ביאטריס קורון: סיפורים חתוכים מנייר
-
0:03 - 0:09(תשואות)
-
0:17 - 0:21(תשואות)
-
0:27 - 0:30אני יוצרת מיגזרות נייר.
-
0:30 - 0:32(צחוק)
-
0:32 - 0:35אני גוזרת סיפורים.
-
0:35 - 0:38כך שהתהליך הוא מאד ברור.
-
0:38 - 0:40אני בוחרת פיסת נייר,
-
0:40 - 0:43אני מדמיינת את הסיפור שלי,
-
0:43 - 0:46לעיתים אני רושמת, לפעמים אני לא.
-
0:46 - 0:48וכאשר התמונה שלי
-
0:48 - 0:51כבר בתוך הנייר,
-
0:51 - 0:53כל שנותר לי לעשות הוא לסלק
-
0:53 - 0:56את החלקים שאינם שייכים לסיפור.
-
0:56 - 0:59לא הפכתי ליוצרת מגזרות נייר
-
0:59 - 1:01באופן ישיר.
-
1:01 - 1:03למעשה,
-
1:03 - 1:05אני רואה את התהליך כלוליני.
-
1:05 - 1:07לא נולדתי
-
1:07 - 1:10עם מספריים ביד.
-
1:10 - 1:13ואינני זוכרת את עצמי חותכת מגזרות כילדה.
-
1:13 - 1:15כנערה,
-
1:15 - 1:17הייתי רושמת, מציירת,
-
1:17 - 1:19ורציתי להיות אמנית.
-
1:19 - 1:23אך גם הייתי מרדנית.
-
1:23 - 1:25ולכן עזבתי הכל מאחורי
-
1:25 - 1:29ויצאתי למסע ארוך של עבודות משונות.
-
1:29 - 1:31כך ביניהן,
-
1:31 - 1:34הייתי רועת צאן,
-
1:34 - 1:36נהגת משאית,
-
1:36 - 1:38עובדת ייצור,
-
1:38 - 1:40אשת ניקיון.
-
1:40 - 1:42למשך שנה עבדתי בתיירות
-
1:42 - 1:44במקסיקו,
-
1:44 - 1:47ושנה במצריים.
-
1:47 - 1:49עברתי לשנתיים
-
1:49 - 1:51לגור בטיוואן.
-
1:51 - 1:53ןאז השתקעתי בניו יורק
-
1:53 - 1:55שם הפכתי למדריכת טיולים.
-
1:55 - 1:58ואני עדיין עובדת כמדריכת טיולים,
-
1:58 - 2:00נוסעת הלוך ושוב
-
2:00 - 2:03לסין, טיבט ומרכז אסיה.
-
2:03 - 2:06כמובן כל זה ארך זמן, והגעתי כמעט לגיל 40,
-
2:06 - 2:08כאשר החלטתי שזוהי העת
-
2:08 - 2:11להפוך לאמנית.
-
2:12 - 2:17(תשואות)
-
2:17 - 2:19בחרתי במיגזרות נייר
-
2:19 - 2:21משום שנייר הוא זול,
-
2:21 - 2:23קל,
-
2:23 - 2:25וניתן לעשות בו שימוש
-
2:25 - 2:27בדרכים רבות.
-
2:27 - 2:31ובחרתי בשפת הצלליות
-
2:31 - 2:34משום שהיא מאד יעילה גרפית.
-
2:34 - 2:40וכן בגלל שהיא נוגעת במהות הדברים.
-
2:40 - 2:42אז המילה "silhouette" (סילואט - צללית)
-
2:42 - 2:45מקורה בשם של שר אוצר צרפתי,
-
2:45 - 2:48אטיין דה סילואט.
