< Return to Video

שאבאנה בסיג'-רסיק: האומץ להעניק חינוך לבנות אפנגניסטן

  • 0:01 - 0:02
    כשהייתי בת אחת עשרה
  • 0:02 - 0:07
    התעוררתי בוקר אחד לקול צהלות שמחה בביתי.
  • 0:07 - 0:09
    אבא שלי הקשיב לחדשות הבי.בי.סי.
  • 0:09 - 0:14
    במכשיר הרדיו הקטן והאפור שלו.
  • 0:14 - 0:16
    חיוך גדול האיר את פניו
    והדבר היה יוצא דופן בתקופה ההיא,
  • 0:16 - 0:20
    מכיוון שבדרך כלל החדשות
    גרמו לו לדכדוך.
  • 0:20 - 0:25
    "שלטון הטאליבן נפל!" צעק אבא שלי.
  • 0:25 - 0:28
    לא הבנתי מה משמעות הדבר,
  • 0:28 - 0:33
    אבל ראיתי שאבא שלי מאוד, מאוד שמח.
  • 0:33 - 0:42
    "תוכלי ללכת לבית ספר אמיתי עכשיו," הוא אמר.
  • 0:42 - 0:47
    בוקר שלעולם לא אשכח.
  • 0:47 - 0:52
    בית ספר אמיתי.
  • 0:52 - 0:55
    אתם מבינים? הייתי בת שש כשהטאליבן
    השתלט על אפגניסטן
  • 0:55 - 0:59
    והוציא את בתי הספר לבנות אל מחוץ לחוק.
  • 0:59 - 1:02
    וכך, במשך חמש השנים הבאות,
    הייתי מתלבשת כמו בן
  • 1:02 - 1:04
    וליוויתי את אחותי הגדולה,
    שכבר לא היתה יכולה
  • 1:04 - 1:10
    לצאת החוצה בלי ליווי,
    והיינו הולכות לבית ספר סודי.
  • 1:10 - 1:14
    היתה זאת הדרך היחידה שלנו
    לזכות בחינוך.
  • 1:14 - 1:17
    כל יום הלכנו בדרך אחרת
  • 1:17 - 1:22
    כך שאף אחד לא יחשוד
    לאן מועדות פנינו.
  • 1:22 - 1:24
    היינו מחביאות את ספרי הלימוד
    בתוך סלי מכולת
  • 1:24 - 1:30
    כך שהיה נראה שאנו עורכות קניות.
  • 1:30 - 1:32
    בית הספר היה מוסתר בבית.
  • 1:32 - 1:38
    יותר ממאה תלמידות בסלון קטן אחד.
  • 1:38 - 1:44
    בחורף היה חמים
    אבל בקיץ החום היה לוהט.
  • 1:44 - 1:46
    כולנו ידענו שאנחנו
    מסכנות את חיינו -
  • 1:46 - 1:51
    המורה, התלמידות וההורים שלנו.
  • 1:51 - 1:53
    מדי פעם הלימודים היו מתבטלים למשך שבוע
  • 1:53 - 1:57
    כאשר חשדו של הטאליבן היה מתעורר.
  • 1:57 - 2:00
    תמיד תהינו מה הם ידעו עלינו.
  • 2:00 - 2:03
    האם הם עקבו אחרינו?
  • 2:03 - 2:06
    האם הם ידעו איפה אנחנו גרות?
  • 2:06 - 2:09
    פחדנו,
  • 2:09 - 2:16
    אבל בכל זאת,
    רצינו ללמוד.
  • 2:16 - 2:20
    למרבה מזלי גדלתי במשפחה
  • 2:20 - 2:26
    שהוקירה את החינוך ורחשה כבוד רב לבנותיה.
  • 2:26 - 2:31
    סבא שלי היה אדם יוצא דופן
    עבור התקופה בה הוא חי.
  • 2:31 - 2:34
    הוא היה אדם בעל דעות עצמאיות
    מאיזור נידח של אפגניסטן.
  • 2:34 - 2:38
    הוא התעקש שבתו, אמא שלי,
  • 2:38 - 2:44
    תלמד בבית הספר.
    כתוצאה מכך - אבא שלו נישל אותו מהמשפחה.
  • 2:44 - 2:48
    אבל אמי המשכילה הפכה למורה.
  • 2:48 - 2:51
    זאת היא.
  • 2:51 - 2:54
    היא פרשה לפני שנתיים והפכה את הבית שלנו
  • 2:54 - 2:59
    לבית ספר שכונתי לבנות ולנשים.
  • 2:59 - 3:03
    ואבא שלי - זה הוא -
  • 3:03 - 3:10
    היה הראשון במשפחתו שזכה לקבל חינוך.
