< Return to Video

סוד היצירתיות של הדיילי שואו

  • 0:00 - 0:04
    טרבור נואה: קיבלתי שיחה מהסוכן שלי,
    ישבתי במושב האחורי של מונית,
  • 0:04 - 0:07
    והוא אמר: "היי, היית רוצה להיות
    המנחה של 'הדיילי שואו'?
  • 0:07 - 0:09
    אדם גרנט: זהו טרבור נואה.
  • 0:09 - 0:10
    נואה: עף לי הראש.
  • 0:10 - 0:14
    ואני עדיין לא חושב שהבנתי
    את המשמעות של התכנית כולה.
  • 0:14 - 0:17
    ואני זוכר שיצאתי מהמונית
    והברכיים שלי היו חלשות,
  • 0:17 - 0:19
    ובטח הייתי מתעלף אם הייתי בהליכה.
  • 0:19 - 0:22
    אני שמח שישבתי כשקיבלתי את החדשות.
  • 0:22 - 0:25
    וכן, אז זה קרה.
  • 0:25 - 0:28
    גרנט: כשטרבור קיבל את השיחה ההיא
    חיי העבודה שלו השתנו.
  • 0:28 - 0:31
    הוא בילה את רוב הקריירה שלו
    בעבודת סולו כאומן סטנד-אפ
  • 0:31 - 0:34
    במועדונים ותיאטראות, בעיקר בדרום אפריקה.
  • 0:34 - 0:37
    אבל עכשיו הוא עובד
    עם צוות קריאטיב מלא בניו יורק.
  • 0:37 - 0:41
    ארבעה ימים בשבוע, הם מפיקים תכנית
    שמיליוני אנשים צופים בה.
  • 0:41 - 0:43
    ואני רוצה לדעת איך הם עושים את זה,
  • 0:43 - 0:47
    כיוון שבדרך כלל, קבוצות גדולות
    הן המקום בו יצירתיות מתה.
  • 0:47 - 0:54
    (מוזיקה)
  • 0:54 - 0:58
    אני אדם גרנט, וזה "חיי עבודה",
    הפודקאסט שלי עם TED.
  • 0:58 - 1:00
    אני פסיכולוג ארגוני.
  • 1:00 - 1:03
    אני חוקר איך אפשר להפוך את
    העבודה למקום לא מבאס.
  • 1:03 - 1:07
    בתכנית הזו, אני מזמין את עצמי
    למקומות ממש ייחודיים
  • 1:07 - 1:10
    שם הם הצליחו להתמחות במשהו
    שהלוואי שכולם היו יודעים על עבודה.
  • 1:10 - 1:13
    היום, יצירתיות תחת האקדח,
  • 1:13 - 1:17
    ואיך אתם יכולים להיות יותר יצירתיים
    בכל דבר שתעשו.
  • 1:17 - 1:19
    תודה לWarby Parker על החסות לפרק זה.
  • 1:19 - 1:22
    (מוזיקה)
  • 1:23 - 1:24
    כשיש לכם אתגר יצירתי,
  • 1:24 - 1:28
    נקודת הפתיחה הטבעית היא לכנס
    קבוצת אנשים יחד לסיעור מוחות.
  • 1:28 - 1:31
    מקומות עבודה נסמכו על סיעור מוחות
    במשך שנים.
  • 1:31 - 1:33
    יש רק בעיה קטנה אחת:
  • 1:33 - 1:35
    זה לא עובד.
  • 1:36 - 1:39
    בעצם יש לנו עדויות בנות עשרות שנים
    על הכשלון של סיעור מוחות.
  • 1:39 - 1:42
    קבוצות מפיקות פחות רעיונות,
    ורעיונות גרועים יותר
  • 1:43 - 1:44
    מאשר אותם אנשים בעבודה עצמאית.
  • 1:45 - 1:46
    (מוזיקה)
  • 1:46 - 1:49
    אז מה חונק את היצירתיות
    בסיעור מוחות קבוצתי?
  • 1:49 - 1:54
    ראשית, אנשים משתיקים את עצמם
    כי הם מפחדים לצאת טיפשים.
  • 1:54 - 1:58
    שנית, יש כאלה שמשתיקים אחרים
    על ידי ניכוס השיחה לעצמם.
  • 1:58 - 2:01
    ושלוש, כולם רק תומכים
    ברעיון האהוב על הבוס.
  • 2:02 - 2:05
    אבל הדיילי שואו הצליחה
    להתגבר על הבעיות האלה.
  • 2:05 - 2:08
    הם פצחו את הקוד ליצירתיות קבוצתית.
  • 2:08 - 2:10
    ואני נכנס לגלות איך.
  • 2:10 - 2:14
    (מוזיקה)
  • 2:14 - 2:16
    השעה היא 9 בבוקר ביום שלישי.
  • 2:16 - 2:18
    (קולות ברקע)
  • 2:18 - 2:21
    כבר מהכניסה ברור שהתכנית הזו
    היא מכונה ענקית.
  • 2:21 - 2:24
    בכל יום נתון יותר ממאה אנשי צוות
    עובדים עליה
  • 2:25 - 2:27
    אבל אני רוצה להתמקד
    בחלק אחד של המכונה הזו:
  • 2:27 - 2:29
    חדר הכותבים.
  • 2:29 - 2:31
    שם צוות יצירתי של כותבים, מפיקים
  • 2:31 - 2:34
    וכישרונות מתאחדים.
  • 2:34 - 2:37
    השהייה בחדר כותבים היא די
    החלום של פסיכולוג ארגוני,
  • 2:37 - 2:39
    או לפחות אחד משלי,
  • 2:39 - 2:42
    והדיילי שואו אפשרו לי גישה לאחורי הקלעים
  • 2:42 - 2:44
    לראות איך הם מתחילים את היום עם דף חלק
  • 2:44 - 2:47
    ומסיימים עם 22 דקות של קומדיה מעולה.
  • 2:47 - 2:48
    (קולות רקע)
  • 2:48 - 2:51
    החדר מלא בכשלושים אנשים.
  • 2:51 - 2:52
    חלקם יושבים על ספות,
  • 2:52 - 2:54
    הרבה מהם יושבים על הרצפה,
  • 2:54 - 2:56
    וחלק מהם אפילו הביאו את הכלבים שלהם.
  • 2:56 - 2:59
    הם מתחילים לזרוק רעיונות באוויר
    לפני שטרבור מגיע.
  • 2:59 - 3:01
    (קולות רקע)
  • 3:01 - 3:03
    אנחנו בנובמבר,
    והחדשות הגדולות של היום
  • 3:03 - 3:06
    הוא המועמד לסנאט מטעם אלבמה, רוי מור.
  • 3:06 - 3:09
    ישנם מספר שבועות לפני הבחירות המיוחדות
  • 3:09 - 3:10
    להחלפת ג'ף סשנס.
  • 3:11 - 3:13
    כולנו יודעים איך הסיפור הזה נגמר,
  • 3:13 - 3:16
    אבל באותו הזמן, זה היה חומר מעולה.
  • 3:16 - 3:20
    הם מתחילים בהקרנה של קטעים
    מהחדשות של אתמול, ואז הם מאלתרים.
  • 3:20 - 3:23
    קטע חדשות: אנשים אמרו
    שרוי מור הורחק מהקניון.
  • 3:23 - 3:24
    (צחוק)
  • 3:24 - 3:27
    אליסון מקדונלד, מפיקה ראשית:
    העובדה שלקניון
  • 3:27 - 3:30
    יש סטנדרטים יותר גבוהים מהסנאט האמריקאי...
  • 3:30 - 3:32
    קטע חדשות: במשך הלילה,
    מור הכחיש את הטענות.
  • 3:32 - 3:35
    מור: מעולם לא עשיתי מה שהיא אמרה שעשיתי.
  • 3:35 - 3:39
    אני אפילו לא מכיר את האישה,
    אני לא מכיר אותה בכלל,
  • 3:39 - 3:42
    אני אפילו לא יודע איפה המסעדה
    נמצאת או היתה.
  • 3:42 - 3:45
    מקס בראון, מפיק ראשי: הוא כאילו אומר -
    "אני מכחיש את זה.
  • 3:45 - 3:46
    זה לא נכון בכלל.
  • 3:46 - 3:48
    אין לי מושג על מה מדובר".
  • 3:48 - 3:51
    אבל כל אחד מהתובעים אומר:
    "הוא היה כאן כל לילה.
  • 3:51 - 3:53
    יש לנו תמונה חתומה שלו על הקיר".
  • 3:53 - 3:56
    ג'וש ג'ונסון, כותב: במוקדם או מאוחר,
    מול התובעים הוא יאמר,
  • 3:56 - 3:59
    "תראו, אני אפילו לא מאלבמה.
    מעולם לא הייתי כאן לפני כן".
  • 3:59 - 4:00
    (צחוק)
  • 4:00 - 4:05
    סטיב בודו, מפיק בפועל: אני לא רוי מור.
  • 4:05 - 4:08
    גרנט: החדר מתחיל להרגיש כמו
    ארוחה משפחתית צפופה מאוד.
  • 4:08 - 4:10
    כולם קופצים לתוך השיחה.
