חרשים בצבא
-
0:00 - 0:04(קולו של המתרגם) שלום כולם,
שמי קית' נולן. -
0:04 - 0:06אני צוער.
-
0:09 - 0:12השיחה שלי היום היא על הצבא.
-
0:13 - 0:17כמה מכם אי פעם חשבו להצטרף לצבא?
-
0:17 - 0:19אני רואה שחלק מכם מהנהנים.
-
0:19 - 0:21ואני חשבתי אותו הדבר מאז שהייתי צעיר.
-
0:21 - 0:24כילד, תמיד רציתי להצטרף לצבא.
-
0:25 - 0:27אהבתי היסטוריה צבאית
-
0:27 - 0:29וקראתי המון בנושא.
-
0:29 - 0:33גם, יש לי מספר בני משפחה
כמו סבא שלי ודוד רבא שלי, -
0:33 - 0:35שלחמו במלחמת העולם השניה.
-
0:35 - 0:38וכמוהם, רציתי את אותו הדבר:
לשרת את המדינה שלי. -
0:38 - 0:40אז השאלה היא: האם אני יכול?
-
0:40 - 0:41לא, אני לא יכול.
-
0:41 - 0:43למה? פשוט בגלל שאני חירש.
-
0:44 - 0:49למרות העובדה הזאת,
עדיין רציתי להצטרף לצבא. -
0:50 - 0:53לדוגמא, אחרי שסיימתי את התיכון,
-
0:53 - 0:56שלושה חודשים לפני שהתרחש
אסון התאומים, -
0:56 - 1:00הלכתי למרכז גיוס לחיל הים
בציפיה גבוהה להצטרף לחיל הים. -
1:00 - 1:04נכנסתי וחייל חסון וגבוה נעמד ופנה אלי.
-
1:04 - 1:08בזמן שהוא דיבר איתי, לא יכולתי
לקרוא את השפתיים שלו, -
1:08 - 1:11אז אמרתי, "אני מצטער, אני חירש".
-
1:12 - 1:15הוא קרע פיסת נייר קטנה
וכתב עליה שלוש מילים: -
1:15 - 1:17"אוזן תקולה. פס."
-
1:18 - 1:20הוא אפילו לא כתב את המילה "פסול" במלואה.
-
1:20 - 1:22רק: "אוזן תקולה. פס."
-
1:23 - 1:26אז המשכתי בדרכי.
-
1:26 - 1:29ניסיתי מגוון מקומות מספר רב של פעמים,
בניסיון להתגייס. -
1:29 - 1:32אבל שוב ושוב, קיבלתי את אותה התגובה:
-
1:32 - 1:34"מצטערים, אתה חירש.
אנחנו לא יכולים לקבל אותך". -
1:34 - 1:37אז שיניתי מסלול והחלטתי להיות מורה.
-
1:37 - 1:41השגתי תואר שני בחינוך חירשים
ולימדתי במשך כמעט שנתיים, -
1:41 - 1:43עד לאביב האחרון, כששלושה דברים קרו
-
1:43 - 1:45ששינוי את המסלול הזה.
-
1:45 - 1:49הראשון, בזמן שלימדתי
היסטוריה בבית ספר תיכון -
1:49 - 1:51הרציתי על מלחמת מקסיקו-אמריקה.
-
1:51 - 1:54הפעמון צלצל, והתיישבתי ליד השולחן שלי,
-
1:54 - 1:57כשאחד התלמידים שלי, שהוא חירש, ניגש אלי
-
1:57 - 1:59ואמר שהוא רוצה להצטרף לצבא.
-
1:59 - 2:01אמרתי, "אני מצטער. אתה לא יכול, אתה חירש".
-
2:02 - 2:03ואז תפסתי את עצמי.
-
2:03 - 2:06קלטתי שכל הזמן הזה נאמר לי
לא, אני לא יכול. -
2:06 - 2:09ועכשיו אני משמר את אותו המסר
-
2:09 - 2:11לדור הבא, לתלמיד שלי.
-
2:11 - 2:15להכרה הזאת היתה השפעה גדולה
שממש נשארה אצלי. -
2:15 - 2:18עכשיו, הדבר השני שקרה;
חבר שלי עבר לגור בישראל. -
2:19 - 2:22ידעתם שבישראל הם מקבלים אנשים חרשים לצבא?
-
2:22 - 2:24איך אנשים חרשים יכולים להיות בצבא, נכון?
-
2:24 - 2:26איך זה יכול להיות נכון? באמת!
