התקף התובנה רב-העוצמה של ג'יל בולטי טיילור
-
0:00 - 0:03הגעתי אל חקר המוח
-
0:03 - 0:07מפני שיש לי אח
שאובחנה אצלו בעיה במוח: -
0:07 - 0:09סכיזופרניה. וכאחות,
-
0:09 - 0:13ואחר כמדענית, רציתי להבין מדוע
-
0:13 - 0:16אני יכולה לקחת את חלומותי,
לקשר אותם -
0:16 - 0:19אל המציאות שלי, ולהגשימם.
-
0:19 - 0:23ומה הדבר במוחו של אחי
-
0:23 - 0:26ובסכיזופרניה שלו שמונע ממנו
לקשר את חלומותיו -
0:26 - 0:30אל מציאות שמשותפת לכולנו,
ובמקום זה -
0:30 - 0:32הם הופכים להזיות?
-
0:33 - 0:35כך שהקדשתי את הקריירה שלי לחקר
-
0:35 - 0:38מחלות הנפש החמורות.
עברתי ממולדתי, אינדיאנה, -
0:38 - 0:41לבוסטון, שם עבדתי
-
0:41 - 0:44במעבדתה של דר' פרנסין בנס
-
0:44 - 0:50במחלקה הפסיכיאטרית בהרווארד,
וחקרנו את התעלומה, -
0:50 - 0:55מהם ההבדלים הביולוגיים
בין מוחותיהם של פרטים -
0:55 - 0:57שאובחנו כקבוצת בקרה נורמלית,
-
0:57 - 1:00בהשוואה למוחות של אנשים
שאובחנו כסכיזופרניים, -
1:00 - 1:05סכיזואפקטיביים או בעלי הפרעה דו-קוטבית?
-
1:05 - 1:08למעשה מיפינו את המעגלים הזעירים
-
1:08 - 1:11של המוח: אילו תאים מנהלים תקשורת
-
1:11 - 1:14עם אילו תאים ובאילו כימיקלים,
-
1:14 - 1:17ובאילו כמויות כימיקלים?
-
1:17 - 1:21כך שחיי היו מלאי משמעות,
כי עסקתי -
1:21 - 1:24במחקר מהסוג הזה במשך היום.
-
1:24 - 1:27ואילו בערבים ובסופי שבוע
הייתי בנסיעות -
1:27 - 1:32כיועצת מטעם "נאמי",
האיגוד הלאומי למחלות נפש. -
1:32 - 1:35אבל בבוקר ה-10 לדצמבר 1996 התעוררתי
-
1:35 - 1:39וגיליתי שיש לי בעיית מוח פרטית משלי.
-
1:39 - 1:43כלי-דם נפרץ במחצית השמאלית של מוחי.
-
1:43 - 1:45ובמהלך ארבע שעות
-
1:45 - 1:50ראיתי כיצד מוחי מידרדר לגמרי
מבחינת יכולתו -
1:50 - 1:54לעבד מידע כלשהו.
בבוקר בו אירע שטף הדם הזה -
1:54 - 2:00לא יכולתי לדבר, לקרוא, לכתוב
או להיזכר במשהו מחיי. -
2:00 - 2:04למעשה, הפכתי לתינוקת בגוף של אישה.
-
2:05 - 2:08אם הזדמן לכם פעם לראות מוח אנושי,
-
2:08 - 2:11רואים בבירור ששתי ההמיספרות
נפרדות לחלוטין זו מזו. -
2:11 - 2:17הבאתי לכם מוח אנושי אמיתי.
-
2:20 - 2:27זהו מוח אנושי אמיתי.
-
2:28 - 2:30זוהי קידמת המוח,
-
2:30 - 2:34זה החלק האחורי של המוח
עם חוט השדרה שמשתלשל ממנו, -
2:34 - 2:38וכך הוא ממוקם בתוך ראשי.
-
2:38 - 2:40וכשמתבוננים במוח, ברור
-
2:40 - 2:45ששתי קליפות המוח נפרדות לגמרי זו מזו.
-
2:46 - 2:48עבור אלו מכם שמתמצאים במחשבים,
-
2:48 - 2:51המחצית הימנית פועלת כמו מעבד מקבילי,
-
2:51 - 2:55והמחצית השמאלית של מוחנו
פועלת כמעבד טורי. -
2:55 - 2:58קיימת אמנם תקשורת בין שתי ההמיספרות
-
2:58 - 3:00באמצעות כפיס המוח,
-
3:00 - 3:04שמורכב מכ-300 מיליון סיבי עצב.
-
3:04 - 3:06אולם פרט לכך,
-
3:06 - 3:10שתי ההמיספרות נפרדות לחלוטין.
-
3:10 - 3:13ומכיוון שהן מעבדות מידע בצורה שונה,
-
3:13 - 3:16הרי שכל המיספרה חושבת על דברים אחרים,
-
3:16 - 3:20דואגת לדברים אחרים,
והייתי אפילו אומרת, -
3:20 - 3:24שהאישיות שלהן שונה מאד זו מזו.
-
3:25 - 3:32סליחה, תודה. זה היה כיף.
[העוזר: בהחלט] -
3:33 - 3:37ההמיספרה הימנית שלנו עוסקת
אך ורק ברגע הנוכחי. -
3:37 - 3:42רק ב"כאן ועכשיו".
-
3:42 - 3:45ההמיספרה הימנית חושבת בתמונות
-
3:45 - 3:49ולומדת בצורה קינסטטית
דרך תנועות גופנו. -
3:49 - 3:54מידע בצורת אנרגיה זורם פנימה
בו-זמנית -
3:54 - 3:56דרך כל מערכות החישה שלנו,
-
3:56 - 3:59ואז הוא מתפוצץ לקולאז' העצום הזה
-
3:59 - 4:03של איך נראה הרגע הנוכחי,
-
4:03 - 4:06איך הרגע הנוכחי מריח ומה טעמו,
-
4:06 - 4:10איך הוא מורגש וכיצד הוא נשמע.