  • 3:10 - 3:12
    לא היה כל ספק שהילדים שלו,
  • 3:12 - 3:17
    כולל בנותיו, יזכו לקבל חינוך,
  • 3:17 - 3:22
    למרות הטאליבן, למרות הסכנות.
  • 3:22 - 3:30
    עבורו, הסכנה גדולה יותר
    כאשר הילדים אינם זוכים בחינוך.
  • 3:30 - 3:33
    בתקופת הטאליבן, אני זוכרת
  • 3:33 - 3:38
    שהיו זמנים שבהם הייתי כל כך מתוסכלת מהחיים שלנו
  • 3:38 - 3:42
    ומהפחד המתמיד ומהעתיד הלוטה בערפל.
  • 3:42 - 3:45
    רציתי לפרוש מבית הספר.
  • 3:45 - 3:49
    אבל אבא שלי
  • 3:49 - 3:51
    היה אומר,
  • 3:51 - 3:53
    "בתי, תקשיבי לי,
  • 3:53 - 3:56
    את יכולה לאבד את כל רכושך.
  • 3:56 - 4:01
    אפשר לגנוב את הכסף שלך.
    אפשר לאלץ אותך לעזוב את הבית שלך בזמן המלחמה.
  • 4:01 - 4:03
    אבל הדבר היחיד שתמיד יישאר איתך
  • 4:03 - 4:07
    הוא מה שנמצא כאן,
  • 4:07 - 4:12
    וגם אם נצטרך למכור את דמנו
    כדי לשלם עבור הלימודים שלך,
  • 4:12 - 4:15
    נעשה זאת.
  • 4:15 - 4:20
    את עדיין רוצה לפרוש?"
  • 4:20 - 4:23
    היום אני בת 22.
  • 4:23 - 4:26
    גדלתי בארץ שנהרסה
  • 4:26 - 4:29
    במשך עשרות שנים של מלחמות.
  • 4:29 - 4:34
    פחות מששה אחוזים מהנשים בגילי
    סיימו תיכון.
  • 4:34 - 4:37
    ואם המשפחה שלי לא היתה כל כך
    מסורה לעניין החינוך,
  • 4:37 - 4:39
    אני הייתי אחת מהן.
  • 4:39 - 4:45
    אך היום אני בוגרת גאה של מידלברי קולג'.
  • 4:45 - 4:55
    [מחיאות כפיים]
  • 4:55 - 4:58
    כשחזרתי לאפגניסטן, סבא שלי,
  • 4:58 - 5:02
    שנאלץ לעזוב את ביתו כי העז
    להעניק חינוך לבנותיו,
  • 5:02 - 5:06
    היה אחד הראשונים לברכני.
  • 5:06 - 5:08
    הוא מתגאה בתואר שלי
  • 5:08 - 5:10
    ובכך שהייתי האשה הראשונה,
  • 5:10 - 5:12
    ושאני האשה הראשונה
  • 5:12 - 5:16
    שהסיעה אותו ברחובות קבול.
  • 5:16 - 5:21
    [מחיאות כפיים]
  • 5:21 - 5:24
    משפחתי מאמינה בי.
  • 5:24 - 5:29
    אני חולמת בגדול, אך החלומות
    של משפחתי עבורי גדולים אף יותר.
  • 5:29 - 5:33
    וזאת הסיבה לכך שאני שגרירה גלובלית
    עבור 10X10,
  • 5:33 - 5:36
    מסע תעמולה גלובלי למען חינוך נשים.
  • 5:36 - 5:38
    וזאת הסיבה להשתתפותי בייסוד של SOLA,
  • 5:38 - 5:41
    הפנימיה הראשונה, ואולי גם היחידה,
  • 5:41 - 5:43
    עבור בנות באפגניסטן,
  • 5:43 - 5:48
    ארץ שבה עדיין מסוכן לבנות ללמוד בבית הספר.
  • 5:48 - 5:52
    אני מתרגשת לראות תלמידות בבית הספר שלי
  • 5:52 - 5:58
    בעלות שאיפות לנצל הזדמנויות.
  • 5:58 - 6:01
    ואני רואה כיצד הוריהן והאבות שלהן
  • 6:01 - 6:05
    תומכים בהן, כפי שעשו הורי,
  • 6:05 - 6:14
    למרות ואף כנגד ההתנגדות העזה.
  • 6:14 - 6:17
    כמו אחמד, לדוגמא. זהו אינו שמו האמיתי,
  • 6:17 - 6:19
    ואיני יכולה לחשוף את פניו.
  • 6:19 - 6:23
    אחמד הוא אביה של אחת מהתלמידות שלי.