  • 4:10 - 4:13
    זובין פאראנג, כותב ראשי:
    מעניין אם על השולחן האהוב עליו
  • 4:13 - 4:17
    יש חריטה של השם שלו,
    משהו כמו "הכסא של רוי מור".
  • 4:17 - 4:21
    "מעולם לא הזמנתי פנקייקים וופלים כאן",
    והמסעדה אומרת
  • 4:21 - 4:25
    "זה מה שמכונה אצלנו הספיישל של רוי מור".
  • 4:25 - 4:29
    ג'ימי דון, מפיק בכיר:
    התמונה שלו על הקיר באתגר הפנקייק.
  • 4:29 - 4:31
    גרנט: הדבר הראשון
    ששמתי לב אליו הוא
  • 4:31 - 4:33
    שהחדר מלא בפרצי יצירתיות.
  • 4:33 - 4:37
    תאמינו או לא, יש לזה שם
    בפסיכולוגיה של יצירתיות:
  • 4:37 - 4:38
    קוראים לזה "מתפרצות".
  • 4:38 - 4:41
    (מוזיקה)
  • 4:41 - 4:44
    מתפרצות היא כמו החלק הטוב ביותר
    במוזיקת ג'ז חופשי.
  • 4:44 - 4:48
    מישהו מנגן תו, מישהו אחר
    נכנס פנימה עם הרמוניה,
  • 4:48 - 4:52
    ודי מהר נוצר צליל קולקטיבי
    שאף אחד לא תכנן.
  • 4:52 - 4:55
    רוב הקבוצות לא מגיעות לנקודה הזו,
  • 4:55 - 4:57
    אבל אתם יכולים לזהות מתפרצות
    כשאתם רואים אותה.
  • 4:57 - 5:02
    בדיילי שואו החדר ממש נשמע כאילו
    הוא מתפוצץ מרעיונות.
  • 5:02 - 5:04
    אתם יכולים לשמוע את זה בבדיחה על רוי מור.
  • 5:04 - 5:07
    פאראנג: אני חושב, הנה אנחנו.
    מה קורה?
  • 5:07 - 5:09
    גרנט: טרבור נואה בדיוק נכנס לחדר.
  • 5:09 - 5:12
    פאראנג: אנחנו בדיוק צפינו
    וצחקנו על רוי מור.
  • 5:12 - 5:14
    הולך לקניון, מסתובב שם עד ש...
  • 5:14 - 5:17
    נואה: שהרחיקו אותו מהקניון?
  • 5:17 - 5:19
    נואה: זה חלק די מרכזי שהם השמיטו.
  • 5:19 - 5:21
    פאראנג: בזמן שאתה התובע הכללי.
  • 5:21 - 5:24
    נואה: אפילו השוטר בקניון אומר:
    "תראה, מר תובע כללי, אני יודע".
  • 5:24 - 5:27
    בראון: ממש קשה להיות מורחק מהקניון,
  • 5:27 - 5:29
    כאילו, אם אתה מתבגר קשה,
    לא מרחיקים אותך מהקניון.
  • 5:29 - 5:32
    דן מק'קוי, כותב: אני אוהב את הדרך
    שהוא מביא תירוצים
  • 5:32 - 5:35
    עכשיו למה הוא הורחק.
    "לא, אני גנבתי ליפסטיק".
  • 5:35 - 5:37
    (צחוק)
  • 5:37 - 5:40
    גרנט: אז ממש שם, האוזניים שלי הזדקפו.
  • 5:40 - 5:44
    המתפרצות חזרה, אפילו כשטרבור בחדר.
  • 5:44 - 5:47
    כולם זורקים רעיונות חצי מעובדים לבוס שלהם.
  • 5:47 - 5:50
    עד כמה אתם מרגישים בנוח
    לעשות סיעור מוחין מהמותן
  • 5:50 - 5:54
    מול האדם החשוב ביותר במקום העבודה שלכם?
  • 5:54 - 5:57
    אם יש לכם בוס שכל הזמן שופט אתכם,
  • 5:57 - 5:59
    זה יהיה סיוט.
  • 5:59 - 6:01
    אתם תפחדו לטעות או להיראות מטומטמים.
  • 6:03 - 6:05
    אבל טרבור יוצר אוירה מזמינה.
  • 6:05 - 6:07
    אין השתוללות, אין פאניקה.
  • 6:07 - 6:09
    הוא מוביל את הקבוצה.
  • 6:09 - 6:13
    למרות שהשעון דופק, הוא לא נשמע לחוץ.
  • 6:13 - 6:16
    נואה: בא נשמע את הרשימה, בוא נריץ את זה.
  • 6:16 - 6:18
    גרנט: הפגישה מסתיימת בעשר וחצי.
  • 6:18 - 6:20
    יש להם תבנית לתכנית.
  • 6:20 - 6:22
    עכשיו הזמן להפרד ומשול.
  • 6:22 - 6:26
    לכותבים יש רק כשעתיים לפני שהם
    צריכים להגיש את הטיוטות הראשונות שלהם.
  • 6:26 - 6:31
    פאראנג: אז אני צריך כמה כותבים שיעשו
    מקבץ על הביקור באסיה (של טראמפ)
  • 6:31 - 6:37
    ואז שני כותבים שרוצים לעשות
    את הקטע על דון ג'וניור הוא אדיוט.
  • 6:37 - 6:39
    גרנט: הם מתחלקים לזוגות לכתוב.
  • 6:39 - 6:43
    אני רוצה להעמיק עוד יותר, לגלות
    איך הם יוצרים את התנאים האידיאלים
  • 6:43 - 6:45
    למתפרצות.
  • 6:45 - 6:47
    אז תפסתי את הכותב הראשי, זובין פאראנג,
  • 6:47 - 6:50
    וכותב ותיק, דניאל רדוש.
  • 6:50 - 6:53
    גרנט: פסיכולוגים מדברים על הדפוס הזה
    לו הם קוראים מתפרצות.
  • 6:53 - 6:55
    שזה קצב החלפת התורות בשיחה
  • 6:55 - 6:57
    וההפרעות זה לזה.
  • 6:57 - 7:00
    שמתי לב שישנן רגעים שלמישהו
    היתה בדיחה די טובה
  • 7:00 - 7:01
    ואז ארבעה אנשים המשיכו אותה.
  • 7:01 - 7:05
    רדוש: הדבר המרכזי שאנחנו מנסים להשיג
    הוא להוציא את הבדיחות מתוך החומרים
  • 7:05 - 7:07
    וזה המקום ממנו מגיעה המתפרצות.
  • 7:07 - 7:09
    גרנט: אני אוהב איך פשוט אמצת
    את השפה של מתפרצות
  • 7:09 - 7:11
    כאילו זה דבר נורמלי שאנשים אומרים.
  • 7:12 - 7:13
    רדוש: אנחנו מתרכזים באימפרוביזציה.
  • 7:13 - 7:15
    מה שתגיד, זה המינוח החדש,
    אנחנו רצים אתו.
  • 7:15 - 7:18
    גרנט: בא נחדד, לא כולם מייד התלהבו.
  • 7:18 - 7:22
    הנה שניים מהכותבים החדשים יותר,
    קאט ראדלי, וקולין וורתמן,
  • 7:23 - 7:24
    וורתמן: מתפרצות?
  • 7:24 - 7:28
    ראדלי: אתה המצאת את זה?
    גרנט: לא, אני פשוט שואל את זה.
  • 7:28 - 7:30
    שמעתי לראשונה על מתפרצות מקולגה.
  • 7:30 - 7:32
    אניטה וויליאמס וולי:
    אני אניטה וויליאמס וולי
  • 7:32 - 7:35
    אני חוקרת עמיתה באוניברסיטת קרנגי מלון.
  • 7:35 - 7:41
    מתפרצות היא כשכולם מדברים ועונים זה לזה
  • 7:41 - 7:42
    בטווח זמן קצר
  • 7:42 - 7:47
    במקום שזה ימרח על פרק זמן ארוך.
  • 7:47 - 7:50
    גרנט: אניטה מזהה מתפרצות
    בכל מיני סוגים של קבוצות.
  • 7:50 - 7:51
    לא רק בעבודה.
  • 7:51 - 7:54
    וולי: אז יש לי ארבעה אחים גדולים,
    יש לי גם שלושה ילדים שכולם בנים.
  • 7:54 - 7:57
    ואני צוחקת איך זה מסביר את כל החיים שלי
  • 7:57 - 7:59
    כי למעשה כל שיחה סביב ארוחת הערב,
  • 8:00 - 8:02
    אפשר לשמוע אותי אומרת:
    "חכו רגע, תנו לי לסיים".
  • 8:02 - 8:04
    יש הרבה מתפרצות בשיחה
  • 8:04 - 8:06
    והרבה הפרעות,
  • 8:06 - 8:11
    שנראה שלא מפריע להם כלל
    אבל לפעמים משגע אותי.
  • 8:11 - 8:13
    גרנט: הפרעות אינן תמיד עניין של חוצפה.
  • 8:13 - 8:16
    כשאתה בלחץ זמן, אתה רוצה
    שכולם יתרמו משלהם ומהר.
