< Return to Video

האם אפשר למצוא משהו טוב בדעות קדומות?

  • 0:00 - 0:03
    כשאנו חושבים על דעה קדומה
    ודעה משוחדת,
  • 0:03 - 0:05
    אנו ב"כ חושבים על אנשים
    טיפשים ורעים
  • 0:05 - 0:08
    שעושים דברים מטופשים ורעים.
  • 0:08 - 0:10
    ואת הרעיון הזה סיכם יפה
  • 0:10 - 0:12
    המבקר הבריטי וויליאם הייזליט,
  • 0:12 - 0:15
    שכתב: "דעה קדומה
    היא תולדה של בורות."
  • 0:15 - 0:17
    היום ברצוני לשכנע אתכם
  • 0:17 - 0:19
    שזו טעות.
  • 0:19 - 0:21
    אני רוצה לשכנע אתכם
  • 0:21 - 0:22
    שדעה קדומה ודעה משוחדת
  • 0:22 - 0:26
    הן טבעיות, לעתים קרובות הגיוניות,
  • 0:26 - 0:28
    ולעתים קרובות הן אפילו מוסריות,
  • 0:28 - 0:30
    ולדעתי, כשנבין את זה,
  • 0:30 - 0:32
    נהיה בעמדה טובה יותר
    להתמודד עימן
  • 0:32 - 0:33
    כשהן יוצאות משליטה
  • 0:33 - 0:35
    וכשיש להן תוצאות איומות,
  • 0:35 - 0:38
    ונהיה בעמדה טובה יותר
    לדעת מה לעשות
  • 0:38 - 0:39
    כשזה קורה.
  • 0:39 - 0:42
    אז נתחיל עם הֵטפּסים (סטריאוטיפים).
    אתם מסתכלים עלי,
  • 0:42 - 0:44
    אתם מכירים את שמי,
    יודעים עלי כמה עובדות
  • 0:44 - 0:46
    ויכולים לבצע שיפוטים מסוימים.
  • 0:46 - 0:49
    אתם יכולים לנחש
    מהו המוצא האתני שלי,
  • 0:49 - 0:52
    מהי הנטייה הפוליטית שלי,
    האמונות הדתיות שלי,
  • 0:52 - 0:55
    והעניין הוא ששיפוטים אלה
    הם בד"כ מדויקים.
  • 0:55 - 0:57
    אנו טובים מאד בדברים האלה.
  • 0:57 - 0:58
    ואנו טובים מאד בדברים האלה
  • 0:58 - 1:01
    כי היכולת שלנו
    להטפיס אנשים
  • 1:01 - 1:04
    אינה איזו גחמה משונה ושרירותית
    של המוח,
  • 1:04 - 1:07
    אלא דוגמה מובהקת
  • 1:07 - 1:08
    לתהליך כללי יותר,
  • 1:08 - 1:10
    דהיינו, שיש לנו נסיון
  • 1:10 - 1:11
    עם הדברים והאנשים בעולם
  • 1:11 - 1:13
    שמתחלקים לקטגוריות,
  • 1:13 - 1:15
    ואנו משתמשים בנסיוננו
    כדי לבצע הכללות
  • 1:15 - 1:17
    בנוגע למצבים חדשים
    של קטגוריות אלה.
  • 1:17 - 1:20
    למשל, לכולם כאן יש
    המון נסיון
  • 1:20 - 1:22
    עם כסאות, עם תפוחים
    ועם כלבים.
  • 1:22 - 1:24
    ועל סמך הנסיון הזה
    תוכלו לראות
  • 1:24 - 1:26
    דוגמאות לא-מוכרות ולנחש,
  • 1:26 - 1:27
    שאפשר לשבת על הכיסא,
  • 1:27 - 1:30
    לאכול את התפוח
    ולשמוע מהכלב נביחה.
  • 1:30 - 1:32
    ישנה אפשרות שנטעה.
  • 1:32 - 1:33
    הכיסא עלול להתמוטט כשנשב עליו,
  • 1:33 - 1:36
    התפוח יהיה אולי מורעל,
    הכלב אולי לא ינבח,
  • 1:36 - 1:39
    ולמעשה, זאת הכלבה שלי, טסי,
    והיא לא נובחת.
  • 1:39 - 1:41
    אבל בד"כ אנו טובים בזה.
  • 1:41 - 1:43
    בד"כ אנו מצליחים לנחש
  • 1:43 - 1:45
    הן בתחום החברתי
    והן בתחום הלא-חברתי,
  • 1:45 - 1:47
    ואילו לא יכולנו לעשות זאת,
  • 1:47 - 1:50
    אילולא יכולנו להעלות השערות
    בנוגע למצבים חדשים שאנו פוגשים,
  • 1:50 - 1:52
    לא היינו שורדים.
  • 1:52 - 1:55
    ולמעשה, הייזליט,
    בהמשך המאמר הנפלא שלו
  • 1:55 - 1:56
    הודה בכך.