-
2:48 - 2:52הוא חתך בכל כך הרבה תקציבים
-
2:52 - 2:54עד שהאנשים אמרו שאין באפשרותם
-
2:54 - 2:56לרכוש ציורים,
-
2:56 - 2:58ואת דיוקניהם הם יבקשו
-
2:58 - 3:00"אה-לה סילואט"
-
3:00 - 3:02(צחוק)
-
3:02 - 3:08אז התחלתי בסדרה של תמונות, חיתוכים,
-
3:08 - 3:13והצמדתי אותם כחוברות.
-
3:13 - 3:15ואנשים אמרו לי -
-
3:15 - 3:18כמו במראות הסוריאליסטים הללו של האמפייר סטייט בילדינג -
-
3:18 - 3:22הם אמרו לי, "את עושה ספרי אמנות".
-
3:22 - 3:25ובכן לספרי אמנות ישנן הגדרות רבות.
-
3:25 - 3:28הם מגיעים בצורות שונות.
-
3:28 - 3:30אך עבורי,
-
3:30 - 3:32הם חפצים מרתקים
-
3:32 - 3:35שבאופן חזותי מספרים סיפור.
-
3:35 - 3:37הם יכולים להכיל מילים
-
3:37 - 3:40או בלעדיהן.
-
3:40 - 3:42ובי קיימת תשוקה
-
3:42 - 3:45עבור תמונות ועבור מילים.
-
3:45 - 3:47אני אוהבת משחקי מילים
-
3:47 - 3:50ואת הקשר שלהן לתת מודע.
-
3:50 - 3:53אני אוהבת מוזרויות של שפות.
-
3:53 - 3:55ובכל מקום שבו גרתי, למדתי את השפות,
-
3:55 - 3:57אך מעולם לא שלטתי בהן.
-
3:57 - 3:59כך שאני תמיד תרה
-
3:59 - 4:01אחרי מילים זהות אך בעלות שורשים אחרים
-
4:01 - 4:04או מילים זהות בשפות שונות.
-
4:04 - 4:07כפי שאתם בוודאי מנחשים, צרפתית היא שפת האם שלי.
-
4:07 - 4:11ושפת הדיבור היומיומית שלי היא אנגלית.
-
4:11 - 4:13אז יצרתי סדרת עבודות
-
4:13 - 4:16בהן מילים זהות
-
4:16 - 4:19באנגלית וצרפתית.
-
4:19 - 4:21אחת מבין העבודות
-
4:21 - 4:23היא "עכביש האיות".
-
4:23 - 4:25ובכן "עכביש האיות"
-
4:25 - 4:28הינו בן הדוד של "דבורת האיות" (תחרות איות לילדים)
-
4:28 - 4:30(צחוק)
-
4:30 - 4:33אך הוא מקושר הרבה יותר לרשת
-
4:33 - 4:35(צחוק)
-
4:35 - 4:37ועכביש זה
-
4:37 - 4:40טווה אלף בית דו לשוני.
-
4:40 - 4:44כך שאתם יכולים לקרוא "פעיל אריכטקטונית"
-
4:44 - 4:47כ "ארכיטקטונית פעיל".
-
4:47 - 4:50העכביש עובר דרך כל אותיות האלף-בית
-
4:50 - 4:54עם שמות עצם ותואר זהות.
-
4:54 - 4:57וכך אם אינכם מכירים את אחת מהשפות,
-
4:57 - 5:00הלימוד הוא מיידי.
-
5:01 - 5:04סוג עתיק אחר של ספר
-
5:04 - 5:06הנו המגילה.
-
5:06 - 5:09המגילות מאוד נוחות,
-
5:09 - 5:12משום שניתן ליצור תמונה גדולה,
-
5:12 - 5:15על שולחן עבודה קטן מאוד.
-
5:16 - 5:20התוצאה הבלתי צפויה של כך,
-
5:20 - 5:25היא שאנו רואים רק חלק מהתמונה,
-
5:25 - 5:29דבר המפיק סוג של ארכיטקטורה חופשית.
-
5:29 - 5:33אני יוצרת סוגים שונים של חלונות.