-
2:26 - 2:29ובכן, טסתי לישראל בקיץ שעבר
לראות בעצמי. -
2:29 - 2:32ראיינתי 10 חיילים חרשים ישראליים.
-
2:32 - 2:35את כל הראיונות המצולמים והשאלות שאספתי,
-
2:35 - 2:37והממצאים אחלוק אתכם מאוחר יותר.
-
2:38 - 2:41שלוש, אוניברסיטת קליפורניה, נורת'רידג',
האוניברסיטה בה למדתי, -
2:41 - 2:44לאחרונה הקימה תכנית הכשרת עתודאים,
-
2:44 - 2:49ROTC, שמשמעה הכשרת קציני עתודה,
-
2:49 - 2:52מאפשרת לתלמידים הלומדים לקראת תארים אקדמים
-
2:52 - 2:54להשתתף במקביל בתכנית ההכשרה הצבאית.
-
2:54 - 2:58לאחר סיום הלימודים, מחכה לתלמידי ROTC
-
2:58 - 2:59קריירה צבאית.
-
2:59 - 3:03אז אם הצטרפת לצבא, יכולת
להיות מוסמך לסגן משנה. -
3:03 - 3:05זה באופן כללי תכנית הROTC
כאן באוניברסיטת נורת'רידג'. -
3:06 - 3:08לאחר שגיליתי את זה, הסתקרנתי.
-
3:08 - 3:10כבר היה לי מקצוע כמורה,
-
3:10 - 3:13אבל המשכתי בכל זאת ושלחתי אימייל לתכנית,
-
3:13 - 3:15בו הסברתי שאני מורה לחרשים,
-
3:15 - 3:18ורוצה לדעת אם אוכל להשתתף
במספר קורסים אצלם, -
3:18 - 3:20ואולי לשתף את השיעורים שלהם
עם התלמידים שלי. -
3:20 - 3:22קיבלתי אימייל בתגובה,
-
3:23 - 3:26ובאופן מפתיע, זאת היתה
הפעם הראשונה שלא אמרו לי, -
3:26 - 3:28"מצטערים, לא, אתה לא יכול. אתה חירש".
-
3:28 - 3:30באימייל היה כתוב, "ובכן, זה מעניין.
-
3:30 - 3:32אני חושב שאולי נוכל לסדר משהו
-
3:32 - 3:34ותוכל להשתתף בכמה קורסים אצלנו".
-
3:35 - 3:36זה היה חסר תקדים.
-
3:37 - 3:39אז כמובן, הייתי בהלם.
-
3:39 - 3:42למרות שלימדתי, החלטתי שאני
צריך לנצל את ההזדמנות מיד -
3:42 - 3:44ולהכניס את הרגל שלי בדלת.
-
3:44 - 3:46סך הכל, ככה זה קרה.
-
3:46 - 3:49עכשיו, עם כל ניסיון החיים שלי,
-
3:49 - 3:52אחרי שדיברתי עם כל האנשים שדיברתי אתם,
ולאור כל מה שקראתי, -
3:52 - 3:56החלטתי לכתוב מחקר שכותרתו: "חרשים בצבא".
-
3:56 - 3:59אני אשתף אתכם במה שכתוב בתוך אותם 98 דפים.
-
4:01 - 4:05כאן באמריקה, למעשה היו לנו
חיילים חרשים ששירתו בצבא בעבר. -
4:05 - 4:08למעשה, בזמן מלחמת העצמאות של טקסס
-
4:08 - 4:10היה חייל בולט בשם סמית' החירש,
-
4:10 - 4:12שתרם תרומה גדולה למאמצי המלחמה ההיא.
-
4:13 - 4:15בקשר למלחמת האזרחים האמריקאית,
-
4:15 - 4:19אוניברסיטת גלאודט למעשה שמרה אצלה
רשימה של חיילים חירשים מהמלחמה ההיא -
4:19 - 4:20מהצפון ומהדרום,
-
4:20 - 4:24והראתה שחיילים חרשים אפילו נלחמו זה בזה.
-
4:24 - 4:26במהלך מלחמת העולם השניה,
ישנן מספר דוגמאות בודדות -
4:26 - 4:29של חיילים אנשים שהצליחו
להתגייס לצבא באותה תקופה -
4:29 - 4:32והצליחו לשרת את המדינה שלהם.
-
4:32 - 4:35ההיסטוריה מוכיחה את העובדה
שלאמריקה היו חיילים חרשים -
4:35 - 4:36בניגוד להיום.