  • 1:56 - 1:59
    הוא כותב: "ללא עזרת
    הדעה הקדומה וההרגל,
  • 1:59 - 2:01
    "לא הייתי מוצא את דרכי בחדר,
  • 2:01 - 2:03
    "לא הייתי מסתדר בשום מצב,
  • 2:03 - 2:08
    "ולא הייתי יודע מה להרגיש
    בכל מערכת-יחסים."
  • 2:08 - 2:09
    או למשל הדעה המשוחדת.
  • 2:09 - 2:11
    לפעמים אנו מחלקים את העולם
  • 2:11 - 2:14
    ל"הם" ו"אנחנו",
    מי שבקבוצה ומי שלא בקבוצה,
  • 2:14 - 2:15
    ולעתים, כשאנו עושים זאת,
  • 2:15 - 2:16
    ברור לנו שזה לא בסדר,
  • 2:16 - 2:18
    ואנו קצת מתביישים בכך.
  • 2:18 - 2:20
    אבל בפעמים אחרות
    אנו גאים בזה.
  • 2:20 - 2:21
    אנו מודים בכך בגלוי.
  • 2:21 - 2:23
    והדוגמה האהובה עלי לכך
  • 2:23 - 2:25
    היא שאלה שהגיעה מן הקהל
  • 2:25 - 2:28
    בדיון רפובליקני
    לפני הבחירות האחרונות.
  • 2:28 - 2:30
    [סרטון] אנדרסון קופר: לשאלתך,
  • 2:30 - 2:34
    השאלה שנשאלה בנושא סיוע החוץ?
    כן, גבירתי?
  • 2:34 - 2:39
    אשה: העם האמריקאי בארצנו
    סובל היום.
  • 2:39 - 2:43
    מדוע אנו ממשיכים לשלוח סיוע-חוץ
  • 2:43 - 2:44
    לארצות אחרות
  • 2:44 - 2:48
    כשאנו זקוקים לכל העזרה בעצמנו?
  • 2:48 - 2:50
    א"ק: המושל פרי, מה אתה אומר?
  • 2:50 - 2:51
    [מחיאות כפיים]
  • 2:51 - 2:53
    ריק פרי: בהחלט, אני חושב שזה --
  • 2:53 - 2:55
    פול בלום: כל האנשים שעל הבמה
  • 2:55 - 2:57
    הסכימו עם ההנחה
    שמאחורי השאלה שלה,
  • 2:57 - 2:59
    שבתור אמריקאים עלינו לדאוג יותר
  • 2:59 - 3:01
    לאמריקאים מאשר לעמים אחרים.
  • 3:01 - 3:04
    ולמעשה, אנשים באופן כללי
    מרבים להיות מושפעים
  • 3:04 - 3:08
    מרגשות של סולידריות, נאמנות,
    גאווה, פטריוטיות,
  • 3:08 - 3:10
    ולאהוד יותר את ארצם
    או את הקבוצה האתנית שלהם.
  • 3:10 - 3:13
    ללא קשר לנטייה הפוליטית,
    אנשים רבים גאים להיות אמריקאיים,
  • 3:13 - 3:15
    והם מעדיפים אמריקאים
    על פני תושבי ארצות אחרות.
  • 3:15 - 3:18
    תושבי ארצות אחרות
    חשים כך לגבי הלאום שלהם,
  • 3:18 - 3:21
    ואנו חשים כך
    גם בנוגע למוצא האתני.
  • 3:21 - 3:22
    אחדים מכם אולי לא יסכימו לכך.
  • 3:22 - 3:24
    אחדים מכם אולי
    כל-כך קוסמופוליטיים,
  • 3:24 - 3:27
    שבעיניכם לאתניות ולאום
  • 3:27 - 3:29
    לא צריכה להיות שום השפעה מוסרית.
  • 3:29 - 3:31
    אבל אפילו אתם, המתוחכמים, מסכימים
  • 3:31 - 3:33
    שצריכה להיות איזו אטרקטיביות
  • 3:33 - 3:36
    לקבוצה האישית בתחום
    החברים והמשפחה,
  • 3:36 - 3:37
    האנשים שאתם קרובים אליהם,
  • 3:37 - 3:39
    כך שאפילו אתם מבחינים
  • 3:39 - 3:41
    בין "אנחנו" לבין "הם".
  • 3:41 - 3:44
    ההבחנה הזו טבעית מספיק
  • 3:44 - 3:46
    ולעתים קרובות מוסרית מספיק,
    אבל היא עלולה להשתבש,
  • 3:46 - 3:48
    וזה היה חלק מן המחקר
  • 3:48 - 3:51
    של הפסיכולוג החברתי הדגול
    הנרי טג'פל.
  • 3:51 - 3:54
    טג'פל נולד בפולין ב-1919.
