האם אפשר למצוא משהו טוב בדעות קדומות?

Edit subtitles

0:00 - 0:03

כשאנו חושבים על דעה קדומה
ודעה משוחדת,
0:03 - 0:05

אנו ב"כ חושבים על אנשים
טיפשים ורעים
0:05 - 0:08

שעושים דברים מטופשים ורעים.
0:08 - 0:10

ואת הרעיון הזה סיכם יפה
0:10 - 0:12

המבקר הבריטי וויליאם הייזליט,
0:12 - 0:15

שכתב: "דעה קדומה
היא תולדה של בורות."
0:15 - 0:17

היום ברצוני לשכנע אתכם
0:17 - 0:19

שזו טעות.
0:19 - 0:21

אני רוצה לשכנע אתכם
0:21 - 0:22

שדעה קדומה ודעה משוחדת
0:22 - 0:26

הן טבעיות, לעתים קרובות הגיוניות,
0:26 - 0:28

ולעתים קרובות הן אפילו מוסריות,
0:28 - 0:30

ולדעתי, כשנבין את זה,
0:30 - 0:32

נהיה בעמדה טובה יותר
להתמודד עימן
0:32 - 0:33

כשהן יוצאות משליטה
0:33 - 0:35

וכשיש להן תוצאות איומות,
0:35 - 0:38

ונהיה בעמדה טובה יותר
לדעת מה לעשות
0:38 - 0:39

כשזה קורה.
0:39 - 0:42

אז נתחיל עם הֵטפּסים (סטריאוטיפים).
אתם מסתכלים עלי,
0:42 - 0:44

אתם מכירים את שמי,
יודעים עלי כמה עובדות
0:44 - 0:46

ויכולים לבצע שיפוטים מסוימים.
0:46 - 0:49

אתם יכולים לנחש
מהו המוצא האתני שלי,
0:49 - 0:52

מהי הנטייה הפוליטית שלי,
האמונות הדתיות שלי,
0:52 - 0:55

והעניין הוא ששיפוטים אלה
הם בד"כ מדויקים.
0:55 - 0:57

אנו טובים מאד בדברים האלה.
0:57 - 0:58

ואנו טובים מאד בדברים האלה
0:58 - 1:01

כי היכולת שלנו
להטפיס אנשים
1:01 - 1:04

אינה איזו גחמה משונה ושרירותית
של המוח,
1:04 - 1:07

אלא דוגמה מובהקת
1:07 - 1:08

לתהליך כללי יותר,
1:08 - 1:10

דהיינו, שיש לנו נסיון
1:10 - 1:11

עם הדברים והאנשים בעולם
1:11 - 1:13

שמתחלקים לקטגוריות,
1:13 - 1:15

ואנו משתמשים בנסיוננו
כדי לבצע הכללות
1:15 - 1:17

בנוגע למצבים חדשים
של קטגוריות אלה.
1:17 - 1:20

למשל, לכולם כאן יש
המון נסיון
1:20 - 1:22

עם כסאות, עם תפוחים
ועם כלבים.
1:22 - 1:24

ועל סמך הנסיון הזה
תוכלו לראות
1:24 - 1:26

דוגמאות לא-מוכרות ולנחש,
1:26 - 1:27

שאפשר לשבת על הכיסא,
1:27 - 1:30

לאכול את התפוח
ולשמוע מהכלב נביחה.
1:30 - 1:32

ישנה אפשרות שנטעה.
1:32 - 1:33

הכיסא עלול להתמוטט כשנשב עליו,
1:33 - 1:36

התפוח יהיה אולי מורעל,
הכלב אולי לא ינבח,
1:36 - 1:39

ולמעשה, זאת הכלבה שלי, טסי,
והיא לא נובחת.
1:39 - 1:41

אבל בד"כ אנו טובים בזה.
1:41 - 1:43

בד"כ אנו מצליחים לנחש
1:43 - 1:45

הן בתחום החברתי
והן בתחום הלא-חברתי,
1:45 - 1:47

ואילו לא יכולנו לעשות זאת,
1:47 - 1:50

אילולא יכולנו להעלות השערות
בנוגע למצבים חדשים שאנו פוגשים,
1:50 - 1:52

לא היינו שורדים.
1:52 - 1:55

ולמעשה, הייזליט,
בהמשך המאמר הנפלא שלו
1:55 - 1:56

הודה בכך.
1:56 - 1:59

הוא כותב: "ללא עזרת
הדעה הקדומה וההרגל,
1:59 - 2:01

"לא הייתי מוצא את דרכי בחדר,
2:01 - 2:03

"לא הייתי מסתדר בשום מצב,
2:03 - 2:08

"ולא הייתי יודע מה להרגיש
בכל מערכת-יחסים."
2:08 - 2:09