-
4:36 - 4:40במחקר שלי, אני גם עוסק
בחיילים חרשים ישראליים. -
4:40 - 4:43למדתי שהם משרתים ביחידות עורפיות.
-
4:43 - 4:46החיילים החרשים לא נמצאים
בקווים הקדמיים ולא נלחמים ממש, -
4:46 - 4:49אלא, הם מאחורי הקווים
ומשרתים בתפקידי תמיכה וסיוע. -
4:49 - 4:53ישנו מגוון רחב של תפקידי עורף
שונים הנגישים לחרשים: -
4:53 - 4:56מודיעין, מחשוב, קרטוגרפיה, אספקה,
-
4:56 - 4:57כלבנות --
-
4:58 - 4:59הרשימה ממשיכה עוד ועוד.
-
4:59 - 5:02התקשורת בין חיילים חרשים ישראליים
-
5:02 - 5:03וחיילים אחרים שומעים
-
5:03 - 5:07מתבצעת באמצעות אותן גישות
שאנשים חרשים משתמשים באופן כללי -
5:07 - 5:08מול הקהל השומע על בסיס יומיומי.
-
5:08 - 5:11אתם יכולים להשתמש בקול שלכם,
קריאת שפתיים, תנועות ידיים, -
5:11 - 5:14לפעמים חייל אחר יודע לדבר בשפת סימנים
ואפשר להיעזר בו, -
5:14 - 5:17עט ונייר, הודעות טקסט, מחשבים, אימיילים --
-
5:17 - 5:20ברצינות, לא צריך שרביט קסמים.
-
5:20 - 5:22זה אותו הדבר שאנחנו עושים כל יום.
-
5:22 - 5:25הם משתמשים במתורגמנים
בעיקר עבור תקופת הטירונות. -
5:25 - 5:29בשביל עבודה רגילה,
לא צריך שיהיה מתורגמן צמוד. -
5:29 - 5:31הצבא הישראלי מורכב מקבוצות קטנות.
-
5:31 - 5:34כל אחת מהיחידות האלה בה יש חייל חירש פיתחה
-
5:34 - 5:36צורת התקשורת משלה להתקשרות ביניהם,
-
5:36 - 5:38כך שאין צורך במתורגמנים.
-
5:39 - 5:42בתמונה העליונה מצולם חייל שפגשתי.
-
5:42 - 5:44התמונה התחתונה היא של ראש הממשלה בגין
-
5:44 - 5:46עם חייל חירש בישראל.
-
5:48 - 5:52חלק אחר של המחקר שלי עוסק
בחיילים מוגבלים בצבא האמריקאי. -
5:52 - 5:56ברור שהעבודה בצבא יכולה
להיות מסוכנת וכרוכה בפציעות. -
5:56 - 5:59דוגמא אחר לכך היא קפטן לוקט.
-
5:59 - 6:02הוא איבד את רגלו בפיצוץ.
-
6:02 - 6:04הוא השתקם וכרגע יש לו רגל תותבת.
-
6:05 - 6:10עכשיו שהוא השתקם, הוא חזר לתפקידי לחימה,
ועדיין נלחם באפגניסטן. -
6:11 - 6:12זה ראוי לציון.
-
6:12 - 6:15ונחשו מה? הוא לא היחיד.
-
6:15 - 6:17ישנם 40 חיילים אחרים כמוהו,
-
6:17 - 6:21קטועי גפיים שמשרתים באזור לחימה.
-
6:21 - 6:22מדהים.
-
6:22 - 6:24גם, יש לנו כאן חייל עיוור.
-
6:24 - 6:25בזמן שהוא היה בעירק,
-
6:25 - 6:30פיצוץ של מכונית תופת פגע בעיניו.
-
6:30 - 6:33הוא החלים ולא עזב את הצבא.
-
6:33 - 6:36הצבא השאיר אותו בשירות פעיל,
-
6:36 - 6:39והוא כרגע מנהל בית חולים לחיילים פצועים.
-
6:39 - 6:41אני גם מצאתי באינטרנט סיפור על חייל אחר,
-
6:41 - 6:43חירש באוזן אחת.
-
6:43 - 6:45הוא פיתח תכניות אזרחיות בעירק,
-
6:45 - 6:49שאחת מהן פתחה בית ספר לחרשים בעירק.
-
6:51 - 6:53כל זה מדהים.