-
5:33 - 5:36בכדי להביט מעבר לפני השטח.
-
5:36 - 5:38הם נועדו בכדי להציץ
-
5:38 - 5:40לעולמות שונים.
-
5:40 - 5:42והייתי פעמים רבות זרה,
-
5:42 - 5:45ולכן אני רוצה להבין כיצד דברים פועלים,
-
5:45 - 5:47ומה בדיוק קורה.
-
5:47 - 5:49אז כל חלון
-
5:49 - 5:51הוא שיקוף, תמונה
-
5:51 - 5:53והוא עולם
-
5:53 - 5:55שבו אני מבקרת לעתים תכופות.
-
5:55 - 5:57ואני מבקרת בעולם
-
5:57 - 5:59בחושבי על התדמית
-
5:59 - 6:02או אמרה חבוטה על מה שאנו רוצים לעשות,
-
6:02 - 6:04ומהן המילים, הסלנג,
-
6:04 - 6:07אשר בהם אנו משתמשים בביטויים.
-
6:07 - 6:10זה הכל "אילו".
-
6:10 - 6:15מה היה קורה אילו גרנו בתים בתוך בלון פורח?
-
6:15 - 6:19העולם שלנו היה מאוד שמיימי.
-
6:19 - 6:24וטביעת הרגל שלנו על כדור הארץ הייתה מזערית.
-
6:24 - 6:27זה יהיה כל כך קליל.
-
6:27 - 6:32ולעיתים אני מביטה מבפנים,
-
6:32 - 6:34כמו אנוכיות
-
6:34 - 6:37והמעגלים הפנימים של הנפש.
-
6:37 - 6:40לעיתים זוהי השקפה עולמית,
-
6:40 - 6:43בכדי לזהות את השורשים המשותפים
-
6:43 - 6:47וכיצד אנו יכולים להשתמש בהם בכדי ללכוד חלומות.
-
6:47 - 6:49אנו גם יכולים לעשות בהם שימוש
-
6:49 - 6:51כרשת ביטחון.
-
6:51 - 6:54וההשראות שלי
-
6:54 - 6:57מרובות ושונות.
-
6:58 - 7:01אני מושפעת מכל דבר שאני קוראת,
-
7:01 - 7:04כל דבר שאני רואה.
-
7:04 - 7:07יש לי כמה סיפורים הומוריסטיים,
-
7:07 - 7:10כמו "Dead Beats"
-
7:10 - 7:12(צחוק)
-
7:13 - 7:15אחרים הם סיפורים היסטוריים.
-
7:15 - 7:17זוהי "עיר הממתקים"
-
7:17 - 7:19היא אינה מצופה בסוכר
-
7:19 - 7:21היסטוריה של סוכר.
-
7:21 - 7:24עוברת מסחר העבדים
-
7:24 - 7:27עד לצריכת היתר של סוכר בימינו
-
7:27 - 7:31משובצת בכמה רגעים מתוקים בין לבין.
-
7:31 - 7:34לעיתים יש לי תגובה רגשנית לחדשות,
-
7:34 - 7:38כמו ברעידת האדמה של 2010 בטהיטי.
-
7:40 - 7:43בפעמים אחרות, אלו אינם אפילו הסיפורים שלי.
-
7:43 - 7:45אנשים מספרים לי על חייהם,
-
7:45 - 7:48זיכרונותיהם, מאווייהם,
-
7:48 - 7:51ואני יוצרת נוף של נפש.
-
7:51 - 7:54אני מתעלת את ההיסטוריה שלהם
-
7:54 - 7:57כך שיהיה להם מקום לשוב אליו
-
7:57 - 8:01להתבונן בחייהם והאפשרויות הגלומות בם.
-
8:01 - 8:05אני קוראת להן ערים פרוידניות.