  • 3:54 - 3:56
    הוא יצא ללימודים באוניברסיטה בצרפת,
  • 3:56 - 3:58
    כי כיהודי אסור היה לו
    ללמוד באוניברסיטה בפולין,
  • 3:58 - 4:01
    ובהמשך הוא התגייס לצבא צרפת
  • 4:01 - 4:02
    במלחמת העולם ה-2.
  • 4:02 - 4:04
    הוא נפל בשבי
  • 4:04 - 4:05
    והוכנס למחנה של שבויי מלחמה,
  • 4:05 - 4:08
    וזו היתה תקופה מפחידה עבורו,
  • 4:08 - 4:09
    כי אילו נתגלה שהוא יהודי,
  • 4:09 - 4:11
    היו מעבירים אותו למחנה-ריכוז,
  • 4:11 - 4:13
    ושם, סביר מאד שהוא
    לא היה נותר בחיים.
  • 4:13 - 4:16
    ואכן, כשהמלחמה הסתיימה והוא שוחרר,
  • 4:16 - 4:18
    רוב חבריו ובני משפחתו
    כבר מתו.
  • 4:18 - 4:20
    הוא נעשה מעורב ביוזמות שונות,
  • 4:20 - 4:22
    הוא עזר ליתומי המלחמה.
  • 4:22 - 4:24
    אבל היה לו עניין ממושך
  • 4:24 - 4:25
    במדעי הדעה הקדומה,
  • 4:25 - 4:28
    ולכן, כשהוצעה מילגה בריטית יוקרתית
  • 4:28 - 4:30
    בנושא ההטפסים, הוא נרשם,
  • 4:30 - 4:31
    וזכה בה,
  • 4:31 - 4:33
    ואז פתח בקריירה מדהימה.
  • 4:33 - 4:36
    ומה שהחל את הקריירה שלו
    היתה תובנה
  • 4:36 - 4:38
    שהדרך בה רוב האנשים חשבו
  • 4:38 - 4:40
    על השואה היתה מוטעית.
  • 4:40 - 4:42
    אנשים רבים,
    כולל האנשים באותם ימים,
  • 4:42 - 4:44
    ראו את השואה כמייצגת
  • 4:44 - 4:47
    איזה פגם טרגי אצל הגרמנים,
  • 4:47 - 4:51
    איזשהו כתם גנטי,
    מין אישיות סמכותית.
  • 4:51 - 4:53
    וטג'פל דחה את זה.
  • 4:53 - 4:56
    טג'פל אמר
    שמה שאנו רואים בשואה
  • 4:56 - 4:58
    הוא פשוט הגזמה
  • 4:58 - 5:00
    של תהליכים פסיכולוגיים רגילים
  • 5:00 - 5:01
    שקיימים אצל כל אחד מאיתנו.
  • 5:01 - 5:04
    וכדי לחקור זאת הוא ערך
    סדרה של מחקרים קלאסיים
  • 5:04 - 5:06
    על בני-נוער בריטיים.
  • 5:06 - 5:07
    ובאחד המחקרים הללו הוא שאל
  • 5:07 - 5:10
    את הנערים הבריטיים
    כל מיני שאלות,
  • 5:10 - 5:12
    ועל סמך תשובותיהם, אמר:
  • 5:12 - 5:14
    "בדקתי את תשובותיכם,
    ועל סמך התשובות
  • 5:14 - 5:16
    "אני קובע שאתה" --
  • 5:16 - 5:17
    כך אמר לחצי מהם --
  • 5:17 - 5:20
    "אתה אוהב את היצירות
    של קנדינסקי",
  • 5:20 - 5:23
    או "אתה אוהב את היצירות
    של פול קלי."
  • 5:23 - 5:25
    זה היה מזויף לגמרי.
  • 5:25 - 5:27
    לתשובותיהם לא שום קשר
    לקנדינסקי או לקלי.
  • 5:27 - 5:30
    הם ודאי אף לא שמעו
    על האמנים האלה.
  • 5:30 - 5:33
    הוא פשוט חילק אותם
    באופן שרירותי.
  • 5:33 - 5:36
    אבל הוא גילה שלקטגוריות האלה
    יש חשיבות,
  • 5:36 - 5:39
    ובהמשך, כשנתן לנבדקים שלו כסף,
  • 5:39 - 5:40
    הם העדיפו לתת את הכסף
  • 5:40 - 5:42
    לחברי הקבוצה שלהם
  • 5:42 - 5:44
    מאשר לחברי הקבוצה השניה.
  • 5:44 - 5:46
    חמור מכך,
    היה להם ממש עניין
  • 5:46 - 5:48
    ליצור הבדל
  • 5:48 - 5:51
    בין קבוצתם לקבוצות אחרות,
  • 5:51 - 5:53
    אז הם יעדיפו לתת כסף
    לחברי קבוצתם,
  • 5:53 - 5:58
    אם זה יאפשר להם לתת
    עוד פחות לקבוצה השניה.
  • 5:58 - 6:00
    ההטייה הזו נצפתה מוקדם מאד.