-
6:53 - 6:56אבל אני רוצה לשאול אתכם:
-
6:56 - 6:59אם הצבא האמריקאי יכול להשאיר
את החיילים המוגבלים שלו, -
6:59 - 7:02למה הם לא יכולים לקבל גם אזרחים מוגבלים?
-
7:05 - 7:10יתרה מכך, 80% מכל התפקידים
בצבא האמריקאי הם תפקידי עורף. -
7:11 - 7:14ישנם תפקידים רבים שאנחנו
בקהילת החרשים יכולים לבצע. -
7:15 - 7:18אם הייתי בצבא, הייתי רוצה
לעבוד בתפקידי מודיעין. -
7:18 - 7:20אבל יש מגוון רחב של דברים אחרים
שאנחנו יכולים לעשות, -
7:20 - 7:23כמו טכנאים, תקציבים, רפואה ועוד.
-
7:23 - 7:27אז לסיכום, הצגתי שלוש הנחות
שתומכות בטיעון שלי, -
7:27 - 7:31הראשונה, הצבא הישראלי שמקבל חיילים חרשים.
-
7:31 - 7:34אם יש לכם את התכונות והכישורים הנדרשים,
הם יקבלו אתכם. -
7:34 - 7:37שנית, הצבא האמריקאי שכבר מבצע את ההתאמות
-
7:37 - 7:39הנדרשות לשמור את החיילים המוגבלים שלו.
-
7:39 - 7:43ולבסוף, 80% מהתפקידים בצבא
שהנם תפקידי עורף. -
7:44 - 7:47עכשיו, האם אנחנו, האמריקאים החרשים
יכולים לשרת את המדינה שלנו? -
7:47 - 7:50כן! ברור! בוודאי, ללא ספק!
-
7:53 - 7:56אני אסביר עכשיו קצת על החוויה שלי
בתכנית העתודה הצבאית, -
7:56 - 7:57שהתחילה בסתיו הקודם.
-
7:58 - 8:01הייתי מעורב בתכנית הזו עד כה
והיא עדיין פועלת כיום. -
8:01 - 8:03באמת, אני צריך להקדים
-
8:03 - 8:08ולומר שזאת הפעם הראשונה
שהיה בגדוד שלי חייל חירש. -
8:08 - 8:10הם מעולם לא חוו את זה לפני כן.
-
8:10 - 8:14אז ברור שהם נרתעו, ותהו בהתחלה,
-
8:14 - 8:17איך אני אצליח לבצע את זה או את זה,
איך נוכל לתקשר וכו', -
8:17 - 8:19שזאת תגובה נורמלית,
-
8:19 - 8:22בהתחשב בכך שהרבה מהם
מעולם לא פגשו אדם חירש -
8:22 - 8:23לפני.
-
8:23 - 8:28בנוסף, אני עצמי נרתעתי מזה --
זה היה הדבר האמיתי, הצבא. -
8:28 - 8:31הייתי צריך ללמוד עולם שלם חדש,
מלא בביטויים צבאיים, -
8:31 - 8:33עם תרבות משלו והכול.
-
8:34 - 8:37אז התחלנו לאט להכיר אחד את השני
-
8:37 - 8:40וללמוד איך לעבוד יחד, בקצב איטי.
-
8:41 - 8:45לדוגמא, ביום הראשון של הלימודים,
לא היו לי מדים. -
8:45 - 8:47אז הגעתי בבגדים רגילים,
-
8:47 - 8:49בעוד ששאר הצוערים כולם היו במדים.
-
8:49 - 8:54גיליתי שכל בוקר ב5:30, יש אימון גופני,
מד"סים. -
8:54 - 8:58בימי שישי, היה אימון שדה --
מעבדות -- בשטח, -
8:58 - 9:02ולעתים, היו לנו הכשרות
סוף שבוע בבסיס צבאי. -
9:02 - 9:04אז הגעתי, מוכן, בכל בוקר ב5:30,
-
9:04 - 9:07כשכל הצוערים במדים ואני בבגדים אזרחיים.
-
9:07 - 9:10הם אמרו לי, "היי, אתה יודע.
אתה לא צריך להתעמל. -
9:10 - 9:12אתה יכול פשוט להשתתף בשיעורים".
-
9:12 - 9:13אמרתי להם שאני רוצה בכל אופן.
-
9:13 - 9:17הם קיבלו את זה ואני המשכתי
להגיע כל בוקר להתעמלות. -
9:17 - 9:20כשיום שישי הגיע, שאלתי
אם אוכל להשתתף באימוני שדה. -
9:20 - 9:22אמרו לי שלא, פשוט תמשיך בשיעורים.