  • 8:16 - 8:20
    אניטה חקרה קבוצות פיתוח תוכנה מרחבי העולם
  • 8:20 - 8:23
    היא גילתה שהקבוצות החדשניות
    והיצרניות ביותר היו מתפרצות.
  • 8:23 - 8:25
    וולי: הקבוצות היעילות ביותר
  • 8:25 - 8:28
    הצליחו לגלות מתי נוח לחברי הקבוצה לעבוד
  • 8:28 - 8:32
    והם היו מתחברים באותו הזמן
  • 8:32 - 8:36
    והתחילו לשלוח הודעות, קודים בין אחד לשני,
  • 8:36 - 8:40
    בעוד שבקבוצות אחרות אולי היתה
    אותה רמת תקשורת
  • 8:40 - 8:43
    והיו פעילות באותה מידה
  • 8:43 - 8:46
    אבל הקצב הוכתב ע"י
    הלו"ז האישי של כל אחד מהם
  • 8:46 - 8:49
    והקבוצות האלה לא היו יעילות באותה מידה.
  • 8:49 - 8:51
    גרנט: מתפרצות היא סימן שאתם לא תקועים
  • 8:51 - 8:54
    באותו סיעור מוחות לא יעיל.
  • 8:54 - 8:57
    זה כשקבוצה מגיעה לשיא היצירתי שלה.
  • 8:57 - 9:01
    בגלל שכולם משתתפים באופן חופשי
    ותורמים רעיונות.
  • 9:01 - 9:05
    וולי: אני לא חושבת שמתפרצות
    היא ייחודית לתחומים היצירתיים.
  • 9:05 - 9:10
    למרות זאת, אני חושבת שסביר להניח
    שהתחומים היצירתיים ממש ירוויחו ממתפרצות.
  • 9:10 - 9:12
    האנשים המשתתפים בשיחה מתלהבים
  • 9:12 - 9:16
    כיוון שאתה יודע שאם תדבר,
    מישהו יגיב לך מייד,
  • 9:16 - 9:18
    אתה יודע שהם מקשיבים ואז אתה מקשיב להם,
  • 9:18 - 9:23
    ואז הרבה יותר קל להחליף רעיונות
    ואולי לבנות רעיונות.
  • 9:24 - 9:26
    גרנט: ברור, מתפרצות נראית אחרת
  • 9:26 - 9:28
    כשחומרי הגלם שלך אינם חלקי קוד
  • 9:28 - 9:30
    אלא חלקים של קומדיה.
  • 9:30 - 9:34
    בחדר הכותבים המתפרצות לא מתרחשת במקרה.
  • 9:34 - 9:35
    שאלתי את טרבור נואה על זה.
  • 9:36 - 9:38
    נואה: כשאני נמצא בחדר הכותבים
  • 9:38 - 9:41
    שני דברים מתרחשים בראש שלי.
  • 9:41 - 9:44
    אחד, אני מסתכל מה אנחנו הולכים
    לעשות בתכנית באותו היום,
  • 9:44 - 9:49
    ושני, אני חושב על החדר כחדר קומדיה
  • 9:49 - 9:53
    וכמה הוא מלא בצחוק באותו רגע.
  • 9:53 - 9:57
    ואני יודע שזה ממש אמונה טפלה
  • 9:57 - 10:00
    ואף אחד לא יכול להוכיח את זה
    או להפריך את זה,
  • 10:00 - 10:04
    אבל אני מאמין שהצחוק הזה נספג
  • 10:04 - 10:07
    ממש כמו עשן סיגריה מעישון משני
  • 10:07 - 10:10
    למארג הקיים של מי שאנחנו כבני אדם.
  • 10:10 - 10:13
    גרנט: תוך כדי שהתבוננתי בך בחדר הבוקר,
    סיקרנו אותי כמה דברים.
  • 10:13 - 10:16
    אחד, ציפיתי לשינוי גדול עם כניסתך לחדר,
  • 10:16 - 10:18
    ולא היה הבדל גדול,
  • 10:18 - 10:22
    שזה סימן עבורי שהצלחת להפוך את החדר
    לממש בטוח מבחינה פסיכולוגית.
  • 10:22 - 10:23
    אנשים לא מפחדים ממך.
  • 10:23 - 10:26
    נואה: אה, בחדר. אה, זה מצחיק.
  • 10:26 - 10:28
    גרנט: הם לא נלחצים שכאתה נכנס,
  • 10:28 - 10:31
    והם עדיין עדיין ממשיכים להעלות
    בדיחות חצי גמורות.
  • 10:31 - 10:33
    זה נקרא ביטחון פסיכולוגי.
  • 10:34 - 10:37
    זה כשאתה יכול לקחת סיכונים מבלי לחוש פחד.
  • 10:37 - 10:42
    מבלי תחושת הביטחון הזו,
    פרצי יצירתיות לא יכולים להתרחש.
  • 10:42 - 10:43
    אנשים מצנזרים את עצמם.
  • 10:43 - 10:47
    נואה: ובכן, אני תמיד האמנתי
    שבכל מערכת יחסים
  • 10:47 - 10:52
    בה יש מישהו אחראי,
    בין אם זו משפחה, בן זוג,
  • 10:52 - 10:56
    או בין אם זה מורה, או בוס בסביבת עבודה,
  • 10:56 - 11:02
    באמת מה שמוציא את המיטב באנשים,
    לפי דעתי, הוא כבוד הדדי.
  • 11:02 - 11:05
    אני סומך על כך שהכותבים שלי מנסים לעזור לי
    להפיק את התכנית הטובה ביותר,
  • 11:05 - 11:08
    ושהם סומכים עלי שאני רוצה לעשות
    את התכנית המצחיקה ביותר.
  • 11:08 - 11:11
    לקח הרבה זמן, אבל עכשיו,
    כשאני נכנס לפגישה,
  • 11:11 - 11:15
    אני נכנס לתוך שיחה שממשיכה.
  • 11:15 - 11:18
    גרנט: בניית ביטחון פסיכולוגי דורשת זמן.
  • 11:18 - 11:20
    זה משהו שאתה יוצר לאט לאט בכל יום,
  • 11:20 - 11:23
    ואתה יכול לראות את זה ברגעים קטנים.
  • 11:23 - 11:25
    היה אחד כזה שלכד את עיני בחדר הכותבים.
  • 11:25 - 11:30
    נואה: אני אומר שהבדיחה הזאת שהבאת,
    היתה כל כך טובה, אפילו בחדר,
  • 11:31 - 11:32
    פאראנג: זה היה מעולה, זה הלך ממש טוב.
  • 11:32 - 11:34
    גרנט: תפסתם את זה?
  • 11:34 - 11:37
    טרבור כרגע אמר שהכותב הראשי שלו,
    זובין, הביא בדיחה טובה.
  • 11:37 - 11:40
    פאראנג: אני בחור מצחיק,
    אני כותב בדיחות טובות.
  • 11:40 - 11:44
    גרנט: כל הרעיון של מתפרצות הוא
    כשלקבוצה יש מומנטום,
  • 11:44 - 11:46
    ואתה רוצה שהוא ימשיך לזוז.
  • 11:46 - 11:48
    אז אני תוהה למה טרבור עצר את זה.
  • 11:48 - 11:50
    גרנט: האם זה מהלך מודע מצידך
  • 11:50 - 11:52
    לשבח מישהו מול הקבוצה
  • 11:52 - 11:54
    או האם זה קורה באופן ספונטני?
  • 11:54 - 11:56
    נואה: אני חושב שזה משהו תת-הכרתי.
  • 11:56 - 12:01
    אבל תמיד האמנתי בלתת
    קרדיט לאנשים היכן שמגיע להם.
  • 12:01 - 12:03
    בייחוד כשאתה עובד בסביבה
  • 12:03 - 12:06
    בה כל ההערכה בסופו של דבר תגיע אלי.
  • 12:06 - 12:10
    אז אם קורה משהו מדהים בתכנית,
    טרבור מקבל את הקרדיט.
  • 12:10 - 12:11
    אם קורה משהו מזעזע בתכנית,
  • 12:11 - 12:14
    טרבור גם מקבל את הקרדיט, או את האשמה.
  • 12:14 - 12:17
    ואני חושב שזה מניע את האנשים
    קדימה כבני אדם
  • 12:17 - 12:21
    לדעת שמכירים בנו בכל דבר שאנחנו עושים.
  • 12:21 - 12:24
    גרנט: כשאתם בתוך קבוצה יצירתית
    שחווה מתפרצות,
  • 12:24 - 12:26
    קל לאבד את המעקב אחרי מי אמר מה
  • 12:26 - 12:28
    והאם התרומה שלך אכן היתה משמעותית.
  • 12:28 - 12:29
    הנה דניאל.
  • 12:29 - 12:34
    רדוש: זה ממש בלנדר, כאילו
    כל החומר גלם מוכנס פנימה
  • 12:34 - 12:36
    ויוצא לך סוג של שייק קומדיה בסוף
  • 12:36 - 12:39
    שיש לו טעם טעים אבל אתה אולי לא תוכל לומר,
  • 12:39 - 12:41
    "אה, הנה התות שלי שנכנס לזה".
  • 12:41 - 12:46
    כולנו די מבינים שרוב הבדיחות
    לא מגיעות לשידור החי,
  • 12:46 - 12:49
    בייחוד לא במצבן המקורי.
