התקף התובנה רב-העוצמה של ג'יל בולטי טיילור
-
0:00 - 0:02הגעתי אל חקר המוח
-
0:02 - 0:06מפני שיש לי אח
שאובחנה אצלו בעיה במוח: -
0:06 - 0:07סכיזופרניה.
-
0:07 - 0:13וכאחותו, ואחר כמדענית,
רציתי להבין מדוע -
0:13 - 0:16אני יכולה לקחת את חלומותי,
-
0:16 - 0:20לקשר אותם למציאות שלי, ולהגשימם.
-
0:20 - 0:24ומה הדבר במוחו של אחי
ובסכיזופרניה שלו -
0:24 - 0:27שמונע ממנו לקשר את חלומותיו
-
0:27 - 0:30למציאות שמשותפת לכולנו,
ובמקום זה -
0:30 - 0:32הם הופכים להזיות?
-
0:32 - 0:34כך שהקדשתי את הקריירה שלי
-
0:34 - 0:37לחקר מחלות הנפש החמורות.
-
0:37 - 0:40עברתי ממולדתי, אינדיאנה, לבוסטון,
-
0:40 - 0:43ושם עבדתי במעבדתה
של דר' פרנסין בנס -
0:43 - 0:47במחלקה הפסיכיאטרית בהרווארד,
-
0:47 - 0:50ובמעבדה שאלנו את השאלה:
-
0:50 - 0:55מהם ההבדלים הביולוגיים
בין מוחותיהם של פרטים -
0:55 - 0:57שמאובחנים כקבוצת בקרה נורמלית,
-
0:57 - 1:01בהשוואה למוחות של אנשים
שאובחנו כסכיזופרניים, -
1:01 - 1:05סכיזואפקטיביים או בעלי
הפרעה דו-קוטבית? -
1:05 - 1:09למעשה מיפינו
את המעגלים הזעירים של המוח: -
1:09 - 1:11אילו תאים מנהלים תקשורת
-
1:11 - 1:14עם אילו תאים
ובעזרת אילו כימיקלים, -
1:14 - 1:17ומהן כמויות הכימיקלים?
-
1:17 - 1:19כך שחיי היו מלאי משמעות,
-
1:19 - 1:23כי במשך היום עסקתי במחקר הזה,
-
1:23 - 1:27ובערבים ובסופי שבוע
הייתי בנסיעות -
1:27 - 1:32כיועצת מטעם "נאמי",
האיגוד הלאומי למחלות נפש. -
1:32 - 1:35אבל בבוקר ה-10 לדצמבר 1996
-
1:35 - 1:39התעוררתי וגיליתי שיש לי
בעיית מוח פרטית משלי. -
1:39 - 1:44כלי-דם נפרץ
במחצית השמאלית של מוחי, -
1:44 - 1:46ובמהלך ארבע שעות
-
1:46 - 1:50ראיתי כיצד מוחי מידרדר לגמרי
מבחינת יכולתו -
1:50 - 1:53לעבד מידע כלשהו.
-
1:53 - 1:54בבוקר בו אירע שטף הדם הזה
-
1:54 - 1:58לא יכולתי ללכת, לדבר,
לקרוא, לכתוב -
1:58 - 2:00או להיזכר במשהו מחיי.
-
2:00 - 2:04למעשה, הפכתי לתינוקת
בגוף של אישה. -
2:05 - 2:07אם הזדמן לכם פעם
לראות מוח אנושי, -
2:07 - 2:09רואים בבירור ששני חצאי המוח
-
2:09 - 2:11נפרדים לחלוטין זה מזה.
-
2:11 - 2:15הבאתי לכם מוח אנושי אמיתי.
-
2:20 - 2:21תודה.
-
2:25 - 2:27זהו מוח אנושי אמיתי.
-
2:28 - 2:30זוהי קידמת המוח,
-
2:30 - 2:34זה החלק האחורי של המוח
עם חוט השדרה שמשתלשל ממנו, -
2:34 - 2:38וכך הוא ממוקם בתוך ראשי.