-
9:22 - 9:24התעקשתי שאני רוצה לנסות.
-
9:24 - 9:27הם הרשו לי, די בחוסר חשק, להשתתף במעבדה,
-
9:27 - 9:28אבל רק כצופה מן הצד;
-
9:28 - 9:32היה מותר לי רק לשבת ולצפות, לא להשתתף.
-
9:33 - 9:34בסדר, אז הגעתי ביום שישי,
-
9:35 - 9:37וצפיתי בזמן שהצוערים האחרים
למדו פקודות ת"סים, -
9:37 - 9:40כמו איך לעמוד בעמידת דום,
ואיך להצדיע נכון, -
9:40 - 9:41וכל הדברים הבסיסיים.
-
9:41 - 9:44הייתי צריך לבקש שוב להשתתף.
-
9:44 - 9:45בסוף, קיבלתי את האור הירוק.
-
9:45 - 9:47הלכתי לעמוד בשורה.
-
9:47 - 9:49שיערתי שעדיף לי לעמוד בשורה השניה,
-
9:49 - 9:52כך שאוכל לראות מה הצוערים
בשורה שלפני עושים. -
9:52 - 9:56אבל המפקד שפתח את הדלת עבורי
להצטרף לתכנית העתודה -
9:56 - 10:00זיהה אותי מאחורה ואמר, "הי, לא.
אני רוצה אותך מקדימה. -
10:00 - 10:02אתה רוצה להיות חייל?
-
10:02 - 10:05אתה חייב ללמוד את הפקודות בדיוק כמו כולם.
-
10:05 - 10:08אתה לא הולך לעקוב אחרי אנשים אחרים.
תלמד בעצמך!" -
10:08 - 10:09חשבתי, "ואוו.
-
10:09 - 10:12הוא חושב שאני כמו כל אדם אחר,
ונותן כבוד למי שאני". -
10:12 - 10:13ממש התרשמתי מזה.
-
10:13 - 10:17אז עם השבועות שחלפו, עדיין לא היו לי מדים.
-
10:17 - 10:20שאלתי אם אפשר להשיג מדים,
אבל אמרו לי שלא. -
10:20 - 10:22אז המשכתי באותה הדרך,
-
10:22 - 10:26עד שיום אחד, הודיעו לי
שאני עומד לקבל מדים. -
10:26 - 10:29"בבקשה!" אמרתי, "באמת? למה? מה קרה?"
-
10:29 - 10:33אמרו לי, "אנחנו רואים את המוטיבציה שלך,
אתה מגיע כל בוקר, משקיע, -
10:33 - 10:35ותמיד נותן 110% אחוז מאמץ".
-
10:35 - 10:37הם רצו לתת לי את המדים.
-
10:37 - 10:38זה היה מדהים.
-
10:39 - 10:41הלכנו למחסן לקבל את המדים שלי.
-
10:41 - 10:44הנחתי שאני פשוט אקבל את המדים
וזוג מגפיים, לא יותר מזה. -
10:44 - 10:47אבל הם מילאו 2 שקים בציוד:
-
10:47 - 10:51קסדה, ווסט תחמושת, את חפירה,
שק שינה -- כל ההפטרה. -
10:51 - 10:52הייתי בהלם.
-
10:53 - 10:55ואני חייב לומר לכם,
-
10:56 - 10:59בכל בוקר כשאני קם ושם את המדים שלי,
-
10:59 - 11:01אני מרגיש בעל זכות.
-
11:02 - 11:04זאת באמת זכות ללבוש את המדים.
-
11:06 - 11:08אז, נמשיך הלאה,
-
11:08 - 11:10כשהגיע הזמן לאימון במחנה הצבאי,
-
11:10 - 11:12בהתחלה, אמרו לי שאני לא יכול ללכת.
-
11:12 - 11:14היה חשש מצד התכנית
-
11:14 - 11:17שאם המתורגמן יפצע במהלך האימון,
-
11:17 - 11:19יהיה כאן מצב של אחריות ביטוחית.
-
11:19 - 11:21אז היינו צריכים לפתור
את כל הנושאים האלה והבלבול. -
11:21 - 11:24אבל הצלחנו לפתור את זה,
ולבסוף, הם הרשו לי ללכת. -
11:24 - 11:27ככה הדברים התגלגלו;
הרשו לי לעשות יותר ויותר. -
11:27 - 11:31פעם אחת, במחנה הצבאי,
במהלך אחד מימי האימון, -
11:31 - 11:35מסוק צ'ינוק ענק עם צמד המדחפים שלו
נחת ממש עלינו, -
11:35 - 11:38וחולל את האוויר סביבנו.
