< Return to Video

איך להיות חופשיים מאגו

  • 0:09 - 0:12
    איך להיות חופשיים מאגו
  • 0:12 - 0:15
    5 בנובמבר 2024
    (עם כתוביות)
  • 0:18 - 0:22
    [מוג'י] האם אני יכול פשוט לקרוא את זה?
    [שואל 1] כן.
  • 0:22 - 0:24
    [מ.] את כותבת, 'גורוג'י היקר,
  • 0:24 - 0:27
    אני מתביישת ומפחדת מדי
    לדבר איתך.
  • 0:27 - 0:32
    אני לא יודעת איך להתבונן בריחוק.
  • 0:32 - 0:35
    אני לא יודעת איך להיות מודעת
    לכך שאני מודעת.
  • 0:35 - 0:40
    אני עדיין רואה את זהות ה-'אני' הזו כאמיתית.
    בבקשה עזור לי'.
  • 0:40 - 0:43
    זה מאוד מאוד כנה.
  • 0:43 - 0:46
    הלוואי ואנשים היו כותבים יותר ככה.
    רק אומר,
  • 0:46 - 0:50
    כי יש אנשים,
    שמתאפקים ולא אומרים.
  • 0:50 - 0:52
    אז אני מעריך שאת יכולה להגיד את זה,
  • 0:52 - 0:55
    כי אז יש לי הזדמנות
  • 0:55 - 0:57
    לחלוק עמך בצורה פשוטה.
  • 0:59 - 1:03
    'אני לא יודעת איך להתבונן
    בריחוק'.
  • 1:07 - 1:12
    למעשה, אנחנו מתבוננים בריחוק
    בהרבה דברים,
  • 1:12 - 1:16
    אם הם לא חשובים לך,
    את מבינה?
  • 1:16 - 1:19
    אם הדברים לא חשובים לך,
    את עדיין רואה אותם,
  • 1:19 - 1:22
    אבל דעתך אינה מוסחת מהם.
  • 1:22 - 1:26
    עבור כולם, זה אותו דבר.
    אז זה החלק הראשון.
  • 1:26 - 1:29
    אין דבר כזה -
    לא להתבונן בריחוק.
  • 1:29 - 1:32
    נניח שכל מה שאת רואה,
  • 1:32 - 1:34
    כל מצב שהיה לך,
  • 1:34 - 1:37
    היית צריכה לזכור.
    זה פשוט חי בך.
  • 1:37 - 1:40
    היינו משתגעים לגמרי.
    אף אחד לא יכול לעשות זאת.
  • 1:40 - 1:46
    יש את המנגנון
    של המצב הטבעי האמיתי שלנו.
  • 1:46 - 1:50
    הוא עובד כל הזמן כדי...
  • 1:50 - 1:53
    כאילו את יכולה לעבור כאן,
    ללכת לשם.
  • 1:53 - 1:57
    את לא צריכה לשים לב לכל צעד,
    או לשים לב להכל.
  • 1:57 - 2:00
    את פוגשת אדם.
    אומרת, 'שלום, שלום. בוקר טוב'.
  • 2:00 - 2:02
    את לא צריכה לשמור על זה.
  • 2:02 - 2:07
    ניתוק/ריחוק טבעי
    מתפקד בתוכנו.
  • 2:11 - 2:15
    זה כבר שם, הריחוק.
  • 2:15 - 2:20
    אם לא היינו מסוגלים להתנתק
    ובכל זאת אנחנו תופשים,
  • 2:20 - 2:23
    היינו בצרות.
  • 2:23 - 2:30
    אז, קודם כל , דעי שזה טבעי,
    שאת פוגשת אנשים...
  • 2:30 - 2:35
    אלו הדברים שחשובים לך,
  • 2:35 - 2:39
    שאת מתחילה להיקשר אליהם יותר.
  • 2:39 - 2:43
    כאילו, יש לזה משמעות,
    ולכן אני צריכה לזכור את הדבר הזה.
  • 2:43 - 2:47
    ואז זה כמעט כאילו,
    את מצלמת סוג של תמונה
  • 2:47 - 2:50
    באופן פנימי כלשהו.
    זה כאילו, הדבר הזה משנה.
  • 2:50 - 2:54
    אז זה הופך להיות חשוב.
    אז ככה, כשאת אומרת,
  • 2:54 - 2:57
    'אני לא יודעת איך להתבונן
    בריחוק',
  • 2:57 - 3:01
    אם אומר,
  • 3:01 - 3:05
    אבל את בכל מקרה עושה זאת,
    עם הרבה דברים.
  • 3:05 - 3:09
    אם אעבור מהחזית
    כאן לאחור,
  • 3:09 - 3:12
    ואומר לכולם,
    בזמן שאנחנו עוברים,
  • 3:12 - 3:14
    היו מנותקים מהכל,
  • 3:14 - 3:18
    אז זה יהפוך לבעיה,
    כי זה יהפוך את זה לדבר מוזר.
  • 3:18 - 3:21
    כי באופן טבעי
    את מנותקת מדברים.
  • 3:21 - 3:23
    את באה לסטסנג
  • 3:23 - 3:26
    ואני מלמד אותך משהו
    הרבה יותר חזק.
  • 3:26 - 3:30
    להביא מודעות למשהו
    שכבר טבעי עבורך.
  • 3:30 - 3:34
    אבל אני רוצה שזה יהיה טבעי עבורך,
  • 3:34 - 3:37
    גם עם הדברים שחשובים.
  • 3:37 - 3:39
    [ש.1] כן, זו הבעיה שלי.
  • 3:39 - 3:45
    [מוג'י] כן, כן, כן.
    זו בעיה לכולם.
  • 3:45 - 3:47
    עם דברים שלא חשובים,
    אין בעיות.
  • 3:47 - 3:52
    אתה אפילו לא צריך להגיד,
    'אני הולך להיות מנותק מזה'.
  • 3:52 - 3:55
    אתה אפילו לא צריך להגיד את זה.
    אתה לא צריך לחשוב.
  • 3:55 - 3:59
    אלה פשוט... חושים, עיניים, חיים.
    אתה פוגש את הדברים האלה.
  • 3:59 - 4:02
    שום דבר. פשוט תעבור דרכם.
    אתה שומר על שלוותך.
  • 4:02 - 4:07
    אבל עבור הדברים שאתה אומר שחשובים...
    ומה גורם להם להיות חשובים?
  • 4:07 - 4:10
    בואי נאט קצת את הקצב ונאמר,
    מה גורם לדברים מסוימים להיות חשובים?
  • 4:10 - 4:14
    זו שאלה פתוחה.
  • 4:14 - 4:17
    למה הם חשובים?
  • 4:17 - 4:24
    מערכת יחסים כלשהי, רעיונות אחדים כמו,
  • 4:24 - 4:27
    'בסדר, זו המשפחה שלי, זו העבודה שלי,
  • 4:27 - 4:30
    זו מערכת היחסים שלי'.
    והדברים האלה חשובים.
  • 4:30 - 4:33
    אז אם מערכת היחסים של מישהו אחר
    בבעיה,
  • 4:33 - 4:35
    זו לא בעיה עבורך.
  • 4:35 - 4:39
    אבל אם יש לך בעיה בזוגיות,
    זה חשוב לך.
  • 4:39 - 4:42
    אז מהו הדבר הזה שאני מדבר עליו?
  • 4:42 - 4:44
    'התבונן בריחוק'.
  • 4:44 - 4:47
    זה רק צעד קטן קדימה
    ממה שאני אומר,
  • 4:47 - 4:50
    את עוברת בדרך כאן,
    את מרוחקת באופן טבעי בכל מקרה.
  • 4:50 - 4:54
    מה שאני מבקש,
    בללמוד להתבונן בריחוק,
  • 4:54 - 4:58
    זה להביא את הריחוק הזה..
  • 4:58 - 5:02
    כי כל מה שאת רואה,
    שום דבר לא נדבק, למעשה.
  • 5:02 - 5:04
    זה דבר טבעי.
  • 5:04 - 5:07
    אבל כשדברים חשובים,
  • 5:07 - 5:12
    מערכת היחסים שלך, מה שאת רוצה,
    העבודה שלך וכן הלאה,
  • 5:12 - 5:16
    זה יוצר מבנה בראש שלך
  • 5:16 - 5:19
    ואת צריכה לדאוג לזה.
  • 5:19 - 5:23
    אז אני לא נכנס לכל הדברים האלה.
  • 5:23 - 5:28
    אני אומר,
    בסדר, מה היא צְמִידוּת/היקשרות, זה ל...
  • 5:30 - 5:37
    אני רוצה שתהיי מודעת
    למרחב בתוכך,
  • 5:37 - 5:46
    שלא משתנה
    על ידי כל מה שקורה סביבך.
  • 5:46 - 5:50
    זה חי.
    זה לא מת, אבל זה לא,
  • 5:50 - 5:57
    זה לא בצְמִידוּת
    לתוצאות הדברים באופן עמוק.
  • 5:57 - 6:02
    אני לא יודע אם אני מנסח זאת נכון.
    אני מנסה למצוא דוגמה.
  • 6:04 - 6:10
    [ש.1] אני מרגישה שאין מקום.
    זה רק המיינד והזהות.
  • 6:10 - 6:13
    [מוג'י] אוקיי, אם את מסוגלת לראות את המיינד,
  • 6:13 - 6:16
    את בטח מסתכלת ממקום כלשהו
    שהוא לא מיינד [שלא אכפת לו].
  • 6:16 - 6:18
    זה נכון לכולם.
  • 6:18 - 6:21
    פשוט את לא מודעת
    לכך שזה ככה.
