפיסות.

00:37:30.957 --> 00:37:34.115
את רגילה לזה.
אבל עכשיו אני מבקש ממך...

00:37:34.115 --> 00:37:38.055
כל זה קורה לכולם.
ואפילו זה שאומר,

00:37:38.055 --> 00:37:41.601
״אבל זה קורה לי
וזה מתסכל אותי!'

00:37:41.601 --> 00:37:44.251
מה שאני מבקש ממך לעשות זה לראות,

00:37:44.251 --> 00:37:47.882
שגם זה היבט של המיינד.

00:37:47.882 --> 00:37:50.007
ושכל ההיבטים האלה,

00:37:50.007 --> 00:37:54.128
הגיעו במקור
מתוך ההשלכה הזו, קדימה.

00:37:54.128 --> 00:37:56.601
[מ.] את יכולה לראות?
[ש.1] כן.

00:37:56.601 --> 00:38:06.362
[מ.] כן. והזדמנות האמיתית
היא לראות את זה.

00:38:06.362 --> 00:38:11.442
אבל עדיין משהו מרגיש,
'לא, אבל המיינד עדיין מטריד'.

00:38:11.442 --> 00:38:15.362
לא, אל תדאגי.
מטריד את מי?

00:38:15.362 --> 00:38:19.990
את מי המיינד מטריד?

00:38:19.990 --> 00:38:23.992
[מ.] נוכל לומר ביחד אחרי שלוש: 1, 2, 3 ...
[ש.1] אף אחד.

00:38:23.992 --> 00:38:27.220
[מ.] האדם. הו, אף אחד!
הו, ניצחת אותי!

00:38:27.220 --> 00:38:31.092
זה לא מטריד אף אחד!
זה לא מטריד אף אחד.

00:38:31.092 --> 00:38:36.058
זו תשובה טובה יותר מהאדם.
אתה רואה את זה?

00:38:36.058 --> 00:38:38.373
[ש.1] כן.
[מוג'י] בסדר.

00:38:40.509 --> 00:38:43.760
[מוג'י] אז מה עכשיו?

00:38:47.393 --> 00:38:51.130
זה מספיק או לא מספיק?

00:38:54.319 --> 00:38:57.319
[ש.1] אני לא יודעת.

00:38:57.319 --> 00:39:02.820
[מ.] מי אומר? מי זה...?
מהיכן התשובה הזו?

00:39:06.861 --> 00:39:10.499
אני יכול לקבל את זה, 
או שאני יכול להטיל ספק בזה, 'אני לא יודעת'.

00:39:10.499 --> 00:39:14.939
'אני', מי לא יודעת?

00:39:14.939 --> 00:39:18.712
[ש.1] זה האדם.
[מוג'י] זה האדם.

00:39:18.712 --> 00:39:21.861
[מוג'י] כן, בטוחה?
[ש.1] לא. [צוחקת]

00:39:21.861 --> 00:39:23.928
[מ.] זה יכול להיות מהאדם.

00:39:23.928 --> 00:39:26.248
אם את אומרת שזה מהאדם, בסדר,

00:39:26.248 --> 00:39:29.118
אז הייתי אומר,
את נותנת לי עוד מהלך אחד.

00:39:29.118 --> 00:39:34.197
אבל מה מודע
לכך שזה בא מהאדם?

00:39:34.197 --> 00:39:39.342
[ש.1] כן.
משהו מרגיש כאילו, זה לא מרוצה,

00:39:39.342 --> 00:39:45.310
אבל עלי לא לעקוב אחריו.

00:39:45.310 --> 00:39:49.104
[מוג'י] כן, כן.
זוהי ראייה עוצמתית,

00:39:49.104 --> 00:39:51.612
'משהו מרגיש לא מסופק'.

00:39:51.612 --> 00:39:54.320
זה שמרגיש לא מרוצה,

00:39:54.320 --> 00:39:57.267
זה אישי או לא אישי?

00:39:57.267 --> 00:40:00.494
[ש.1] זה אישי.
[מוג'י] אישי.