-
11:38 - 11:41כולנו הצוערים היינו צריכים לעלות עליו.
-
11:41 - 11:43כולם היו לבושים ומוכנים.
-
11:43 - 11:44למרות זאת, הצוות החליט
-
11:44 - 11:47שאני לא אוכל לעלות על המסוק.
-
11:47 - 11:50הם פחדו שאם הטייס יצעק פקודות,
-
11:50 - 11:52איך אני אוכל לעקוב אחריהן?
-
11:52 - 11:54אני יכול אולי ליצור הפרעה.
-
11:54 - 11:56אז הייתי צריך לעמוד בצד,
-
11:56 - 11:59בעוד שהשאר רצו לעבר המסוק.
-
11:59 - 12:02יכולתי לראות את הצוות מדברים, דנים בזה.
-
12:02 - 12:05ברגע האחרון, אחד מהם אמר,
"קדימה, עלה על המסוק!" -
12:05 - 12:08רצתי קדימה ועליתי.
זאת היתה כזאת הרגשה מדהימה. -
12:09 - 12:13וזאת היתה הרוח של ללמוד על ולתמוך זה בזה
-
12:13 - 12:14שהשפיעה.
-
12:14 - 12:17ומאז, השתתפתי בכל מה שהם עשו
-
12:17 - 12:18בלי שום הפרדה.
-
12:18 - 12:21כאן נמצא הלהט שלי.
-
12:21 - 12:23אני אוהב אותם. אני אראה לכם כמה תמונות.
-
12:25 - 12:28גדוד ברואין, יחידת בראבו --
זה שם היחידה אליה אני שייך. -
12:28 - 12:33הצוות מורכב מקצינים וסגנים
שמפקחים על תכנית העתודה. -
12:33 - 12:36בהתחלה, אתם יכולים לראות,
זה היה שלב קצת מוזר. -
12:36 - 12:40אבל ברגע שהם למדו יותר עלי
ומה שאני יכול לעשות, -
12:40 - 12:42היתה רק תמיכה ואחדות מדהימה.
-
12:42 - 12:45הצוערים, העמיתים שלי -- ובכן,
כשאתה מתאמן ומזיע ביחד, -
12:45 - 12:47אתה מרגיש את הקשר של אחווה מייד.
-
12:47 - 12:50אחוות אחים - או אחיות הופכת אותם למשפחה.
-
12:51 - 12:54באימונים ובשיעורי מדע צבאי
למדנו תיאוריות לוחמה, -
12:54 - 12:57כיצד להוביל חיילים, איך לבצע גישוש וסיור,
-
12:57 - 13:00אסטרטגיות, איך להפיל בונקר
-
13:00 - 13:04וניווט בשטח, בו אתה מוצא את דרכך בהרים.
-
13:05 - 13:09מבחינת התאמות, סופקו לי מתורגמנים
-
13:09 - 13:13באמצעות המרכז הלאומי לחרשות, NCOD,
כאן באוניברסיטת נורת'רידג'. -
13:13 - 13:15ואני ממש חייב להודות להם,
-
13:15 - 13:17בגלל שקשה למצוא מתורגמנים
-
13:17 - 13:19שמוכנים לקום ב4:30 בבוקר,
-
13:19 - 13:21או לפעמים אפילו ב3:30 בבוקר.
-
13:21 - 13:24זה הקצין ששלח לי את האימייל,
-
13:24 - 13:26בו נאמר לי שאוכל להשתתף
בכמה קורסים אצלם. -
13:26 - 13:28זהו סגן מנדוזה.
-
13:29 - 13:31זה המתורגמן שלי כאן, לפני תחילת השיעור.
-
13:32 - 13:35זאת תמונה מהסתיו שעבר,
כשהתחלנו את האימונים. -
13:36 - 13:38זה סגן אלוף פלפס,
-
13:39 - 13:41זה תג השם שלו.
-
13:41 - 13:44הוא המפקד של כל גדוד ברואין.
-
13:45 - 13:48בכל פעם שאני רואה אותו הולך,
זה די מעורר השראה. -
13:48 - 13:54אני מתכוון, האופן בו הוא מציג את עצמו,
אפשר לראות שהוא תמצית החייל. -
13:54 - 13:57גם, הוא לא רואה בי אדם חירש.
