התקף התובנה רב-העוצמה של ג'יל בולטי טיילור
-
0:00 - 0:02הגעתי אל חקר המוח
-
0:02 - 0:06מפני שיש לי אח
שאובחנה אצלו בעיה במוח: -
0:06 - 0:07סכיזופרניה.
-
0:07 - 0:13וכאחות, ואחר כמדענית,
רציתי להבין מדוע -
0:13 - 0:16אני יכולה לקחת את חלומותי,
-
0:16 - 0:20לקשר אותם למציאות שלי, ולהגשימם.
-
0:20 - 0:24ומה הדבר במוחו של אחי
ובסכיזופרניה שלו -
0:24 - 0:27שמונע ממנו לקשר את חלומותיו
-
0:27 - 0:30למציאות שמשותפת לכולנו,
ובמקום זה -
0:30 - 0:32הם הופכים להזיות?
-
0:32 - 0:35כך שהקדשתי את הקריירה שלי
-
0:35 - 0:37לחקר מחלות הנפש החמורות.
-
0:37 - 0:41עברתי ממולדתי, אינדיאנה,
לבוסטון, שם עבדתי -
0:41 - 0:43במעבדתה של דר' פרנסין בנס
-
0:43 - 0:47במחלקה הפסיכיאטרית בהרווארד,
-
0:47 - 0:50ובמעבדה שאלנו את השאלה:
-
0:50 - 0:55מהם ההבדלים הביולוגיים
בין מוחותיהם של פרטים -
0:55 - 0:57שמאובחנים כקבוצת בקרה נורמלית,
-
0:57 - 1:01בהשוואה למוחות של אנשים
שאובחנו כסכיזופרניים, -
1:01 - 1:05סכיזואפקטיביים או בעלי
הפרעה דו-קוטבית? -
1:05 - 1:08למעשה מיפינו את המעגלים הזעירים
-
1:08 - 1:11של המוח:
אילו תאים מנהלים תקשורת -
1:11 - 1:14עם אילו תאים
ובעזרת אילו כימיקלים, -
1:14 - 1:17ומהן כמויות הכימיקלים?
-
1:17 - 1:19כך שחיי היו מלאי משמעות,
-
1:19 - 1:23כי במשך היום עסקתי במחקר הזה,
-
1:23 - 1:27ובערבים ובסופי שבוע
הייתי בנסיעות -
1:27 - 1:32כיועצת מטעם "נאמי",
האיגוד הלאומי למחלות נפש. -
1:32 - 1:35אבל בבוקר ה-10 לדצמבר 1996 התעוררתי
-
1:35 - 1:39וגיליתי שיש לי
בעיית מוח פרטית משלי. -
1:39 - 1:44כלי-דם נפרץ
במחצית השמאלית של מוחי, -
1:44 - 1:46ובמהלך ארבע שעות
-
1:46 - 1:50ראיתי כיצד מוחי מידרדר לגמרי
מבחינת יכולתו -
1:50 - 1:53לעבד מידע כלשהו.
-
1:53 - 1:54בבוקר בו אירע שטף הדם הזה
-
1:54 - 1:58לא יכולתי ללכת, לדבר,
לקרוא, לכתוב -
1:58 - 2:00או להיזכר במשהו מחיי.
-
2:00 - 2:04למעשה, הפכתי לתינוקת
בגוף של אישה. -
2:05 - 2:07אם הזדמן לכם פעם
לראות מוח אנושי, -
2:07 - 2:09רואים בבירור ששתי ההמיספרות
(חצאי המוח) -
2:09 - 2:11נפרדות לחלוטין זו מזו.
-
2:11 - 2:17הבאתי לכם מוח אנושי אמיתי.
-
2:20 - 2:21תודה.
-
2:25 - 2:27זהו מוח אנושי אמיתי.
-
2:28 - 2:30זוהי קידמת המוח,
-
2:30 - 2:34זה החלק האחורי של המוח
עם חוט השדרה שמשתלשל ממנו, -
2:34 - 2:38וכך הוא ממוקם בתוך ראשי.