  • 6:23 - 6:27
    לפני כחודש, הוא והבת שלו
  • 6:27 - 6:30
    היו בדרכם מ-SOLA לכפר שלהם,
  • 6:30 - 6:37
    והם היו קרובים מאוד להיהרג
  • 6:37 - 6:42
    ממטען צד.
  • 6:42 - 6:45
    כשהוא הגיע הביתה, הטלפון צלצל,
  • 6:45 - 6:48
    וקול הזהיר אותו
  • 6:48 - 6:51
    שאם ישלח שוב את בתו לבית הספר
  • 6:51 - 6:54
    הם ינסו שוב.
  • 6:54 - 6:58
    "תהרגו אותי עכשיו, אם אתם רוצים," הוא אמר,
  • 6:58 - 7:02
    "אבל אני לא אהרוס את עתידה של בתי
  • 7:02 - 7:06
    בגלל הרעיונות המיושנים והנחשלים שלכם."
  • 7:06 - 7:09
    הבנתי לגבי אפגניסטן,
  • 7:09 - 7:12
    ולעיתים קרובות במערב לא מבינים זאת,
  • 7:12 - 7:16
    שמאחורי רוב הנשים המצליחות
  • 7:16 - 7:23
    עומד אבא שמזהה את ערכה של בתו
  • 7:23 - 7:28
    ושרואה בהצלחתה את הצלחתו.
  • 7:28 - 7:31
    אני לא טוענת שלאמהות שלנו
    אין תפקיד מרכזי בהצלחה שלנו.
  • 7:31 - 7:36
    למעשה, הן לעיתים קרובות הגורם
    הראשוני והמשכנע
  • 7:36 - 7:39
    עבור עתיד מזהיר לבנותיהן,
  • 7:39 - 7:43
    אך בהקשר של חברה
    כמו החברה שבאפגניסטן,
  • 7:43 - 7:46
    אנו זקוקות לתמיכה גברית.
  • 7:46 - 7:50
    תחת שלטון הטאליבן, היו רק כמה מאות בנות
  • 7:50 - 7:52
    שלמדו בבית הספר.
  • 7:52 - 7:54
    זכרו, הדבר היה בלתי חוקי.
  • 7:54 - 7:59
    אך כיום יותר משלושה מליון בנות
    לומדות בבתי ספר באפגניסטן.
  • 7:59 - 8:07
    [מחיאות כפיים]
  • 8:07 - 8:13
    אפגניסטן נראית שונה לגמרי
    כאן בארה"ב.
  • 8:13 - 8:18
    אמריקנים רואים את השבריריות של השינויים.
  • 8:18 - 8:21
    חוששתני שהשינויים האלו
    לא יחזיקו מעמד
  • 8:21 - 8:25
    לאחר שהכוחות האמריקנים יסגו.
  • 8:25 - 8:29
    אך כשאני חוזרת לאפגניסטן,
  • 8:29 - 8:34
    כשאני רואה את התלמידות בבית הספר שלי
  • 8:34 - 8:36
    ואת ההורים שלהן שתומכים בהן,
  • 8:36 - 8:41
    שמעודדים אותן, אני רואה עתיד מבטיח
  • 8:41 - 8:44
    ושינוי בר קיימא.
  • 8:44 - 8:53
    עבורי, אפגניסטן היא ארץ של תקווה
    ושל אפשרויות בלתי מוגבלות,
  • 8:53 - 8:56
    ובכל יום ויום
  • 8:56 - 8:59
    הבנות ב-SOLA מזכירות לי זאת.
  • 8:59 - 9:03
    בדומה לי, הן חולמות בגדול.
  • 9:03 - 9:04
    תודה.
  • 9:04 - 9:15
    [מחיאות כפיים]
Title:
שאבאנה בסיג'-רסיק: האומץ להעניק חינוך לבנות אפנגניסטן
Speaker:
Shabana Basij-Rasikh
Description:

דמיינו מדינה שבה בנות חייבות לחמוק אל בית הספר, מדינה שבה חייהן של בנות שנתפסות בשעה שהן לומדות נתונים בסכנה. כזו היתה אפגניסטן תחת שלטון הטאליבן, ועקבות הסכנה הזו נותרו עד ימינו אנו. שאבאנה בסיג'-רסיק, בת ה-22, מנהלת בית ספר לבנות באפגניסטן. היא מעלה על נס את כוחה של ההחלטה המשפחתית להאמין בבנות ומספרת את סיפורו של אב אמיץ אחד שעמד באומץ כנגד האיומים המקומיים. (צולם ב-TEDxWomen)
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
09:36

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.