  • 12:49 - 12:53
    נואה: אולי הבדיחה שלך לא הגיעה לשידור החי,
  • 12:53 - 12:56
    אבל זאת יכולה להיות הבדיחה
    שגרמה לך להרגשה מסוימת
  • 12:56 - 12:59
    שמובילה אותך לבדיחה שכן מגיעה לשידור.
  • 12:59 - 13:01
    אז יש שורה שחשבתי עליה אתמול
  • 13:01 - 13:04
    בקשר להאשמות נגד רוי מור,
  • 13:04 - 13:06
    ושון האניטי שיצא להגנתו.
  • 13:06 - 13:11
    ואמרתי: "לשון האניטי יש כרטיס מנוי
    לצד הלא נכון של ההיסטוריה".
  • 13:11 - 13:14
    וזה גרם לי לצחקק, כאילו, אתה יודע?
  • 13:14 - 13:17
    ואז הרגשתי כאילו, "כן, אני הולך
    להגיד את השורה הזאת".
  • 13:17 - 13:20
    אז אם היום שלך מלא בשמחה,
  • 13:20 - 13:24
    השמחה הזאת תבטא את עצמה
    במוצר הסופי שהוא התכנית.
  • 13:26 - 13:28
    גרנט: נחזור עם עוד מטרבור והדיילי שואו
  • 13:28 - 13:30
    אחרי ההפסקה.
  • 13:30 - 13:32
    זה הולך להיות סוג שונה של פרסומת.
  • 13:32 - 13:34
    ברוח המחקר של רעיונות יצירתיים בעבודה,
  • 13:34 - 13:37
    אנחנו הולכים לקחת אתכם
    לתוך ווארבי פארקר, נותן החסות שלנו.
  • 13:38 - 13:41
    (מוזיקה)
  • 13:41 - 13:45
    גרנט: לניל בלומנטל ודייב גלבוע
    מווארבי פארקר יש הרבה במשותף.
  • 13:45 - 13:48
    ניל בלומנטל: אתם אולי לא יכולים
    להבדיל בינינו לפי הקול שלנו,
  • 13:48 - 13:50
    ... אבל אני ניל
    דייב גלבוע: ואני דייב.
  • 13:50 - 13:53
    גרנט: זה לא עזר בכלל,
    אבל אני מעריך את הניסיון שלכם.
  • 13:53 - 13:54
    (צחוק)
  • 13:55 - 13:58
    גרנט: כן, הם נשמעים דומים,
    הם הלכו לאותו בית ספר,
  • 13:58 - 13:59
    יש להם את אותם החברים,
  • 13:59 - 14:01
    ויש להם גם את אותה העבודה.
  • 14:01 - 14:04
    ניל ודייב הם המנכל"ים שותפים
    של ווארבי פארקר,
  • 14:04 - 14:07
    חברה של מיליארד דולרים שהפכה את
    הקניה של משקפיים שוב לדבר קול.
  • 14:08 - 14:11
    דינמיקות זוגיות כמו ניל ודייב
    תמיד עניינו אותי.
  • 14:11 - 14:13
    לא רק שהם מנהלים חברה ביחד,
  • 14:13 - 14:17
    אלא שהמנהיגות המשותפת שלהם מחלחלת לתרבות.
  • 14:17 - 14:18
    היכולת לעבוד בצוותים שונים
  • 14:18 - 14:21
    מייצור, לשירות לקוחות למכירה,
  • 14:21 - 14:24
    היתה המפתח להצלחתה של ווארבי פארקר.
  • 14:24 - 14:26
    ישבתי אתם במשרדי החברה בניו יורק
  • 14:26 - 14:29
    לדבר על איך זה להיות בוסים ביחד.
  • 14:29 - 14:30
    (מוזיקה)
  • 14:30 - 14:33
    גרנט: המטאפורה הברורה
    למערכת יחסים של מנכ"לים שותפים
  • 14:33 - 14:36
    היא מערכת נישואין,
  • 14:36 - 14:40
    אבל שניכם מדברים על זה יותר
    במושגים של הורות.
  • 14:40 - 14:42
    בלומנטל: אני חושב שזה נכון.
  • 14:42 - 14:45
    בהורות אתה זקוק לפילוסופיה, נכון?
  • 14:45 - 14:51
    אתה צריך חזון למה שאתה רוצה
    שהילדים שלך יגדלו להיות.
  • 14:51 - 14:54
    גלבוע: זה גם מעצים את השיאים,
    היכולת לחגוג את הנצחונות,
  • 14:54 - 14:55
    וזה מעצים את נקודות השפל,
  • 14:55 - 15:01
    ביכולת לחסום חלק מהחלקים המתסכלים שקורים.
  • 15:01 - 15:04
    בלומנטל: לפעמים אנחנו גם
    תופסים תפקידים שונים,
  • 15:04 - 15:07
    בדיוק כמו במשא ומתן אפשר שיהיה
    השוטר הטוב והשוטר הרע.
  • 15:07 - 15:10
    כיוון שיש לי ילד בן שנתיים וילד בן שש,
    אני יודע את זה.
  • 15:10 - 15:12
    רחל ואני גם עושים את זה לעתים קרובות.
  • 15:12 - 15:15
    גרנט: איך זה להוביל חברה יחד עם חבר ותיק?
  • 15:15 - 15:19
    בלומנטל: אתה יודע, הרבה פעמים אני
    מדבר עם מייסדים ומנכ"לים אחרים
  • 15:19 - 15:23
    והם הרבה מדברים על הבדידות שבתפקיד,
  • 15:23 - 15:25
    ומעולם לא הרגשתי ככה.
  • 15:25 - 15:28
    ואחד מהדברים הטובים ביותר בכך שיש לי שותף
  • 15:28 - 15:33
    הוא שמספיק שנסתכל אחד על השני
    ונקרע מצחוק.
  • 15:33 - 15:35
    חלק מהסיטואציות הן ממש קשות.
  • 15:35 - 15:37
    אחרות הן פשוט אבסורדיות,
  • 15:37 - 15:40
    וזה פשוט הופך את זה, אני חושב, ליותר מהנה
  • 15:40 - 15:43
    בזה שיש מישהו אתך.
  • 15:43 - 15:46
    גרנט: מהם שלושת העצות הטובות ביותר
    שהייתם נותנים
  • 15:46 - 15:49
    למישהו שעומד להוביל עם שותף?
  • 15:49 - 15:51
    בלומנטל: תבנו אמון,
  • 15:51 - 15:55
    תקשרו זה עם זה לעתים תכופות,
    מה שמוביל לאמון,
  • 15:55 - 16:00
    ותעבדו עם מישהו שאתם נהנים לבלות איתו זמן.
  • 16:00 - 16:03
    גרנט: כמה שעות אתם חושבים שביליתם יחד
  • 16:03 - 16:05
    בחיים שלכם?
  • 16:05 - 16:07
    גלבוע: אולי 15,000 שעות?
  • 16:07 - 16:09
    ומה האמרה, שצריך 10,000 שעות
  • 16:09 - 16:11
    כדי להפוך למומחה במשהו?
  • 16:11 - 16:13
    בלומנטל: אנחנו מומחים
    אחד של השני.
  • 16:13 - 16:14
    (צחוק)
  • 16:14 - 16:15
    בלומנטל: מתי אני מקבל טבעת?
  • 16:15 - 16:17
    (צחוק)
  • 16:17 - 16:19
    (מוזיקה)
  • 16:19 - 16:22
    גרנט: אלה היו ניל בלומנטל ודייב גלבוע,
  • 16:22 - 16:24
    מנכ"לים שותפים של ווארבי פארקר.
  • 16:24 - 16:27
    לווארבי פארקר טונות של מסגרות מעניינות.
  • 16:27 - 16:29
    אם נמאס לכם ללבוש עדשות מגע,
  • 16:29 - 16:31
    אולי תרצו לנסות את המשקף שלהם.
  • 16:31 - 16:33
    מחפשים היכן להתחיל?
  • 16:33 - 16:36
    תכנית הניסיון הביתית החינמית שלהם
    מאפשרת לכם לבחור חמש מסגרות
  • 16:36 - 16:37
    לנסות במשך חמישה ימים.
  • 16:37 - 16:40
    אם אתם לא אוהבים אותן,
    אתם יכולים לשלוח אותן חזרה.
  • 16:40 - 16:43
    נסו עוד היום בwarberparker.com/TED.
  • 16:43 - 16:49
    (מוזיקה)
  • 16:50 - 16:52
    גרנט: אם אי פעם השתתפת בסיעור מוחות,
  • 16:52 - 16:55
    אתם יודעים שאתם אמורים לעצור את הביקורת.
  • 16:55 - 16:57
    ולתת דרור למחשבות.
  • 16:57 - 16:59
    אין כזה דבר רעיון גרוע.
  • 17:00 - 17:02
    אבל למעשה, זה רעיון גרוע.
  • 17:03 - 17:05
    מסתבר שאנשים הם יותר יצירתיים
  • 17:05 - 17:07
    בקבוצות בהם מקבלים את הביקורת.
  • 17:07 - 17:09
    היא מעלה את הרף.