  • 6:21 - 6:26
    למעשה, מה שאני אומר הוא
    כל כך נכון עבורך,
  • 6:26 - 6:29
    כשאת מודעת לזה.
  • 6:29 - 6:35
    ובגדול, ההדרכות
    והתרגול של מה שאנחנו עושים כאן
  • 6:35 - 6:39
    זה לגרום לך להיות מודעת יותר
    למשהו בך
  • 6:39 - 6:42
    שאת לא כל כך מודעת אליו.
    עבור כולם, בעצם.
  • 6:42 - 6:46
    ובגלל שאנחנו לא מודעים
    במקום שאנחנו צריכים להיות מודעים
  • 6:46 - 6:48
    להוויה הפנימית ביותר שלנו...
  • 6:48 - 6:51
    את לא יכולה לראות את זה.
  • 6:51 - 6:55
    זה העניין השני.
    את כל השאר את יכולה לראות.
  • 6:55 - 6:58
    כל מערכת יחסים, כל אובייקט את יכולה לראות.
  • 6:58 - 7:01
    כל מחשבה, את יכולה לזכור,
    את יכולה לחשוב.
  • 7:01 - 7:03
    הם כולם נקראים 'אחר'.
  • 7:03 - 7:06
    כל מה שאת יכולה לראות.
  • 7:06 - 7:09
    אבל את העצמי שלך את לא יכולה לראות!
  • 7:09 - 7:11
    [מ.] את מבינה את זה?
    [ש.1] כן.
  • 7:11 - 7:15
    [מ.] את יכולה לומר,
    'הו, זה הגוף שלי. זו הטבעת שלי.
  • 7:15 - 7:17
    זה הבית שלי. זו המכונית שלי'.
  • 7:17 - 7:21
    'שלי, שלי, שלי. זה שייך לי'.
  • 7:21 - 7:24
    'שלי, שלי, שלי.'
    הכל שייך לך.
  • 7:24 - 7:28
    'זו המשפחה שלי. זו אמא שלי.
    זה הבית שלי.
  • 7:28 - 7:32
    זו המדינה שלי. זה הדרכון שלי.
    זו תעודת הלידה שלי'.
  • 7:32 - 7:35
    כולם 'שלי', כלומר הם שייכים לך.
  • 7:35 - 7:42
    אבל האם את יכולה להגיד,
    זה ה-'שלי', שלי? זה ה-'אני' שלי?
  • 7:42 - 7:45
    את לא יכולה להגיד, 'זה ה-'אני', שלי'.
    מדוע?
  • 7:48 - 7:51
    [ש.1] כי אני לא יכולה לראות את זה.
  • 7:51 - 7:54
    [מ.] כן, כן.
    אז בגלל שאת לא יכולה לראות את זה,
  • 7:54 - 7:58
    [מ.] האם זה אומר שזה לא שם?
    [ש.1] לא.
  • 7:58 - 8:01
    [מ.] נכון. אז יש משהו בעולם,
  • 8:01 - 8:05
    את הכל את יכולה לראות,
    אבל יש משהו שאת לא יכולה לראות.
  • 8:05 - 8:08
    את הכל את יכולה לראות,
    אבל יש משהו שאת לא יכולה לראות.
  • 8:08 - 8:13
    ובכל זאת את לא יכולה להכחיש שזה אמיתי,
    נכון?
  • 8:13 - 8:15
    את יודעת שאת הנך.
  • 8:15 - 8:18
    עכשיו, אני הולך להתקרב קצת יותר
  • 8:18 - 8:22
    לתחושה הזו ש-'כן, אני יודעת שאני הווה׳.
  • 8:25 - 8:28
    הדבר הזה שאת לא יכולה לראות,
  • 8:28 - 8:31
    שאת אומרת, 'את יודעת שזה כאן',
  • 8:31 - 8:33
    זאת אומרת, זו העובדה הראשונה,
  • 8:33 - 8:37
    כי אם זה לא כאן,
    שום דבר אחר לא כאן, נכון?
  • 8:37 - 8:39
    [מוג'י] אבל אי אפשר לראות את זה, כן?
  • 8:41 - 8:44
    בסדר, אז חזרנו לנקודה הזו.
  • 8:44 - 8:48
    כל דבר את יכולה לראות, הכל;
  • 8:48 - 8:52
    המחשבות, הרגשות שלך,
  • 8:52 - 8:56
    חפצים, אנשים, הרגשות שלך,
  • 8:56 - 8:58
    את כל הדברים האלה את יכולה לראות.
  • 8:58 - 9:04
    את אפילו יכולה לראות
    את איכות הראייה שלך, הלא כך?
  • 9:04 - 9:07
    אז אם את הולכת לאופטיקאי
    והוא אומר,
  • 9:07 - 9:11
    'את יכולה להגיד לי משהו,
    למה באת לכאן?'
  • 9:11 - 9:17
    את אומרת, 'למעשה, אני לא מסוגלת לראות
    או להתמקד בדברים כל כך טוב'.
  • 9:17 - 9:19
    הוא אומר, 'בשתי העיניים?'
  • 9:19 - 9:22
    את אומרת, 'לא, לא, בעין ימין'.
  • 9:22 - 9:24
    'בסדר, ספרי לי משהו.'
  • 9:24 - 9:29
    את אומרת, 'בעין שמאל, אני יכולה לראות
    אולי 80% ממה שצריך להיות,
  • 9:29 - 9:32
    אבל בעין ימין זה בערך 50%'.
  • 9:32 - 9:38
    אז בוודאי יש משהו שרואה את הראייה,
    נכון?
  • 9:38 - 9:41
    היכולת קיימת.
    את לא צריכה לשאול אף אחד.
  • 9:41 - 9:44
    את יכולה לראות, כן, משהו מודע
  • 9:44 - 9:49
    לכך שאפילו הראייה לא מתפקדת היטב.
  • 9:49 - 9:53
    אז חייב להיות משהו מאחורי הראייה אפילו.
  • 9:53 - 9:56
    בסדר?
  • 9:56 - 10:00
    את גם מודעת לתחושות,
  • 10:00 - 10:04
    רגשות, תחושת הזמן.
  • 10:04 - 10:07
    אם מישהו אמר,
    'אתמול קרה משהו',
  • 10:07 - 10:09
    את מודעת למה המשמעות של זה.
  • 10:09 - 10:12
    לכל דבר את מודעת.
    כל דבר את יכולה לראות.
  • 10:12 - 10:16
    [מ.] אבל את העצמי שלך, את יכולה לראות?
    [ש.1] לא.
  • 10:16 - 10:20
    [מוג'י] מדוע?
  • 10:20 - 10:22
    את הגוף שלך את יכולה לראות.
  • 10:22 - 10:24
    את הגוף שלך את יכולה לראות.
  • 10:24 - 10:27
    את יכולה לראות את החיוך שלך.
    את יכולה לראות את הגוף שלך.
  • 10:27 - 10:32
    את יכולה לראות הכל.
    אבל את העצמי שלך?
  • 10:32 - 10:37
    [מ.] האם לראות את הגוף שלך
    משמעו [לראות] את העצמי שלך? [ש.1] לא.
  • 10:37 - 10:39
    [מוג'י] מדוע לא?
  • 10:44 - 10:47
    [ש.1] כי משהו מודע לגוף.
  • 10:47 - 10:50
    [מ.] כן, משהו מודע לגוף.
  • 10:50 - 10:53
    המשהו הזה שמודע לגוף
    לא יכול להראות.
  • 10:53 - 10:56
    [מ.] זה מה שאת אומרת, נכון?
    [ש.1] כן.
  • 10:58 - 11:01
    [מ.] האם זה יכול לראות מחלה?
  • 11:01 - 11:05
    זה יכול לדעת, 'אני לא מרגישה טוב'.
  • 11:05 - 11:07
    'אני לא מרגישה...'
    זה מכיר רגשות.
  • 11:07 - 11:11
    'אני מרגישה קצת לא בנוח'.
  • 11:11 - 11:14
    זה רואה הכל.
    אבל את העצמי שלו הוא לא יכול לראות.
  • 11:14 - 11:18
    את אומרת את זה, לא? כן.
  • 11:18 - 11:23
    למה זה יכול לראות הכל,
    אבל זה לא יכול לראות את העצמי שלו?
  • 11:27 - 11:29
    [ש.1] את זה אני לא יודעת.
  • 11:32 - 11:34
    [מ.] הדבר הזה שלא יכול...
  • 11:34 - 11:38
    את יכולה לראות הכל,
    אבל את לא יכולה לראות את העצמי שלך.
  • 11:38 - 11:42
    זה שאת לא יכולה לראות,
    ועם זאת את לא יכולה להכחישו,
  • 11:42 - 11:46
    זה העצמי שלך.
  • 11:52 - 11:56
    את הכל את יכולה לראות,
    הרגשות, המחשבות שלך,
  • 11:56 - 12:00
    ותפקוד האינטלקט.
  • 12:00 - 12:03
    את הכל את יכולה לראות.
  • 12:03 - 12:07
    אבל את זה שרואה אותם,
    את אומרת, 'אני יכולה לראות'.
  • 12:07 - 12:11
    המילה 'אני' מייצגת את הדבר הזה,
  • 12:11 - 12:14
    אבל אי אפשר לראות אותו.
  • 12:14 - 12:17
    אפילו אמא שלך יכולה לבוא ולהגיד,
  • 12:17 - 12:19
    'יקירתי, נחמד לראות אותך'.
  • 12:19 - 12:23
    [מ.] מהו ה-'אתה' שהיא רואה?
    [ש.1] הגוף.
  • 12:23 - 12:30
    [מ.] הגוף. והיא רואה את החיבה שלה,
    הזיכרון שלה ממך.