או למשל הדעה המשוחדת.
2:09 - 2:11

לפעמים אנו מחלקים את העולם
2:11 - 2:14

ל"הם" ו"אנחנו",
מי שבקבוצה ומי שלא בקבוצה,
2:14 - 2:15

ולעתים, כשאנו עושים זאת,
2:15 - 2:16

ברור לנו שזה לא בסדר,
2:16 - 2:18

ואנו קצת מתביישים בכך.
2:18 - 2:20

אבל בפעמים אחרות
אנו גאים בזה.
2:20 - 2:21

אנו מודים בכך בגלוי.
2:21 - 2:23

והדוגמה האהובה עלי לכך
2:23 - 2:25

היא שאלה שהגיעה מן הקהל
2:25 - 2:28

בדיון רפובליקני
לפני הבחירות האחרונות.
2:28 - 2:30

[סרטון] אנדרסון קופר: לשאלתך,
2:30 - 2:34

השאלה שנשאלה בנושא סיוע החוץ?
כן, גבירתי?
2:34 - 2:39

אשה: העם האמריקאי בארצנו
סובל היום.
2:39 - 2:43

מדוע אנו ממשיכים לשלוח סיוע-חוץ
2:43 - 2:44

לארצות אחרות
2:44 - 2:48

כשאנו זקוקים לכל העזרה בעצמנו?
2:48 - 2:50

א"ק: המושל פרי, מה אתה אומר?
2:50 - 2:51

[מחיאות כפיים]
2:51 - 2:53

ריק פרי: בהחלט, אני חושב שזה --
2:53 - 2:55

פול בלום: כל האנשים שעל הבמה
2:55 - 2:57

הסכימו עם ההנחה
שמאחורי השאלה שלה,
2:57 - 2:59

שבתור אמריקאים עלינו לדאוג יותר
2:59 - 3:01

לאמריקאים מאשר לעמים אחרים.
3:01 - 3:04

ולמעשה, אנשים באופן כללי
מרבים להיות מושפעים
3:04 - 3:08

מרגשות של סולידריות, נאמנות,
גאווה, פטריוטיות,
3:08 - 3:10

ולאהוד יותר את ארצם
או את הקבוצה האתנית שלהם.
3:10 - 3:13

ללא קשר לנטייה הפוליטית,
אנשים רבים גאים להיות אמריקאיים,
3:13 - 3:15

והם מעדיפים אמריקאים
על פני תושבי ארצות אחרות.
3:15 - 3:18

תושבי ארצות אחרות
חשים כך לגבי הלאום שלהם,
3:18 - 3:21

ואנו חשים כך
גם בנוגע למוצא האתני.
3:21 - 3:22

אחדים מכם אולי לא יסכימו לכך.
3:22 - 3:24

אחדים מכם אולי
כל-כך קוסמופוליטיים,
3:24 - 3:27

שבעיניכם לאתניות ולאום
3:27 - 3:29

לא צריכה להיות שום השפעה מוסרית.
3:29 - 3:31

אבל אפילו אתם, המתוחכמים, מסכימים
3:31 - 3:33

שצריכה להיות איזו אטרקטיביות
3:33 - 3:36

לקבוצה האישית בתחום
החברים והמשפחה,
3:36 - 3:37

האנשים שאתם קרובים אליהם,
3:37 - 3:39

כך שאפילו אתם מבחינים
3:39 - 3:41

בין "אנחנו" לבין "הם".
3:41 - 3:44

ההבחנה הזו טבעית מספיק
3:44 - 3:46

ולעתים קרובות מוסרית מספיק,
אבל היא עלולה להשתבש,
3:46 - 3:48

וזה היה חלק מן המחקר
3:48 - 3:51

של הפסיכולוג החברתי הדגול
הנרי טג'פל.
3:51 - 3:54

טג'פל נולד בפולין ב-1919.
3:54 - 3:56

הוא יצא ללימודים באוניברסיטה בצרפת,
3:56 - 3:58

כי כיהודי אסור היה לו
ללמוד באוניברסיטה בפולין,
3:58 - 4:01

ובהמשך הוא התגייס לצבא צרפת
4:01 - 4:02

במלחמת העולם ה-2.
4:02 - 4:04

הוא נפל בשבי
4:04 - 4:05

והוכנס למחנה של שבויי מלחמה,
4:05 - 4:08

וזו היתה תקופה מפחידה עבורו,
4:08 - 4:09

כי אילו נתגלה שהוא יהודי,
4:09 - 4:11

היו מעבירים אותו למחנה-ריכוז,
4:11 - 4:13

ושם, סביר מאד שהוא
לא היה נותר בחיים.
4:13 - 4:16

ואכן, כשהמלחמה הסתיימה והוא שוחרר,