-
2:38 - 2:40וכשמתבוננים במוח, ברור
-
2:40 - 2:45ששתי קליפות המוח
נפרדות לחלוטין זו מזו. -
2:46 - 2:48לאלה מכם שמתמצאים במחשבים,
-
2:48 - 2:52המחצית הימנית שלנו
פועלת כמו מעבד מקבילי, -
2:52 - 2:56והמחצית השמאלית של מוחנו
פועלת כמעבד טורי. -
2:56 - 2:59קיימת אמנם תקשורת
בין שני חצאי המוח, -
2:59 - 3:05באמצעות כפיס המוח,
שמורכב מכ-300 מיליון סיבי עצב. -
3:05 - 3:06אולם פרט לכך,
-
3:06 - 3:09שני חצאי המוח נפרדים לחלוטין.
-
3:09 - 3:12ומכיוון שהם מעבדים מידע
בצורה שונה, -
3:12 - 3:16הרי שכל מחצית-מוח
חושבת על דברים אחרים, -
3:16 - 3:19דואגת לדברים אחרים,
והייתי אפילו אומרת, -
3:19 - 3:24שהאישיות שלהן שונה מאד זו מזו.
-
3:25 - 3:29סליחה, תודה. זה היה כיף.
[העוזר: בהחלט] -
3:29 - 3:33[צחוק]
-
3:33 - 3:38מחצית המוח הימנית האנושית
מתעסקת אך ורק ברגע הנוכחי. -
3:38 - 3:42רק ב"כאן ועכשיו".
-
3:42 - 3:45מחצית המוח הימנית שלנו
חושבת בתמונות -
3:45 - 3:49ולומדת בצורה קינסטטית
דרך תנועות גופנו. -
3:49 - 3:55מידע בצורת אנרגיה זורם פנימה
בו-זמנית -
3:55 - 3:57דרך כל מערכות החישה שלנו,
-
3:57 - 4:00ואז הוא מתפוצץ
לקולאז' העצום הזה: -
4:00 - 4:03איך הרגע הנוכחי נראה,
-
4:03 - 4:07איך הרגע הנוכחי מריח ומה טעמו,
-
4:07 - 4:11איך הוא מורגש וכיצד הוא נשמע.
-
4:11 - 4:16אני יצור של אנרגיה
המחובר לאנרגיה שמסביבי -
4:16 - 4:20דרך המודעות של מחצית מוחי הימנית.
-
4:20 - 4:24אנו הננו יצורים של אנרגיה
המחוברים זה אל זה -
4:24 - 4:27דרך המודעות של
חצאי המוח הימניים שלנו -
4:27 - 4:29כמשפחה אנושית אחת,
-
4:29 - 4:32וממש כאן ועכשיו
-
4:32 - 4:34כולנו אחים ואחיות
הנמצאים על כוכב-לכת זה -
4:34 - 4:37כדי להפכו למקום טוב יותר.
-
4:37 - 4:43וברגע הזה אנחנו מושלמים,
שלמים ויפים. -
4:44 - 4:49מחצית המוח השמאלית שלי, שלנו,
היא מקום שונה בתכלית. -
4:49 - 4:54מחצית המוח השמאלית שלנו חושבת
בצורה קווית ושיטתית. -
4:54 - 4:59מחצית המוח השמאלית שלנו
מתעסקת רק בעבר ורק בעתיד. -
4:59 - 5:02מחצית המוח השמאלית מתוכננת לקחת
-
5:02 - 5:04את הקולאז' העצום של הרגע הנוכחי,
-
5:04 - 5:07ולהתחיל ללקט ממנו פרטים, פרטים
-
5:07 - 5:09ועוד פרטים על פרטים אלו.
[צחוק] -
5:09 - 5:14ואז היא מסווגת ומארגנת
את כל המידע הזה, -
5:14 - 5:18מקשרת אותו עם כל מה
שאי-פעם למדנו בעבר -
5:18 - 5:22ומשליכה אל העתיד
את כל האפשרויות שיש לנו. -
5:22 - 5:26ובנוסף, מחצית המוח השמאלית שלנו
חושבת בעזרת השפה. -
5:26 - 5:31זהו אותו פטפוט תמידי במוח
המקשר אותי ואת עולמי הפנימי -
5:31 - 5:33אל עולמי החיצוני.