-
8:05 - 8:07אינני יכולה להסביר את כל יצירותיי,
-
8:07 - 8:11אז אני פשוט אעבור בין כמה מהעולמות שיצרתי
-
8:11 - 8:13אציין רק את שמותיהן.
-
8:13 - 8:16"צניעות"
-
8:17 - 8:20"חשמל"
-
8:22 - 8:26"גדילה פראית בכיכר קולמבוס"
-
8:30 - 8:33"עיר האלמוגים"
-
8:34 - 8:38"רשת של זמן"
-
8:40 - 8:43"עיר התוהו"
-
8:45 - 8:48"מאבק יומיומי"
-
8:50 - 8:52"שמחה"
-
8:54 - 8:57"איים צפים"
-
8:58 - 9:00ובנקודה מסויימת,
-
9:00 - 9:03הייתי חייבת לעשות את "כל תשעת היארד" (את הכל).
-
9:03 - 9:06זוהי למעשה מגזרת נייר שאורכה תשעה יארד (8 מטר)
-
9:06 - 9:08(צחוק)
-
9:08 - 9:10אז בחיים ובחיתוכי נייר,
-
9:10 - 9:12הכל קשור.
-
9:12 - 9:15סיפור אחד מוביל לאחר.
-
9:15 - 9:17הייתי גם מעוניינת
-
9:17 - 9:19בפיזיקליות של המבנה
-
9:19 - 9:22משום שאני חייבת לצעוד בכדי לראות אותו.
-
9:22 - 9:24במקביל לחיתוכים
-
9:24 - 9:26הן הריצות שלי.
-
9:26 - 9:28התחלתי עם תמונה קטנה,
-
9:28 - 9:30התחלתי עם מספר קילומטרים.
-
9:30 - 9:33תמונות גדולות יותר, והנה התחלתי לרוץ מרתון.
-
9:33 - 9:36ואז התחלתי לרוץ ריצות של 50 ו 60 קילומטרים.
-
9:36 - 9:41ועברתי לרוץ 80 קילומטר -- אולטרא מרתון.
-
9:41 - 9:44ואני עדיין מרגישה בתוך ריצה,
-
9:44 - 9:46וזהו רק האימון
-
9:46 - 9:49להפוך לחותכת מגזרות נייר למרחקים ארוכים.
-
9:49 - 9:51(צחוק)
-
9:51 - 9:55והריצה מעניקה לי אנרגיה רבה.
-
9:55 - 9:58הנה מרתון חיתוכי נייר של שלושה שבועות
-
9:58 - 10:01במוזיאון לאמנות ועיצוב
-
10:01 - 10:03בעיר ניו-יורק.
-
10:03 - 10:07התוצאה היא "עולמות שאול וגני עדן".
-
10:07 - 10:10מורכבת משני לוחות בגובה 4 מטרים.
-
10:10 - 10:13הם מוצגים בשתי קומות של המוזיאון,
-
10:13 - 10:15אך למעשה זו תמונה אחת נמשכת.
-
10:15 - 10:18קראתי לה "עולמות שאול וגני עדן"
-
10:18 - 10:22משום שזהו הגיהנום וגן העדן היומיומי.
-
10:22 - 10:24ללא מחיצה או גבול ביניהם.
-
10:24 - 10:26ישנם אנשים שנולדו בגיהנום
-
10:26 - 10:29וכנגד כל הסיכויים הם הגיעו לגן עדן שלהם.
-
10:29 - 10:31ויש אנשים אשר עשו את המסלול ההפוך.
-
10:31 - 10:33זהו הגבול.
-
10:33 - 10:35יש סדנאות יזע בגיהנום.
-
10:35 - 10:38ונוכל למצוא אנשים המשכירים את כנפיהם בגן העדן.
-
10:38 - 10:41ואז ישנם כל אותם סיפורים שונים
-
10:41 - 10:45בהם לעיתים נמצאת אותה פעולה,
-
10:45 - 10:50אשר תוצאתה יכולה להביא אותך לגיהנום או לגן העדן.