  • 6:00 - 6:03
    העמיתה שלי, ואשתי,
    קארן ווין, באוניברסיטת ייל,
  • 6:03 - 6:04
    ערכה סדרת מחקרים על תינוקות
  • 6:04 - 6:07
    שבהם היא חשפה
    את התינוקות לבובות,
  • 6:07 - 6:09
    ולבובות היו העדפות מזון מסוימות.
  • 6:09 - 6:11
    למשל, אחת הבובות
    אהבה שעועית ירוקה
  • 6:11 - 6:14
    ובובה אחרת אהבה רקיקים.
  • 6:14 - 6:16
    הם בחנו את העדפות המזון
    של התינוקות,
  • 6:16 - 6:19
    והתינוקות העדיפו בד"כ את הרקיקים.
  • 6:19 - 6:22
    אבל השאלה היא
    האם חשוב איך התינוקות
  • 6:22 - 6:25
    התייחסו לבובות?
    והיתה לכך חשיבות רבה.
  • 6:25 - 6:26
    הם נטו להעדיף את הבובה
  • 6:26 - 6:30
    שטעמה במזון היה זהה לשלהם,
  • 6:30 - 6:32
    וחמור מכך, הם העדיפו בובות
  • 6:32 - 6:35
    שהענישו את הבובה
    עם הטעם השונה במזון.
  • 6:35 - 6:38
    [צחוק]
  • 6:38 - 6:40
    אנו רואים את הפסיכולוגיה הזו
    של "בתוך הקבוצה" ו"מחוץ לקבוצה"
  • 6:40 - 6:41
    כל הזמן.
  • 6:41 - 6:43
    אנו רואים זאת בעימותים פוליטיים
  • 6:43 - 6:45
    בין קבוצות בעלות
    אידאולוגיות שונות.
  • 6:45 - 6:49
    אנו רואים זאת באופן קיצוני במלחמות,
  • 6:49 - 6:52
    כשלא רק ש"הקבוצה מבחוץ"
    מקבלת פחות,
  • 6:52 - 6:54
    אלא זוכה ליחס לא-אנושי,
  • 6:54 - 6:56
    כמו הנאצים, שראו ביהודים
  • 6:56 - 6:58
    שרצים או כינים,
  • 6:58 - 7:02
    או האמריקאים, שראו ביפנים עכברושים.
  • 7:02 - 7:05
    גם ההטפסים עלולים לצאת משליטה.
  • 7:05 - 7:07
    לעתים קרובות מאד
    הם הגיוניים ומועילים,
  • 7:07 - 7:08
    אך לפעמים הם לא-הגיוניים,
  • 7:08 - 7:10
    הם נותנים את התשובות
    הלא-נכונות,
  • 7:10 - 7:11
    ובפעמים אחרות
  • 7:11 - 7:13
    הם גורמים לתוצאות
    לא-מוסריות בעליל.
  • 7:13 - 7:16
    והתחום שנחקר הכי הרבה
  • 7:16 - 7:17
    הוא תחום הגזע.
  • 7:17 - 7:19
    היה מחקר מרתק
  • 7:19 - 7:21
    שנערך לפני הבחירות של 2008
  • 7:21 - 7:24
    שבו פסיכולוגים חברתיים
    בחנו את המידה
  • 7:24 - 7:27
    שבה המועמדים קושרו עם אמריקה,
  • 7:27 - 7:31
    כמו בקישור לא-מודע
    עם הדגל האמריקאי.
  • 7:31 - 7:32
    ובאחד המחקרים שלהם הם השוו
  • 7:32 - 7:34
    בין אובמה למק'קיין,
    וגילו שמק'קיין
  • 7:34 - 7:38
    נחשב ליותר אמריקאי מאשר אובמה,
  • 7:38 - 7:40
    ובמידה מסוימת, אנשים לא מופתעים
    בשומעם על כך.
  • 7:40 - 7:42
    מק'קיין הוא גיבור מלחמה מהולל,
  • 7:42 - 7:44
    ואנשים רבים אמרו בפירוש
  • 7:44 - 7:47
    שהסיפור שלו יותר אמריקאי
    מאשר זה של אובמה.
  • 7:47 - 7:49
    אבל הם גם השוו את אובמה
  • 7:49 - 7:51
    לראש הממשלה הבריטי טוני בלייר,
  • 7:51 - 7:53
    ומצאו שגם בלייר נחשב
  • 7:53 - 7:56
    ליותר אמריקאי מאשר אובמה,
  • 7:56 - 7:58
    למרות שהנבדקים הבינו במפורש
  • 7:58 - 8:01
    שהוא כלל לא אמריקאי.
  • 8:01 - 8:02
    אלא שהם הגיבו, כמובן,
  • 8:02 - 8:05
    לצבע עורו.
  • 8:05 - 8:07
    להטפסים והטיות-חשיבה אלה
  • 8:07 - 8:09
    יש תוצאות בעולם האמיתי,
  • 8:09 - 8:12
    גם סמויות וגם חשובות מאד.