-
13:57 - 13:59במקום הוא מסתכל על הכישורים והיכולות שלי.
-
13:59 - 14:02הוא ממש תמך בי ואני מכבד אותו על כל זה.
-
14:02 - 14:04זה אני במהלך אחד התרגילים.
-
14:04 - 14:07זה אותו מסוק צ'ינוק
שכמעט לא עליתי עליו. -
14:08 - 14:10לכל צוער יש מנטור.
-
14:10 - 14:13המנטור שלי הוא סינטל.
-
14:13 - 14:15הוא חייל ממש חכם.
-
14:15 - 14:19הוא מלמד אותי את כל הדקויות
ואיך לבצע אותן באופן הכי מלא. -
14:20 - 14:23התמונה העליונה היא
כשהחלטנו לצאת קבוצה ללאס וגאס -
14:23 - 14:25להתחרות בתחרות,
-
14:25 - 14:29לראות אם נוכל לעמוד בתנאי
האימונים הפיזיים של החיילים הגרמניים. -
14:29 - 14:33זה כולל שחיה, ריצות מהירות,
קליעה למטרה ואימוני כושר שונים. -
14:33 - 14:35עברתי אותם ועמדתי בדרישות הסף
-
14:35 - 14:39לקבל כאן את תג הזהב למיומנות
של הצבא הגרמני. -
14:41 - 14:43זה אחד מהסגנים, סגן ריצ'רדסון.
-
14:43 - 14:47אני מת על הבחור הזה. הוא לא מוכן
לסבול את השטויות שלנו, הצוערים. -
14:50 - 14:51הנה אני בבוקר,
-
14:51 - 14:54בו צעדנו 12 ק"מ עם משא של 18 קילו
-
14:54 - 14:56בפחות משעתיים.
-
14:57 - 14:59הנה חלק מהצוערים שאתי.
-
15:00 - 15:05אני איתם כבר מספיק זמן
שפיתחתי סימני שם בשבילם. -
15:05 - 15:07מימין, כאן, זה טרינידד.
-
15:07 - 15:11נתתי לו את הסימן הזה
כי הוא תמיד מאוד ציני. -
15:11 - 15:14הוא בעל פז"ם, שירת בעירק ובאפגניסטן.
-
15:14 - 15:17הבחורה היא פריגו,
שהכינוי שלה הוא "פריג'דר", -
15:17 - 15:18ומכאן הסימן שלה.
-
15:18 - 15:21אנחנו תמיד מתחרים זה בזה בשיעורים.
-
15:21 - 15:25הצוער בסוף הוא ג'ארבי. הוא אתלט מעולה.
-
15:25 - 15:28נתתי לו את הסימן הזה
בגלל הצלקת שיש לו כאן. -
15:29 - 15:30אתם יודעים מי זה?
-
15:30 - 15:33זה יו"ר המטות המשולבים,
-
15:33 - 15:36הוא הקצין הצבאי בעל הדרגה הגבוהה ביותר
-
15:36 - 15:39והיועץ הצבאי הראשי לנשיא אובמה
-
15:39 - 15:41ומזכיר ההגנה גייטס.
-
15:41 - 15:44הוא נתן שיחה באוניברסיטת UCLA לאולם מלא.
-
15:44 - 15:46לאחר מכן, עמדתי בתור ללחוץ את ידו.
-
15:46 - 15:49לאחר מכן, בירכתי אותו לשלום,
"זהו כבוד גדול לפגוש אותך". -
15:49 - 15:51אני סימנתי והמתורגמן שלי תירגם אותי.
-
15:51 - 15:54האדמירל מולן פנה למתורגמן
ואמר "נחמד לפגוש אותך". -
15:54 - 15:57תוך שהוא מדבר אל המתורגמן,
שנמנע מלתקן אותו. -
15:57 - 16:00נראה שהוא קצת מבולבל ופשוט מהר להמשיך
-
16:00 - 16:02ללחוץ ידיים עם שאר החיילים.
-
16:02 - 16:05אז אני לא בטוח אם הוא ממש ידע
שאני חירש או לא. -
16:05 - 16:09אז דברים התקדמו יפה, בקצב מהיר,
-
16:09 - 16:12עד לפני שבועיים,
-
16:13 - 16:14כשמשהו קרה.
-
16:15 - 16:18ובכן, לתכנית העתודה יש ארבעה שלבים.