-
2:38 - 2:40וכשמתבוננים במוח, ברור
-
2:40 - 2:45ששתי קליפות המוח
נפרדות לחלוטין זו מזו. -
2:46 - 2:48עבור אלו מכם שמתמצאים במחשבים,
-
2:48 - 2:52המחצית הימנית פועלת כמו מעבד מקבילי,
-
2:52 - 2:56והמחצית השמאלית של מוחנו
פועלת כמעבד טורי. -
2:56 - 2:59קיימת אמנם תקשורת
בין שתי ההמיספרות, -
2:59 - 3:05באמצעות כפיס המוח,
שמורכב מכ-300 מיליון סיבי עצב. -
3:05 - 3:06אולם פרט לכך,
-
3:06 - 3:09שתי ההמיספרות נפרדות לחלוטין.
-
3:09 - 3:12ומכיוון שהן מעבדות מידע
בצורה שונה, -
3:12 - 3:16הרי שכל המיספרה
חושבת על דברים אחרים, -
3:16 - 3:19דואגת לדברים אחרים,
והייתי אפילו אומרת, -
3:19 - 3:24שהאישיות שלהן שונה מאד זו מזו.
-
3:25 - 3:29סליחה, תודה. זה היה כיף.
[העוזר: בהחלט] -
3:29 - 3:33[צחוק]
-
3:33 - 3:38ההמיספרה הימנית שלנו עוסקת
אך ורק ברגע הנוכחי. -
3:38 - 3:42רק ב"כאן ועכשיו".
-
3:42 - 3:45ההמיספרה הימנית חושבת בתמונות
-
3:45 - 3:49ולומדת בצורה קינסטטית
דרך תנועות גופנו. -
3:49 - 3:55מידע בצורת אנרגיה זורם פנימה
בו-זמנית -
3:55 - 3:57דרך כל מערכות החישה שלנו,
-
3:57 - 4:00ואז הוא מתפוצץ לקולאז' העצום הזה
-
4:00 - 4:03של איך נראה הרגע הנוכחי,
-
4:03 - 4:07איך הרגע הנוכחי מריח ומה טעמו,
-
4:07 - 4:11איך הוא מורגש וכיצד הוא נשמע.
-
4:11 - 4:16אני יצור של אנרגיה
המחובר לאנרגיה שמסביבי -
4:16 - 4:20דרך המודעות של מחצית מוחי הימנית.
-
4:20 - 4:24אנו הננו יצורים של אנרגיה
המחוברים זה אל זה -
4:24 - 4:29דרך מודעות ההמיספרה הימנית
כמשפחה אנושית אחת, -
4:29 - 4:32וממש כאן ועכשיו
-
4:32 - 4:34כולנו אחים ואחיות
הנמצאים על כוכב-לכת זה -
4:34 - 4:37כדי להפכו למקום טוב יותר.
-
4:37 - 4:43וברגע הזה אנחנו מושלמים,
שלמים ויפים. -
4:44 - 4:49ההמיספרה השמאלית שלי, שלנו,
היא מקום שונה בתכלית. -
4:49 - 4:54ההמיספרה השמאלית שלנו חושבת
בצורה קווית ושיטתית. -
4:54 - 4:59ההמיספרה השמאלית שלנו
מתעסקת רק בעבר ורק בעתיד. -
4:59 - 5:02המחצית השמאלית מתוכננת לקחת
-
5:02 - 5:04את הקולאז' העצום של הרגע הנוכחי,
-
5:04 - 5:07ולהתחיל ללקט ממנו פרטים, פרטים
-
5:07 - 5:09ועוד פרטים על פרטים אלו.
[צחוק] -
5:09 - 5:14ואז היא מסווגת ומארגנת
את כל המידע הזה, -
5:14 - 5:18מקשרת אותו עם כל מה
שאי-פעם למדנו בעבר -
5:18 - 5:22ומשליכה אל העתיד
את כל האפשרויות שיש לנו. -
5:22 - 5:26ובנוסף, ההמיספרה שלנו
חושבת בעזרת השפה. -
5:26 - 5:31זהו אותו פטפוט תמידי במוח
המקשר אותי ואת עולמי הפנימי -
5:31 - 5:33אל עולמי החיצוני.