00:40:00.494 --> 00:40:04.501
[מ.] את מבינה, אם זה יפריע לך בכל פעם,
כשהאדם אומר,

00:40:04.501 --> 00:40:07.972
'כן, אני מכירה את גורוג'י,
אבל אתה יודע, אני לא יכולה לקבל...'

00:40:07.972 --> 00:40:10.508
[מ.] מי מדבר?
[ש.1] האדם.

00:40:10.508 --> 00:40:12.593
[מ.] כן.
[ש.1] כן.

00:40:12.593 --> 00:40:15.260
[מ.] אז נסיים בנימה זאת?

00:40:15.260 --> 00:40:21.140
[ש.1] אה, אדם? לא. [צוחקת]
[מ.] תודה. בסדר. היכן?

00:40:29.120 --> 00:40:33.508
[מוג'י] מה המשמעות של סיום?

00:40:33.508 --> 00:40:37.880
[ש.1] רק את השיחה הזו.
לסיים את השיחה.

00:40:37.880 --> 00:40:43.619
[מ.] השיחה יכולה להסתיים
בביטוי הדיבורי שלה.

00:40:43.619 --> 00:40:46.546
ויתכן שזה יהפוך
לכל מיני עניינים קטנים

00:40:46.546 --> 00:40:49.820
במיינד שמרגיש כמו,
'כן, אני לא יודעת.

00:40:49.820 --> 00:40:53.010
דיברתי עם מוג'י,
וזה היה ממש ברור,

00:40:53.010 --> 00:40:55.952
אבל עכשיו זה לא ברור'.
זה דיווח מהיכן?

00:40:55.952 --> 00:40:58.233
[ש.1] המיינד.
[מ.] מהמיינד.

00:40:58.233 --> 00:41:02.415
[מוג'י] והאם זה סופי?
[ש.1] לא.

00:41:02.415 --> 00:41:06.324
[מוג'י] לא. מה סופי?

00:41:06.324 --> 00:41:09.572
[ש.1] זה שמודע לכך.

00:41:09.572 --> 00:41:12.027
[מוג'י] כן, כן.

00:41:12.027 --> 00:41:15.507
שהוא היכן?

00:41:15.507 --> 00:41:18.665
[ש.1] זה בשום מקום.

00:41:18.665 --> 00:41:22.770
[מוג'י] למה את מחייכת?
[השואלת צוחקת]

00:41:28.425 --> 00:41:34.004
[מוג׳י] אז, יש לך בעיה?

00:41:34.004 --> 00:41:37.388
[ש.1] לא.
[שניהם צוחקים]

00:41:37.388 --> 00:41:42.674
[מ.] האם את יכולה, ממקום מענה זה,
להיות אי פעם עם בעיה?

00:41:42.674 --> 00:41:45.288
[ש.1] לא . לֹא.

00:41:50.912 --> 00:41:55.849
[מוג'י] האם את עצובה או שמחה לגבי זה?

00:41:59.536 --> 00:42:02.536
[ש.1] כלום.
[מוג'י] טוב מאוד.

00:42:04.706 --> 00:42:09.119
[מ.] יותר עדין אפילו מאושר.

00:42:13.275 --> 00:42:16.829
[מוג'י] כן. אנחנו בטוב?

00:42:19.388 --> 00:42:22.853
אם את הולכת
והמיינד חוזר שוב ואומר,

00:42:22.853 --> 00:42:26.847
'אני לא זוכרת שום דבר מזה'.

00:42:26.847 --> 00:42:31.293
״אני הולכת לנסות ולראות אם אני יכולה להחזיר 
את מצב הרוח הזה'. האם היה זה מצב רוח?

00:42:31.293 --> 00:42:33.991
[ש.1] לא.
[מ.] זה לא מצב רוח.

00:42:33.991 --> 00:42:36.605
[מ.] את יכולה לאבד את זה?

00:42:38.460 --> 00:42:40.470
[ש.1] לא.
[מ.] לא.

00:42:42.216 --> 00:42:46.201
[מ.] האם את יכולה לטעון לבעלות על זה?
[ש.1] לא.

00:42:49.399 --> 00:42:52.549
[מ.] טוב מאוד.

00:42:56.226 --> 00:42:58.935
[מ.] אני שמח. טוב מאוד.