-
5:33 - 5:36זהו הקול הקטן שאומר לי:
-
5:36 - 5:39"היי! את חייבת לזכור
לקנות בננות בדרך הביתה." -
5:39 - 5:41אני זקוקה להן בבוקר.
-
5:41 - 5:46זוהי האינטליגנציה מחשבת-החישובים
שמזכירה לי לעשות כביסה. -
5:47 - 5:51אך אולי הכי חשוב,
זהו הקול הקטן שאומר לי: -
5:52 - 5:55"אני, אני".
-
5:55 - 5:59וכשמחצית המוח השמאלית אומרת לי:
"אני," -
5:59 - 6:01אני נעשית מובדלת.
-
6:01 - 6:03אני הופכת לפרט בודד ומובחן,
-
6:03 - 6:06נבדלת משטף האנרגיה סביבי
-
6:06 - 6:08ונבדלת מכם.
-
6:08 - 6:10ואת החלק הזה של מוחי איבדתי
-
6:10 - 6:12בבוקר השבץ המוחי שלי.
-
6:12 - 6:15בבוקר השבץ
-
6:15 - 6:21התעוררתי עם פעימות כאב
מאחורי עיני השמאלית, מין כאב- -
6:21 - 6:25הכאב הצורב הזה שחוטפים
כשנוגסים בגלידה. -
6:25 - 6:29והכאב לפת אותי
ואחר הירפה, -
6:29 - 6:33ושוב לפת אותי
ואחר הירפה ממני. -
6:33 - 6:36מבחינתי היה מאד מוזר
לחוות בכלל כאב, -
6:36 - 6:39אז חשבתי לעצמי
שפשוט אתחיל בשגרת היומיום שלי. -
6:39 - 6:42אז קמתי וקפצתי
על ה"קרדיו גליידר" שלי, -
6:42 - 6:45שהוא מכשיר כושר לכל הגוף.
-
6:46 - 6:49ותוך כדי שאני עובדת
על הדבר הזה, -
6:49 - 6:53אני קולטת שכפות ידי נראות
כמו טלפיים פרימיטיביות -
6:53 - 6:56שלופתות את הידית,
-
6:56 - 6:59וחשבתי: "זה מוזר מאד."
והבטתי מטה על גופי -
6:59 - 7:03וחשבתי: "בחיי, איזה יצור מוזר אני".
-
7:03 - 7:06זה היה כאילו ההכרה שלי נטשה
-
7:06 - 7:08את תפישת-המציאות הרגילה שלי,
-
7:08 - 7:11של אדם שעובד על מכשיר
ומתנסה במשהו, -
7:11 - 7:13ועברה למרחב לא-ידוע,
-
7:13 - 7:17שבו אני צופה בעצמי
חווה את החוויה הזאת, -
7:17 - 7:20וכל זה היה מוזר מאד,
וכאב הראש שלי החמיר, -
7:20 - 7:21אז אני יורדת מהמכשיר
-
7:21 - 7:23ואני צועדת על רצפת הסלון שלי,
-
7:23 - 7:28ואני תופשת שהכל בתוך גופי
האט מאד, -
7:28 - 7:32וכל צעד מאד נוקשה
ומאד מכוון. -
7:32 - 7:34אין בהליכה שלי שום זרימה,
-
7:34 - 7:37וישנה מין חסימה
בתחום התפישתי שלי, -
7:37 - 7:41כך שאני ממוקדת
במערכות הפנימיות בלבד, -
7:41 - 7:44ואני עומדת בחדר הרחצה,
מוכנה להיכנס למקלחת, -
7:44 - 7:47ויכולתי ממש לשמוע
את הדו-שיח שמתנהל בתוך גופי. -
7:47 - 7:51שמעתי קול קטן אומר:
"השרירים האלה, אתם צריכים להתכווץ. -
7:51 - 7:52"והשרירים האלה, אתם תתרפו..."