4:16 - 4:18

רוב חבריו ובני משפחתו
כבר מתו.
4:18 - 4:20

הוא נעשה מעורב ביוזמות שונות,
4:20 - 4:22

הוא עזר ליתומי המלחמה.
4:22 - 4:24

אבל היה לו עניין ממושך
4:24 - 4:25

במדעי הדעה הקדומה,
4:25 - 4:28

ולכן, כשהוצעה מילגה בריטית יוקרתית
4:28 - 4:30

בנושא ההטפסים, הוא נרשם,
4:30 - 4:31

וזכה בה,
4:31 - 4:33

ואז פתח בקריירה מדהימה.
4:33 - 4:36

ומה שהחל את הקריירה שלו
היתה תובנה
4:36 - 4:38

שהדרך בה רוב האנשים חשבו
4:38 - 4:40

על השואה היתה מוטעית.
4:40 - 4:42

אנשים רבים,
כולל האנשים באותם ימים,
4:42 - 4:44

ראו את השואה כמייצגת
4:44 - 4:47

איזה פגם טרגי אצל הגרמנים,
4:47 - 4:51

איזשהו כתם גנטי,
מין אישיות סמכותית.
4:51 - 4:53

וטג'פל דחה את זה.
4:53 - 4:56

טג'פל אמר
שמה שאנו רואים בשואה
4:56 - 4:58

הוא פשוט הגזמה
4:58 - 5:00

של תהליכים פסיכולוגיים רגילים
5:00 - 5:01

שקיימים אצל כל אחד מאיתנו.
5:01 - 5:04

וכדי לחקור זאת הוא ערך
סדרה של מחקרים קלאסיים
5:04 - 5:06

על בני-נוער בריטיים.
5:06 - 5:07

ובאחד המחקרים הללו הוא שאל
5:07 - 5:10

את הנערים הבריטיים
כל מיני שאלות,
5:10 - 5:12

ועל סמך תשובותיהם, אמר:
5:12 - 5:14

"בדקתי את תשובותיכם,
ועל סמך התשובות
5:14 - 5:16

"אני קובע שאתה" --
5:16 - 5:17

כך אמר לחצי מהם --
5:17 - 5:20

"אתה אוהב את היצירות
של קנדינסקי",
5:20 - 5:23

או "אתה אוהב את היצירות
של פול קלי."
5:23 - 5:25

זה היה מזויף לגמרי.
5:25 - 5:27

לתשובותיהם לא שום קשר
לקנדינסקי או לקלי.
5:27 - 5:30

הם ודאי אף לא שמעו
על האמנים האלה.
5:30 - 5:33

הוא פשוט חילק אותם
באופן שרירותי.
5:33 - 5:36

אבל הוא גילה שלקטגוריות האלה
יש חשיבות,
5:36 - 5:39

ובהמשך, כשנתן לנבדקים שלו כסף,
5:39 - 5:40

הם העדיפו לתת את הכסף
5:40 - 5:42

לחברי הקבוצה שלהם
5:42 - 5:44

מאשר לחברי הקבוצה השניה.
5:44 - 5:46

חמור מכך,
היה להם ממש עניין
5:46 - 5:48

ליצור הבדל
5:48 - 5:51

בין קבוצתם לקבוצות אחרות,
5:51 - 5:53

אז הם יעדיפו לתת כסף
לחברי קבוצתם,
5:53 - 5:58

אם זה יאפשר להם לתת
עוד פחות לקבוצה השניה.
5:58 - 6:00

ההטייה הזו נצפתה מוקדם מאד.
6:00 - 6:03

העמיתה שלי, ואשתי,
קארן ווין, באוניברסיטת ייל,
6:03 - 6:04

ערכה סדרת מחקרים על תינוקות
6:04 - 6:07

שבהם היא חשפה
את התינוקות לבובות,
6:07 - 6:09

ולבובות היו העדפות מזון מסוימות.
6:09 - 6:11

למשל, אחת הבובות
אהבה שעועית ירוקה
6:11 - 6:14

ובובה אחרת אהבה רקיקים.
6:14 - 6:16

הם בחנו את העדפות המזון
של התינוקות,
6:16 - 6:19

והתינוקות העדיפו בד"כ את הרקיקים.
6:19 - 6:22

אבל השאלה היא
האם חשוב איך התינוקות
6:22 - 6:25

התייחסו לבובות?
והיתה לכך חשיבות רבה.
6:25 - 6:26

הם נטו להעדיף את הבובה
6:26 - 6:30

שטעמה במזון היה זהה לשלהם,
6:30 - 6:32

וחמור מכך, הם העדיפו בובות
6:32 - 6:35

שהענישו את הבובה
עם הטעם השונה במזון.
6:35 - 6:38

