< Return to Video

למה אתם צריכים לקרוא את "מחכים לגודו"? - איזולט גילספי

  • 0:07 - 0:09
    אדם עלוב בשם אסטרגון,
  • 0:09 - 0:13
    יושב ליד עץ בדמדומים
    ונאבק להסיר את המגף שלו.
  • 0:13 - 0:15
    מצטרף אליו במהרה חברו וולדימיר,
  • 0:15 - 0:17
    שמזכיר לחבר החרד שלו
  • 0:17 - 0:21
    שהם חייבים לחכות למישהו שנקרא גודו.
  • 0:21 - 0:24
    כך מתחיל מחזור מעצבן בו השניים דנים
  • 0:24 - 0:26
    מתי גודו יגיע, למה הם מחכים,
  • 0:26 - 0:30
    ואם הם בכלל מחכים ליד העץ הנכון.
  • 0:30 - 0:33
    מכאן והלאה, מחכים לגודו
    רק נעשה מוזר יותר -
  • 0:33 - 0:36
    אבל הוא נחשב מחזה ששינה
  • 0:36 - 0:38
    את פני הדרמה המודרנית.
  • 0:38 - 0:42
    הוא נכתב על ידי סמואל בקט בין 1949 ו 1955,
  • 0:42 - 0:46
    והוא מציע שאלה פשוטה אבל מטרידה -
  • 0:46 - 0:50
    מה הדמויות צריכות לעשות?
  • 0:50 - 0:53
    אסטרגון: בוא לא נעשה כלום. זה בטוח יותר.
  • 0:53 - 0:57
    וולדימיר: בוא נחכה ונראה מה הוא אומר.
  • 0:57 - 0:58
    אסטרגון: מי?
  • 0:58 - 1:00
    וולדימיר: גודו.
  • 1:00 - 1:02
    אסטרגון: רעיון טוב.
  • 1:02 - 1:04
    כזה דיאלוג קריפטי והגיון מעגלי
  • 1:04 - 1:07
    הן תכונות עיקריות של תאטרון האבסורד,
  • 1:07 - 1:10
    תנועה שעלתה אחרי מלחמת העולם השניה
  • 1:10 - 1:12
    ומצאה אומנים נאבקים
  • 1:12 - 1:15
    למצוא משמעות בהרס.
  • 1:15 - 1:19
    ניתוח העלילה האבסורדית, הדמויות והשפה
  • 1:19 - 1:22
    כדי לתשאל את המשמעות שלהם ולחלוק
  • 1:22 - 1:26
    את חוסר הוודאות העמוקה שלהן על הבמה.
  • 1:26 - 1:28
    אולי זה נשמע עגום,
  • 1:28 - 1:31
    האבסורד מערבב
    את חוסר האונים שלו עם ההומור.
  • 1:31 - 1:33
    זה משתקף בגישה היחודית של בקט
  • 1:33 - 1:35
    לג'אנר במחכים לגודו,
  • 1:35 - 1:40
    שהוא מיתג "טרגדיה קומית בשתי מערכות."
  • 1:40 - 1:42
    באופן טראגי, הדמויות נעולות
  • 1:42 - 1:45
    בחידה קיומית: הם מחכים לשווא
  • 1:45 - 1:48
    לדמות בלתי ידועה שתיתן להם תחושה של מטרה,
  • 1:48 - 1:50
    אבל תחושת המטרה היחידה שלהם
  • 1:50 - 1:53
    מגיעה מפעולת ההמתנה.
  • 1:53 - 1:55
    בעוד הם מחכים, הם שוקעים לשעמום,
  • 1:55 - 2:00
    מביעים אימה דתית ושוקלים התאבדות.
  • 2:00 - 2:04
    אבל קומית, יש הומור שנון למצב הקשה שלהם,
  • 2:04 - 2:07
    שעובר בשפה ובתנועות שלהם.
  • 2:07 - 2:10
    התקשורת שלהם מלאה במשחקי מילים מוזרים,
  • 2:10 - 2:12
    חזרה ודו משמעות,
  • 2:12 - 2:15
    כמו גם בליצנות פיזית, שירה וריקוד,
  • 2:15 - 2:17
    והחלפת כובעים תזזיתית.
  • 2:17 - 2:20
    זה הרבה פעמים לא ברור אם הקהל אמור
  • 2:20 - 2:23
    לצחוק או לבכות - או אם בקט ראה
  • 2:23 - 2:26
    הבדל בין השניים.
  • 2:26 - 2:28
    בקט נולד בדבלין, למד אנגלית,
  • 2:28 - 2:31
    צרפתית ואיטלקית לפני שעבר לפריז,
  • 2:31 - 2:34
    שם בילה את רוב חייו בכתיבת תאטרון,
  • 2:34 - 2:36
    שירה ופרוזה.
  • 2:36 - 2:39
    בעוד לבקט היתה כל חייו אהבה לשפה,
  • 2:39 - 2:43
    הוא גם פינה מקום לשקט על ידי שילוב פערים,