-
10:50 - 10:52אז כל התמונות ב "עולמות שאול וגני עדן"
-
10:52 - 10:55הם בעצם על רצון חופשי
-
10:55 - 10:57ודטרמיניזם.
-
10:57 - 10:59בחיתוכי נייר,
-
10:59 - 11:03יש את הציור כמבנה.
-
11:03 - 11:06כך שניתן להורידו מהקיר.
-
11:07 - 11:10הנה התקנה של ספר אמנות
-
11:10 - 11:13אשר נקרא "פרויקט הזהות".
-
11:13 - 11:17אלו אינם זהויות אוטוביוגרפיות.
-
11:17 - 11:21אלו הן יותר זהויות חברתיות.
-
11:21 - 11:23וניתן פשוט להלך מאחוריהן
-
11:23 - 11:25ולמדוד אותן.
-
11:25 - 11:27כך זה כמו שכבות שונות
-
11:27 - 11:29של מה שאנו עשויים ממנו
-
11:29 - 11:31ומה שאנו מציגים לעולם
-
11:31 - 11:33כזהות שלנו.
-
11:33 - 11:36זהו פרויקט נוסף של ספר אמנות.
-
11:36 - 11:40למעשה, בתמונה, ניתן לראות שניים.
-
11:40 - 11:42האחד שאני לובשת
-
11:42 - 11:44והשני בתערוכה
-
11:44 - 11:46במרכז לאמנויות ספר בעיר ניו יורק.
-
11:46 - 11:48מדוע אני קוראת לזה ספר?
-
11:48 - 11:50היצירה נקראת "הצהרת אופנה",
-
11:50 - 11:52וישנם ציטוטים על אופנה,
-
11:52 - 11:54כך שניתן לקרוא אותם,
-
11:54 - 11:56ובנוסף,
-
11:56 - 11:59משום שההגדרה של ספר אמנות
-
11:59 - 12:02היא מאד נדיבה.
-
12:02 - 12:04ניתן לקחת ספר אמנות מהספריה, הקיר.
-
12:04 - 12:06ולקחת אותם להליכה.
-
12:06 - 12:09ניתן גם להציגם כאמנות ציבורית.
-
12:09 - 12:12כאן הם בסקוטדייל, אריזונה,
-
12:12 - 12:15והם נקראים "זכרונות צפים".
-
12:15 - 12:18אז אלו הם זכרונות מקומיים,
-
12:18 - 12:21והם נעים כך בקראיות על ידי הרוח.
-
12:23 - 12:25אני אוהבת אמנות ציבורית.
-
12:25 - 12:28והצטרפתי לתחרויות
-
12:28 - 12:30כבר זמן רב.
-
12:30 - 12:33אחרי שמונה שנים של דחייה,
-
12:33 - 12:36התרגשתי לקבל את ההזמנה הראשונה שלי
-
12:36 - 12:39מהתכנית לאמנות ציבורית בניו-יורק.
-
12:39 - 12:42זו היתה תחנה משותפת
-
12:42 - 12:45לצוותי חירום ומכבי אש.
-
12:45 - 12:48יצרתי ספר אמנות
-
12:48 - 12:50מפלדת אל חלד
-
12:50 - 12:52במקום נייר.
-
12:52 - 12:56קראתי לה "לחתור לאותו הכיוון".
-
12:56 - 12:58אך הוספתי שבשבת בכל צד
-
12:58 - 13:02בכדי להראות שהם מכסים את כל הכיוונים.
-
13:02 - 13:04עבור אמנות ציבורית,
-
13:04 - 13:07יכולתי לעבוד עם חיתוכי זכוכית.
-
13:07 - 13:10הנה פסיפסי זכוכית בברונקס (שכונה בניו יורק).
-
13:10 - 13:12ובכל פעם שאני יוצרת אמנות ציבורית,
-
13:12 - 13:14אני רוצה ליצור משהו שבאמת שייך
-
13:14 - 13:16למקום בו הוא מוצג.