  • 17:09 - 17:14
    ביטחון פסיכולוגי אין משמעו
    שהכל הוא צמרירי ורך.
  • 17:14 - 17:16
    עדיין חשוב שיהיה לכם סטנדרנטים.
  • 17:16 - 17:20
    בדיילי שואו, הכותבים לא נותנים אחד לשני
    להמשיך עם בדיחות גרועות.
  • 17:20 - 17:23
    רדוש: אתה לא יורד על מישהו
    שמספר בדיחה גרועה.
  • 17:23 - 17:25
    אני מתכוון, אתה כן, אבל, אתה יודע...
  • 17:25 - 17:26
    גרנט: איל זה נראה?
  • 17:26 - 17:29
    פאראנג: אני חושב שזה עקיצות קלות.
  • 17:29 - 17:31
    למרות שבדרך כלל האדם שסיפר את הבדיחה
  • 17:31 - 17:34
    הוא הראשון שצוחק על כמה
    הבדיחה שלו היתה גרועה.
  • 17:34 - 17:38
    גרנט: אתם יוצרים ביטחון בכך שאתם עוזרים
    לאנשים להרגיש בנוח לצחוק על עצמם.
  • 17:38 - 17:41
    ומחקרים חדשים הראו לנו איך לעשות את זה.
  • 17:41 - 17:43
    הכל התחיל בסיכת נייר.
  • 17:43 - 17:46
    (מוזיקה)
  • 17:46 - 17:51
    החוקרים שאלו: "כמה שימושים חדשים תוכלו
    להמציא לסיכת הנייר הזו?"
  • 17:51 - 17:53
    אנשים הלכו לעשות סיעור מוחות.
  • 17:53 - 17:56
    קבוצה מספר אחת הפיקה רעיונות די טיפוסיים:
  • 17:56 - 17:59
    טבעת, צמיד ושרשרת.
  • 17:59 - 18:02
    אבל קבוצה מספר שתיים העלתה
    שימושים ממש לא צפויים,
  • 18:02 - 18:07
    כמו מחט לתפירת חתכים, יצירת אומנות ומברג.
  • 18:08 - 18:09
    מה היה ההבדל?
  • 18:09 - 18:13
    בקבוצה הראשונה, כולם מיד
    קפצו לסיעור מוחות.
  • 18:13 - 18:14
    אבל בקבוצה השניה,
  • 18:14 - 18:17
    אנשים התבקשו באופן רנדומלי לספר סיפור מביך
  • 18:17 - 18:19
    לפני שהם התחילו בסיעור המוחות.
  • 18:19 - 18:22
    והמעשה הקטן הזה הוריד את העכבות שלהם.
  • 18:23 - 18:26
    זה משהו הם הכירו מהניסיון בדיילי שואו.
  • 18:26 - 18:31
    פאראנג: אני פעם אמרתי בטעות
    שכדי לשמור על גמישות
  • 18:31 - 18:34
    כולנו צריכים להקפיד על סיבוב האגן.
  • 18:34 - 18:37
    התכוונתי שאנחנו צריכים להקפיד
    על סיבוב הראש, המוח.
  • 18:37 - 18:39
    אבל אמרתי את זה לפני שנתיים,
  • 18:39 - 18:42
    ובזמן שעבר מאז, המשכתי לומר : "סיבוב אגן"
  • 18:42 - 18:45
    בגלל שכולם אומרים שזה לא נכון.
  • 18:45 - 18:47
    רדוש: אני מצטער, "סיבוב ראש" זה יותר טוב?
  • 18:47 - 18:50
    פאראנג: "סיבוב ראש" זה הביטוי האמיתי.
  • 18:50 - 18:53
    גרנט: שום דבר לא צריך להיות בסיבוב.
    דרוש: מגרש השדים.
  • 18:53 - 18:58
    פאראנג: בכל מקרה, כל טעות
    שאתה עושה בחדר הכותבים
  • 18:58 - 19:00
    בדרך כלל הופכת לבדיחה,
  • 19:00 - 19:03
    ואני חושב שזה רק עוזר
    לקדם את היצירתיות במקום.
  • 19:03 - 19:07
    כאילו אם ניקח את הדברים הלא טובים
    שאמרת ונצחק עליהם
  • 19:07 - 19:10
    זה יגרום לכולם להיות
    יותר קלילים כשהם מדברים.
  • 19:11 - 19:13
    גרנט: אז, נהניתי לדבר עם הכותבים
  • 19:13 - 19:15
    על ביטחון ומתפרצות,
  • 19:15 - 19:17
    אבל אני לא יכול להפסיק לחשוב על השעון.
  • 19:18 - 19:20
    אנחנו כשלוש שעות לפני הצילומים.
  • 19:21 - 19:23
    למרות שאני לא עובד בתכנית,
  • 19:23 - 19:26
    אני מתחיל להרגיש קצת בלחץ לגבי הדד-ליין.
  • 19:26 - 19:29
    שאלתי את קאט וקולין אם הם נלחצים.
  • 19:29 - 19:31
    גרנט: האם אי פעם אתם קולטים כמה זה מטורף
  • 19:31 - 19:34
    שאתם מתחילים ב9 בבוקר
    ותהיה לכם תכנית עד הערב?
  • 19:34 - 19:36
    ראדלי: זה מטורף.
  • 19:36 - 19:39
    לפני שהתחלתי לעבוד כאן, תהיתי
    "איך הם עושים את זה כל יום?"
  • 19:40 - 19:41
    אבל עכשיו אני מבינה את זה.
  • 19:41 - 19:44
    יש מספיק אנשים שמאוד טובים במה שהם עושים
  • 19:44 - 19:45
    והם גורמים לזה לקרות.
  • 19:45 - 19:48
    אבל זה באמת, זה רץ בקצב מהיר ...
  • 19:48 - 19:52
    וורטמן: אבל זה גם כמו מפעל
    שעומד כבר מלא זמן.
  • 19:52 - 19:53
    גרנט: מפעל?
  • 19:53 - 19:56
    וורטמן: זאת מכונה משומנת היטב.
  • 19:56 - 19:58
    ראדלי: אנחנו גם מייצרים
    כאן נעליים.
  • 19:58 - 19:59
    (צחוק)
  • 19:59 - 20:02
    וורטמן: לכולנו יש תרומה מאוד מדויקת לתרום.
  • 20:02 - 20:05
    אתה יודע כמה זמן יש לך לעשות את זה.
    אתה יודע מה רמת האיכות הנדרשת.
  • 20:05 - 20:07
    אתה מבין?
  • 20:07 - 20:11
    גרנט: כן, אף אחד לא נראה לחוץ.
    אנשים נראים רגועים, מחייכים.
  • 20:11 - 20:13
    ככה זה תמיד?
  • 20:13 - 20:15
    ראדלי: אני חושבת שזה תלוי ביום,
  • 20:15 - 20:18
    אבל לרוב אני מרגישה
    שכולם בדרך כלל די רגועים,
  • 20:18 - 20:20
    בגלל שאתה אף פעם
    לא מרגיש כאילו,
  • 20:20 - 20:21
    "אוי, זה הכל תלוי בי,"
  • 20:21 - 20:25
    אתה תמיד יודע שיהיה מישהו אחר שיעזור לך.
  • 20:25 - 20:28
    וורטמן: כן, ההרגשה היא של שחרור
    ותחושה של אפשרות
  • 20:28 - 20:32
    היא נקודת פתיחה הרבה יותר טובה ליצירתיות,
    אני חושב.
  • 20:32 - 20:38
    ואז אפילו אם אתה מקבל עקצוץ קל
    של חרדה או משהו דומה,
  • 20:38 - 20:40
    בפנים, הרבה יותר קל לומר
  • 20:40 - 20:42
    "אתה יודע מה? אני נהר גועש".
  • 20:42 - 20:45
    זה קיטשי, אבל זה עוזר לי,
    אז אני עושה את זה.
  • 20:46 - 20:49
    גרנט: האוירה הרגועה מאפשרת
    להם מתפרצות יצירתית.
  • 20:49 - 20:51
    יש להם גם את הביטחון בידיעה
  • 20:51 - 20:54
    שהימים שלהם מתוכננים ומאורגנים
    באופן קפדני.
  • 20:54 - 20:57
    למעשה, יש מסגרת בכל מקום,
  • 20:57 - 21:00
    בגלל שמה שהדיילי שואו עשתה
    במודע או שלא במודע,
  • 21:00 - 21:03
    היא לבנות בועות משימה בתוך כל יום.
  • 21:03 - 21:05
    (מוזיקה)
  • 21:05 - 21:07
    בועות משימה.
  • 21:07 - 21:09
    אז תחשבו על פעם בה נכנסתם לפגישה
  • 21:09 - 21:11
    וניסיתם לקפוץ לתוך השיחה,
  • 21:12 - 21:13
    אבל לא הצלחתם.
  • 21:13 - 21:15
    זה הרגיש כאילו יש איזה שדה מגנטי
  • 21:15 - 21:17
    שדוחף אתכם החוצה.
  • 21:17 - 21:19
    זאת בועת משימה,
  • 21:19 - 21:22
    בה אנשים שקועים לחלוטין בפרויקט משותף.
  • 21:22 - 21:24
    זה שומר על המיקוד של הקבוצה.