  • 12:30 - 12:32
    את כל זה היא תופשת כאת.
  • 12:32 - 12:35
    'יקירתי,איזה יופי. איפה היית?
  • 12:35 - 12:37
    הרבה זמן לא ראיתי אותך'.
  • 12:37 - 12:42
    אז כל דבר שמישהו אומר,
    'טוב לראות אותך. איפה היית?'
  • 12:42 - 12:46
    'עלית או ירדת קצת במשקל',
    כל זה קשור למה?
  • 12:46 - 12:49
    [ש.1] למראה שלנו.
    [מ.] לצורה ולמראה שלך, בסדר.
  • 12:49 - 12:52
    [ מוג'י] אז, האם היא יכולה לראות אותך?
  • 12:52 - 12:55
    האם את יכולה לראות 'אותך'?
  • 12:55 - 12:58
    זה מפחיד?
  • 12:58 - 13:04
    [ש.1] לא, זה לא מפחיד, אבל זה...
  • 13:04 - 13:07
    משהו חסר, או מרגיש כאילו...
  • 13:07 - 13:12
    [מוג'י] בסדר, קחי רגע
    לחשוב על מה חסר.
  • 13:16 - 13:20
    אינך יכולה לראות את העצמי האמיתי שלך.
  • 13:20 - 13:25
    גם אני לא יכול לראות את העצמי האמיתי שלי.
  • 13:25 - 13:27
    מדוע?
  • 13:27 - 13:31
    כי זה לא אובייקט.
  • 13:31 - 13:36
    זו אפילו לא מחשבה.
  • 13:36 - 13:40
    [ש.1] אבל אתה אומר להישאר ככה. אבל...
    [שואלת 1 צוחקת]
  • 13:40 - 13:45
    [מ.] ובכן. בסדר. בסדר, תודה.
    אני אומר להישאר ככה. מדוע?
  • 13:45 - 13:51
    כי קודם כל,
    את מדמיינת שמשהו אחר הוא העצמי שלך.
  • 13:51 - 13:55
    את קוראת לעצמך אישה, בת,
    את מהארץ הזאת.
  • 13:55 - 13:58
    "ההורים שלי, אני..."
    מה שזה לא יהיה. כך.
  • 13:58 - 14:04
    אז אנחנו רגילים לשייך איכות כלשהי
    כמייצגת אותך.
  • 14:04 - 14:09
    אבל באמת, את קודמת לזה,
    במקום הטהור.
  • 14:09 - 14:12
    זה המודע, האומר...
  • 14:12 - 14:14
    אתה מדבר בטלפון,
  • 14:14 - 14:18
    'אני בן 27. יש לי שני ילדים.
  • 14:18 - 14:20
    אני נשוי. אני גר במקום הזה'.
  • 14:20 - 14:25
    האחד הזה, הוא מה?
  • 14:25 - 14:28
    [ש.1] אדם.
    [מ.] זה האדם.
  • 14:28 - 14:33
    [מ.] האם האדם והעצמי,
    העצמי האמיתי, האם זה אותו דבר?
  • 14:33 - 14:35
    [ש.1] לא.
  • 14:35 - 14:40
    [מ.] האם זה מביא לתחושת אי נוחות?
  • 14:42 - 14:45
    [ש.1] לא.
    [מ.] לא. לא.
  • 14:45 - 14:49
    [מ.] כי אין שום דבר
    שאת צריכה לעשות כדי לדעת זאת.
  • 14:49 - 14:51
    משהו יודע.
  • 14:51 - 14:55
    ובכל זאת רוב האנשים בעולם
    מעולם לא הסתכלו באופן כזה.
  • 14:55 - 14:57
    הם אפילו לא חשבו על זה,
  • 14:57 - 15:01
    כי העולם שלך מתחיל באישיות שלך.
  • 15:01 - 15:04
    אם אני מעסיק אותך, אני מסתכל עליך, אני מראיין,
  • 15:04 - 15:06
    אני אומר, ספרי לי על עצמך.
  • 15:06 - 15:08
    את אומרת, 'למדתי את הדבר הזה והזה באוניברסיטה.
  • 15:08 - 15:12
    חייתי זמן מה בדרום אפריקה.
    טיילתי'.
  • 15:12 - 15:14
    מידע.
    מידע לא יכול להיות את.
  • 15:14 - 15:16
    זה על האישיות שלך.
  • 15:16 - 15:22
    שהיא, מהי האישיות?
  • 15:22 - 15:25
    [ש.1] הזהות הזו היא האישיות.
    [מ.] כן, כן.
  • 15:25 - 15:29
    [מ.] האם את יכולה לראות את האדם עם הזהות?
  • 15:29 - 15:33
    [ש.] כן.
    [מוג'י] איך הוא נראה?
  • 15:35 - 15:39
    [ש.1] קצת דחיסות, קצת צְמִידוּת/היקשרות.
    [מוג'י] כן.
  • 15:39 - 15:41
    [מ.] צְמִידוּת.
    [ש.1] לרעיונות.
  • 15:41 - 15:46
    [מוג'י] כן. צְמִידוּת לכמה רעיונות, בסדר?
  • 15:46 - 15:50
    אבל האדם הוא גם רעיון.
  • 15:50 - 15:55
    [ש.1] זו הבעיה,
    כי הוא מורגש באמת כאמיתי. אז כן.
  • 15:55 - 16:00
    [מ.] כי זו הרגשת ה-'אני' בך,
  • 16:00 - 16:05
    ה-'אני' הזה, שאומר, 'אני רואה, אני חושב, אני...'
    דה, דה, דה.
  • 16:05 - 16:07
    מי זה ה-'אני' שחושב?
  • 16:07 - 16:12
    אנחנו לא בטוחים
    אם זה האדם או העצמי האמיתי?
  • 16:12 - 16:17
    'אני רוצה.'
    'כן, אני יודע.'
  • 16:17 - 16:20
    מי הוא ה-'אני' שיודע?
  • 16:20 - 16:24
    האם הוא אישי או לא אישי?
  • 16:24 - 16:28
    [ש.1] אישי.
    [מוג'י] הוא אישי. בסדר, טוב!
  • 16:28 - 16:33
    [מוג'י] מה רואה שהוא לא אישי?
  • 16:33 - 16:37
    [ש.1] אני לא יודעת מה.
    אני יודעת שמשהו רואה אבל...
  • 16:37 - 16:41
    [מ.] כן. זו אותה תשובה.
    כבר נתת את התשובה.
  • 16:41 - 16:44
    אי אפשר לראות את זה.
  • 16:44 - 16:47
    אז זו התגלית הכי חשובה,
  • 16:47 - 16:52
    כי עד שאת באמת מבינה את זה
    ויודעת את זה,
  • 16:52 - 16:56
    את רואה עצמך כאובייקט,
    התופס אובייקט אחר.
  • 16:56 - 17:00
    האובייקט הוא דמות האדם שלך.
    וזה בסדר, זה בסדר.
  • 17:00 - 17:04
    אלוהים עשה זאת כך.
    שגם אנחנו נהיה מושלכים
  • 17:04 - 17:08
    לתוך עולם המחשבה,
    הרגשות והאסוציאציה,
  • 17:08 - 17:11
    ונאמר 'זה אני'.
    לזמן מה.
  • 17:11 - 17:16
    אבל עם ה-'אני' הזה, שמתפקד כאדם,
  • 17:16 - 17:21
    העולם שלו והוא עצמו, אינם יציבים,
  • 17:21 - 17:25
    כי יש לזה זהות.
  • 17:25 - 17:30
    האם זהות האדם
    תמיד יציבה? לא, לא.
  • 17:30 - 17:36
    אבל זה מנסה עם הכל
    לומר שהוא כן יציב.
  • 17:36 - 17:40
    כי יציב פירושו, חכם, אמיתי.
  • 17:40 - 17:44
    אמין. עקבי.
  • 17:44 - 17:47
    אני רק מדבר על זה.
  • 17:47 - 17:51
    אבל אני מצביע על ידיעה עמוקה יותר
    מאחורי האדם הזה,
  • 17:51 - 17:56
    שמכירה את האדם,
    שרואה את האדם. בסדר?
  • 17:56 - 18:00
    זה המודע לאדם,
    את איתי?
  • 18:00 - 18:05
    האם הוא קשור לאדם,
    או האם האדם קשור לו?
  • 18:05 - 18:07
    קחי רגע.
  • 18:11 - 18:16
    [ש.1] הוא לא בהיקשרות.
    [מוג'י] לא בהיקשרות.
  • 18:16 - 18:19
    [מ.] האם הוא סובל מכך שהוא לא בהיקשרות?
  • 18:19 - 18:24
    [ש.1] לא.
    [שואלת 1 צוחקת]
  • 18:24 - 18:28
    [מ.] אבל הייתי חייב לחקור אותך,
    כדי שתוכלי לסגת למקום הזה,
  • 18:28 - 18:31
    ולומר, 'זה לא בהיקשרות׳.
  • 18:31 - 18:34
    כי המקום ממנו אנחנו מתפקדים, בדרך כלל,
  • 18:34 - 18:38
    הוא מזהות האדם,
    אשר נמצא בהיקשרות.
  • 18:38 - 18:40
    שאוהב ולא אוהב.
  • 18:40 - 18:42
    שרוצה ולא רוצה.
  • 18:42 - 18:45
    שחושב כך וחושב אחרת.
  • 18:45 - 18:50
    ונמצא הרבה מאוד בתפקוד
    של לתפוס ולחיות, לא?
  • 18:50 - 18:54
    אז מה שאני משתף זה,
    שזה בסדר.
  • 18:54 - 19:00
    אבל אם אתה מודע לעצמך רק
    כאדם, עם עולמו,
  • 19:00 - 19:05
    לעולם לא תהיה מאושר לגמרי.