-
5:33 - 5:36זהו הקול הקטן שאומר לי:
-
5:36 - 5:39"היי! את חייבת לזכור
לקנות בננות בדרך הביתה." -
5:39 - 5:41אני זקוקה להן בבוקר.
-
5:41 - 5:46זוהי האינטליגנציה מחשבת-החישובים
שמזכירה לי לעשות כביסה. -
5:47 - 5:51אך אולי הכי חשוב,
זהו הקול הקטן שאומר לי: -
5:52 - 5:55"אני, אני".
-
5:55 - 5:59וכשההמיספרה השמאלית אומרת לי:
"אני," -
5:59 - 6:01אני נעשית מובדלת.
-
6:01 - 6:03אני הופכת לפרט בודד ומובחן,
-
6:03 - 6:06נבדלת משטף האנרגיה סביבי
-
6:06 - 6:08ונבדלת מכם.
-
6:08 - 6:10ואת החלק הזה של מוחי איבדתי
-
6:10 - 6:12בבוקר השבץ המוחי שלי.
-
6:12 - 6:15בבוקר השבץ
-
6:15 - 6:21התעוררתי עם פעימות כאב
מאחורי עיני השמאלית, מין כאב- -
6:21 - 6:25הכאב הצורב הזה שחוטפים
כשנוגסים בגלידה. -
6:25 - 6:29והכאב לפת אותי
ואחר הירפה, -
6:29 - 6:33ושוב לפת אותי
ואחר הירפה ממני. -
6:33 - 6:36מבחינתי היה מאד מוזר
לחוות בכלל כאב, -
6:36 - 6:39אז חשבתי לעצמי
שפשוט אתחיל בשגרת היומיום שלי. -
6:39 - 6:42אז קמתי וקפצתי
על ה"קרדיו גליידר" שלי, -
6:42 - 6:45שהוא מכשיר כושר לכל הגוף.
-
6:46 - 6:49ותוך כדי שאני עובדת
על הדבר הזה, -
6:49 - 6:53אני קולטת שכפות ידי נראות
כמו טלפיים פרימיטיביות -
6:53 - 6:56שלופתות את הידית,
-
6:56 - 6:59וחשבתי: "זה מוזר מאד."
והבטתי מטה על גופי -
6:59 - 7:03וחשבתי: "בחיי, איזה יצור מוזר אני".
-
7:03 - 7:06זה היה כאילו ההכרה שלי נטשה
-
7:06 - 7:08את תפישת-המציאות הרגילה שלי,
-
7:08 - 7:11של אדם שיושב על מכשיר
ומתנסה במשהו, -
7:11 - 7:13ועברה למרחב לא-ידוע,
-
7:13 - 7:17שבו אני צופה בעצמי
חווה את החוויה הזאת, -
7:17 - 7:20וכל זה היה מוזר מאד,
וכאב הראש שלי החמיר, -
7:20 - 7:21אז אני יורדת מהמכשיר
-
7:21 - 7:23ואני צועדת על רצפת הסלון שלי,
-
7:23 - 7:28ואני תופשת שהכל בתוך גופי
האט מאד, -
7:28 - 7:32וכל צעד מאד נוקשה
ומאד מכוון. -
7:32 - 7:34אין בהליכה שלי שום זרימה,
-
7:34 - 7:37וישנה מין חסימה
בתחום התפישתי שלי, -
7:37 - 7:41כך שאני ממוקדת
במערכות הפנימיות בלבד, -
7:41 - 7:44ואני עומדת בחדר הרחצה,
מוכנה להיכנס למקלחת, -
7:44 - 7:47ויכולתי ממש לשמוע
את הדו-שיח שמתנהל בתוך גופי. -
7:47 - 7:51שמעתי קול קטן אומר:
"השרירים האלה, אתם צריכים להתכווץ. -
7:51 - 7:52"והשרירים האלה, אתם תתרפו..."