  • 8:12 - 8:14
    במחקר שנערך לאחרונה,
  • 8:14 - 8:18
    החוקרים פרסמו ב"אי-ביי"
    מכירה של כרטיסי בייסבול.
  • 8:18 - 8:20
    בחלק מהפרסומות אחזו בכרטיסים
    ידיים לבנות,
  • 8:20 - 8:22
    ובחלק - ידיים שחורות.
  • 8:22 - 8:23
    כרטיסי הבייסבול היו זהים.
  • 8:23 - 8:24
    אלו שהוחזקו בידיים שחורות
  • 8:24 - 8:27
    זכו לכמות הצעות
    קטנה באופן ניכר
  • 8:27 - 8:29
    מאשר אלו שהוחזקו בידיים לבנות.
  • 8:29 - 8:31
    במחקר שנערך באוניברסיטת סטנפורד,
  • 8:31 - 8:36
    הפסיכולוגים בדקו את המקרה
    של אנשים
  • 8:36 - 8:39
    שנשפטו על רצח של אדם לבן.
  • 8:39 - 8:42
    מסתבר שכשכל יתר הנתונים קבועים,
  • 8:42 - 8:44
    סביר יותר שתוצאו להורג
  • 8:44 - 8:46
    אם אתם נראים
    כמו הגבר מימין,
  • 8:46 - 8:48
    מאשר זה שמשמאל,
  • 8:48 - 8:50
    וזאת בעיקר בגלל
  • 8:50 - 8:53
    שהגבר מימין דומה יותר
    לאבטיפוס השחור,
  • 8:53 - 8:55
    יותר לאבטיפוס האפרו-אמריקאי,
  • 8:55 - 8:57
    וזה משפיע בבירור על החלטותיהם
    של אנשים
  • 8:57 - 8:59
    בשאלה מה לעשות לגביו.
  • 8:59 - 9:01
    אז משאנו יודעים על כך,
  • 9:01 - 9:02
    איך נילחם בזה?
  • 9:02 - 9:04
    יש כמה דרכים.
  • 9:04 - 9:05
    דרך אחת היא לפנות
  • 9:05 - 9:07
    לתגובותיהם הרגשיות של אנשים,
  • 9:07 - 9:10
    לפנות לרגשי ההזדהות שלהם,
  • 9:10 - 9:11
    ואנו מרבים לעשות זאת
    באמצעות סיפורים.
  • 9:11 - 9:14
    אז אם אתה הורה ליברלי,
  • 9:14 - 9:16
    ואתה רוצה לעודד את ילדיך
  • 9:16 - 9:18
    להאמין ביתרונות המשפחה החריגה,
  • 9:18 - 9:20
    אולי תתן להם לקרוא ספר כזה.
    ["להתר יש שתי אמהות"]
  • 9:20 - 9:22
    אם אתה שמרן
    והגישה שלך שונה,
  • 9:22 - 9:24
    אולי תתן להם ספר כזה.
  • 9:24 - 9:26
    [צחוק]
    ["אמא! הצילו! יש ליברלים מתחת למיטה שלי!"]
  • 9:26 - 9:29
    אבל ככלל, סיפורים יכולים להפוך
  • 9:29 - 9:31
    זרים אלמוניים לאנשים בעלי-משמעות,
  • 9:31 - 9:34
    והרעיון שאנשים חשובים לנו
  • 9:34 - 9:36
    כשאנו מתמקדים בהם כאינדיבידואלים,
  • 9:36 - 9:38
    הוא רעיון שהוכיח עצמו
    לכל אורך ההיסטוריה.
  • 9:38 - 9:41
    לסטאלין מיוחסת האמירה:
  • 9:41 - 9:42
    "מוות בודד הוא טרגדיה,
  • 9:42 - 9:44
    "מיליון מיתות הן סטטיסטיקה,"
  • 9:44 - 9:46
    והאם תרזה אמרה:
  • 9:46 - 9:47
    "אם אתייחס להמונים, לא אפעל.
  • 9:47 - 9:50
    "אם אתייחס לאדם הבודד, אפעל."
  • 9:50 - 9:52
    הפסיכולוגים חקרו את זה.
  • 9:52 - 9:53
    לדוגמה, במחקר מסוים,
  • 9:53 - 9:56
    אנשים קיבלו רשימת עובדות
    בנודע למשבר כלשהו,
  • 9:56 - 10:00
    ונצפו התרומות שלהם
  • 10:00 - 10:02
    כדי לפתור את המשבר,
  • 10:02 - 10:04
    ואילו קבוצה שניה
    לא קיבלה שום עובדות
  • 10:04 - 10:06
    אבל סופר לה על אדם מסוים
  • 10:06 - 10:08
    שקיבל שם ופרצוף,
  • 10:08 - 10:11
    והתברר שהיא תרמה הרבה יותר.