  • 21:24 - 21:28
    באופן הזה, כולם יכולים לבנות על
    המתפרצות והרעיונות של האחרים.
  • 21:28 - 21:32
    בועות משימה נותנות לכותבים ולמפיקים
    את המרחב לו הם זקוקים
  • 21:32 - 21:34
    כדי לחדד ולשפר את הרעיונות שלהם.
  • 21:34 - 21:36
    ללא שעות השיתוף המוגנות האלה,
  • 21:36 - 21:40
    הם כולם היו עובדים בשעות שונות, ללא תיאום.
  • 21:40 - 21:43
    פאראנג: מרגע שהכותבים נשלחים לכתוב,
  • 21:43 - 21:45
    יש להם בדרך כלל שעתיים ללא הפרעה
  • 21:45 - 21:47
    לחשוב לעומק על המבנה של התכנית
  • 21:47 - 21:51
    בהתאם להנחיות שנתנו להם,
    להוסיף את הבדיחות שלהם.
  • 21:51 - 21:55
    הפעם היחידה בה אני מפריע היא
    כאשר התבצע שינוי משמעותי
  • 21:55 - 21:56
    שטרבור החליט עליו
  • 21:56 - 21:59
    או הגיעו ידיעות חדשות שדורשות
    עריכה מיידית.
  • 21:59 - 22:02
    גרנט: מסגרת לוחצת מדי יכולה לדכא יצירתיות,
  • 22:02 - 22:04
    אבל ככה גם מסגרת רחבה מדי.
  • 22:04 - 22:08
    אם אתם יכולים להגיע להחלטה משותפת
    על חוקים מסוימים היכן ואיך לעבוד,
  • 22:08 - 22:10
    אתם יכולים למקד את כל
    האנרגיה שלכם בעבודה עצמה.
  • 22:11 - 22:15
    הנה ג'ן פלנץ וסטיב בודו, המפיקים בפועל.
  • 22:15 - 22:18
    ג'ן פלנץ: ישנו מיתוס לפיו כשאתה
    עובד על תכנית קומדיה
  • 22:18 - 22:20
    זה כיף וצחוק כל הזמן
  • 22:20 - 22:22
    ואנחנו מקפיצים כדור פינג פונג על הקירות.
  • 22:22 - 22:25
    זה כיף, אבל זה פועל קצת כמו חדר חדשות,
  • 22:25 - 22:29
    סטיב בודו: תכנון ומסגרת:
    זה נשמע מאוד נוקשה,
  • 22:29 - 22:32
    אבל זה בעצם מה שנותן לך את החירות למצוא
  • 22:32 - 22:35
    תגליות יצירתיות שיגרמו לכל התהליך לנסוק.
  • 22:35 - 22:39
    גרנט: בגלל שכמובן, יצירתיות
    לא באמת מתחילה בדף ריק.
  • 22:39 - 22:41
    היא מתחילה עם כמה חומרי גלם.
  • 22:41 - 22:42
    במקרה של הדיילי שואו,
  • 22:42 - 22:44
    אלה הם קטעי החדשות שהם מציגים בפגישת בוקר.
  • 22:45 - 22:47
    מפיקי הקטעים כבר עברו על שעות של צילומים
  • 22:47 - 22:50
    ובחרו את הקטעים הכי מבטיחים.
  • 22:50 - 22:52
    ברגע שכולם מסכימים על הכותרות,
  • 22:52 - 22:55
    הכותבים יודעים שהמערכה הראשונה
    תהיה באורך של 7-12 דקות,
  • 22:55 - 22:57
    השניה תהיה 4-7 דקות,
  • 22:57 - 23:00
    והם יודעים בדיוק כמה זמן יש להם לכתוב.
  • 23:00 - 23:03
    גררתי את דן אמירה ודיוויד קיבוקה
    מחוץ לבועת המשימה שלהם.
  • 23:03 - 23:06
    הם שניים מהכותבים שעובדים
    על עיבוד אלתורי הבוקר
  • 23:06 - 23:07
    לקטע מהוקצע.
  • 23:07 - 23:10
    דיוויד קיבוקה: אז לפעמים נתקע לך בראש
  • 23:10 - 23:12
    שכולם אמרו את הבדיחות הכי טובות אי פעם.
  • 23:12 - 23:14
    ואז כשאתה מבין שלא --
  • 23:14 - 23:17
    דן אמירה: רוב הבדיחות הן ממש זבל.
  • 23:17 - 23:20
    קיבוקה: אז אתה חושב,
    "גם אני יכול להוסיף לזבל הזה,
  • 23:20 - 23:22
    ונקווה שעד ההקלטה עצמה, נעיף את זה
  • 23:22 - 23:25
    ונחליף את זה במשהו מעולה.
  • 23:25 - 23:29
    בגלל שהטיוטה הראשונה לא נועדה
    להיות גם האחרונה.
  • 23:29 - 23:31
    אמירה: בגלל זה קוראים לזה טיוטה ראשונה.
  • 23:31 - 23:34
    קיבוקה: כן, זה היה חלק גדול בתהליך השיום.
  • 23:35 - 23:38
    גרנט: אוקי, מסגרת וביטחון עוזרות למתפרצות.
  • 23:38 - 23:41
    אבל אתם גם צריכים את
    השילוב הנכון של אנשים בחדר.
  • 23:41 - 23:43
    וקשה מאוד להעריך כשרון יצירתי.
  • 23:43 - 23:45
    קחו את אחד מהמחקרים האהובים עלי.
  • 23:45 - 23:48
    מפיקים מהוליווד אהבו תסריטים יותר
  • 23:48 - 23:50
    כשהכותבים שלהם הציגו את עצמם
  • 23:50 - 23:52
    כאמנים אופנתיים או משווקים מתוחכמים.
  • 23:52 - 23:56
    נראה שכותבים בעלי משקפיים מוזרים
    קיבלו יתרון.
  • 23:57 - 24:01
    הדיילי שואו לא רוצה להיות
    מושפעת מהסטריאוטיפים האלה.
  • 24:01 - 24:03
    הם רוצים לבחור את הכותבים
    היצירתיים ביותר,
  • 24:03 - 24:07
    ולמפיקים בפועל ג'ן וסטיב יש תהליך לזה.
  • 24:07 - 24:09
    פלנץ: זה הבייבי שלו.
  • 24:09 - 24:13
    בודו: כן, זה משהו שהתחלתי מתישהו ב2008.
  • 24:13 - 24:18
    גרנט: ההשראה באה ממשהו
    מדהים שקורה בתזמורות:
  • 24:18 - 24:19
    אודישנים עיוורים.
  • 24:19 - 24:20
    רדוש: אנחנו מכסים את העיניים שלהם
  • 24:20 - 24:24
    ומביאים אותם לחדר בטוח.
  • 24:24 - 24:25
    גרנט: אולי לא ככה.
  • 24:25 - 24:27
    (מוזיקה)
  • 24:27 - 24:31
    במשך שנים, סימפוניות אמריקאיות
    נשלטו על ידי גברים.
  • 24:31 - 24:37
    בשנות ה-70, בכל הרכב טיפוסי היו
    תשעה גברים על כל אשה.
  • 24:37 - 24:40
    מתוך ההנחה שלנשים לא היה כשרון מספיק,
  • 24:40 - 24:45
    אבל עד שנות ה-90, הפער הצטמצם
    לפחות משניים לאחת.
  • 24:45 - 24:47
    הסיבה הגדולה לכך?
  • 24:47 - 24:49
    התעשייה התחילה לערוך אודישנים עיוורים,
  • 24:49 - 24:52
    בהם מועמדים ניגנו מאחורי וילון.
  • 24:52 - 24:56
    מרגע שהבוחנים לא יכלו לראות
    אם המבצע הוא גבר או אשה,
  • 24:56 - 24:58
    הדעה הקדומה שלהם נוטרלה.
  • 24:58 - 25:01
    הם התמקדו רק על איכות המוזיקה,
  • 25:01 - 25:03
    וכמו שהם היו צריכים לדעת כל הזמן,
  • 25:03 - 25:06
    הנשים היו באותה רמה של הגברים.
  • 25:06 - 25:09
    ובכן, לדיילי שואו יש את אותה הגישה.
  • 25:09 - 25:15
    בודו: זה היה מאמץ מכוון להביא
    למגוון בצורה חשובה אחרת
  • 25:15 - 25:18
    בתכנית -- לא מול המצלמה אלא בחדר הכותבים.
  • 25:18 - 25:22
    תמיד קיבלנו פניות מכותבים כששמותיהם עליהם,
  • 25:22 - 25:27
    ולעתים קרובות, אולי יש שם מישהו
    שאתה מכיר, או חבר של חבר.
  • 25:27 - 25:30
    וכדי להוציא את המרכיבים האלה, אמרנו,
  • 25:30 - 25:32
    "מה אם פשוט נמספר אותם?"
  • 25:32 - 25:34
    גרנט: בפעם הראשונה שהם ניסו הגשות עיוורות,
  • 25:34 - 25:36
    הם שכרו שלושה כותבים חדשים,
  • 25:36 - 25:38
    שתיים מתוכם היו נשים.