[צחוק]
6:38 - 6:40

אנו רואים את הפסיכולוגיה הזו
של "בתוך הקבוצה" ו"מחוץ לקבוצה"
6:40 - 6:41

כל הזמן.
6:41 - 6:43

אנו רואים זאת בעימותים פוליטיים
6:43 - 6:45

בין קבוצות בעלות
אידאולוגיות שונות.
6:45 - 6:49

אנו רואים זאת באופן קיצוני במלחמות,
6:49 - 6:52

כשלא רק ש"הקבוצה מבחוץ"
מקבלת פחות,
6:52 - 6:54

אלא זוכה ליחס לא-אנושי,
6:54 - 6:56

כמו הנאצים, שראו ביהודים
6:56 - 6:58

שרצים או כינים,
6:58 - 7:02

או האמריקאים, שראו ביפנים עכברושים.
7:02 - 7:05

גם ההטפסים עלולים לצאת משליטה.
7:05 - 7:07

לעתים קרובות מאד
הם הגיוניים ומועילים,
7:07 - 7:08

אך לפעמים הם לא-הגיוניים,
7:08 - 7:10

הם נותנים את התשובות
הלא-נכונות,
7:10 - 7:11

ובפעמים אחרות
7:11 - 7:13

הם גורמים לתוצאות
לא-מוסריות בעליל.
7:13 - 7:16

והתחום שנחקר הכי הרבה
7:16 - 7:17

הוא תחום הגזע.
7:17 - 7:19

היה מחקר מרתק
7:19 - 7:21

שנערך לפני הבחירות של 2008
7:21 - 7:24

שבו פסיכולוגים חברתיים
בחנו את המידה
7:24 - 7:27

שבה המועמדים קושרו עם אמריקה,
7:27 - 7:31

כמו בקישור לא-מודע
עם הדגל האמריקאי.
7:31 - 7:32

ובאחד המחקרים שלהם הם השוו
7:32 - 7:34

בין אובמה למק'קיין,
וגילו שמק'קיין
7:34 - 7:38

נחשב ליותר אמריקאי מאשר אובמה,
7:38 - 7:40

ובמידה מסוימת, אנשים לא מופתעים
בשומעם על כך.
7:40 - 7:42

מק'קיין הוא גיבור מלחמה מהולל,
7:42 - 7:44

ואנשים רבים אמרו בפירוש
7:44 - 7:47

שהסיפור שלו יותר אמריקאי
מאשר זה של אובמה.
7:47 - 7:49

אבל הם גם השוו את אובמה
7:49 - 7:51

לראש הממשלה הבריטי טוני בלייר,
7:51 - 7:53

ומצאו שגם בלייר נחשב
7:53 - 7:56

ליותר אמריקאי מאשר אובמה,
7:56 - 7:58

למרות שהנבדקים הבינו במפורש
7:58 - 8:01

שהוא כלל לא אמריקאי.
8:01 - 8:02

אלא שהם הגיבו, כמובן,
8:02 - 8:05

לצבע עורו.
8:05 - 8:07

להטפסים והטיות-חשיבה אלה
8:07 - 8:09

יש תוצאות בעולם האמיתי,
8:09 - 8:12

גם סמויות וגם חשובות מאד.
8:12 - 8:14

במחקר שנערך לאחרונה,
8:14 - 8:18

החוקרים פרסמו ב"אי-ביי"
מכירה של כרטיסי בייסבול.
8:18 - 8:20

בחלק מהפרסומות אחזו בכרטיסים
ידיים לבנות,
8:20 - 8:22

ובחלק - ידיים שחורות.
8:22 - 8:23

כרטיסי הבייסבול היו זהים.
8:23 - 8:24

אלו שהוחזקו בידיים שחורות
8:24 - 8:27

זכו לכמות הצעות
קטנה באופן ניכר
8:27 - 8:29

מאשר אלו שהוחזקו בידיים לבנות.
8:29 - 8:31

במחקר שנערך באוניברסיטת סטנפורד,
8:31 - 8:36

הפסיכולוגים בדקו את המקרה
של אנשים
8:36 - 8:39

שנשפטו על רצח של אדם לבן.
8:39 - 8:42

מסתבר שכשכל יתר הנתונים קבועים,
8:42 - 8:44

סביר יותר שתוצאו להורג
8:44 - 8:46

אם אתם נראים
כמו הגבר מימין,
8:46 - 8:48

מאשר זה שמשמאל,
8:48 - 8:50

וזאת בעיקר בגלל
8:50 - 8:53

שהגבר מימין דומה יותר
לאבטיפוס השחור,
8:53 - 8:55

יותר לאבטיפוס האפרו-אמריקאי,
8:55 - 8:57

וזה משפיע בבירור על החלטותיהם