-
7:52 - 7:56ואז איבדתי את שיווי המשקל שלי
ונתמכתי בקיר, -
7:56 - 7:59ואני מביטה מטה על זרועי
ואני תופשת -
7:59 - 8:04שאינני יכולה עוד להגדיר
את גבולות הגוף שלי. -
8:04 - 8:08ולא יכולה לקבוע היכן אני מתחילה
והיכן אני נגמרת, -
8:08 - 8:10מפני שהאטומים והמולקולות של זרועי
-
8:10 - 8:14התמזגו עם האטומים והמולקולות
של הקיר. -
8:14 - 8:18וכל מה שיכולתי לזהות
הוא האנרגיה הזו, האנרגיה. -
8:18 - 8:22ואני שואלת את עצמי:
"מה לא בסדר איתי? מה קורה?" -
8:22 - 8:24ובאותו רגע, הפטפוט בתוך מוחי-
-
8:24 - 8:28הפטפוט של מחצית המוח השמאלית שלי,
נדם לגמרי. -
8:28 - 8:30כאילו שמישהו לקח שלט רחוק
-
8:30 - 8:33ולחץ על 'השתקה'.
דומיה מוחלטת. -
8:33 - 8:36ובתחילה הייתי בהלם למצוא את עצמי
-
8:36 - 8:40בתוך נפש דוממת,
אך מיד אחר כך -
8:40 - 8:45נשביתי בהוד של האנרגיה שמסביבי.
-
8:45 - 8:48ומכיוון שלא יכולתי יותר להבחין
-
8:48 - 8:53בגבולות גופי, הרגשתי עצומה וכבירה.
-
8:53 - 8:56התאחדתי עם כל האנרגיה שהיתה שם,
-
8:56 - 8:58וזה היה נהדר.
-
8:58 - 9:00ואז, לפתע,
מחצית המוח השמאלית שלי -
9:00 - 9:03שבה לחיים ואומרת לי:
"היי! יש לנו בעיה! -
9:03 - 9:05"יש לנו בעיה!
אנו צריכות לקרוא לעזרה!" -
9:05 - 9:08אז אני חושבת: "אה!
יש לי בעיה. יש לי בעיה." -
9:08 - 9:09[צחוק]
-
9:09 - 9:10וזה כאילו,
"בסדר, יש לי בעיה" -
9:10 - 9:13אבל אז מיד נסחפתי בחזרה
-
9:14 - 9:15אל אותה מודעות,
-
9:15 - 9:19ולמרחב הזה אני קוראת בחיבה:
"ארץ הפלאות". -
9:20 - 9:21אבל היה נפלא שם.
-
9:21 - 9:26תארו לעצמכם, להתנתק לגמרי
מן הקשקשת של המוח שלכם -
9:26 - 9:28שמחברת אתכם לעולם החיצוני.
-
9:28 - 9:29הייתי במרחב הזה,
-
9:29 - 9:34ועבודתי וכל הלחץ שקשור בה -
הכל נעלם. -
9:34 - 9:38ואני הרגשתי קלילות בגוף.
-
9:38 - 9:41תארו לעצמכם: כל מערכות היחסים
של העולם החיצוני, -
9:41 - 9:44וכל גורמי הלחץ הקשורים בהם -
הכל נעלם. -
9:44 - 9:48ואני חשתי תחושה של שלווה.
-
9:48 - 9:54תארו לעצמכם מה פירוש
להשיל 37 שנות מטען רגשי! -
9:54 - 9:59[צחוק]
הו! חשתי התעלות. -
10:00 - 10:03התעלות. זה היה נפלא.
-
10:03 - 10:05ואז מחצית המוח השמאלית שלי
שבה לחיים ואומרת: -
10:05 - 10:07"היי! את מוכרחה לשים לב.
-
10:07 - 10:09"אנו צריכות עזרה" ואני חושבת:
-
10:09 - 10:11"אני זקוקה לעזרה. עלי להתרכז!"
-
10:11 - 10:13אז אני יוצאת מהמקלחת
ומתלבשת באופן מוכני -
10:13 - 10:15ומתהלכת בדירה,
-
10:15 - 10:18וחושבת: "אני צריכה להגיע לעבודה
-
10:18 - 10:20"האם אני מסוגלת לנהוג?"
-
10:20 - 10:23ובאותו הרגע זרועי הימנית נפלה
משותקת לגמרי לצד גופי, -
10:23 - 10:25ואז קלטתי: "אוי ואבוי!
-
10:25 - 10:28"יש לי שבץ מוחי!