  • 10:11 - 10:13
    אינני חושב שמשהו מזה
    הוא בגדר סוד
  • 10:13 - 10:15
    לאנשים שעוסקים בצדקה.
  • 10:15 - 10:18
    אנשים לא נוטים להציף אחרים
  • 10:18 - 10:19
    בעובדות ובנתונים.
  • 10:19 - 10:20
    אלא מראים להם פנים,
  • 10:20 - 10:22
    מראים להם אנשים.
  • 10:22 - 10:25
    ייתכן שע"י הצעת
    רגשי ההזדהות שלנו
  • 10:25 - 10:27
    לאדם מסוים,
    רגשות אלה יוכלו להתפשט
  • 10:27 - 10:30
    ולהגיע לקבוצה
    שאותו אדם משתייך אליה.
  • 10:30 - 10:33
    זאת היא הרייט ביצ'ר סטו.
  • 10:33 - 10:35
    לפי הסיפור, או האגדה,
  • 10:35 - 10:37
    הנשיא לינקולן הזמין אותה
  • 10:37 - 10:39
    לבית הלבן באמצע מלחמת האזרחים
  • 10:39 - 10:41
    ואמר לה:
  • 10:41 - 10:43
    "אז את הגברת הקטנה
    שהחלה במלחמה הגדולה הזאת."
  • 10:43 - 10:45
    הוא התייחס ל"אוהל הדוד טום."
  • 10:45 - 10:48
    "אוהל הדוד טום" איננו
    ספר גדול מבחינה פילוסופית,
  • 10:48 - 10:51
    תיאולוגית או אפילו ספרותית,
  • 10:51 - 10:53
    אבל הוא מצליח היטב
  • 10:53 - 10:56
    לגרום לאנשים לשים עצמם
  • 10:56 - 10:58
    בנעלי הזולת,
    אנשים שאחרת לא היו שמים עצמם
  • 10:58 - 11:01
    בנעליו של עבד.
  • 11:01 - 11:02
    וייתכן מאד שזה היה זרז
  • 11:02 - 11:04
    לשינוי חברתי כביר.
  • 11:04 - 11:06
    בזמן האחרון, במבט על אמריקה
  • 11:06 - 11:09
    של העשורים האחרונים,
  • 11:09 - 11:13
    יש סיבה מסוימת להאמין
    שתכניות כמו "משפחת קוסבי"
  • 11:13 - 11:15
    שינתה בקיצוניות את גישתם
    של אמריקאים כלפי אפרו-אמריקאיים,
  • 11:15 - 11:18
    בעוד שתכניות כמו "וויל וגרייס"
    ו"משפחה מודרנית"
  • 11:18 - 11:20
    שינו את גישת האמריקאים
  • 11:20 - 11:21
    ביחס להומוסקסואלים ולסביות.
  • 11:21 - 11:23
    אינני חושב שמוגזם לומר
  • 11:23 - 11:26
    שהזרז העיקרי לשינוי מוסרי באמריקה
  • 11:26 - 11:29
    היה קומדיית המצבים.
  • 11:29 - 11:30
    אבל רגשות הם לא הכל,
  • 11:30 - 11:32
    ואני רוצה לסיים בפנייה
  • 11:32 - 11:34
    לכוח ההגיון.
  • 11:34 - 11:36
    בנקודה מסוימת בספרו הנפלא
  • 11:36 - 11:37
    "המלאכים הטובים שבתוכנו",
  • 11:37 - 11:39
    אומר סטיבן פינקר:
  • 11:39 - 11:42
    "הברית הישנה אומרת: 'ואהבת לרעך',
  • 11:42 - 11:45
    "וברית החדשה אומרת: 'אהב את אויבך'.
  • 11:45 - 11:47
    "אבל אני לא אוהב איש מהם,
    לא ממש,
  • 11:47 - 11:49
    "אבל אין לי רצון להרוג אותם.
  • 11:49 - 11:51
    "ברור לי שיש לי
    התחייבות כלפיהם,
  • 11:51 - 11:54
    "אבל תחושות המוסר שלי כלפיהם,
    אמונותי המוסריות,
  • 11:54 - 11:56
    "בנוגע לאופן התנהגותי כלפיהם,
  • 11:56 - 11:58
    "אינן מעוגנות באהבה.
  • 11:58 - 12:00
    "הן מעוגנות בהבנה
    מהן זכויות אדם,
  • 12:00 - 12:02
    "באמונה לפיה חייהם יקרים להם
  • 12:02 - 12:04
    "כפי שחיי יקרים לי."
  • 12:04 - 12:06
    וכתימוכין לכך הוא מביא סיפור
  • 12:06 - 12:08
    מאת הפילוסוף הדגול אדם סמית,
  • 12:08 - 12:10
    וגם אני רוצה לספר לכם
    את הסיפור הזה,
  • 12:10 - 12:11
    אם כי אשנה אותו מעט
  • 12:11 - 12:13
    כדי להתאים אותו לזמננו.