-
13:16 - 13:18ברכבת התחתית בניו-יורק,
-
13:18 - 13:21ראיתי שיח
-
13:21 - 13:24בין נסיעה ברכבת
-
13:24 - 13:26לקריאה.
-
13:26 - 13:29זוהי נסיעה בזמן, מסע בזמן.
-
13:29 - 13:31בתחנת הרכבת בברונקס,
-
13:31 - 13:33הפסיפס קשור לסופרים של ברונקס
-
13:33 - 13:35לסיפורי ברונקס.
-
13:37 - 13:39פרויקט זכוכית נוסף
-
13:39 - 13:41בספרייה הציבורית
-
13:41 - 13:44בסאן חוזה, קליפורניה.
-
13:44 - 13:47יצרתי תמונה מנקודת מבט של הירק
-
13:47 - 13:49הגדל באזור סאן חוזה.
-
13:49 - 13:51התחלתי במרכז
-
13:51 - 13:53עם הבלוט
-
13:53 - 13:57המייצג את התרבות האינדיאנית.
-
13:57 - 13:59בהמשך הוספתי את הפרי האירופאי
-
13:59 - 14:01עבור החוואים.
-
14:01 - 14:04ואז את פרי העולם עבור עמק הסיליקון היום.
-
14:04 - 14:06והוא עדיין גדל.
-
14:06 - 14:09הטכניקה היא חיתוך
-
14:09 - 14:11התזת חול, איכול בחומצה,
-
14:11 - 14:15והדפסת זכוכית.
-
14:15 - 14:17ומחוץ לספריה,
-
14:17 - 14:21רציתי ליצור מקום להעשיר את הנפש.
-
14:21 - 14:24אז לקחתי ספרים מהספריה
-
14:24 - 14:27שיש בכותר שלהם פרי
-
14:27 - 14:30והשתמשתי בהם לייצר טיילת פרדס
-
14:30 - 14:32עם פירות הידע הללו.
-
14:32 - 14:35בנוסף שתלתי עץ ספריה.
-
14:35 - 14:37זהו עץ,
-
14:37 - 14:40אשר בגזעו יש את שורשי השפות.
-
14:40 - 14:44העץ מסמל שיטות כתיבה בינלאומיות.
-
14:44 - 14:46בענפיו
-
14:46 - 14:49ישמם ספרים שצומחים.
-
14:50 - 14:53ניתן לשלב שימושיות וצורה
-
14:53 - 14:55באמנות ציבורית.
-
14:55 - 14:57למשל באורורה, קולורדו, זהו ספסל.
-
14:57 - 15:00ויש תוספת לספסל.
-
15:00 - 15:03משום שאם יושבים במכנסיים קצרים זמן רב על הספסל בקיץ,
-
15:03 - 15:05כאשר קמים והולכים,
-
15:05 - 15:08יש מעין סימולים זמניים
-
15:08 - 15:10של פיסות סיפור על הירכיים.
-
15:10 - 15:13(צחוק)
-
15:15 - 15:17עוד עבודה שימושית,
-
15:17 - 15:19בצידה הדרומי של שיקגו
-
15:19 - 15:21בתחנת רכבת התחתית.
-
15:21 - 15:25והיא נקראת "זרעי העתיד נזרעים כעת"
-
15:25 - 15:28זהו סיפור על שינוי
-
15:28 - 15:30וקשרים.
-
15:30 - 15:32והוא משמש כמסך
-
15:32 - 15:35להגן על המסילה ועובר האורח,
-
15:35 - 15:38ולמנוע מחפצים ליפול על פסי הרכבת.
-
15:38 - 15:41להיות מסוגל לשנות גדרות,
-
15:41 - 15:44וסורגים לפרחים,
-
15:44 - 15:46זה נהדר.