  • 2:43 - 2:47
    עצירות ורגעים של ריקנות בעבודה שלו.
  • 2:47 - 2:50
    זו היתה תכונה מרכזית בסימן ההכר שלו
  • 2:50 - 2:53
    קצב לא קבוע והומור שחור,
  • 2:53 - 2:56
    שהפך לפופולרי דרך תאטרון האבסורד.
  • 2:56 - 2:59
    הוא גם טיפח פרסונות מסתוריות,
  • 2:59 - 3:02
    וסרב לאשר או לשלול כל ספקולציות
  • 3:02 - 3:05
    בנוגע למשמעות עבודתו.
  • 3:05 - 3:06
    זה גרם לקהלים להמשיך לנחש,
  • 3:06 - 3:09
    והגדיל את הקסם של עולמות סוראליסטיים
  • 3:09 - 3:12
    ודמויות אניגמטיות.
  • 3:12 - 3:15
    חוסר כל משמעות ברורה הופכת את גודו
  • 3:15 - 3:18
    לפתוח לגמרי לפרוש.
  • 3:18 - 3:21
    מבקרים הציעו אין ספור משמעויות למחזה,
  • 3:21 - 3:24
    וכתוצאה יש מחזור של דו משמעות והשערות
  • 3:24 - 3:28
    שמשקפים את העלילה של הדרמה עצמה.
  • 3:28 - 3:31
    הוא נקרא כאלגוריה של המלחמה הקרה,
  • 3:31 - 3:33
    ההתנגדות הצרפתית,
  • 3:33 - 3:36
    והקולוניזציה הבריטית של אירלנד.
  • 3:36 - 3:38
    הדינמיקה של שני הפרוטגוניסטים
  • 3:38 - 3:40
    הציתה גם וויכוח סוער.
  • 3:40 - 3:43
    הם נקראו כשורדים של האפוקליפסה,
  • 3:43 - 3:46
    זוג מזדקן, שני חברים אימפוטנטים,
  • 3:46 - 3:52
    ואפילו כפרסונליזציה
    של האגו והאיד של פרויד.
  • 3:52 - 3:54
    באופן מפורסם, בקט אמר
    שהדבר היחיד שהיה יכול
  • 3:54 - 3:57
    להיות בטוח בו היה שוולדימיר ואסטרגון
  • 3:57 - 4:00
    חבשו "כובעי מגבעת עגולים."
  • 4:00 - 4:03
    כמו ההשערה הקריטית והעלילה המתערבת,
  • 4:03 - 4:05
    השפה שלהם הרבה פעמים
    הלכה במעגלים כשהשניים
  • 4:05 - 4:08
    התווכחו ורטנו, איבדו את קו המחשבה,
  • 4:08 - 4:11
    והמשיכו בדיוק מאיפה שהפסיקו;
  • 4:11 - 4:14
    וולדימיר: אולי נוכל להתחיל מהתחלה
  • 4:14 - 4:16
    אסטרגון: זה צריך להיות קל
  • 4:16 - 4:19
    וולדימיר: זו ההתחלה שקשה
  • 4:19 - 4:22
    אסרטגון: אתה יכול להתחיל מכל דבר
  • 4:22 - 4:24
    וולדימיר: כן, אבל אתה צריך לבחור.
  • 4:24 - 4:28
    בקט מזכיר לנו שממש כמו חיינו היומיומיים,
  • 4:28 - 4:31
    העולם על הבמה לא תמיד הגיוני.
  • 4:31 - 4:35
    הוא יכול לחקור גם
    את המציאות וגם את הדמיון,
  • 4:35 - 4:37
    המוכר והמוזר.
  • 4:37 - 4:41
    ולמרות שנרטיב נקי עדיין מושך,
  • 4:41 - 4:46
    התאטרון הכי טוב גורם לנו לחשוב -- ולחכות.
Title:
למה אתם צריכים לקרוא את "מחכים לגודו"? - איזולט גילספי
Speaker:
איזולט גילספי
Description:

צפו בשיעור המלא: https://ed.ted.com/lessons/why-should-you-read-waiting-for-godot-iseult-gillespie

שני אנשים, אסטרגון וולדימיר, נפגשים ליד עץ בזמן הדמדומים כדי לחכות למישהו בשם "גודו." כך מתחיל מחזור מעצבן בו השנים מתווכחים מתי גודו יגיע, למה הם מחכים ואם הם אפילו ליד העץ הנכון. המחזה מציע שאלה פשוטה ומטרידה - מה הדמויות צריכות לעשות? איזולט גילספי חולק כל מה שאתם צריכים לדעת על הטרגדיה הקומית.

שיעור מאת איזולט גילספי, בימוי של תומאס פיקארדו-אספילאט.

more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TED-Ed
Duration:
05:03

Hebrew subtitles

Revisions