-
7:52 - 7:56ואז איבדתי את שיווי המשקל שלי
ונתמכתי בקיר, -
7:56 - 7:59ואני מביטה מטה על זרועי
ואני תופשת -
7:59 - 8:04שאינני יכולה עוד להגדיר
את גבולות הגוף שלי. -
8:04 - 8:08ולא יכולה לקבוע היכן אני מתחילה
והיכן אני נגמרת, -
8:08 - 8:10מפני שהאטומים והמולקולות של זרועי
-
8:10 - 8:14התערבבו עם האטומים והמולקולות
של הקיר. -
8:14 - 8:18וכל מה שיכולתי לזהות
הוא האנרגיה הזו, האנרגיה. -
8:18 - 8:22ואני שואלת את עצמי,
"מה לא בסדר איתי? מה קורה?" -
8:22 - 8:24ובאותו רגע, הפטפוט בתוך מוחי-
-
8:24 - 8:28הפטפוט של מחצית המוח השמאלית שלי,
נדם לגמרי. -
8:28 - 8:30כאילו שמישהו לקח שלט רחוק
-
8:30 - 8:33ולחץ על 'השתקה'.
דומיה מוחלטת. -
8:33 - 8:36ובתחילה הייתי בהלם למצוא את עצמי
-
8:36 - 8:40בתוך נפש דוממת,
אך מיד אחר כך -
8:40 - 8:45נשביתי בהוד של האנרגיה שמסביבי.
-
8:45 - 8:48ומכיוון שלא יכולתי יותר להבחין
-
8:48 - 8:53בגבולות גופי, הרגשתי עצומה וכבירה.
-
8:53 - 8:56התאחדתי עם כל האנרגיה שהיתה שם,
-
8:56 - 8:58וזה היה נהדר.
-
8:58 - 9:00ואז, לפתע, ההמיספרה השמאלית שלי
-
9:00 - 9:03שבה לחיים ואומרת לי:
"היי! יש לנו בעיה! -
9:03 - 9:05"יש לנו בעיה!
אנו צריכות לקרוא לעזרה!" -
9:05 - 9:07אז אני חושבת:
"אה! יש לי בעיה. -
9:07 - 9:10יש לי בעיה." אז זה כאילו,
"בסדר, יש לי בעיה" -
9:10 - 9:13אבל אז אני מיד נסחפת בחזרה
-
9:13 - 9:16אל אותה מודעות,
ואני קוראת בחיבה -
9:16 - 9:19למרחב הזה "לה לה לנד."
-
9:20 - 9:22אבל זה היה נפלא שם.
תארו לעצמכם -
9:22 - 9:25איך זה להתנתק לגמרי
מן הקשקשת של המוח שלכם -
9:25 - 9:28שמחברת אתכם לעולם החיצוני שלכם.
-
9:28 - 9:31אז הנה אני במרחב הזה, ועבודתי
-
9:31 - 9:34וכל הלחץ שקשור בה - הכל נעלם.
-
9:34 - 9:37ואני הרגשתי קלילות בגוף.
תארו לעצמכם: -
9:37 - 9:41כל מערכות היחסים של העולם החיצוני,
-
9:41 - 9:44וכל גורמי הלחץ הקשורים בהם -
הכל נעלם. -
9:44 - 9:49ואני חשתי תחושה של שלווה.
-
9:49 - 9:54תארו לעצמכם מה פירוש
להשיל 37 שנות מטען רגשי! -
9:54 - 9:59[צחוק]
הו! ,חשתי התעלות. -
10:00 - 10:03התעלות. זה היה נפלא.
-
10:03 - 10:05ואז המחצית השמאלית שלי
שבה לחיים ואומרת, -
10:05 - 10:07"הי! את מוכרחה לשים לב.
-
10:07 - 10:09אנו צריכות עזרה" ואני חושבת,
"אני זקוקה לעזרה" -
10:09 - 10:11אני צריכה להתרכז."
-
10:11 - 10:13אז אני יוצאת מהמקלחת ובאופן מוכני
-
10:13 - 10:15מתלבשת ומתהלכת בדירה,
-
10:15 - 10:17וחושבת, "אני צריכה להגיע לעבודה
-
10:17 - 10:20אני מסוגלת לנהוג?