00:42:58.935 --> 00:43:02.676
אז את השאר אני לא צריך לקרוא, נכון?

00:43:02.676 --> 00:43:06.346
"אני לא יודעת איך להיות מודעת,
שאני מודעת.'

00:43:06.346 --> 00:43:08.843
[השואלת צוחקת]

00:43:08.843 --> 00:43:14.674
"אני עדיין רואה את זהות ה'אני' הזו כאמיתית.
בבקשה עזור, מיה."

00:43:14.674 --> 00:43:16.982
[מ.] האם אנחנו צריכים?
[ש.1] לא.

00:43:16.982 --> 00:43:21.799
[מ,] טוב מאוד. אני יכול לשמור אותו?
[ש.1] כן. כלומר, לזרוק את זה.

00:43:21.799 --> 00:43:25.857
[מ.] לזרוק, לשמור.
אני שמח שאת כך. זה טוב.

00:43:25.857 --> 00:43:31.245
[ש.1] אתה לא צריך לשמור זאת.
[מ.] כי זה ... [המכתב]

00:43:31.245 --> 00:43:37.149
[מ.] אני קורא לזה הושטת יד נהדרת
להבהרת משהו.

00:43:37.149 --> 00:43:42.040
ובמידה הזו, זה מאוד...

00:43:42.040 --> 00:43:45.051
כלומר, זה לא משחק.

00:43:45.051 --> 00:43:50.494
אנחנו יכולים לומר שזה כמו משחק,
אבל זה לא משחק ציני.

00:43:50.494 --> 00:43:57.189
זה, אפשר לומר, משחק או מחזה או,

00:43:57.189 --> 00:44:02.096
משהו שצריך לקרות

00:44:02.096 --> 00:44:06.318
לביטוי האנושי של התודעה,

00:44:06.318 --> 00:44:11.045
כשזה מגיע לשלב
שבו העולם שלו לא עובד.

00:44:11.045 --> 00:44:14.078
ואני לא רואה בזה אסון.

00:44:14.078 --> 00:44:17.944
אני רואה זאת כהזדמנות
להסתכל מאחורי הקלעים.

00:44:17.944 --> 00:44:22.988
[ש.1] כן, כן.
אני רוצה לנצל כל הזדמנות להסתכל.

00:44:22.988 --> 00:44:26.709
[מ.] בסדר. עַכשָׁיו? ממש עכשיו?

00:44:26.709 --> 00:44:30.605
[ש.1] תמיד, כן, עכשיו.
[מ.] כן. בסדר.

00:44:30.605 --> 00:44:33.864
[מ.] האם את צריכה לחפש עוד עכשיו?

00:44:33.864 --> 00:44:36.793
[ש.1] אני יכולה לעשות זאת, כן.
[מוג'י] כן.

00:44:36.793 --> 00:44:40.330
[מ.] כן. טוֹב.
[ש.1] כן, כן. [צוחקת]

00:44:40.330 --> 00:44:44.349
[מ.] תודה. טוב מאוד.

00:44:47.738 --> 00:44:50.775
ואת לא צריכה לדבר
על זה עם אף אחד.

00:44:50.775 --> 00:44:53.779
רק שבי עם זה והתבונני.

00:44:53.779 --> 00:45:00.599
ועד כמה שהמיינד יכול להיות מסובך,
אתה זוכרת, זה משני.

00:45:00.599 --> 00:45:03.950
מה שעיקרי, זה לראות את זה.

00:45:03.950 --> 00:45:08.403
והמיינד יכול לבוא בצורה
של מחשבה או מצב רוח או תחושה,

00:45:08.403 --> 00:45:10.686
זה יכול להיראות כבלבול,

00:45:10.686 --> 00:45:16.112
זה מופיע כהזדהות,
אבל זה עדיין רק מופיע.

00:45:16.112 --> 00:45:19.658
[מ.] האם העצמי מופיע?
[ש.1] לא.

00:45:19.658 --> 00:45:21.663
[מוג'י] לא.

00:45:21.663 --> 00:45:26.489
זה גורם להופעת משחק המיינד
והמגוון,

00:45:26.489 --> 00:45:31.210
אבל זה עצמו בלתי ניתן לתיאור, למעשה.