של אנשים
8:57 - 8:59

בשאלה מה לעשות לגביו.
8:59 - 9:01

אז משאנו יודעים על כך,
9:01 - 9:02

איך נילחם בזה?
9:02 - 9:04

יש כמה דרכים.
9:04 - 9:05

דרך אחת היא לפנות
9:05 - 9:07

לתגובותיהם הרגשיות של אנשים,
9:07 - 9:10

לפנות לרגשי ההזדהות שלהם,
9:10 - 9:11

ואנו מרבים לעשות זאת
באמצעות סיפורים.
9:11 - 9:14

אז אם אתה הורה ליברלי,
9:14 - 9:16

ואתה רוצה לעודד את ילדיך
9:16 - 9:18

להאמין ביתרונות המשפחה החריגה,
9:18 - 9:20

אולי תתן להם לקרוא ספר כזה.
["להתר יש שתי אמהות"]
9:20 - 9:22

אם אתה שמרן
והגישה שלך שונה,
9:22 - 9:24

אולי תתן להם ספר כזה.
9:24 - 9:26

[צחוק]
["אמא! הצילו! יש ליברלים מתחת למיטה שלי!"]
9:26 - 9:29

אבל ככלל, סיפורים יכולים להפוך
9:29 - 9:31

זרים אלמוניים לאנשים בעלי-משמעות,
9:31 - 9:34

והרעיון שאנשים חשובים לנו
9:34 - 9:36

כשאנו מתמקדים בהם כאינדיבידואלים,
9:36 - 9:38

הוא רעיון שהוכיח עצמו
לכל אורך ההיסטוריה.
9:38 - 9:41

לסטאלין מיוחסת האמירה:
9:41 - 9:42

"מוות בודד הוא טרגדיה,
9:42 - 9:44

"מיליון מיתות הן סטטיסטיקה,"
9:44 - 9:46

והאם תרזה אמרה:
9:46 - 9:47

"אם אתייחס להמונים, לא אפעל.
9:47 - 9:50

"אם אתייחס לאדם הבודד, אפעל."
9:50 - 9:52

הפסיכולוגים חקרו את זה.
9:52 - 9:53

לדוגמה, במחקר מסוים,
9:53 - 9:56

אנשים קיבלו רשימת עובדות
בנודע למשבר כלשהו,
9:56 - 10:00

ונצפו התרומות שלהם
10:00 - 10:02

כדי לפתור את המשבר,
10:02 - 10:04

ואילו קבוצה שניה
לא קיבלה שום עובדות
10:04 - 10:06

אבל סופר לה על אדם מסוים
10:06 - 10:08

שקיבל שם ופרצוף,
10:08 - 10:11

והתברר שהיא תרמה הרבה יותר.
10:11 - 10:13

אינני חושב שמשהו מזה
הוא בגדר סוד
10:13 - 10:15

לאנשים שעוסקים בצדקה.
10:15 - 10:18

אנשים לא נוטים להציף אחרים
10:18 - 10:19

בעובדות ובנתונים.
10:19 - 10:20

אלא מראים להם פנים,
10:20 - 10:22

מראים להם אנשים.
10:22 - 10:25

ייתכן שע"י הצעת
רגשי ההזדהות שלנו
10:25 - 10:27

לאדם מסוים,
רגשות אלה יוכלו להתפשט
10:27 - 10:30

ולהגיע לקבוצה
שאותו אדם משתייך אליה.
10:30 - 10:33

זאת היא הרייט ביצ'ר סטו.
10:33 - 10:35

לפי הסיפור, או האגדה,
10:35 - 10:37

הנשיא לינקולן הזמין אותה
10:37 - 10:39

לבית הלבן באמצע מלחמת האזרחים
10:39 - 10:41

ואמר לה:
10:41 - 10:43

"אז את הגברת הקטנה
שהחלה במלחמה הגדולה הזאת."
10:43 - 10:45

הוא התייחס ל"אוהל הדוד טום."
10:45 - 10:48

"אוהל הדוד טום" איננו
ספר גדול מבחינה פילוסופית,
10:48 - 10:51

תיאולוגית או אפילו ספרותית,
10:51 - 10:53

אבל הוא מצליח היטב
10:53 - 10:56

לגרום לאנשים לשים עצמם
10:56 - 10:58

בנעלי הזולת,
אנשים שאחרת לא היו שמים עצמם
10:58 - 11:01

בנעליו של עבד.
11:01 - 11:02

וייתכן מאד שזה היה זרז
11:02 - 11:04

לשינוי חברתי כביר.
11:04 - 11:06

בזמן האחרון, במבט על אמריקה
11:06 - 11:09

של העשורים האחרונים,