אני מסוגלת לנהוג?" -
10:20 - 10:22ובאותו הרגע זרועי הימנית נפלה
-
10:22 - 10:25משותקת לגמרי לצד גופי,
ואני קלטתי, -
10:25 - 10:28"אוי ואבוי! אני עוברת שבץ!
יש לי שבץ מוחי!" -
10:28 - 10:31ומיד לאחר מכן
המוח שלי אומר לי, "וואו!" -
10:31 - 10:37זה מדהים [צחוק]
זה מדהים! -
10:37 - 10:39כמה מדעני-מוח זוכים להזדמנות
-
10:39 - 10:42לחקור את המוח שלהם מבפנים?"
-
10:42 - 10:44[צחוק]
-
10:44 - 10:48ואז עולה בדעתי,
"אבל אני אישה נורא עסוקה!" -
10:48 - 10:51[צחוק]
"אין לי זמן בשביל שבץ מוחי!" -
10:51 - 10:53אז חשבתי,
"אינני יכולה למנוע מהשבץ המוחי לקרות, -
10:53 - 10:56אז אני אמשיך עם זה שבוע-שבועיים
-
10:56 - 10:58ואז אחזור לשגרה. בסדר.
-
10:58 - 11:00אז אני צריכה לקרוא לעזרה,
לצלצל לעבודה." -
11:00 - 11:02ולא הצלחתי להיזכר
במספר הטלפון בעבודה, -
11:02 - 11:04ואז נזכרתי שיש לי במשרד
כרטיס ביקור -
11:04 - 11:07עם המספר שלי.
אז אני נכנסת לחדר העבודה שלי, -
11:07 - 11:10ושולפת ערימת כרטיסי ביקור
בגובה 10 ס"מ. -
11:10 - 11:13ואני מסתכלת בכרטיס העליון, ואפילו
-
11:13 - 11:17שבעיני רוחי אני רואה בבהירות
איך הכרטיס נראה, -
11:17 - 11:19איני יכולה לקבוע אם זהו
-
11:19 - 11:22כרטיס הביקור שלי או לא,
כי אני רואה רק פיקסלים -
11:22 - 11:24והפיקסלים של המלים התערבבו
-
11:24 - 11:27עם הפיקסלים של הרקע
ושל הסמלים, -
11:27 - 11:29ופשוט לא יכולתי להבחין ביניהם.
-
11:29 - 11:32אז הייתי מחכה ל"גל של התבהרות".
-
11:32 - 11:35וכשהוא הגיע, הצלחתי
-
11:35 - 11:38להתחבר שוב למציאות הנורמלית, ולזהות
-
11:38 - 11:40זה לא הכרטיס, זה לא הכרטיס,
זה לא הכרטיס, -
11:40 - 11:44נדרשו לי 45 דקות לעבור על 3 ס"מ
-
11:44 - 11:46מערימת הכרטיסים ההיא.
-
11:47 - 11:49בינתיים, במשך 45 דקות, שטף הדם
-
11:49 - 11:51במחצית המוח השמאלית שלי
הולך וגדל. -
11:51 - 11:54אני לא מבינה את המספרים
ולא את הטלפון, -
11:54 - 11:56אבל זו תכנית הפעולה היחידה שיש לי.
-
11:56 - 11:59אני לוקחת את הטלפון ושמה אותו כאן,
ואת הכרטיס -
11:59 - 12:01אני מניחה כאן,
-
12:01 - 12:05ואני משווה את צורות הקשקושים
שעל כרטיס הביקור -
12:05 - 12:08לצורות של הקשקושים
שעל מקלדת הטלפון. -
12:08 - 12:11אבל אז אני נסחפת בחזרה
אל לה-לה לנד, -
12:11 - 12:14וכשאני חוזרת אני לא זוכרת אם כבר
-
12:14 - 12:15חייגתי את המספרים האלה.