  • 25:38 - 25:43
    במהרה, הם שכרו יותר אנשים בעלי צבע,
    וגם כותבים מחוץ לאמריקה.
  • 25:43 - 25:45
    אז עד שטרבור הצטרף לתכנית,
  • 25:45 - 25:48
    הוא כבר עבד עם צוות מגוון,
  • 25:48 - 25:52
    וזה עמד בסדר העדיפויות שלו
    להמשיך במגוון מכל כיוון.
  • 25:52 - 25:55
    אבל בהתחלה, הוא לא היה בטוח
    איך להביא את הרקע שלו
  • 25:55 - 25:57
    כדרום אפריקאי.
  • 25:57 - 26:01
    נואה: כל כך נסחפתי באמירות של אנשים
    שאני אאוטסיידר
  • 26:01 - 26:04
    ששכחתי שרובנו הם אאוטסיידרים.
  • 26:04 - 26:07
    זה רק תלוי בנקודת ההתבוננות שלנו.
  • 26:07 - 26:11
    גרנט: רקעים ונקודות מבט מגוונות
    מסייעים לתהליך היצירתי,
  • 26:11 - 26:13
    אבל אנחנו לא תמיד מבינים את זה.
  • 26:13 - 26:15
    כשכולם בקבוצה הם מאותו הגזע,
  • 26:15 - 26:20
    הם פחות טובים בפתרון בעיות,
    אבל הם חושבים שהם מצליחים יותר.
  • 26:20 - 26:21
    בגלל שיותר נוח להם.
  • 26:22 - 26:24
    קבוצות מגוונות הינן יותר יצירתיות.
  • 26:24 - 26:28
    אבל לא רק בגלל שיש להם גישה
    למגוון רחב יותר של רעיונות.
  • 26:28 - 26:30
    הם מרגישים פחות בנוח,
  • 26:30 - 26:34
    וחוסר הנוחות הזה מניע אותם
    לעשות יותר הכנות מראש
  • 26:34 - 26:35
    ולחלוק יותר מידע.
  • 26:35 - 26:39
    נואה: טראמפ כדיקטטור אפריקאי
    תמיד יהיה אחד מהאהובים עלי,
  • 26:39 - 26:41
    בגלל שזה היה הרגע בתכנית
  • 26:41 - 26:43
    בו אנשים חשבו שאולי יש לי סיכוי.
  • 26:43 - 26:47
    גרנט: הקטע הזה שטרבור מדבר עליו?
    בא מתוך הניסיון שלו.
  • 26:47 - 26:50
    נואה: זה היה הקטע הראשון בו הבנתי
    שהייחודיות שלי
  • 26:50 - 26:53
    יכולה לשמש ככשרון ולא כמכשול.
  • 26:53 - 26:56
    גם הנשיא שלי לא פרסם את החזרי המס שלו,
  • 26:56 - 26:58
    לא פרסם אותם במשך תקופת הנשיאות שלו.
  • 26:58 - 27:02
    אתם יודעים, גם לנשיא שלי
    יש קשרי ידידות עם הרוסים
  • 27:02 - 27:04
    קצת אפורים, אתם יודעים.
  • 27:04 - 27:08
    ביצירת התכנית, הבנתי פתאום
    שאני יכול ליצור בתוך התכנית
  • 27:09 - 27:12
    תחושת זרות, שבדרך כלל היא גורם משיכה,
  • 27:12 - 27:16
    וזאת הנכונות ללמוד על עולם
    שאתם לא ממש מכירים,
  • 27:16 - 27:19
    אז אני מנסה לקחת את התכנית
    לתוך העולם הזה.
  • 27:19 - 27:21
    (מוזיקת ראפ ברקע)
  • 27:21 - 27:24
    גרנט: בשעה הזאת של היום הכותבים והמפיקים
  • 27:24 - 27:26
    חזרו והתאספו לחזרה.
  • 27:26 - 27:29
    טרבור יושב בחליפה שלו, האורות דולקים.
  • 27:29 - 27:31
    זה נראה בדיוק כמו בטלויזיה.
  • 27:32 - 27:34
    ועכשיו, זה הזמן לנסות את כל הבדיחות.
  • 27:35 - 27:37
    טרבור אומר אותן בפעם הראשונה,
  • 27:37 - 27:40
    ומכניס את החיקויים שלו של רוי מור.
  • 27:40 - 27:42
    נואה: בא נתחיל את התכנית עם משהו קליל.
  • 27:42 - 27:47
    המועמד הרפובליקני לסנאט עבור אלבמה,
    רוי מור וסקנדל הסקס שלו.
  • 27:47 - 27:50
    אני ממש מסוקרן לדעת באיזה
    משפטי פתיחה רוי מור השתמש.
  • 27:50 - 27:54
    את עייפה? כי את כל היום רצה הרחק ממני
  • 27:54 - 27:55
    (צחוק)
  • 27:55 - 27:57
    זאת שמלה חמודה.
  • 27:57 - 28:03
    היא תראה אפילו יותר טוב מחוץ
    לצהובוני הילדים האלה. טלבוט לילדים.
  • 28:03 - 28:05
    גאפ לילדים.
    נואה: גאפ לילדים?
  • 28:05 - 28:08
    יש לך קופון? המכנסיים שלי
    ב50 אחוז הנחה.
  • 28:08 - 28:11
    (צחוק)
  • 28:11 - 28:13
    נואה: אתמול, מתלוננת חדשה,
    בברלי יאנג נלסון,
  • 28:13 - 28:15
    יצאה בהכרזה שהוא תקף אותה מינית
  • 28:15 - 28:19
    שהיתה בת 16 ועבדה
    במשרה חלקית במסעדה מקומית,
  • 28:19 - 28:22
    אבל הוא עדיין טוען שהוא חף מפשע.
  • 28:22 - 28:25
    "אני לא מכיר את המסעדה הזאת
    או אף מסעדה אחרת".
  • 28:25 - 28:28
    למעשה, מעולם לא אכלתי אוכל.
    אין לי אפילו פה.
  • 28:28 - 28:30
    (מחקה קולות של דיבור בפה סגור)
  • 28:30 - 28:35
    (צחוק)
  • 28:35 - 28:37
    אני חושב שמור עדיין היה מכחיש הכל
  • 28:37 - 28:40
    אפילו אם היתה תמונה שלו במסעדה
  • 28:40 - 28:42
    על זכיה בתחרות אכילת פנקייק.
  • 28:42 - 28:46
    גרנט: בסוף כל חזרה הכותבים
    והעורכים ממלאים את הבמה.
  • 28:46 - 28:48
    קיבוקה: לפעמים יש לך תסריט שאתה מרגיש,
  • 28:48 - 28:52
    "התסריט הזה הוא קסום. אנחנו אפילו לא צריכים --
    למה אנחנו עושים חזרה?
  • 28:52 - 28:54
    למה אנחנו עושים חזרה?"
  • 28:54 - 28:56
    ואז אתה הולך לחזרה ואתה כאילו חושב,
  • 28:56 - 28:58
    "יש למישהו רעיונות אחרים?"
  • 28:58 - 29:02
    גרנט: וכרגע, נראה שיש לצוות היצירתי
    כמה משובים.
  • 29:02 - 29:04
    פאראנג: אני חושב שאנחנו צריכים
    לשכתב חלק מהבדיחות האלה.
  • 29:04 - 29:08
    כמו זאת האחרונה, "אני חושב שמור,
    אפילו אם היתה תמונה שלו
  • 29:08 - 29:11
    במסעדה על זכיה בתחרות אכילת פנקייק",
    היא לא בדיחותית.
  • 29:11 - 29:16
    בודו: היא צריכה עטיפה של שכתוב עליה,
    אבל היא טובה מבחינת מבנה.
  • 29:16 - 29:19
    פאראנג: שכתוב מלא?
    נואה: עטיפה של שכתובים.
  • 29:19 - 29:22
    בודו: אנחנו צריכים לזרוק את זה
    ולעשות משהו אחר.
  • 29:22 - 29:24
    גרנט: שכתוב? באמת?
  • 29:24 - 29:26
    אני חשבתי שזה די מצחיק,
  • 29:26 - 29:29
    אבל הכותבים והמפיקים לא היו מרוצים.
  • 29:29 - 29:32
    יש להם רק שעה לעבוד על החומר הסופי שלהם,
  • 29:32 - 29:36
    ולי רק נותר לתהות מה מתרחש
    מאחורי הדלתות הסגורות.
  • 29:36 - 29:38
    וורטמן: יש טקס שטני... לא.
  • 29:38 - 29:40
    ראדלי: יש חדר שכתוב,
  • 29:40 - 29:44
    שהוא בעצם, טרבור, הכותב הראשי והמפיקים.
  • 29:44 - 29:45
    וורטמן: זה חדר ממש קטן.
  • 29:45 - 29:48
    יש בערך שמונה או תשעה אנשים דחוסים שם.
  • 29:48 - 29:50
    ראדלי: מכנסיים הם אופציונליים.
    וורטמן: חטיפים בריאים.
  • 29:50 - 29:53
    ראדלי: הם עוברים על כל התסריט
    מהתחלה ועד הסוף
  • 29:53 - 29:56
    ומוודאים שהכל חזק ומתוזמן כמו שצריך.