    כי זה לא יציב.
  • 19:05 - 19:09
    היום, 'אה, אני כל כך שמח. אני כל כך...
    הו, כל כך נפלא!'
  • 19:09 - 19:12
    מחר אני רואה אותך...
    [מוג'י מחקה מאבק פנימי]
  • 19:12 - 19:16
    אני רואה אותך. אני אומר, מיה, מה קורה?
  • 19:16 - 19:19
    'זה בסדר, אני לא רוצה לדבר על זה.'
  • 19:19 - 19:22
    [מ.] מי זה, שמדבר? האדם, לא?
    [ש.1] כן.
  • 19:22 - 19:24
    [מ.] מה אומר העצמי?
  • 19:24 - 19:28
    מה אומר העצמי האמיתי?
  • 19:28 - 19:30
    [מוג'י] האם זה חשוב בכלל?
    [ש.1] לא.
  • 19:30 - 19:34
    [מ.] לא. האם העצמי חשוב?
    [ש.1] לא.
  • 19:34 - 19:36
    [מ.] הוא לא חשוב? בסדר.
    [ש.1] לא.
  • 19:36 - 19:40
    [מ.] האם זה אומר שהוא לא טוב?
    הוא לא משמעותי?
  • 19:40 - 19:44
    העצמי לא חשוב?
    הוא לא חשוב?
  • 19:44 - 19:47
    בסדר, אם כך מה המטרה
    של הקיום שלו?
  • 19:47 - 19:51
    אם דברים אחרים שבאים אחריו חשובים,
    כמו האדם;
  • 19:51 - 19:55
    זהות אישית חשובה,
    העולם האישי חשוב,
  • 19:55 - 19:57
    היקשרות אישית חשובה.
  • 19:57 - 20:02
    אבל זה שמגיע לפני כל זה,
    שאי אפשר להסירו,
  • 20:02 - 20:07
    האם ניתן להרוג את העצמי? לא.
  • 20:07 - 20:10
    ואת אומרת, וזה די מוצא חן בעיני, למען האמת,
  • 20:10 - 20:14
    'הוא לא חשוב'. בסדר?
  • 20:17 - 20:21
    [מוג'י] מה חשוב?
  • 20:21 - 20:26
    [ש.1] אני מרגישה שחשוב לעשות את התרגיל הזה.
    [מוג'י] כן.
  • 20:26 - 20:30
    [מוג'י] למה זה חשוב, התרגיל?
  • 20:34 - 20:37
    [ש.1] להתייצב בזה.
    [מוג'י] כן.
  • 20:37 - 20:41
    [מוג'י] האם זה העצמי, העצמי הפנימי ביותר,
    שצריך להתייצב?
  • 20:41 - 20:44
    או שמשהו אחר חייב להתייצב?
  • 20:44 - 20:47
    [ש.1] משהו אחר.
    [מוג'י] נכון.
  • 20:47 - 20:52
    [מוג'י] למה זה צריך להתייצב,
    המשהו האחר?
  • 20:52 - 20:58
    [ש.1] כי...
    כדי לא להימשך לזהות.
  • 20:58 - 21:04
    [מ.] כן. מה הוא זה שנמשך
    לתוך הזדהות, האם זה העצמי?
  • 21:04 - 21:08
    [ש.1] תשומת לב.
    [מ.] תשומת לב. תשומת הלב נמשכת.
  • 21:08 - 21:12
    [מוג'י] אז תשומת הלב חשובה מאוד.
    [ש.1] כן.
  • 21:12 - 21:16
    [מוג'י] כאשר תשומת הלב
    נמשכת להזדהות,
  • 21:16 - 21:19
    מה מכיר אותה באופן העמוק ביותר;
  • 21:19 - 21:25
    תשומת הלב, המיינד, האדם,
    או העצמי הפנימי ביותר?
  • 21:25 - 21:29
    [ש.1] העצמי. העצמי הכי פנימי.
    [מוג'י] העצמי.
  • 21:29 - 21:32
    [מוג'י] האם הוא סובל?
    [ש.1] לא.
  • 21:32 - 21:35
    [מוג'י] לא. בכל זאת זה חשוב,
  • 21:35 - 21:39
    כי כל פעם שתשומת הלב
    יוצאת ושוכחת את עצמה,
  • 21:39 - 21:43
    [מ.] שוכחת מאיפה היא מגיעה.
    [ש.1] כן. [צוחקת]
  • 21:43 - 21:46
    [מ.] בכל פעם שתשומת הלב יוצאת,
  • 21:46 - 21:50
    נעשית מעורבת בהשלכות שלה,
    זה גורם לכאב מסוים.
  • 21:50 - 21:53
    זה יוצר סוג של עולם,
  • 21:53 - 21:55
    זה יוצר רגש,
  • 21:55 - 21:58
    זה יוצר עליות ומורדות, ככה.
  • 21:58 - 22:01
    ומשהו מוטרד מזה.
  • 22:01 - 22:05
    [מ.] אולי האדם מוטרד מזה.
    [ש.1] כן.
  • 22:05 - 22:08
    [מ.] ובעולם שלנו,
    הכל הוא בגלל האדם.
  • 22:08 - 22:12
    זה האדם שלוקח
    אדם אחר לבית המשפט.
  • 22:12 - 22:16
    זה האדם שמנצח או מפסיד.
    מה עם העצמי?
  • 22:18 - 22:22
    [ש.1] כלום. [צוחקת]
    [מ.] האם חשוב לדעת זאת?
  • 22:22 - 22:24
    [ש.1] כן.
    [מ.] כן.
  • 22:24 - 22:27
    [מ.] בסדר, אז כשאנחנו מדברים על...
  • 22:27 - 22:29
    אני חוזר למכתב שלך עכשיו.
  • 22:29 - 22:36
    את אומרת, 'אני לא יודעת
    איך להתבונן בריחוק'.
  • 22:36 - 22:41
    האם העצמי צריך לדעת,
    איך להתבונן בריחוק?
  • 22:41 - 22:45
    [השואלת מנידה בראשה, לא]
    [מוג'י] למה?
  • 22:45 - 22:47
    [ש.1] הוא לא צריך כלום.
  • 22:47 - 22:50
    [מוג'י] הוא לא צריך כלום.
  • 22:50 - 22:54
    ובכל זאת הכל ידוע לו.
  • 22:54 - 22:58
    משחק המיינד,
    או 'דה-דה-דה-דה', הוא יודע,
  • 22:58 - 23:03
    [ מוג׳י] אבל הוא לא מושפע.
    [ש.1] לא.
  • 23:03 - 23:08
    [מ.] יש קשר בין
    תחושת האדם והאני הפנימי.
  • 23:08 - 23:10
    [ש.1] כן.
    [מוג'י] כן.
  • 23:10 - 23:15
    [מ.] כאשר האדם,
    שאינו יכול להתקיים בלי האני הפנימי,
  • 23:15 - 23:23
    כשהוא מגיע למצבים של בלבול וכאב,
  • 23:23 - 23:27
    אם הוא לא מגלה את השורש שלו כעצמי הפנימי,
  • 23:27 - 23:30
    [מ.] הוא משייט הלאה ויכולות לבוא צרות.
    [ש.1] כן.
  • 23:30 - 23:34
    [מ.] בעיות נפשיות יכולות לבוא.
    מחלה יכולה לבוא.
  • 23:34 - 23:36
    כעס יכול לבוא.
    הפחד מגיע. הכל מגיע.
  • 23:36 - 23:38
    אז מאוד חשוב,
  • 23:38 - 23:42
    שהתחושה האישית הזו
    תהפוך מודעת לשורשה.
  • 23:42 - 23:46
    [ש.1] כן, וכשאני מנסה לעשות את התרגיל הזה,
    [מ.] כן.
  • 23:46 - 23:50
    [ש.1] אני לא יכולה להגיע לזה.
    [מ.] מי עושה את התרגיל?
  • 23:50 - 23:54
    [ש.1] כן, זה המיינד והאישיות.
    [מ.] המיינד עושה.
  • 23:54 - 23:58
    [ש.1] וזה שרוצה להפסיק לסבול.
    [מ.] נכון.
  • 23:58 - 24:01
    [מוג'י] מה יודע את זה?
  • 24:04 - 24:06
    מה מודע לכך?
  • 24:06 - 24:09
    האם זה האדם-מיינד או העצמי הפנימי?
  • 24:09 - 24:12
    [ש.1] העצמי הפנימי.
    [מ.] כן. האם האני הפנימי מוטרד?
  • 24:12 - 24:14
    [ש.1] לא.
  • 24:14 - 24:19
    [מ.] עדיין, התרגיל הזה הוא טוב,
    כי זו היוגה האמיתית.
  • 24:19 - 24:22
    יוגה פירושה ההתכנסות
    לתוך אחדות,
  • 24:22 - 24:29
    שבה תחושת האדם הנפרד
    צריכה לגלות מחדש את השורש שלה.
  • 24:29 - 24:31
    האדם לא יכול לחיות בעצמו.
  • 24:31 - 24:35
    גם כשהוא לא מודע לעצמי,
  • 24:35 - 24:38
    הוא עדיין מגיע מהעצמי.
  • 24:38 - 24:43
    אז במידה רבה הביטוי האנושי
    של תודעת העצמי
  • 24:43 - 24:47
    מודעת לעצמה כאדם, כאישיות.
  • 24:47 - 24:50
    וכך זה יכול להימשך על פני חיים שלמים,
    בחיי האדם,
  • 24:50 - 24:54
    לחיות את האדם,
    כי העולם גדול, החלומות שלו,
  • 24:54 - 24:58
    ו-'אני צריך ללכת לעשות את זה,
    אני אוהב את זה, אני לא אוהב את זה' , ודה דה דה.