  • 12:13 - 12:15
    אדם סמית מתחיל בכך
    שהוא מבקש מכם לדמיין
  • 12:15 - 12:17
    מוות של אלפי אנשים,
  • 12:17 - 12:19
    ולדמיין שאלפי האנשים
  • 12:19 - 12:21
    נמצאים בארץ שאינכם מכירים.
  • 12:21 - 12:25
    אולי זאת סין, או הודו
    או ארץ באפריקה.
  • 12:25 - 12:27
    ואדם סמית שואל
    איך תגיבו.
  • 12:27 - 12:29
    ואתם תאמרו:
    "זה רע מאד",
  • 12:29 - 12:31
    ותמשיכו בחייכם.
  • 12:31 - 12:33
    אם אתם נכנסים לאתר
    ה"ניו-יורק טיימס" או משהו כזה,
  • 12:35 - 12:36
    ומגלים את זה, ולמעשה
    זה קורה לנו כל הזמן,
  • 12:36 - 12:38
    אנו ממשיכים בחיינו.
  • 12:38 - 12:40
    אבל, אומר סמית, דמיינו
  • 12:40 - 12:41
    שמודיעים לכם שמחר
  • 12:41 - 12:44
    יכרתו את הזרת שלכם.
  • 12:44 - 12:46
    סמית אומר שזה יהיה
    מאד חשוב לכם.
  • 12:46 - 12:48
    אתם לא תישנו בלילה
  • 12:48 - 12:49
    מרוב מחשבות על זה.
  • 12:49 - 12:51
    וזה מעלה את השאלה:
  • 12:51 - 12:53
    האם תהיו מוכנים להקריב
    את חייהם של אלפים
  • 12:53 - 12:55
    כדי להציל את הזרת שלכם?
  • 12:55 - 12:58
    ענו על כך
    כל אחד בפרטיות מוחו,
  • 12:58 - 13:01
    אבל סמית אומר שבהחלט לא.
  • 13:01 - 13:02
    איזו מחשבה איומה.
  • 13:02 - 13:04
    וזה מעלה את השאלה,
  • 13:04 - 13:06
    במילותיו של סמית:
  • 13:06 - 13:08
    "כשרגשותינו הסבילים הם כמעט תמיד
  • 13:08 - 13:09
    "כה נבזים ואנוכיים,
  • 13:09 - 13:11
    "מדוע על עקרונותינו הפעילים
  • 13:11 - 13:13
    "להיות לעתים קרובות
    כה נדיבים ונאצלים?"
  • 13:13 - 13:15
    ותושבתו של סמית היא:
    "אלה הם ההגיון,
  • 13:15 - 13:17
    "העקרון והמצפון
  • 13:17 - 13:19
    "הקוראים לנו
  • 13:19 - 13:22
    "בקול שבכוחו להדהים
    אף את החצופה שבתאוותינו,
  • 13:22 - 13:24
    "לאמור, 'הנני רק אחד מן הרבים,
  • 13:24 - 13:26
    "'ואין אני טוב
    מכל אדם אחר בהם'."
  • 13:26 - 13:28
    ואת החלק האחרון הזה
    מרבים לתאר
  • 13:28 - 13:32
    בתור עקרון האי-משוא-פנים.
  • 13:32 - 13:34
    ועקרון זה, של אי-משוא-פנים,
  • 13:34 - 13:36
    מתבטא בכל דתות העולם,
  • 13:36 - 13:38
    בכל הגירסאות השונות
    של כלל הזהב,
  • 13:38 - 13:41
    ובכל תורות המוסר בעולם,
  • 13:41 - 13:42
    שנבדלות זו מזו במובנים רבים,
  • 13:42 - 13:45
    אך משותפת לכולן הנחת היסוד
    שעלינו לשפוט את המוסריות
  • 13:45 - 13:48
    מנקודת-מבט חסרת-פניות.
  • 13:48 - 13:50
    את הניסוח הטוב ביותר
    של השקפה זו
  • 13:50 - 13:53
    אמר, לדעתי, לא איזה
    תיאולוג או פילוסוף,
  • 13:53 - 13:54
    אלא המפרי בוגארט
  • 13:54 - 13:56
    בסוף הסרט "קזבלנקה".
  • 13:56 - 14:00
    שימו לב, התראת ספוילר -
    הוא אומר לאהובתו,
  • 14:00 - 14:01
    שעליהם להיפרד
  • 14:01 - 14:02
    למען טובת הכלל,
  • 14:02 - 14:04
    והוא אומר לה,
    ולא אנסה לחקות את המבטא:
  • 14:04 - 14:06
    "לא צריך הרבה כדי לראות
  • 14:06 - 14:07
    "שהבעיות של
    שלושה אנשים קטנים
  • 14:07 - 14:10
    "אינן שוות הרבה בעולם המטורף הזה."
  • 14:10 - 14:14
    ההגיון שלנו יכול לגרום לנו
    להתגבר על תאוותינו.