  • 29:56 - 29:59
    גרנט: עכשיו זה מחוץ לידיים שלהם,
    והתכנית עולה לשידור חי.
  • 29:59 - 30:02
    הנה טרבור בשידור חי, משפד את רוי מור.
  • 30:03 - 30:06
    נואה: הבחור הזה, הוא אגדה. הוא אגדה.
  • 30:06 - 30:09
    זה כמעט כאילו הגרסה מהעבר שלו
    מלשינה על הגרסה העתידית שלו.
  • 30:09 - 30:10
    (צחוק)
  • 30:10 - 30:13
    בכלל שכל מה שהוא מכחיש
    הוא כבר התוודה בעבר.
  • 30:13 - 30:15
    כאילו, אני רוצה שהוא יאמר משהו כמו,
  • 30:15 - 30:17
    "אני בטוח מעולם לא ישבתי במסעדה הזו".
  • 30:17 - 30:20
    "באמת? השם שלך חרוט על המושב הזה".
  • 30:20 - 30:22
    "ובכן, מעולם לא אכלתי שם שום דבר".
  • 30:22 - 30:26
    "יש תמונה שלך על הקיר,
    שניצחת בתחרות אכילת פנקייק".
  • 30:26 - 30:29
    תראו, אני לא יודע איך כל הדבר הזה יסתיים,
    אבל כרגע,
  • 30:29 - 30:32
    ההנהגה הרפובליקנית בסנאט ובבית הנבחרים
  • 30:32 - 30:34
    קראו לרוי מור לפרוש מהמירוץ.
  • 30:34 - 30:36
    ונראה שהוא הולך להיות מודח מהסנאט,
  • 30:36 - 30:38
    אם הוא יזכה בבחירות.
  • 30:38 - 30:41
    עכשיו אני לא אומר שהוא לא מתאים לסנאט,
  • 30:41 - 30:46
    אבל לפני 40 שנה, הוא כתב בספר השנה,
    "אני לא מתאים לסנאט".
  • 30:46 - 30:47
    (צחוק)
  • 30:47 - 30:48
    נחזור מייד.
  • 30:48 - 30:49
    (מחיאות כפיים)
  • 30:49 - 30:53
    גרנט: טרבור והצוות היצירתי שלו
    עושים את זה כל יום.
  • 30:53 - 30:55
    אחרי שראיתי אותם מפיקים תכנית שלמה,
  • 30:55 - 30:59
    ברור שהאנשים האלה מכירים
    זה את זה טוב מאוד.
  • 30:59 - 31:02
    הם יודעים למי יהיה רעיון מצחיק על כל נושא,
  • 31:02 - 31:04
    איזה כותבים לצרף יחד,
  • 31:04 - 31:07
    לאיזה מפיקים יש את
    הניסיון הטוב ביותר לכל קטע,
  • 31:07 - 31:09
    ומי יכול לתקן תסריט מבולגן.
  • 31:09 - 31:10
    הנה סטיב.
  • 31:11 - 31:15
    בודו: בגלל שיש לנו כל כך הרבה
    תכניות להפיק, 160 בשנה,
  • 31:15 - 31:17
    אין הרבה זמן
  • 31:17 - 31:19
    לקחת חופשות
  • 31:19 - 31:22
    או חזרות על דברים.
  • 31:22 - 31:24
    הצורה בה אתה מבצע תהליך חדש,
  • 31:24 - 31:26
    או הדרך בה אתה מצליח לגרום
    לאנשים לעבוד יחד,
  • 31:26 - 31:28
    היא על ידי הפקת התכנית והפקה של עוד תכנית
  • 31:28 - 31:30
    ואז הפקה של עוד תכנית.
  • 31:30 - 31:33
    גרנט: קבוצות אינן תמיד מזיקות ליצירתיות.
  • 31:33 - 31:36
    אולי פשוט חקרנו אותן בצורה לא נכונה.
  • 31:36 - 31:38
    (מוזיקה)
  • 31:38 - 31:41
    כמעט ולא חקרנו קבוצות שיצרו ביטחון ומסגרת
  • 31:41 - 31:44
    במשך שנים של עבודה משותפת.
  • 31:44 - 31:47
    אז לא משנה כמה אתם טובים
    במציאת האנשים הנכונים,
  • 31:47 - 31:49
    אם אתם רוצים התפרצות יצירתית בתוך הקבוצה,
  • 31:49 - 31:53
    מה שהכי חשוב הוא הזמן שאתם מבלים
    בלהכיר אחד את השני.
  • 31:53 - 31:57
    זה שכלול של הרעיון ש10,000 שעות התנסות
    מסייעות לך להפוך למומחה.
  • 31:57 - 32:00
    באופן רגיל, אנחנו חושבים שמדובר
    בהתנסות עצמאית,
  • 32:00 - 32:02
    אבל אם המטרה שלכם היא יצירתיות קבוצתית
  • 32:02 - 32:05
    אולי כדאי לכם להתאמן ביחד.
  • 32:06 - 32:08
    אני חושב שאנחנו צריכים לקחת קבוצות
    יותר ברצינות,
  • 32:08 - 32:11
    כיחידה הכרחית של יצירתיות.
  • 32:11 - 32:13
    במקום לפנות לאנשים יצירתיים,
  • 32:13 - 32:16
    מה אם היינו שוכרים קבוצות יצירתיות?
  • 32:16 - 32:19
    ובמקום לקדם כוכבים אינדווידואליים,
  • 32:19 - 32:21
    מה אם היינו מקדמים צוותים שלמים?
  • 32:21 - 32:25
    בגלל שהקבוצות הכי יצירתיות
    אינן רק סך כל החלקים שלהן,
  • 32:25 - 32:28
    הן הסך של החוויות המשותפות שלהם.
  • 32:28 - 32:34
    (מוזיקה)
  • 32:34 - 32:36
    Worklfe מוגשת על ידי, אדם גרנט.
  • 32:37 - 32:38
    התכנית הופקה על ידי TED
  • 32:38 - 32:41
    בעזרת Transmitter Media
    ו-Pineapple Street Media.
  • 32:41 - 32:43
    הצוות שלנו כולל את קולין הלמס, גרטה כהן,
  • 32:43 - 32:47
    דן אודונל, אנג'לה צ'אנג וג'נט לי.
  • 32:47 - 32:49
    הפרק הזה הופק על ידי גבריאלה לואיס.
  • 32:49 - 32:52
    התכנית שלנו נערכה על ידי דיוויד הרמן
    בעזרתו של דן דזולה.
  • 32:52 - 32:55
    מוזיקה מקורית על ידי הנסדייל הסו.
  • 32:55 - 32:57
    תודה מיוחדת למממנים שלנו,
  • 32:57 - 33:02
    Warby Parker, Accenture, Bonobos
    ן-JPMorgan Chase.
  • 33:02 - 33:03
    פעם הבאה בWorklife,
  • 33:03 - 33:06
    אנחנו נוסעים לאינדיאנה לפגוש את
    הButler Bulldogs,
  • 33:06 - 33:09
    נבחרת כדורסל עם שיטה מוזרה לבניית תרבות
  • 33:09 - 33:10
    וניצחון כנגד כל הסיכויים.
  • 33:10 - 33:13
    אדם: חמשת האנשים עמדו במשרד שלי,
  • 33:13 - 33:16
    ואתה יודע, המשימה הגדולה ביותר
    והכי מרתיעה שלי היתה,
  • 33:16 - 33:18
    איך אתה בוחר קפטן?
  • 33:18 - 33:20
    כינסתי את כולם ופשוט אמרתי,
  • 33:20 - 33:23
    "היי, יש לנו 12 אנשים בקבוצה
    אבל כל חמשתכם הם הקפטנים,
  • 33:23 - 33:25
    אז 40 אחוז מהקבוצה שלנו היו קפטנים.
  • 33:25 - 33:27
    אתה יודע, מה הדבר היחיד,
    אדם, שלא רציתי לעשות?
  • 33:27 - 33:29
    לא רציתי להחליש אחד מהם.
  • 33:29 - 33:31
    גרנט: זה בפעם הבאה בWorklife.
  • 33:31 - 33:34
    תודה רבה שהקשבתם, ואם אהבתם את מה ששמעתם,
  • 33:34 - 33:37
    כולנו ממש נשמח אם תדרגו
    ותשאירו ביקורת על התכנית.
  • 33:37 - 33:39
    זה עוזר לאנשים אחרים למצוא אותנו.
  • 33:39 - 33:40
    נראה אתכם בשבוע הבא.
  • 33:40 - 33:42
    (מוזיקה)
Title:
סוד היצירתיות של הדיילי שואו
Speaker:
Worklife עם אדם גרנט
Description:

סיעור מוחות בקבוצה הוא בדרך כלל המקום בו היצירתיות מתה. אבל בדיילי שואו עם טרבור נואה, הם הצליחו לפענח את המדע שמאחורי היצירתיות. אדם גרנט לוקח אותנו מאחורי הקלעים לחדר הכותבים כדי להראות איך שיתוף פעולה יצירתי עובד, וחושף מה מניע אנשים לשתף את הרעיונות הטובים - והגרועים - ביותר שלהם. (אודיו בלבד).
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
33:44

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.