  • 24:58 - 25:00
    אולי חיים אחרי חיים.
  • 25:00 - 25:04
    'בחיים האלה אני אוהבת, אני אוהבת גלידה.
    הייתי מתה לגלידה'.
  • 25:04 - 25:07
    בחיים הבאים, 'אני לא סובלת גלידה'.
  • 25:07 - 25:09
    שום דבר לא עקבי בזה.
  • 25:09 - 25:13
    לבד מכך שזה לא יכול להתקיים
    בלי העצמי האמיתי.
  • 25:13 - 25:16
    ויש לזה גם אינטליגנציה.
  • 25:16 - 25:22
    אז, כשזה קורה לעצמי האישי הזה,
  • 25:22 - 25:25
    מאיזו שהיא סיבה,
    הוא נמשך לגלות את זה.
  • 25:25 - 25:28
    אולי הוא סובל מספיק בעולם
  • 25:28 - 25:31
    והוא רוצה למצוא לזה פתרון.
  • 25:31 - 25:37
    והפתרון היציב היחיד
    זה לגלות מאיפה הגיע,
  • 25:37 - 25:42
    ושהמקום ממנו הגיע והוא עצמו,
    הם אחד.
  • 25:42 - 25:45
    זהו החיפוש של החיים.
  • 25:45 - 25:49
    כי כל היצורים שאינם מודעים
    לאחדות זו עם העצמי,
  • 25:49 - 25:51
    כולם סובלים.
  • 25:51 - 25:55
    לכולם יש בעיות. את מבינה?
  • 25:55 - 25:59
    אז זו המטרה של הסטסנג שלנו,
  • 25:59 - 26:04
    שהתודעה,
    בדמות אדם,
  • 26:04 - 26:06
    נמשכת לשורשה,
  • 26:06 - 26:10
    ולא רק נמשכת
    לעולם שמולה.
  • 26:10 - 26:13
    וכך התרגיל הזה, כמו ההתבוננות בריחוק,
  • 26:13 - 26:15
    כלומר שכל מה שקורה,
  • 26:15 - 26:20
    ללכת בעולם, לעשות,
    זה, והדימוי העצמי,
  • 26:20 - 26:22
    דימוי עצמי, הערכה עצמית,
  • 26:22 - 26:26
    כל זה הוא משחק של המיינד,
  • 26:26 - 26:29
    משחק במצבי המיינד האלה, לא?
  • 26:29 - 26:36
    ועליו לגלות
    שכל המצבים, בסדר? הם משתנים
  • 26:36 - 26:38
    והוא יכול להיות עד להם,
  • 26:38 - 26:41
    הוא יכול להתבונן בהם, מבלי להיות הם.
  • 26:41 - 26:44
    למעשה, את יכולה לראות משהו,
  • 26:44 - 26:46
    רק כי את לא זה, בעצם.
  • 26:46 - 26:49
    ושיש יכולת,
  • 26:49 - 26:54
    אפילו באדם, להתבונן,
  • 26:54 - 26:59
    ובהתבוננות בהם הוא יודע
    שהוא לא הם.
  • 26:59 - 27:04
    והמאפיין הזה הוא כמו ההורה שלו.
  • 27:04 - 27:08
    את מבינה, האדם,
    המאפיין של הסתכלות וגילוי,
  • 27:08 - 27:15
    ש-'כל מה שאני רואה הוא רק התרשמות,
    מחשבה, תחושה,
  • 27:15 - 27:19
    אבל זה לא מה שאני'.
    זה נקרא 'התעוררות'.
  • 27:19 - 27:21
    זה להתעורר לעובדה,
  • 27:21 - 27:25
    ששום דבר בחוץ
    שמגיע דרך המיינד או החושים,
  • 27:25 - 27:28
    שום דבר מזה לא יכול להיות מהותי עבורי.
  • 27:28 - 27:30
    הכל משתנה.
  • 27:30 - 27:36
    ואפילו אני כאדם
    שמתבונן ויודע זאת,
  • 27:36 - 27:40
    הוא כמו על סף, בכיוון הזה - העולם,
  • 27:40 - 27:43
    בכיוון הזה - אל תהום העצמי.
  • 27:43 - 27:46
    כי יש לו יכולת
    שבזמן ההתבוננות,
  • 27:46 - 27:52
    ללא הזדהות עם מה שנראה,
    או מה שנחווה, בסדר?
  • 27:52 - 27:56
    וכל דבר בא כאילו, החיים אומרים,
    'הדבר הזה והדבר הזה'.
  • 27:56 - 28:00
    וזה אומר,
    'לא, זה לא זה. מה שאני זה לא זה'.
  • 28:00 - 28:02
    בזמן שהוא ממשיך לעשות זאת,
  • 28:02 - 28:07
    הוא חוזר באופן טבעי
    למודעות העצמית המקורית שלו.
  • 28:07 - 28:11
    ואני אומר, מודעות עצמית,
    מודעות עצמית לא דואלית,
  • 28:11 - 28:16
    כלומר, לא דבר אחד, לא איחוד מפוצל,
    אלא הרמוניה.
  • 28:16 - 28:18
    הוא חוזר לגילוי,
  • 28:18 - 28:22
    'אך כאן, שום דבר לא קורה לי'.
  • 28:22 - 28:25
    כשאני נכנס למיינד,
    לתוך הזדהות,
  • 28:25 - 28:28
    אז ההתרחשויות הופכות לרלוונטיות.
  • 28:28 - 28:33
    אבל אם אני יכול להתבונן
    ולהיות מודע אפילו לאדם שאני,
  • 28:33 - 28:38
    שזה כאילו, האישיות שלי היא כמו ה...
  • 28:38 - 28:43
    איך קוראים לזה?
    המשקפת שרואה את העולם, בסדר?
  • 28:43 - 28:45
    אבל האדם שרואה את העולם
  • 28:45 - 28:48
    גם הוא נראה ממקום העצמי.
  • 28:48 - 28:54
    כשזה נודע,
    יש חזרה להרמוניה מודעת.
  • 28:54 - 28:57
    זה כל העניין של ריחוק.
  • 28:57 - 29:01
    אתה לא צריך להרוג כלום.
    זו רק הבנה.
  • 29:01 - 29:05
    הכרת העצמי
    היא מסע של הבנה,
  • 29:05 - 29:09
    והבנת אי ההבנה שלך.
    אז זה פשוט.
  • 29:09 - 29:13
    אם לא נבין זאת, אולי יראה,
    ש-'זה הדבר הכי מורכב'.
  • 29:13 - 29:16
    מדוע?
    כי אתה לא רגיל ללעשות זאת.
  • 29:16 - 29:19
    כל אחד רגיל להסתכל קדימה,
    להתבונן החוצה.
  • 29:19 - 29:23
    אפילו לפעמים כשאתה חושב
    שאנחנו מסתכלים פנימה לתוך המיינד שלנו,
  • 29:23 - 29:26
    זה עדיין החוצה מהאני הפנימי.
  • 29:26 - 29:28
    [ש.1] כן, וזה קורה הרבה,
  • 29:28 - 29:33
    כי אני נכנסת ואז זה הגוף.
    אני לא יכולה ללכת מעבר.
  • 29:33 - 29:37
    [מ.] כן. או הגוף-מיינד.
    את בגוף-מיינד.
  • 29:37 - 29:40
    אבל משהו מאחורי זה
    יודע את הדבר הזה.
  • 29:40 - 29:44
    המיינד לא יכול להגיע לגילוי אולטימטיבי
  • 29:44 - 29:48
    מבלי להפוך לגילוי.
  • 29:48 - 29:54
    המיינד או האדם
    לא יכולים להגיע להכרה הסופית
  • 29:54 - 29:57
    ולהישאר נפרדים מההכרה הזו.
  • 29:57 - 30:02
    ככל שהוא נעשה מודע יותר,
    כך הוא מגלה שהוא זה.
  • 30:02 - 30:05
    לא שיש לו.
  • 30:05 - 30:08
    וזה דבר מאוד משמעותי.
  • 30:08 - 30:11
    לאף אחד אין את המימוש
  • 30:11 - 30:14
    ואין מישהו שיש לו את המימוש.
  • 30:14 - 30:17
    המשמעות היא
    שהרעיון של עצמך
  • 30:17 - 30:21
    כאדם בלבד, שוב שוכך, ונראה,
  • 30:21 - 30:26
    הוא נראה גם כאובייקט העדין ביותר.
  • 30:26 - 30:31
    האובייקט העדין הזה של אדם
    מתנהג כמו סובייקט,
  • 30:31 - 30:34
    שכל דבר בעולמו
    הוא האובייקט.
  • 30:34 - 30:38
    אבל בעיני העצמי הוא גם, האובייקט הראשון.
  • 30:38 - 30:45
    האובייקט הראשון זורח כתחושה הזו של 'אני',
    'אני כאן'.
  • 30:45 - 30:47
    את יודעת, 'מיה!'
    'כן, אני כאן.'
  • 30:47 - 30:49
    מה המשמעות 'אני כאן'?
  • 30:49 - 30:53
    ההתייחסות בדרך כלל היא,
    'תראה, אני כאן'.
  • 30:53 - 30:55
    וזה בסדר, זה נורמלי.
  • 30:55 - 30:59
    זה המקום היחיד
    שבו שפה יכולה להתקיים, בצורה כזו.
  • 30:59 - 31:02
    השפה היא לתחושת האדם
  • 31:02 - 31:07
    המקיים יחסים עם מה שהוא אוהב
    או לא אוהב. בסדר?