-
16:18 - 16:22אני כרגע משלים את שני השלבים הראשונים,
אותם אסיים במאי הקרוב. -
16:22 - 16:24השלב השלישי יתחיל בסתיו.
-
16:24 - 16:27אבל כדי להתקדם, יש לעבור בדיקה רפואית.
-
16:28 - 16:33ברור, שכחירש, אני אכשל בבדיקת השמיעה.
-
16:34 - 16:37אז התיישבנו לשיחה,
-
16:37 - 16:41ונאמר לי שאם אני רוצה להמשיך לשלב השלישי,
-
16:41 - 16:44לא אוכל להשתתף באימוני הכושר בבוקר,
-
16:44 - 16:49ולא באימוני השטח בימי שישי,
או באימוני הבסיס הצבאי. -
16:49 - 16:52אני אצטרך להחזיר את המדים שלי.
-
16:53 - 16:56אני אוכל להמשיך בשיעורים,
כשומע חופשי, וזהו. -
16:57 - 17:00זה ממש פגע בי. זאת היה מכה קשה.
-
17:03 - 17:06הרבה מהקצינים והצוערים הביעו אמפתיה
-
17:06 - 17:09עם ההלם והאכזבה הפתאומיים,
-
17:09 - 17:11ותוהים למה זה צריך להיות ככה.
-
17:12 - 17:15סגן אלוף פלפס ניסה
לדבר עם הממונים עליו -
17:15 - 17:16בשורת הפיקוד
-
17:16 - 17:19ולהסביר להם שאני אחד
מהצוערים הטובים ביותר, -
17:19 - 17:22שעברתי את כל התרגילים
וקיבלתי ציונים גבוהים במבחנים שלי. -
17:22 - 17:24אבל התשובה שלהם היתה זהה:
-
17:24 - 17:27המדיניות היא מדיניות, ואם אתה חירש,
אתה פסול. -
17:28 - 17:32אני יודע שהצוות ניסה למצוא דרכים שונות.
-
17:32 - 17:36הם גילו שיש צוער חירש בCitadel,
-
17:37 - 17:39קולג' צבאי בדרום קרולינה.
-
17:40 - 17:43הצוער הזה ישלים את שנתו הרביעית שם
-
17:43 - 17:44ויסיים במאי הקרוב.
-
17:44 - 17:46ועדיין, הוא באותו המצב כמוני --
-
17:47 - 17:49הוא לא יכול להצטרף לצבא כי הוא חירש.
-
17:51 - 17:53ועדיין, כל הצוערים שאיתי והקצינים אמרו לי
-
17:53 - 17:55לא להתייאש; המדיניות חייבת להשתנות.
-
17:56 - 17:58ייעצו לי לדבר עם חבר הקונגרס שלי.
-
17:58 - 18:01והעליתי את הנושא בפני הנרי ווקסמן,
-
18:01 - 18:03חבר הקונגרס של המחוז כאן בלוס אנג'לס,
-
18:03 - 18:06כדי להתחיל להניע את התמיכה בקמפיין שלי.
-
18:06 - 18:08למרות זאת, אני צריך את העזרה והתמיכה שלכם.
-
18:09 - 18:10כולנו, אתם יודעים?
-
18:10 - 18:13אם אתם זוכרים בהיסטוריה האמריקאית,
נאמר לאפרו-אמריקאים -
18:13 - 18:15שהם לא יכלו להצטרף לצבא,
-
18:15 - 18:16ועכשיו הם משרתים.
-
18:16 - 18:19גם על נשים נאסרה הכניסה,
אבל עכשיו מותר להן. -
18:19 - 18:21הצבא תמיד ועדיין משתנה,
-
18:21 - 18:23עכשיו זה הזמן שלנו. עכשיו תורנו.
-
18:23 - 18:24הואה!
-
18:24 - 18:25(מחיאות כפיים)
- Title:
- חרשים בצבא
- Speaker:
- קית' נולן
- Description:
-
more » « less
קית' נולן תמיד רצה להצטרף לצבא האמריקאי. האתגר: הוא חירש, שהוא פסילה אוטומטית לפי חוקי הצבא. בשיחה זו, הוא מתאר את המלחמה שלו להלחם עבור המדינה שלו. (ההרצאה בשפת הסימנים האמריקאית בתרגום ע"י ריטה אלכסנדר).
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 18:38
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for Deaf in the military | |
|
|
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for Deaf in the military | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for Deaf in the military | |
|
Yael Ring edited Hebrew subtitles for Deaf in the military |