  • 14:14 - 14:15
    ההגיון שלנו יכול להניע אותנו
  • 14:15 - 14:17
    להציע את רגשי ההזדהות שלנו,
  • 14:17 - 14:19
    להניע אותנו לכתוב ספר
    כמו "אוהל הדוד טום",
  • 14:19 - 14:21
    או לקרוא ספר כמו
    "אוהל הדוד טום",
  • 14:21 - 14:23
    וההגיון שלנו גם יכול
    להניע אותנו ליצור
  • 14:23 - 14:25
    מנהגים, איסורים וחוקים
  • 14:25 - 14:27
    שיגבילו אותנו
  • 14:27 - 14:29
    מלפעול בהתאם לדחפינו
  • 14:29 - 14:30
    כאשר לדעתנו, כיצורים הגיוניים,
  • 14:30 - 14:32
    מן הדין שנוגבל.
  • 14:32 - 14:34
    זת מהותה של חוקה.
  • 14:34 - 14:37
    חוקה היא משהו שכוּנן בעבר
  • 14:37 - 14:38
    ויפה לזמננו,
  • 14:38 - 14:39
    ומה שהיא אומרת הוא,
  • 14:39 - 14:41
    שככל שנתאמץ לבחור
  • 14:41 - 14:44
    בנשיא פופולרי לכהונה שלישית,
  • 14:44 - 14:46
    ככל שאמריקאים לבנים היו רוצים
  • 14:46 - 14:50
    לכונן מחדש את מוסד העבדות,
    איננו יכולים לעשות זאת.
  • 14:50 - 14:52
    אנחנו הגבלנו את עצמנו.
  • 14:52 - 14:54
    ויש דרכים נוסופות
    בהן אנו מגבילים את עצמנו.
  • 14:54 - 14:57
    ידוע לנו שכאשר מדובר
    בבחירתו של אדם
  • 14:57 - 15:00
    כמועמד למשרה או לפרס,
  • 15:00 - 15:03
    אנו מוטים בעוצמה ע"י הגזע,
  • 15:03 - 15:05
    אנו מוטים ע"י המגדר,
  • 15:05 - 15:07
    אנו מוטים ע"י מראה מצודד,
  • 15:07 - 15:10
    ולעתים אנו אומרים:
    "נו טוב, ככה זה צריך להיות."
  • 15:10 - 15:12
    אבל בפעמים אחרות אנו אומרים:
    "זה לא בסדר."
  • 15:12 - 15:14
    אז כדי להיאבק בכך,
  • 15:14 - 15:16
    אנו לא רק משתדלים יותר,
  • 15:16 - 15:19
    אלא מגדירים מראש מצבים
  • 15:19 - 15:22
    בהם מקורות המידע האחרים האלה
    לא יוכלו להטות אותנו,
  • 15:22 - 15:24
    וזו הסיבה לכך שתזמורות רבות
  • 15:24 - 15:26
    בוחנות מועמדים חדשים מאחורי מסך,
  • 15:26 - 15:28
    כשהמידע היחיד הזמין
  • 15:28 - 15:30
    הוא המידע שלדעתן
    צריך להיות חשוב.
  • 15:30 - 15:33
    אני חושב שדעה קדומה
    והטיות-חשיבה
  • 15:33 - 15:36
    ממחישות כפילות יסוד בטבע האדם.
  • 15:36 - 15:39
    יש לנו תחושות-בטן,
    אינסטינקטים, רגשות,
  • 15:39 - 15:42
    והם משפיעים על שיפוטינו ומעשינו
  • 15:42 - 15:44
    לטוב ולרע,
  • 15:44 - 15:48
    אבל אנו גם יודעים
    להחליט בהגיון
  • 15:48 - 15:49
    ולתכנן בתבונה,
  • 15:49 - 15:52
    וביכולתנו להשתמש בשני אלה,
    במקרים מסוימים,
  • 15:52 - 15:54
    כדי להגביר ולהזין את רגשותינו,
  • 15:54 - 15:57
    ובמקרים אחרים - לבלום אותם.
  • 15:57 - 15:58
    וזו הדרך
  • 15:58 - 16:01
    שבה ההגיון עוזר לנו
    ליצור עולם טוב יותר.
  • 16:01 - 16:03
    תודה לכם.
  • 16:03 - 16:07
    [מחיאות כפיים]
Title:
האם אפשר למצוא משהו טוב בדעות קדומות?
Speaker:
פול בלום
Description:

אנו מרבים לחשוב שההטייה והדעה הקדומה מעוגנות בבורות. אך כפי שהפסיכולוג פול בלום מנסה להוכיח, הדעה הקדומה היא לעתים קרובות טבעית, הגיונית - ואף מוסרית. המפתח, לדברי בלום, הוא בהבנה כיצד פועלות ההטיות שלנו, כדי שנוכל לקחת את השליטה לידינו כשהן משתבשות.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
16:23

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.