  • 31:07 - 31:10
    בעצם אין בזה דבר רע,
    בסופו של דבר.
  • 31:10 - 31:13
    כי גם כשאתה מתעורר
    שוב להבין
  • 31:13 - 31:16
    שכל דבר שקורה, נראה מהמקום הזה.
  • 31:16 - 31:19
    אבל את המקום הזה אי אפשר לראות,
  • 31:19 - 31:24
    ושבאמת אני יכול להיות רק המקום הזה.
  • 31:24 - 31:28
    ואז כשאתה באמת יודע את זה,
    הביטוי הדינמי של זה,
  • 31:28 - 31:31
    כמו של להיות אדם,
    עדיין יכול לשחק,
  • 31:31 - 31:35
    אבל לא תהיה האשליה הזו.
  • 31:35 - 31:39
    [ש.1] כן. האשליה הזו צריכה ללכת.
  • 31:39 - 31:42
    [מוג'י] לא, היא צריכה להיות מובנת.
    [ש.1] כן.
  • 31:42 - 31:45
    [מ.] היא לא צריכה ללכת.
    למה היא צריכה ללכת?
  • 31:45 - 31:48
    כי את משלבת את זה
    עם הזהות שלך
  • 31:48 - 31:50
    וזה כואב כמו 'לא, לא, לא, לא'.
  • 31:50 - 31:54
    אבל כל זה עכשיו,
    את הולכת לראות,
  • 31:54 - 31:56
    כל זה הוא מבנים של המיינד.
  • 31:56 - 32:00
    ואפילו העצמי
    הוא רק דיוקן פסיכולוגי
  • 32:00 - 32:03
    של המיינד, של האדם.
  • 32:03 - 32:08
    אבל הישות הפנימית, שאין לה צורה,
    אתה לא יכול לזהות ולומר,
  • 32:08 - 32:11
    'אה, מצאתי את הישות הפנימית'.
    אתה לא יכול לעשות את זה.
  • 32:11 - 32:16
    כי כל דבר שאתה יכול לעשות איתו את זה,
    הוא אובייקט בתפיסה.
  • 32:16 - 32:18
    [ש.1] כן.
  • 32:18 - 32:21
    [מוג'י] הבנת את זה, לא?
    [ש.1] כן.
  • 32:21 - 32:25
    [מוג'י] בסדר. אז תוכיחי את הבעיה שלך.
    תמשיכי.
  • 32:25 - 32:28
    [שתיקה]
  • 32:42 - 32:46
    [מ.] את מבינה, את צריכה לשבת עם זה, יותר ויותר.
    [ש.1] כן, כן.
  • 32:46 - 32:48
    [מ.] כי זה כמו שינוי צורה.
  • 32:48 - 32:51
    רגע אחד את חושבת שאת מחפשת
  • 32:51 - 32:54
    וברגע הבא את מעורבת, מושקעת.
  • 32:54 - 32:56
    [ש.1] כן.
  • 32:56 - 32:58
    [מ.] בסדר. אל תכעסי על זה,
  • 32:58 - 33:02
    כי זה קורה כבר כמה גילגולי חיים.
  • 33:02 - 33:04
    אז תני לזה לקרות, זה בסדר.
  • 33:04 - 33:09
    פשוט המשיכי לראות, 'אבל רגע,
    אפשר לראות את זה גם'.
  • 33:09 - 33:14
    האינטימי ביותר
    גם הוא מושא לתפיסה.
  • 33:14 - 33:18
    האינטימי ביותר,
    כי 'אינטימי' פירושו לפחות שניים.
  • 33:18 - 33:22
    אם אין שניים, אין אינטימיות.
  • 33:28 - 33:34
    האם את יכולה להתבלבל, 'את',
    לאור מה שאני משתף?
  • 33:34 - 33:37
    [ש.1] לא, לא.
    [מוג'י] תודה.
  • 33:37 - 33:40
    [מ.] אבל את יכולה להיות מודעת לבלבול.
    [ש.1] כן.
  • 33:40 - 33:42
    [מ.] אם את יכולה להיות מודעת לבלבול
  • 33:42 - 33:47
    מבלי להזדהות עם בלבול,
    את מרמה?
  • 33:47 - 33:50
    [ש.1] לא, לא. [צוחק]
  • 33:52 - 33:55
    [מוג'י] טוב מאוד.
  • 33:57 - 34:02
    אז בואי נתחיל שוב מההתחלה.
    מה הבעיה שלך?
  • 34:09 - 34:13
    [ש.1] שכשאני עושה את התרגיל הזה,
  • 34:13 - 34:16
    אני מאמינה שאני צריכה למצוא משהו.
  • 34:16 - 34:19
    [מוג'י] 'אני' פירושו מה?
  • 34:19 - 34:21
    [מ.] הגדירי את המצב שלך.
    [ש.1] האדם.
  • 34:21 - 34:23
    [מ.] כשאת עושה את התרגיל?
  • 34:23 - 34:26
    כשהאדם עושה את התרגיל, בסדר.
  • 34:26 - 34:31
    יש עוד מילה לאדם
    בתרגיל הזה,
  • 34:31 - 34:34
    הייתי קורא לזה,
  • 34:34 - 34:42
    כשהאינטילגנציה האישית
    של האמת,
  • 34:42 - 34:48
    כאשר האינטליגנציה האישית של אלוהים
  • 34:48 - 34:52
    מתבלבלת עם ההשלכות שלה,
  • 34:52 - 34:55
    ואז היא כאילו, היא אבודה לעצמה.
  • 34:55 - 34:57
    זה כאילו, שהיא אבודה לעצמה.
  • 34:57 - 35:02
    כשהאובדן הזה לעצמה, נהיה מכאיב,
  • 35:02 - 35:05
    את על סף התעוררות.
  • 35:05 - 35:08
    את מבינה?
  • 35:08 - 35:10
    כי אם את לא מוטרדת מזה,
  • 35:10 - 35:12
    אז לא תעברי מעבר לזה.
  • 35:12 - 35:17
    [ש.1] כן, כשזה רק כאב, כאב, כאב.
    [צוחקת]
  • 35:17 - 35:21
    [מ.] 'אין כאב, אין רווח', כך אומרים.
    [שואלת צוחקת]
  • 35:21 - 35:23
    את חייבת ...
  • 35:23 - 35:28
    זה כמו, במובן מסוים,
    את יולדת את עצמך.
  • 35:28 - 35:31
    [ש.1] בגלל שאני יושבת ואני עושה,
  • 35:31 - 35:36
    אבל אני מרגישה שכאילו אין תוצאה.
    ואז אני מוותרת וחוזרת.
  • 35:36 - 35:39
    [מ.] את, שוב,
    שיושבת ומסתכלת, היא מה?
  • 35:39 - 35:43
    [ש.1] האדם.
    [שניהם צוחקים]
  • 35:45 - 35:49
    [מ.] האם זה משמעותי
    שאנחנו תופסים זאת כך?
  • 35:49 - 35:51
    שזה האדם שעושה זאת,
  • 35:51 - 35:53
    ושעל מה שהאדם בוכה היום,
  • 35:53 - 35:57
    הוא צוחק בעוד רגע.
    שזה לא עקבי.
  • 35:57 - 36:01
    וגם אם נאמר, 'אוריקה, מצאתי את העצמי!'
    האם זה יכול להיות נכון?
  • 36:01 - 36:03
    [ש.1] לא.
    [מוג'י] לא. למה לא?
  • 36:03 - 36:06
    [ש.1] כי לא ניתן לראותו.
  • 36:06 - 36:10
    ואם זה מוביל לאשליה כלשהי של...
  • 36:10 - 36:14
    [מ.] אז בשביל מה התרגול?
  • 36:18 - 36:24
    [ש.1] להעשות מודעת לכל ה...
  • 36:28 - 36:32
    הרעיונות השגויים.
  • 36:32 - 36:34
    [מ.] כן, זו דרך אחת להגיד זאת.
  • 36:34 - 36:37
    אמרי לי דרך אחרת שבה נוכל להגיד זאת.
    זה טוב.
  • 36:37 - 36:41
    אני לוקח את זה, כדי להיות מודע
    לכל הדברים קטנים האלה,
  • 36:41 - 36:47
    כל העיוותים הקטנים האלה של ההבנה,
  • 36:47 - 36:51
    להיות מודעים אליהם.
    אבל יותר עדין מזה.
  • 36:51 - 36:57
    בהיותך מודע להם,
    אתה נעשה מודע למה?
  • 36:57 - 37:02
    [ש.1] לזה שרואה.
    [מוג'י] שרואה, כן.
  • 37:02 - 37:04
    [מ.] איך את יכולה להיות...
  • 37:04 - 37:07
    האם את יכולה להיעשות מודעת לזה באופן תופעתי?
  • 37:07 - 37:10
    האם את יכולה להיעשות מודעת לזה באופן תופעתי?
  • 37:10 - 37:12
    [ש.1] לא.
    [מוג'י] לא.
  • 37:12 - 37:15
    [מוג'י] אם כך,
    את נעשית מודעת למה?
  • 37:15 - 37:21
    [ש.1] זה מרגיש כאילו שזה רק רגעים
    של המודעות הזו.
  • 37:21 - 37:25
    [מ.] כן. זה יהבהב קודם,
    כי את לא רגילה לזה.
  • 37:25 - 37:27
    ההרגל הוא לצאת החוצה
  • 37:27 - 37:31
    ולהתחבר עם אובייקטים של השלכות
    ותפיסות.
  • 37:31 - 37:34
    את רגילה לזה.
    אבל עכשיו אני מבקש ממך...
  • 37:34 - 37:38
    כל זה קורה לכולם.