יש לי שבץ מוחי!" -
10:28 - 10:30והדבר הבא שהמוח שלי
אומר לי הוא: -
10:30 - 10:37"וואו! זה מגניב. זה מגניב!"
[צחוק] -
10:37 - 10:39"כמה מדעני-מוח זוכים להזדמנות
-
10:39 - 10:42"לחקור את המוח שלהם מבפנים?"
-
10:42 - 10:44[צחוק]
-
10:44 - 10:48ואז עולה בדעתי:
"אבל אני אשה נורא עסוקה!" -
10:48 - 10:51[צחוק]
"אין לי זמן בשביל שבץ מוחי!" -
10:51 - 10:54אז חשבתי: "טוב. אינני יכולה
למנוע את השבץ המוחי הזה, -
10:54 - 10:56"אז אני אמשיך עם זה
שבוע-שבועיים -
10:56 - 10:58"ואז אחזור לשגרה. בסדר.
-
10:58 - 11:00"אז אני צריכה לקרוא לעזרה,
לצלצל לעבודה." -
11:00 - 11:02ולא הצלחתי להיזכר
במספר הטלפון בעבודה, -
11:02 - 11:06ואז נזכרתי שיש לי במשרד
כרטיס ביקור עם המספר שלי. -
11:06 - 11:08אז אני נכנסת לחדר העבודה שלי,
-
11:08 - 11:10ושולפת ערימת כרטיסי ביקור
בגובה 10 ס"מ. -
11:10 - 11:12ואני מסתכלת בכרטיס העליון,
-
11:12 - 11:17ואפילו שבעיני רוחי אני רואה בבירור
איך הכרטיס נראה, -
11:17 - 11:20איני יכולה לקבוע אם זהו
כרטיס הביקור שלי או לא, -
11:20 - 11:22כי אני רואה רק פיקסלים
-
11:22 - 11:24והפיקסלים של המלים התמזגו
-
11:24 - 11:28עם הפיקסלים של הרקע
ושל הסמלים, -
11:28 - 11:29ופשוט לא יכולתי להבחין ביניהם.
-
11:29 - 11:32אז הייתי מחכה
ל"גל של התבהרות". -
11:32 - 11:34וכשהוא הגיע,
-
11:34 - 11:37הצלחתי להתחבר שוב למציאות הנורמלית,
-
11:37 - 11:41ולזהות: "זה לא הכרטיס,
זה לא הכרטיס, זה לא הכרטיס," -
11:41 - 11:43נדרשו לי 45 דקות
-
11:43 - 11:47לעבור על 3 ס"מ
מערימת הכרטיסים ההיא. -
11:47 - 11:49בינתיים, במשך 45 דקות,
-
11:49 - 11:51שטף הדם במחצית המוח
השמאלית שלי הולך וגדל. -
11:51 - 11:54אני לא מבינה את המספרים
ולא את הטלפון, -
11:54 - 11:56אבל זו תכנית הפעולה
היחידה שיש לי, -
11:56 - 11:59אני לוקחת את הטלפון
ושמה אותו כאן, -
11:59 - 12:01ואת הכרטיס אני מניחה כאן,
-
12:01 - 12:05ואני משווה את צורות הקשקושים
שעל כרטיס הביקור -
12:05 - 12:08לצורות של הקשקושים
שעל מקלדת הטלפון. -
12:08 - 12:11אבל אז אני נסחפת בחזרה
אל ארץ הפלאות, -
12:11 - 12:13וכשאני חוזרת אני לא זוכרת
-
12:13 - 12:15אם כבר חייגתי
את המספרים האלה. -
12:15 - 12:19אז נאלצתי להיעזר
בזרועי המשותקת כמשקולת, -
12:19 - 12:22ולכסות בה את הספרות
שכבר הקשתי עליהן, -
12:22 - 12:25כך שכאשר חזרתי למציאות הנורמלית
-
12:25 - 12:30יכולתי לקבוע: "כן,
את הספרה הזאת כבר חייגתי." -
12:30 - 12:32לבסוף חוייג כל המספר,
-
12:32 - 12:34ואני מקשיבה לטלפון,
-
12:34 - 12:37וחברי לעבודה מרים את השפופרת
ואומר לי: -
12:38 - 12:43"וו וו וו וו"
[צחוק] -
12:43 - 12:45ואני חושבת לעצמי:
-
12:45 - 12:49"אוי ואבוי, הוא נשמע כמו כלב!"