11:09 - 11:13

יש סיבה מסוימת להאמין
שתכניות כמו "משפחת קוסבי"
11:13 - 11:15

שינתה בקיצוניות את גישתם
של אמריקאים כלפי אפרו-אמריקאיים,
11:15 - 11:18

בעוד שתכניות כמו "וויל וגרייס"
ו"משפחה מודרנית"
11:18 - 11:20

שינו את גישת האמריקאים
11:20 - 11:21

ביחס להומוסקסואלים ולסביות.
11:21 - 11:23

אינני חושב שמוגזם לומר
11:23 - 11:26

שהזרז העיקרי לשינוי מוסרי באמריקה
11:26 - 11:29

היה קומדיית המצבים.
11:29 - 11:30

אבל רגשות הם לא הכל,
11:30 - 11:32

ואני רוצה לסיים בפנייה
11:32 - 11:34

לכוח ההגיון.
11:34 - 11:36

בנקודה מסוימת בספרו הנפלא
11:36 - 11:37

"המלאכים הטובים שבתוכנו",
11:37 - 11:39

אומר סטיבן פינקר:
11:39 - 11:42

"הברית הישנה אומרת: 'ואהבת לרעך',
11:42 - 11:45

"וברית החדשה אומרת: 'אהב את אויבך'.
11:45 - 11:47

"אבל אני לא אוהב איש מהם,
לא ממש,
11:47 - 11:49

"אבל אין לי רצון להרוג אותם.
11:49 - 11:51

"ברור לי שיש לי
התחייבות כלפיהם,
11:51 - 11:54

"אבל תחושות המוסר שלי כלפיהם,
אמונותי המוסריות,
11:54 - 11:56

"בנוגע לאופן התנהגותי כלפיהם,
11:56 - 11:58

"אינן מעוגנות באהבה.
11:58 - 12:00

"הן מעוגנות בהבנה
מהן זכויות אדם,
12:00 - 12:02

"באמונה לפיה חייהם יקרים להם
12:02 - 12:04

"כפי שחיי יקרים לי."
12:04 - 12:06

וכתימוכין לכך הוא מביא סיפור
12:06 - 12:08

מאת הפילוסוף הדגול אדם סמית,
12:08 - 12:10

וגם אני רוצה לספר לכם
את הסיפור הזה,
12:10 - 12:11

אם כי אשנה אותו מעט
12:11 - 12:13

כדי להתאים אותו לזמננו.
12:13 - 12:15

אדם סמית מתחיל בכך
שהוא מבקש מכם לדמיין
12:15 - 12:17

מוות של אלפי אנשים,
12:17 - 12:19

ולדמיין שאלפי האנשים
12:19 - 12:21

נמצאים בארץ שאינכם מכירים.
12:21 - 12:25

אולי זאת סין, או הודו
או ארץ באפריקה.
12:25 - 12:27

ואדם סמית שואל
איך תגיבו.
12:27 - 12:29

ואתם תאמרו:
"זה רע מאד",
12:29 - 12:31

ותמשיכו בחייכם.
12:31 - 12:33

אם אתם נכנסים לאתר
ה"ניו-יורק טיימס" או משהו כזה,
12:35 - 12:36

ומגלים את זה, ולמעשה
זה קורה לנו כל הזמן,
12:36 - 12:38

אנו ממשיכים בחיינו.
12:38 - 12:40

אבל, אומר סמית, דמיינו
12:40 - 12:41

שמודיעים לכם שמחר
12:41 - 12:44

יכרתו את הזרת שלכם.
12:44 - 12:46

סמית אומר שזה יהיה
מאד חשוב לכם.
12:46 - 12:48

אתם לא תישנו בלילה
12:48 - 12:49

מרוב מחשבות על זה.
12:49 - 12:51

וזה מעלה את השאלה:
12:51 - 12:53

האם תהיו מוכנים להקריב
את חייהם של אלפים
12:53 - 12:55

כדי להציל את הזרת שלכם?
12:55 - 12:58

ענו על כך
כל אחד בפרטיות מוחו,
12:58 - 13:01

אבל סמית אומר שבהחלט לא.
13:01 - 13:02

איזו מחשבה איומה.
13:02 - 13:04

וזה מעלה את השאלה,
13:04 - 13:06

במילותיו של סמית:
13:06 - 13:08

"כשרגשותינו הסבילים הם כמעט תמיד
13:08 - 13:09

"כה נבזים ואנוכיים,
13:09 - 13:11

"מדוע על עקרונותינו הפעילים
13:11 - 13:13