    ואפילו זה שאומר,
  • 37:38 - 37:42
    'אבל זה קורה לי
    וזה מתסכל אותי!'
  • 37:42 - 37:44
    מה שאני מבקש ממך לעשות זה לראות,
  • 37:44 - 37:48
    שגם זה היבט של המיינד.
  • 37:48 - 37:50
    ושכל ההיבטים האלה,
  • 37:50 - 37:54
    הגיעו במקור
    מתוך ההשלכה הזו, קדימה.
  • 37:54 - 37:57
    [מ.] את יכולה לראות?
    [ש.1] כן.
  • 37:57 - 38:06
    [מ.] כן. וההזדמנות האמיתית
    היא לראות את זה.
  • 38:06 - 38:11
    אבל עדיין משהו מרגיש,
    'לא, אבל המיינד עדיין מטריד'.
  • 38:11 - 38:15
    לא, אל תדאגי.
    מטריד את מי?
  • 38:15 - 38:20
    את מי המיינד מטריד?
  • 38:20 - 38:24
    [מ.] נוכל לומר ביחד אחרי שלוש: 1, 2, 3 ...
    [ש.1] אף אחד.
  • 38:24 - 38:27
    [מ.] האדם. הו, אף אחד!
    הו, ניצחת אותי!
  • 38:27 - 38:31
    הוא לא מטריד אף אחד!
    הוא לא מטריד אף אחד.
  • 38:31 - 38:36
    זו תשובה טובה יותר מהאדם.
    את רואה את זה?
  • 38:36 - 38:38
    [ש.1] כן.
    [מוג'י] בסדר.
  • 38:41 - 38:44
    [מוג'י] אז מה עכשיו?
  • 38:47 - 38:51
    זה מספיק או לא מספיק?
  • 38:54 - 38:57
    [ש.1] אני לא יודעת.
  • 38:57 - 39:03
    [מ.] מי אומר? מי זה...?
    מהיכן התשובה הזו מגיעה?
  • 39:07 - 39:10
    אני יכול לקבל אותה,
    או שאני יכול להטיל בה ספק, 'אני לא יודעת'.
  • 39:10 - 39:15
    'אני', מי לא יודעת?
  • 39:15 - 39:19
    [ש.1] זה האדם.
    [מוג'י] זה האדם.
  • 39:19 - 39:22
    [מוג'י] כן, בטוחה?
    [ש.1] לא. [צוחקת]
  • 39:22 - 39:24
    [מ.] זה יכול להיות מהאדם.
  • 39:24 - 39:26
    אם את אומרת שזה מהאדם, בסדר,
  • 39:26 - 39:29
    אז הייתי אומר,
    את נותנת לי עוד מהלך אחד.
  • 39:29 - 39:34
    אבל מה מודע
    לכך שזה בא מהאדם?
  • 39:34 - 39:39
    [ש.1] כן.
    משהו מרגיש כאילו, זה לא מרוצה,
  • 39:39 - 39:45
    אבל עלי לא לעקוב אחריו.
  • 39:45 - 39:49
    [מוג'י] כן, כן.
    זוהי ראייה עוצמתית,
  • 39:49 - 39:52
    'משהו מרגיש לא מסופק'.
  • 39:52 - 39:54
    זה שמרגיש לא מסופק,
  • 39:54 - 39:57
    זה אישי או לא אישי?
  • 39:57 - 40:00
    [ש.1] זה אישי.
    [מוג'י] אישי.
  • 40:00 - 40:05
    [מ.] את מבינה, אם זה יתפוס אותך בכל פעם,
    כשהאדם אומר,
  • 40:05 - 40:08
    'כן, אני מכירה את גורוג'י,
    אבל אתה יודע, אני לא יכולה לקבל...'
  • 40:08 - 40:11
    [מ.] מי מדבר?
    [ש.1] האדם.
  • 40:11 - 40:13
    [מ.] כן.
    [ש.1] כן.
  • 40:13 - 40:15
    [מ.] אז נסיים בנימה זאת?
  • 40:15 - 40:21
    [ש.1] אה, אדם? לא. [צוחקת]
    [מ.] תודה. בסדר. היכן?
  • 40:29 - 40:34
    [מוג'י] מה המשמעות של לסיים?
  • 40:34 - 40:38
    [ש.1] רק את השיחה הזו.
    לסיים את השיחה.
  • 40:38 - 40:44
    [מ.] השיחה יכולה להסתיים
    בביטוי המילולי שלה.
  • 40:44 - 40:47
    ויתכן שהיא תהפוך
    לכל מיני עניינים קטנים
  • 40:47 - 40:50
    במיינד שמרגישים כמו,
    'כן, אני לא יודעת.
  • 40:50 - 40:53
    דיברתי עם מוג'י,
    וזה היה ממש ברור,
  • 40:53 - 40:56
    אבל עכשיו זה לא ברור'.
    זה דיווח מהיכן?
  • 40:56 - 40:58
    [ש.1] המיינד.
    [מ.] מהמיינד.
  • 40:58 - 41:02
    [מוג'י] והאם זה סופי?
    [ש.1] לא.
  • 41:02 - 41:06
    [מוג'י] לא. מה סופי?
  • 41:06 - 41:10
    [ש.1] זה המודע לכך.
  • 41:10 - 41:12
    [מוג'י] כן, כן.
  • 41:12 - 41:16
    שהוא היכן?
  • 41:16 - 41:19
    [ש.1] הוא בשום מקום.
  • 41:19 - 41:23
    [מוג'י] למה את מחייכת?
    [השואלת צוחקת]
  • 41:28 - 41:34
    [מוג׳י] אז, יש לך בעיה?
  • 41:34 - 41:37
    [ש.1] לא.
    [שניהם צוחקים]
  • 41:37 - 41:43
    [מ.] האם יכול להיות, מהמקום הזה של מענה,
    שאי פעם תהיה לך בעיה?
  • 41:43 - 41:45
    [ש.1] לא . לא.
  • 41:51 - 41:56
    [מוג'י] האם את עצובה או שמחה לגבי זה?
  • 42:00 - 42:03
    [ש.1] כלום.
    [מוג'י] טוב מאוד.
  • 42:05 - 42:09
    [מ.] יותר עדין אפילו משמחה.
  • 42:13 - 42:17
    [מוג'י] כן. אנחנו בטוב?
  • 42:19 - 42:23
    אם את הולכת
    והמיינד חוזר שוב ואומר,
  • 42:23 - 42:27
    'אני לא זוכרת שום דבר מזה'.
  • 42:27 - 42:31
    'אני הולכת לנסות ולראות אם אני יכולה להחזיר
    את מצב הרוח הזה'. האם זה היה מצב רוח?
  • 42:31 - 42:34
    [ש.1] לא.
    [מ.] זה לא מצב רוח.
  • 42:34 - 42:37
    [מ.] את יכולה לאבד את זה?
  • 42:38 - 42:40
    [ש.1] לא.
    [מ.] לא.
  • 42:42 - 42:46
    [מ.] האם את יכולה לטעון לבעלות על זה?
    [ש.1] לא.
  • 42:49 - 42:53
    [מ.] טוב מאוד.
  • 42:56 - 42:59
    [מ.] אני שמח. טוב מאוד.
  • 42:59 - 43:03
    אז את השאר אני לא צריך לקרוא, נכון?
  • 43:03 - 43:06
    'אני לא יודעת איך להיות מודעת,
    לכך שאני מודעת.'
  • 43:06 - 43:09
    [השואלת צוחקת]
  • 43:09 - 43:15
    "אני עדיין רואה את זהות ה-'אני' הזו כאמיתית.
    בבקשה עזור, מיה."
  • 43:15 - 43:17
    [מ.] האם אנחנו צריכים?
    [ש.1] לא.
  • 43:17 - 43:22
    [מ,] טוב מאוד. אני יכול לשמור אותו?
    [ש.1] כן. כלומר, לזרוק את זה.
  • 43:22 - 43:26
    [מ.] לזרוק, לשמור.
    אני שמח שאת כך. זה טוב.
  • 43:26 - 43:31
    [ש.1] אתה לא צריך לשמור זאת.
    [מ.] כי זה... [המכתב]
  • 43:31 - 43:37
    [מ.] אני קורא לזה הושטת יד נהדרת
    להבהרת משהו.
  • 43:37 - 43:42
    ובמובן הזה, זה מאוד...
  • 43:42 - 43:45
    כלומר, זה לא משחק.
  • 43:45 - 43:50
    אנחנו יכולים לומר שזה כמו משחק,
    אבל זה לא משחק ציני.
  • 43:50 - 43:57
    זה, אפשר לומר, משחק או מחזה או,
  • 43:57 - 44:02
    משהו שצריך לקרות
  • 44:02 - 44:06
    לביטוי האנושי של התודעה,
  • 44:06 - 44:11
    כשהוא מגיע לשלב
    שבו העולם שלו לא עובד.
  • 44:11 - 44:14
    ואני לא רואה בזה אסון.
  • 44:14 - 44:18
    אני רואה זאת כהזדמנות
    להסתכל מאחורי הקלעים.
  • 44:18 - 44:23
    [ש.1] כן, כן.
    אני רוצה לנצל כל הזדמנות להסתכל.
  • 44:23 - 44:27
    [מ.] בסדר. עכשיו? ממש עכשיו?
  • 44:27 - 44:31
    [ש.1] תמיד, כן, עכשיו.
    [מ.] כן. בסדר.
  • 44:31 - 44:34
    [מ.] האם את צריכה להתבונן עוד עכשיו?
  • 44:34 - 44:37
    [ש.1] אני יכולה לעשות זאת, כן.
    [מוג'י] כן.
  • 44:37 - 44:40
    [מ.] כן. טוב.