-
15:46 - 15:49ובשלוש השנים האחרונות אני עובדת
-
15:49 - 15:51עם רשות פיתוח של דרום ברונקס
-
15:51 - 15:53להביא אמנות אל החיים הציבוריים
-
15:53 - 15:55אל הבניינים בשכונות העוני
-
15:55 - 15:58ואל הדיור הציבורי.
-
15:58 - 16:01כך לכל בניין יש את האופי שלו.
-
16:01 - 16:05לעיתים הוא מספר על המורשת של השכונה,
-
16:05 - 16:09כמו במוריסאניה, על ההיסטוריה של הג'אז.
-
16:09 - 16:12ובפרויקטים אחרים, כמו בפאריז,
-
16:12 - 16:14הוא מספר את שם הרחוב.
-
16:14 - 16:17הוא נקרא 'רו דה פרהרי, - רחוב הערבה.
-
16:17 - 16:19אז החזרתי את הארנבת
-
16:19 - 16:21את השפרירית,
-
16:21 - 16:23כדי שישארו ברחוב.
-
16:23 - 16:25ובשנת 2009,
-
16:25 - 16:28נתבקשתי להכין כרזה
-
16:28 - 16:31אשר תתלה בקרונות הרכבת התחתית בניו-יורק
-
16:31 - 16:33לשנה.
-
16:33 - 16:37אז הקהל במובן רב הוא קהל שבוי.
-
16:37 - 16:41ורציתי ליצור בעבור מפלט.
-
16:41 - 16:44לכן יצרתי את "ברחבי העיר"
-
16:44 - 16:46זוהי מגזרת נייר,
-
16:46 - 16:49אשר לאחר החיתוך הוספתי לה צבע במחשב.
-
16:49 - 16:52זוהי יצירת טכנו-קראפט.
-
16:52 - 16:54לאורך הדרך,
-
16:54 - 16:57אני חותכת מגזרות נייר
-
16:57 - 16:59ומוסיפה שיטות נוספות.
-
16:59 - 17:02אך התוצאה חייבת להיות סיפור.
-
17:02 - 17:05לסיפורים יש הרבה אפשרויות,
-
17:05 - 17:07הרבה תרחישים .
-
17:07 - 17:09אני לא מכירה את הסיפורים.
-
17:09 - 17:13אני בוחרת תמונות מהדמיון הגלובלי שלנו,
-
17:13 - 17:15מאמרות, מממחשבות,
-
17:15 - 17:17מהיסטוריה.
-
17:17 - 17:19וכולנו מספרים,
-
17:19 - 17:22משום שלכולנו יש סיפור לספר.
-
17:22 - 17:24אבל חשוב לא פחות
-
17:24 - 17:26שכולם חייבים להמציא סיפור
-
17:26 - 17:28כדי להבין את העולם.
-
17:28 - 17:30ובכל היקומים הללו,
-
17:30 - 17:33נראה כאילו הדמיון הינו הרכב
-
17:33 - 17:35איתו אנו יכולים לנוע,
-
17:35 - 17:38אבל היעד הוא מחוזות הנפש שלנו
-
17:38 - 17:40ואיך אנחנו יכולים להתחבר שוב
-
17:40 - 17:42עם המהות ועם הקסם.
-
17:42 - 17:45וזוהי כל מהותן של מגזרות נייר.
-
17:46 - 17:54(תשואות)
- Title:
- ביאטריס קורון: סיפורים חתוכים מנייר
- Speaker:
- Béatrice Coron
- Description:
-
עם מספריים וניר, האמנית ביאטריס קורון יוצרת עולמות מורכבים, ערים וארצות, גני עדן שמימיים וארצות שאול. בעודה צועדת על הבמה לבושה בגלימה מפוארת החתוכה מ Tyvek (בד לא ארוג), היא מתארת את התהליך היצירתי שהיא חווה, ואת הדרך שסיפוריה מתפתחים מפיסות וחתיכות.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 17:55