"להיות לעתים קרובות
כה נדיבים ונאצלים?"
13:13 - 13:15

ותושבתו של סמית היא:
"אלה הם ההגיון,
13:15 - 13:17

"העקרון והמצפון
13:17 - 13:19

"הקוראים לנו
13:19 - 13:22

"בקול שבכוחו להדהים
אף את החצופה שבתאוותינו,
13:22 - 13:24

"לאמור, 'הנני רק אחד מן הרבים,
13:24 - 13:26

"'ואין אני טוב
מכל אדם אחר בהם'."
13:26 - 13:28

ואת החלק האחרון הזה
מרבים לתאר
13:28 - 13:32

בתור עקרון האי-משוא-פנים.
13:32 - 13:34

ועקרון זה, של אי-משוא-פנים,
13:34 - 13:36

מתבטא בכל דתות העולם,
13:36 - 13:38

בכל הגירסאות השונות
של כלל הזהב,
13:38 - 13:41

ובכל תורות המוסר בעולם,
13:41 - 13:42

שנבדלות זו מזו במובנים רבים,
13:42 - 13:45

אך משותפת לכולן הנחת היסוד
שעלינו לשפוט את המוסריות
13:45 - 13:48

מנקודת-מבט חסרת-פניות.
13:48 - 13:50

את הניסוח הטוב ביותר
של השקפה זו
13:50 - 13:53

אמר, לדעתי, לא איזה
תיאולוג או פילוסוף,
13:53 - 13:54

אלא המפרי בוגארט
13:54 - 13:56

בסוף הסרט "קזבלנקה".
13:56 - 14:00

שימו לב, התראת ספוילר -
הוא אומר לאהובתו,
14:00 - 14:01

שעליהם להיפרד
14:01 - 14:02

למען טובת הכלל,
14:02 - 14:04

והוא אומר לה,
ולא אנסה לחקות את המבטא:
14:04 - 14:06

"לא צריך הרבה כדי לראות
14:06 - 14:07

"שהבעיות של
שלושה אנשים קטנים
14:07 - 14:10

"אינן שוות הרבה בעולם המטורף הזה."
14:10 - 14:14

ההגיון שלנו יכול לגרום לנו
להתגבר על תאוותינו.
14:14 - 14:15

ההגיון שלנו יכול להניע אותנו
14:15 - 14:17

להציע את רגשי ההזדהות שלנו,
14:17 - 14:19

להניע אותנו לכתוב ספר
כמו "אוהל הדוד טום",
14:19 - 14:21

או לקרוא ספר כמו
"אוהל הדוד טום",
14:21 - 14:23

וההגיון שלנו גם יכול
להניע אותנו ליצור
14:23 - 14:25

מנהגים, איסורים וחוקים
14:25 - 14:27

שיגבילו אותנו
14:27 - 14:29

מלפעול בהתאם לדחפינו
14:29 - 14:30

כאשר לדעתנו, כיצורים הגיוניים,
14:30 - 14:32

מן הדין שנוגבל.
14:32 - 14:34

זת מהותה של חוקה.
14:34 - 14:37

חוקה היא משהו שכוּנן בעבר
14:37 - 14:38

ויפה לזמננו,
14:38 - 14:39

ומה שהיא אומרת הוא,
14:39 - 14:41

שככל שנתאמץ לבחור
14:41 - 14:44

בנשיא פופולרי לכהונה שלישית,
14:44 - 14:46

ככל שאמריקאים לבנים היו רוצים
14:46 - 14:50

לכונן מחדש את מוסד העבדות,
איננו יכולים לעשות זאת.
14:50 - 14:52

אנחנו הגבלנו את עצמנו.
14:52 - 14:54

ויש דרכים נוסופות
בהן אנו מגבילים את עצמנו.
14:54 - 14:57

ידוע לנו שכאשר מדובר
בבחירתו של אדם
14:57 - 15:00

כמועמד למשרה או לפרס,
15:00 - 15:03

אנו מוטים בעוצמה ע"י הגזע,
15:03 - 15:05

אנו מוטים ע"י המגדר,
15:05 - 15:07

אנו מוטים ע"י מראה מצודד,
15:07 - 15:10

ולעתים אנו אומרים:
"נו טוב, ככה זה צריך להיות."
15:10 - 15:12

אבל בפעמים אחרות אנו אומרים:
"זה לא בסדר."
15:12 - 15:14

אז כדי להיאבק בכך,
15:14 - 15:16

אנו לא רק משתדלים יותר,
15:16 - 15:19