-
12:15 - 12:19אז נאלצתי להשתמש בזרועי המשותקת
כמו במשקולת -
12:19 - 12:22ולכסות בה את המספרים
בזה אחר זה וללחוץ עליהם -
12:22 - 12:25כך שכאשר חזרתי למציאות הנורמלית
-
12:25 - 12:30יכולתי לקבוע:
"כן, את המספר הזה כבר חייגתי." -
12:30 - 12:32לבסוף חוייג כל המספר,
-
12:32 - 12:34ואני מקשיבה לטלפון,
-
12:34 - 12:37וחברי לעבודה מרים את השפופרת
ואומר לי, -
12:38 - 12:43"וו וו וו וו" [צחוק]
ואני חושבת לעצמי, -
12:43 - 12:49"אוי ואבוי, הוא נשמע כמו כלב!"
-
12:50 - 12:52אז אני אומרת לו,
ובראשי ברור לי שאני אומרת לו, -
12:52 - 12:54"מדברת ג'יל! אני זקוקה לעזרה!"
-
12:55 - 12:58ומה שיוצא בקול שלי הוא,
"וו וו וו וו" -
12:58 - 13:00ואני חושבת,
"אוי ואבוי! אני נשמעת כמו כלב" -
13:00 - 13:03כך שלא יכולתי לדעת, לא ידעתי
-
13:03 - 13:06שאיני מסוגלת לדבר או להבין מלים
עד שניסיתי לעשות זאת. -
13:06 - 13:09הוא הבין שאני צריכה עזרה,
והוא השיג לי עזרה. -
13:09 - 13:13וזמן קצר לאחר מכן מסיעים אותי
-
13:13 - 13:17באמבולנס מבי"ח בבוסטון
לבי"ח הכללי של מסצ'וסטס -
13:17 - 13:19ואני מכורבלת לי כמו עובר קטן.
-
13:19 - 13:26וממש כמו בלון שנותרה בו
טיפת האוויר האחרונה, -
13:26 - 13:29והאוויר הזה עוזב את הבלון,
-
13:29 - 13:33כך חשתי את האנרגיה שלי מתנדפת
ואת רוחי נכנעת. -
13:33 - 13:39ובאותו רגע ידעתי,
-
13:39 - 13:42שכבר אינני הכוריאוגרפית של חיי.
-
13:42 - 13:45ואו שהרופאים יצילו את גופי ויעניקו לי
-
13:45 - 13:48הזדמנות שניה לחיות, או שזהו כנראה
-
13:48 - 13:50רגע המעבר שלי.
-
13:55 - 13:59כשהתעוררתי מאוחר יותר אחה"צ
נדהמתי לגלות -
13:59 - 14:04שאני עדיין בחיים.
כשחשתי את רוחי נכנעת, -
14:04 - 14:07נפרדתי לשלום מחיי.
-
14:07 - 14:11וכעת היתה התודעה שלי תלויה בין
-
14:11 - 14:15שני מישורי מציאות מנוגדים מאד.
גירויים שהגיעו -
14:15 - 14:18דרך המערכות התחושתיות שלי
הורגשו ככאב טהור. -
14:19 - 14:23האור צרב את מוחי כמו שריפה, והצלילים
-
14:23 - 14:27נשמעו כה רמים וכאוטיים,
שלא יכולתי להבחין -
14:27 - 14:31בין הקולות לרעשי הרקע,
-
14:31 - 14:35ורק רציתי לברוח.
בגלל שלא יכולתי להבחין -
14:35 - 14:40במיקום גופי במרחב,
הרגשתי עצומה וכבירה, -
14:40 - 14:44כמו שדה שזה עתה שוחררה
מהבקבוק שלה. -
14:45 - 14:50ורוחי נסקה חופשייה כמו לוויתן לבן גדול
-
14:50 - 14:55המחליק בים של התעלות דוממת.
-
14:56 - 15:04נירוונה. הגעתי לנירוונה. ואני זוכרת שחשבתי,
-
15:04 - 15:07שאין שום סיכוי שאצליח לדחוס
-
15:07 - 15:12את כל הכבירוּת הזו של עצמי
בחזרה לגוף הזעיר הזה. -
15:14 - 15:18אבל הבנתי, "אני עדיין בחיים!