00:45:34.406 --> 00:45:37.956
אז בשלב זה הייתי אומר,
שבי והרהרי בזה.

00:45:37.956 --> 00:45:41.261
[ש.1] כן.
[מ.] כן. זה כל מה שאת צריכה לעשות.

00:45:41.261 --> 00:45:47.213
את מבינה, זה נשמע כאילו
ממה שאתה כותבת, מישהו עלול לחשוב,

00:45:47.213 --> 00:45:49.671
'וואו, אני מרגיש שהיא בצרות אמיתיות'.

00:45:49.671 --> 00:45:52.194
אבל בשבילי, אני אומר, איזו הזדמנות,

00:45:52.194 --> 00:45:55.281
אני חייב לבדוק איתך,
אנחנו יכולים להסתכל ביחד.

00:45:55.281 --> 00:45:58.750
וזה הכל בך. זה הכל את.

00:46:02.051 --> 00:46:04.064
טוב מאוד.

00:46:05.506 --> 00:46:08.920
האם תרצי תה, או לקבל משהו?
את בסדר?

00:46:08.920 --> 00:46:11.632
[ש.1] אני חושבת שמחכה לי אוכל.

00:46:11.632 --> 00:46:14.212
[מ.] לכי תאכלי את האוכל עכשיו, הוא קר.

00:46:14.212 --> 00:46:18.339
זה האוכל היחיד ששווה
לאכול קר עכשיו.

00:46:18.339 --> 00:46:23.729
תודה לך. נפלא, יקירתי.
תודה, תודה, תודה.

00:46:23.729 --> 00:46:28.153
[ש.1] תודה לך גורוג׳י.
[מ.] כן. נתראה עוד מעט.

00:46:28.153 --> 00:46:32.400
[מ.] בסדר. בסדר.
[ש.1] תודה.

00:46:37.473 --> 00:46:41.176
[מוג'י] אם אתה רציני,
אתה יכול ללכת באותה דרך.

00:46:41.176 --> 00:46:43.729
זה רענן בכל פעם.

00:46:46.846 --> 00:46:50.790
[שואל 2] באבאג'י,
הדבר הזה שמשהו חסר,

00:46:50.790 --> 00:46:53.310
[ש.2] אנשים אומרים לך פעמים רבות,

00:46:53.310 --> 00:46:55.309
[ש.2] 'כן, אני עושה את התרגיל,

00:46:55.309 --> 00:46:58.219
הכל מעולה,
אבל משהו חסר'.

00:46:58.219 --> 00:47:00.857
והיה רגע שבו זיהיתי ,

00:47:00.857 --> 00:47:05.039
'הו, וואו, יש לי את המחשבה הזו'.
הייתי צריכה באמת לבחון את זה.

00:47:05.039 --> 00:47:08.776
וזה הגיע אליי,
שבגלל ההרגל להיות בעלת צורה ,

00:47:08.776 --> 00:47:13.297
זה כאילו משהו מסתכל
אל צורה מתוך חוסר צורה.

00:47:13.297 --> 00:47:16.647
וזה מביא את הרעיון
שמשהו חסר.

00:47:16.647 --> 00:47:19.744
ואז,
עוד דבר שאתה כל הזמן אומר לנו,

00:47:19.744 --> 00:47:22.460
'האם אתם יכולים לשאת ריקנותכם?'

00:47:22.460 --> 00:47:27.017
וזה כמו,
זה פשוט הובן באופן אחר.

00:47:27.017 --> 00:47:30.184
שזה כבר לא מציק
כשזה מגיע.

00:47:30.184 --> 00:47:35.059
[מ.] אנחנו רגילים לאחוז
ברווח פנומנלי מסוים.

00:47:35.059 --> 00:47:38.287
אנחנו אומרים, 'כן, אבל משהו חסר'.

00:47:38.287 --> 00:47:43.062
לפעמים אני יכול לנסח את זה...

00:47:48.787 --> 00:47:54.761
מה אומר שמשהו חסר?

00:47:54.761 --> 00:48:00.966
ואתה יודע,
אנחנו במעין רגע של 'סוף המשחק'.