[צחוק] -
12:49 - 12:52אז אני אומרת לו,
ובראשי ברור לי שאני אומרת לו: -
12:52 - 12:54"מדברת ג'יל! אני זקוקה לעזרה!"
-
12:54 - 12:56ומה שהקול שלי אומר הוא:
-
12:56 - 12:58"וו וו וו וו"
[צחוק] -
12:58 - 13:01ואני חושבת,
"אוי ואבוי! אני נשמעת כמו כלב" -
13:01 - 13:03כך שלא יכולתי לדעת,
לא ידעתי -
13:03 - 13:06שאינני מסוגלת לדבר או להבין מלים
עד שניסיתי לעשות זאת. -
13:06 - 13:10אבל הוא הבין שאני צריכה עזרה,
והוא השיג לי עזרה. -
13:10 - 13:14ומעט אח"כ מסיעים אותי באמבולנס
-
13:14 - 13:18דרך בוסטון,
לבי"ח הכללי של מסצ'וסטס -
13:18 - 13:21ואני מתכרבלת לי כמו עובר קטן,
-
13:21 - 13:27וממש כמו בלון שנותרה בו
טיפת האוויר האחרונה, -
13:27 - 13:29והאוויר הזה עוזב את הבלון,
-
13:29 - 13:33כך חשתי
שהאנרגיה שלי מתנדפת -
13:33 - 13:36ושרוחי נכנעת.
-
13:36 - 13:39ובאותו רגע ידעתי,
-
13:39 - 13:42שכבר אינני הכוריאוגרפית של חיי.
-
13:42 - 13:45ואו שהרופאים יצילו את גופי
-
13:45 - 13:47ויעניקו לי הזדמנות שניה לחיות,
-
13:47 - 13:50או שזהו כנראה
רגע המעבר שלי. -
13:55 - 13:57כשהתעוררתי מאוחר יותר, בערב,
-
13:57 - 14:02הזדעזעתי לגלות שאני עדיין בחיים.
-
14:02 - 14:07כשחשתי את רוחי נכנעת,
נפרדתי לשלום מחיי. -
14:07 - 14:09וכעת היתה התודעה שלי תלויה
-
14:09 - 14:14בין שני מישורי מציאות מנוגדים מאד.
-
14:14 - 14:19גירויים שהגיעו מהמערכות התחושתיות שלי
הורגשו ככאב טהור. -
14:19 - 14:22האור צרב את מוחי כמו שריפה
-
14:22 - 14:27והצלילים נשמעו כה רמים וכאוטיים,
שלא יכולתי להבחין -
14:27 - 14:30בין הקולות לרעשי הרקע,
-
14:30 - 14:33ורק רציתי לברוח.
-
14:33 - 14:38בגלל שלא יכולתי לזהות
את מיקום גופי במרחב, -
14:38 - 14:42הרגשתי עצומה וכבירה,
-
14:42 - 14:46כמו שדה שזה עתה שוחררה
מהבקבוק שלה. -
14:46 - 14:51ורוחי נסקה חופשיה,
כמו לוויתן לבן גדול -
14:51 - 14:55המחליק בים של התעלות דוממת.
-
14:57 - 15:01נירוונה.
הגעתי לנירוונה. -
15:03 - 15:07ואני זוכרת שחשבתי,
שאין שום סיכוי שאצליח לדחוס -
15:07 - 15:12את כל הכבירוּת הזו של עצמי
בחזרה לגוף הזעיר הזה. -
15:14 - 15:17אבל אז הבנתי:
אני עדיין בחיים. -
15:17 - 15:21אני עדיין בחיים, והגעתי לנירוונה.