אלא מגדירים מראש מצבים
15:19 - 15:22

בהם מקורות המידע האחרים האלה
לא יוכלו להטות אותנו,
15:22 - 15:24

וזו הסיבה לכך שתזמורות רבות
15:24 - 15:26

בוחנות מועמדים חדשים מאחורי מסך,
15:26 - 15:28

כשהמידע היחיד הזמין
15:28 - 15:30

הוא המידע שלדעתן
צריך להיות חשוב.
15:30 - 15:33

אני חושב שדעה קדומה
והטיות-חשיבה
15:33 - 15:36

ממחישות כפילות יסוד בטבע האדם.
15:36 - 15:39

יש לנו תחושות-בטן,
אינסטינקטים, רגשות,
15:39 - 15:42

והם משפיעים על שיפוטינו ומעשינו
15:42 - 15:44

לטוב ולרע,
15:44 - 15:48

אבל אנו גם יודעים
להחליט בהגיון
15:48 - 15:49

ולתכנן בתבונה,
15:49 - 15:52

וביכולתנו להשתמש בשני אלה,
במקרים מסוימים,
15:52 - 15:54

כדי להגביר ולהזין את רגשותינו,
15:54 - 15:57

ובמקרים אחרים - לבלום אותם.
15:57 - 15:58

וזו הדרך
15:58 - 16:01

שבה ההגיון עוזר לנו
ליצור עולם טוב יותר.
16:01 - 16:03

תודה לכם.
16:03 - 16:07

[מחיאות כפיים]

Title:: האם אפשר למצוא משהו טוב בדעות קדומות?
Speaker:: פול בלום
Description:: אנו מרבים לחשוב שההטייה והדעה הקדומה מעוגנות בבורות. אך כפי שהפסיכולוג פול בלום מנסה להוכיח, הדעה הקדומה היא לעתים קרובות טבעית, הגיונית - ואף מוסרית. המפתח, לדברי בלום, הוא בהבנה כיצד פועלות ההטיות שלנו, כדי שנוכל לקחת את השליטה לידינו כשהן משתבשות.

more » « less
Video Language:: English
Team:: closed TED
Project:: TEDTalks
Duration:: 16:23

	Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Can prejudice ever be a good thing?	Aug 12, 2014, 4:05 AM
	Shlomo Adam approved Hebrew subtitles for Can prejudice ever be a good thing?	Aug 5, 2014, 10:18 AM
	Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Can prejudice ever be a good thing?	Aug 5, 2014, 10:18 AM
	Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Can prejudice ever be a good thing?	Aug 5, 2014, 10:18 AM
	Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Can prejudice ever be a good thing?	Aug 5, 2014, 10:18 AM
	Oren Szekatch accepted Hebrew subtitles for Can prejudice ever be a good thing?	Aug 5, 2014, 7:26 AM
	Oren Szekatch edited Hebrew subtitles for Can prejudice ever be a good thing?	Aug 5, 2014, 7:26 AM
	Oren Szekatch edited Hebrew subtitles for Can prejudice ever be a good thing?	Aug 5, 2014, 7:26 AM

Show all

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions

Revision 8 Edited

Shlomo Adam Aug 12, 2014, 4:05 AM
Revision 7 Edited

Shlomo Adam Aug 5, 2014, 10:18 AM

	Revision Number	Author	Created
	8	Shlomo Adam	Aug 12, 2014, 4:05 AM
	7	Shlomo Adam	Aug 5, 2014, 10:18 AM

האם אפשר למצוא משהו טוב בדעות קדומות?

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies

Operating cookies (Required)