00:48:00.966 --> 00:48:02.998
'המיינד?' בסדר.

00:48:02.998 --> 00:48:07.206
מה רואה את המיינד,
אומר שמשהו חסר?

00:48:07.206 --> 00:48:09.572
'אה, אני לא יכול לראות את זה.'

00:48:09.572 --> 00:48:12.973
האם זה אומר שזה לא קיים?
את רואה?

00:48:12.973 --> 00:48:15.073
איזה 'אני', לא יכול לראות את זה?

00:48:15.073 --> 00:48:20.010
אפילו זה שאומר 'אני לא יכול לראות את זה',
גם נראה ממנו.

00:48:20.010 --> 00:48:22.798
[מ.] אבל זה, הגענו למשהו...

00:48:22.798 --> 00:48:25.638
[חבר] אתה יכול להגיד את זה שוב?
[מ.] מה?

00:48:25.638 --> 00:48:28.598
[מ.] אפילו זה שאומר,
'אני לא יכול לראות',

00:48:28.598 --> 00:48:30.633
מה רואה את זה

00:48:30.633 --> 00:48:32.853
הוא עצמו נראה, בזה.

00:48:32.853 --> 00:48:35.524
אבל יש משהו שמרגיש כמו,

00:48:35.524 --> 00:48:39.979
'אני צריך מסקנה ממשית.

00:48:42.426 --> 00:48:49.259
וכל מסקנה ממשית
היא גם רק פנומנלית.

00:48:49.259 --> 00:48:53.062
ובגלל זה אני אומר,
אתה לא יכול לשאת את הריקנות שלך.

00:48:53.062 --> 00:48:57.967
כי משהו נשען על פרס.

00:48:57.967 --> 00:49:02.291
אבל גם הפרס וגם הזוכה בו,
אינם אמיתיים.

00:49:02.291 --> 00:49:04.308
כך.

00:49:04.308 --> 00:49:09.888
אז זה יכול להיראות כאילו,
זה קצת פסיכולוגי, בסדר?

00:49:09.888 --> 00:49:14.109
זה כאילו שחרב החוכמה יכולה להיראות...

00:49:14.109 --> 00:49:17.669
'הממ, אבל זה עשוי מקרטון'.

00:49:17.669 --> 00:49:23.573
זה לא משנה מה זה חושב,
אבל, כן...

00:49:25.618 --> 00:49:32.536
זהו לב ליבה של חקירת האדווייטה (האחדות)!

00:49:32.536 --> 00:49:35.184
זה ה...

00:49:38.618 --> 00:49:42.200
אין הבא בתור אחרי זה.

00:49:42.200 --> 00:49:44.533
אתם מבינים?
אלא אם כן נלך החוצה.

00:49:44.533 --> 00:49:48.297
וזה בסדר, אבל לכו החוצה אחרי,

00:49:48.297 --> 00:49:50.924
כשאנו הולכים החוצה במהלך,
ההתבוננות,

00:49:50.924 --> 00:49:54.559
משהו רוצה לברוח.
זה בסדר, זה בסדר.

00:49:54.559 --> 00:49:58.910
זה אתה?
אתה אומר, 'סוג של...'

00:49:58.910 --> 00:50:02.527
כי אתה רגיל לכך שזהו גם מיינד,
ו...

00:50:02.527 --> 00:50:05.721
[מ.] אז בכל מקרה, אנחנו יכולים פשוט לעצור שם.
[פ.] כן.

00:50:05.721 --> 00:50:08.698
[מ.] כן, הגרזן נפל.

00:50:08.698 --> 00:50:12.187
אבל הראש מדבר.

00:50:12.187 --> 00:50:14.887
[צְחוֹק]

00:50:14.887 --> 00:50:19.444
כן, הגרזן נפל,
אבל הראש מדבר.

00:50:27.155 --> 00:50:30.562
כל הזכויות שמורות למוג'י מדיה בע"מ 2024

00:50:30.562 --> 00:50:33.491
אין לשכפל חלק כלשהו מהקלטה זו

00:50:33.491 --> 00:50:36.570
ללא הסכמה מפורשת של מוג'י מדיה בע"מ.