-
15:21 - 15:24ואם הגעתי לנירוונה ואני עדיין בחיים,
-
15:24 - 15:29אז כל מי שחי
יכול להגיע לנירוונה. -
15:30 - 15:32ואני מדמיינת לי עולם מלא
-
15:32 - 15:38בבני-אדם יפים, שלווים,
מלאי חמלה ואוהבים, -
15:38 - 15:42שיודעים שיש להם ברירה
להיכנס בכל עת למרחב הזה, -
15:42 - 15:47לבחור במתכוון להתרחק ימינה
-
15:47 - 15:50מן המחצית השמאלית של מוחם
-
15:50 - 15:52ולמצוא את השלווה הזאת.
-
15:52 - 15:55ואז הבנתי איזו מתנה אדירה
-
15:55 - 15:57החוויה הזו עשויה להיות,
-
15:57 - 16:01איזה התקף של תובנה
זה יכול להיות -
16:01 - 16:04לגבי איך אנו חיים את חיינו,
-
16:04 - 16:07וזה דחף אותי להחלים.
-
16:10 - 16:13שבועיים וחצי אחרי שטף הדם,
-
16:13 - 16:17המנתחים נכנסו וסילקו קריש דם
בגודל כדור-גולף -
16:17 - 16:18שלחץ על מרכזי השפה שלי.
-
16:18 - 16:22כאן אני עם אמא,
המלאך שלי. -
16:24 - 16:28נדרשו לי 8 שנים להחלים לגמרי.
-
16:29 - 16:36אז מי אנחנו?
אנו הננו כוח-החיים של היקום, -
16:36 - 16:41מיומנים בשימוש בידינו
ועם שני מוחות קוגניטיביים. -
16:41 - 16:44ויש לנו הכוח לבחור
בכל רגע ורגע -
16:44 - 16:47מי ואיך אנו רוצים להיות בעולם.
-
16:48 - 16:50כאן ועכשיו,
אני יכולה לפסוע ולהיכנס -
16:50 - 16:53לתוך המודעות
של מחצית מוחי הימנית, -
16:53 - 16:57שבה אנו, אני,
כוח החיים של היקום. -
16:57 - 17:02וכוח החיים של 50 טריליון
המולקולות הנהדרות והגאוניות -
17:02 - 17:06מהן מורכבת הצורה שלי,
מאוחדת עם כל היש. -
17:07 - 17:10או שאני יכולה לבחור לפסוע
אל תוך המודעות -
17:10 - 17:15של מחצית מוחי השמאלית,
ושם אני נעשית פרט בודד, -
17:15 - 17:17מובחנת, נבדלת מן הזרם,
-
17:17 - 17:21נבדלת מכם.
אני, דר' ג'יל בולטי טיילור, -
17:21 - 17:25משכילה, חוקרת-מוח.
-
17:26 - 17:30אלה "שתינו" שבתוכי.
-
17:32 - 17:34מי הייתם בוחרים להיות?
-
17:35 - 17:38מי אתם בוחרים להיות,
-
17:39 - 17:40ומתי?
-
17:43 - 17:46אני מאמינה שככל שנרבה לבחור
-
17:46 - 17:48להפעיל את החיווט של
השלווה הפנימית והעמוקה -
17:48 - 17:50של חצאי המוח הימניים שלנו,
-
17:50 - 17:53נקרין יותר שלווה אל העולם,
-
17:53 - 17:57וכוכב הלכת שלנו
יהיה שליו יותר. -
17:57 - 18:00וחשבתי שזהו רעיון שראוי להפיצו.
-
18:01 - 18:02תודה לכם.
-
18:02 - 18:10[תרועות ומחיאות כפיים]
-
18:10 - 18:12תודה.
-
18:12 - 18:13[מחיאות כפיים]
-
18:13 - 18:14תודה.
-
18:14 - 18:21[מחיאות כפיים]
- Title:
- התקף התובנה רב-העוצמה של ג'יל בולטי טיילור
- Speaker:
- ג'יל בולטי טיילור
- Description:
-
more » « less
בחלקה של ג'יל בולטי טיילור נפלה הזדמנות-מחקר שרק מעטים מחוקרי המוח מייחלים לה: היא עברה שבץ מוחי קשה, וצפתה כיצד תפקודי מוחה - תנועה, דיבור, מודעות עצמית - כבים בזה אחר זה. סיפור מופלא.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 18:21
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
Sigal Tifferet accepted Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
|
Sigal Tifferet edited Hebrew subtitles for My stroke of insight |