אני עדיין בחיים, -
15:18 - 15:22והגעתי לנירוונה. ואם מצאתי
-
15:22 - 15:25נירוונה ואני עדיין בחיים, אז כל מי שחי
-
15:25 - 15:32יכול למצוא נירוונה."
ואני מדמיינת לי עולם -
15:32 - 15:36מלא בבני אדם יפים, שלווים,
מלאי חמלה -
15:36 - 15:39ואוהבים, שיודעים שבאפשרותם לבוא ולהיכנס
-
15:39 - 15:43בכל עת למרחב הזה, ושבאפשרותם
-
15:43 - 15:47לבחור במתכוון להתרחק ימינה
-
15:47 - 15:52מן המחצית השמאלית של מוחם
ולמצוא שלווה. -
15:52 - 15:56ואז הבנתי איזו מתנה אדירה
החוויה הזו -
15:56 - 16:00עשויה להיות,
איזה התקף של תובנה זה יכול להיות -
16:01 - 16:10לגבי איך אנו חיים את חיינו,
וזה דחף אותי להחלים. -
16:10 - 16:13שבועיים וחצי אחרי שטף הדם,
-
16:13 - 16:15המנתחים נכנסו וסילקו קריש דם
-
16:15 - 16:18בגודל כדור-גולף,
שלחץ על מרכזי השפה שלי. -
16:18 - 16:20כאן אני עם אמי,
-
16:20 - 16:28המלאך שלי.
נדרשו לי 8 שנים להחלים לגמרי. -
16:29 - 16:34אז מי אנחנו?
אנו הננו כוח-החיים של היקום, -
16:34 - 16:39מיומנים בשימוש בידינו
ועם שני מוחות קוגניטיביים. -
16:39 - 16:43ויש לנו הכוח לבחור בכל רגע ורגע
-
16:43 - 16:47מי ואיך אנו רוצים להיות בעולם.
-
16:48 - 16:50כאן ועכשיו, אני יכולה לפסוע ולהיכנס
-
16:50 - 16:54לתוך המודעות של מחצית מוחי הימנית,
שבה אנחנו, -
16:54 - 16:58אני, כוח החיים של היקום.
-
16:58 - 17:01וכוח החיים
של 50 טריליון המולקולות הנהדרות -
17:01 - 17:06והגאוניות מהן מורכבת הצורה שלי,
מאוחדת עם כל היש. -
17:07 - 17:10או שאני יכולה לבחור לפסוע
אל תוך המודעות -
17:10 - 17:14של מחצית מוחי השמאלית,
ושם אני נעשית פרט בודד, -
17:14 - 17:17מובחנת, נבדלת מן הזרם,
-
17:18 - 17:21נבדלת מכם.
אני דר' ג'יל בולטי טיילור, משכילה, -
17:21 - 17:28נוירו-אנטומית.
אלה "שתינו" שבתוכי. -
17:32 - 17:39מה הייתם בוחרים?
במה אתם בוחרים? ומתי? -
17:41 - 17:45אני מאמינה שככל שנרבה לבחור
-
17:45 - 17:48להפעיל את החיווט של
מעגלי השלווה הפנימית והעמוקה -
17:48 - 17:51במחצית המוח הימנית שלנו,
נקרין יותר שלווה -
17:51 - 17:55אל העולם,
וכוכב הלכת שלנו יהיה שליו יותר. -
17:55 - 18:00וחשבתי שזה רעיון שראוי להפיצו.
- Title:
- התקף התובנה רב-העוצמה של ג'יל בולטי טיילור
- Speaker:
- Jill Bolte Taylor
- Description:
-
more » « less
בחלקה של ג'יל בולטי טיילור נפלה הזדמנות-מחקר שרק מעט מחוקרי המוח מייחלים לה: היא עברה שבץ מוחי קשה, וצפתה כיצד תפקודי מוחה - תנועה, דיבור, מודעות עצמית - כבים בזה אחר זה. סיפור מדהים.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 18:21
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
Sigal Tifferet accepted Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
|
Sigal Tifferet edited Hebrew subtitles for My stroke of insight |