    [ש.1] כן, כן. [צוחקת]
  • 44:40 - 44:44
    [מ.] תודה. טוב מאוד.
  • 44:48 - 44:51
    ואת לא צריכה לדבר
    על זה עם אף אחד.
  • 44:51 - 44:54
    רק שבי עם זה והתבונני.
  • 44:54 - 45:01
    ועד כמה שהמיינד יכול להיות מתוחכם,
    את תזכרי, שהוא משני.
  • 45:01 - 45:04
    זה שהוא ראשוני, רואה את זה.
  • 45:04 - 45:08
    והמיינד יכול לבוא בצורה
    של מחשבה או מצב רוח או תחושה,
  • 45:08 - 45:11
    זה יכול להיראות כבלבול,
  • 45:11 - 45:16
    הוא מופיע כזהות,
    אבל הוא עדיין רק מופיע.
  • 45:16 - 45:20
    [מ.] האם העצמי מופיע?
    [ש.1] לא.
  • 45:20 - 45:22
    [מוג'י] לא.
  • 45:22 - 45:26
    הוא גורם להופעת משחק המיינד
    והמגוון,
  • 45:26 - 45:31
    אבל הוא עצמו בלתי ניתן לתיאור, למעשה.
  • 45:34 - 45:38
    אז בשלב זה הייתי אומר,
    שבי והרהרי בזה.
  • 45:38 - 45:41
    [ש.1] כן.
    [מ.] כן. זה כל מה שאת צריכה לעשות.
  • 45:41 - 45:47
    את מבינה, זה נשמע כאילו
    ממה שאתה כותבת, מישהו עשוי לחשוב,
  • 45:47 - 45:50
    'וואו, אני מרגיש שהיא בצרות אמיתיות'.
  • 45:50 - 45:52
    אבל בשבילי, אני אומר, איזו הזדמנות,
  • 45:52 - 45:55
    אני חייב לבדוק איתך,
    אנחנו יכולים להסתכל ביחד.
  • 45:55 - 45:59
    וזה הכל בך. זה הכל את.
  • 46:02 - 46:04
    טוב מאוד.
  • 46:06 - 46:09
    האם תרצי תה, או לאכול משהו?
    את בסדר?
  • 46:09 - 46:12
    [ש.1] אני חושבת שמחכה לי אוכל.
  • 46:12 - 46:14
    [מ.] לכי תאכלי את האוכל עכשיו, הוא קר.
  • 46:14 - 46:18
    זה האוכל היחיד ששווה
    לאכול קר עכשיו.
  • 46:18 - 46:24
    תודה לך. נפלא, יקירתי.
    תודה, תודה, תודה.
  • 46:24 - 46:28
    [ש.1] תודה לך גורוג׳י.
    [מ.] כן. נתראה עוד מעט.
  • 46:28 - 46:32
    [מ.] בסדר. בסדר.
    [ש.1] תודה.
  • 46:37 - 46:41
    [מוג'י] אם אתה רציני,
    אתה יכול ללכת באותה דרך.
  • 46:41 - 46:44
    זה רענן בכל פעם.
  • 46:47 - 46:51
    [שואלת 2] באבאג'י,
    הדבר הזה שמשהו חסר,
  • 46:51 - 46:53
    [ש.2] אנשים אומרים לך פעמים רבות,
  • 46:53 - 46:55
    [ש.2] 'כן, אני עושה את התרגיל,
  • 46:55 - 46:58
    הכל מעולה,
    אבל משהו חסר'.
  • 46:58 - 47:01
    והיה רגע שבו זיהיתי,
  • 47:01 - 47:05
    'הו, וואו, יש לי את המחשבה הזו'.
    הייתי צריכה באמת לבחון את זה.
  • 47:05 - 47:09
    ומה שהגיע אליי,
    שבגלל ההרגל להיות בעלת צורה,
  • 47:09 - 47:13
    זה כאילו משהו מחפש
    את הצורה מתוך חסר הצורה.
  • 47:13 - 47:17
    וזה מביא את הרעיון
    שמשהו חסר.
  • 47:17 - 47:20
    ואז,
    עוד דבר שאתה כל הזמן אומר לנו,
  • 47:20 - 47:22
    'האם אתם יכולים לשאת את ריקנותכם?'
  • 47:22 - 47:27
    וזה כמו,
    זה פשוט הובן באופן אחר.
  • 47:27 - 47:30
    וזה כבר לא מציק
    כשזה מגיע.
  • 47:30 - 47:35
    [מ.] אנחנו רגילים לאחוז
    ברווח תופעתי מסוים.
  • 47:35 - 47:38
    אנחנו אומרים, 'כן, אבל משהו חסר'.
  • 47:38 - 47:43
    לפעמים אני יכול לנסח את זה...
  • 47:49 - 47:55
    מה אומר שמשהו חסר?
  • 47:55 - 48:01
    ואת יודעת,
    אנחנו במעין רגע של 'סוף המשחק'.
  • 48:01 - 48:03
    'המיינד?' בסדר.
  • 48:03 - 48:07
    מה רואה את המיינד,
    ואומר שמשהו חסר?
  • 48:07 - 48:10
    'אה, אני לא יכול לראות את זה.'
  • 48:10 - 48:13
    האם זה אומר שזה לא קיים?
    את רואה?
  • 48:13 - 48:15
    איזה 'אני', לא יכול לראות את זה?
  • 48:15 - 48:20
    אפילו זה שאומר 'אני לא יכול לראות את זה',
    גם נראה ממנו.
  • 48:20 - 48:23
    [מ.] אבל זה, הגענו למשהו...
  • 48:23 - 48:26
    [חבר] אתה יכול להגיד את זה שוב?
    [מ.] מה?
  • 48:26 - 48:29
    [מ.] אפילו זה שאומר,
    'אני לא יכול לראות,
  • 48:29 - 48:31
    את מה שרואה את זה',
  • 48:31 - 48:33
    הוא עצמו נראה, בזה.
  • 48:33 - 48:36
    אבל יש משהו שמרגיש כמו,
  • 48:36 - 48:40
    'אני צריך מסקנה מוחשית.'
  • 48:42 - 48:49
    וכל מסקנה מוחשית
    היא גם רק תופעתית.
  • 48:49 - 48:53
    ובגלל זה אני אומר,
    אתה לא יכול לשאת את הריקנות שלך.
  • 48:53 - 48:58
    כי משהו מסתמך על פרס.
  • 48:58 - 49:02
    אבל גם הפרס וגם הזוכה בו,
    אינם אמיתיים.
  • 49:02 - 49:04
    כך.
  • 49:04 - 49:10
    אז זה יכול להיראות כאילו,
    שזה קצת פסיכולוגי, בסדר?
  • 49:10 - 49:14
    זה כאילו שחרב החוכמה עשויה להיראות...
  • 49:14 - 49:18
    'הממ, אבל היא עשויה מקרטון'.
  • 49:18 - 49:24
    זה לא משנה מה היא חושבת,
    אבל, כן...
  • 49:26 - 49:33
    זהו לב ליבה של חקירת האדווייטה [האי-שניות]!
  • 49:33 - 49:35
    זה ה...
  • 49:39 - 49:42
    אין הבא בתור אחרי זה.
  • 49:42 - 49:45
    אתם מבינים?
    אלא אם כן נצא החוצה.
  • 49:45 - 49:48
    וזה בסדר, אבל לכו החוצה אחרי,
  • 49:48 - 49:51
    כשאנו הולכים החוצה במהלך
    ההתבוננות,
  • 49:51 - 49:55
    משהו רוצה לברוח.
    זה בסדר, זה בסדר.
  • 49:55 - 49:59
    זה אתה?
    אתה אומר, 'סוג של...'
  • 49:59 - 50:03
    כי אתה רגיל לכך שגם זה מיינד,
    ו...
  • 50:03 - 50:06
    [מ.] אז בכל מקרה, אנחנו יכולים פשוט לעצור שם.
    [פ.] כן.
  • 50:06 - 50:09
    [מ.] כן, הגרזן נפלה.
  • 50:09 - 50:12
    אבל הראש מדבר.
  • 50:12 - 50:15
    [צחוק]
  • 50:15 - 50:19
    כן, הגרזן נפלה,
    אבל הראש מדבר.
  • 50:27 - 50:31
    כל הזכויות שמורות למוג'י מדיה בע"מ 2024
  • 50:31 - 50:33
    אין לשכפל חלק כלשהו מהקלטה זו
  • 50:33 - 50:37
    ללא הסכמה מפורשת של מוג'י מדיה בע"מ.
Title:
איך להיות חופשיים מאגו
Description:

מוג׳י באבא מלווה תלמיד דרך הדרכה ברורה, צעד אחר צעד, אל ליבת החקירה העצמית. תשובה מעשית, רלוונטית תמיד לשאלה "איך להתבונן בריחוק?"

"תחושת ה'אני' בך:
'אני רואה, אני חושב, עשיתי, אני יודע',
מי זה ה'אני' שיודע?
האם זה אישי או לא אישי?

זו התגלית החשובה ביותר,
כי עד שבאמת תבין את זה ותדע את זה,
אתה תופס את עצמך כאובייקט,
התופס חפצים אחרים."

מונטה סהג'ה, פורטוגל
15 בנובמבר 2024

~

הרצאות נוספות כמו זה זמינות ב-Sahaja Express:
https://mooji.org/sahaja-express

אם תרצו לתמוך בשיתוף הסטסנג באמצעות תרומה כספית, תוכלו לעשות זאת כאן:
https://mooji.org/donate?tcode=mtv7
more » « less
Video Language:
English
Duration:
50:41

Hebrew subtitles

Incomplete

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.