-
4:11 - 4:16אני יצור-של-אנרגיה
המחובר לאנרגיה שמסביבי -
4:16 - 4:19דרך המודעות של מחצית מוחי הימנית.
-
4:19 - 4:23אנחנו הננו יצורים של אנרגיה
המחוברים זה אל זה -
4:23 - 4:29דרך מודעות מחצית מוחנו הימנית
כמשפחה אנושית אחת, -
4:29 - 4:31וממש כאן ועכשיו
-
4:31 - 4:33כולנו אחים ואחיות
הנמצאים על כוכב-לכת זה, -
4:33 - 4:37כדי לעשותו למקום טוב יותר.
-
4:37 - 4:43וברגע הזה אנחנו מושלמים,
שלמים ויפים. -
4:44 - 4:49המחצית השמאלית שלי, שלנו,
היא מקום שונה בתכלית. -
4:49 - 4:53המחצית השמאלית שלנו חושבת
בצורה קווית ושיטתית. -
4:53 - 4:55המחצית השמאלית שלנו
-
4:55 - 4:59עוסקת רק בעבר, ורק בעתיד.
-
4:59 - 5:02המחצית השמאלית מתוכננת לקחת
-
5:02 - 5:05את הקולאז' העצום של הרגע הנוכחי,
ולהתחיל -
5:05 - 5:09ללקט ממנו פרטים, פרטים
ועוד פרטים על פרטים אלו. -
5:09 - 5:11ואז היא מסווגת
-
5:11 - 5:15ומארגנת את כל המידע הזה,
מקשרת אותו -
5:15 - 5:18עם כל מה שאי-פעם למדנו בעבר
-
5:18 - 5:21ומשליכה אל העתיד
את כל האפשרויות שיש לנו. -
5:22 - 5:26ובנוסף, המחצית השמאלית שלנו
חושבת בעזרת השפה. -
5:26 - 5:29זהו אותו פטפוט תמידי במוח
המקשר אותי -
5:29 - 5:33ואת עולמי הפנימי אל עולמי החיצוני.
-
5:33 - 5:37זהו הקול הקטן שאומר לי,
"הי, את חייבת לזכור -
5:37 - 5:40לקנות בננות בדרך הביתה."
-
5:40 - 5:41אני זקוקה להן בבוקר.
-
5:41 - 5:44זוהי האינטליגנציה מחשבת-החישובים
שמזכירה לי -
5:44 - 5:47כשעלי לעשות כביסה.
אך אולי הכי חשוב, -
5:47 - 5:51זהו הקול הקטן שאומר לי,
-
5:51 - 5:57"אני, אני".
וכשמחצית המוח השמאלית אומרת לי "אני," -
5:57 - 6:00אני נעשית מובדלת.
-
6:00 - 6:04אני הופכת לפרט בודד, מובחן ונבדל
משטף האנרגיה -
6:04 - 6:07שזורמת סביבי, ונבדלת מכם.
-
6:07 - 6:10ואת החלק הזה של מוחי איבדתי
-
6:10 - 6:12בבוקר השבץ המוחי שלי.
-
6:12 - 6:16בבוקר השבץ התעוררתי
-
6:16 - 6:21עם פעימות כאב
מאחורי עיני השמאלית, מין כאב- -
6:21 - 6:23הכאב הצורב הזה שחוטפים
-
6:23 - 6:27כשנוגסים בגלידה. והוא לפת אותי-
-
6:27 - 6:30ואחר הירפה, ושוב לפת אותי-
-
6:31 - 6:34ואחר הירפה ממני.
וזה היה מאד בלתי-רגיל -
6:34 - 6:37מבחינתי לחוות בכלל כאב כלשהו,
-
6:37 - 6:39אז חשבתי לעצמי
שפשוט אתחיל בשגרת היומיום שלי. -
6:39 - 6:42אז קמתי וקפצתי
על ה"קרדיו גליידר" שלי, -
6:42 - 6:45שהוא מכשיר כושר לכל הגוף.
-
6:45 - 6:49ותוך כדי שאני עובדת בפרך על הדבר הזה,
אני קולטת -
6:50 - 6:54שכפות ידי נראות כמו טלפיים פרימיטיביות
-
6:54 - 6:57שלופתות את הידית,
ואני חושבת "זה מוזר מאד." -
6:57 - 7:00ואני מביטה מטה על גופי
וחושבת "בחיי, -
7:00 - 7:03איזה יצור מוזר אני".
זה היה כאילו -
7:03 - 7:06ההכרה שלי נטשה
את תפישת-המציאות -
7:06 - 7:09הרגילה שלי, שבה אני אדם שיושב
-
7:09 - 7:12על מכונה וחווה מה שקורה,
ועברה למרחב לא-ידוע, -
7:12 - 7:16שבו אני צופה בעצמי
כשאני חווה את החוויה הזו -
7:17 - 7:19וכל זה היה מוזר מאד,
וכאב הראש שלי -
7:19 - 7:21החמיר, אז ירדתי מהמכשיר,
-
7:21 - 7:24ואני צועדת על רצפת הסלון שלי,
-
7:24 - 7:26ואני תופשת שהכל בתוך גופי
-
7:26 - 7:31האט מאד, וכל צעד מאד נוקשה
-
7:31 - 7:34ומאד מכוון.
אין בהליכה שלי שום זרימה, -
7:34 - 7:37וישנה מין חסימה
בתחום התפישתי שלי, -
7:37 - 7:41כך שאני מתמקדת
רק במערכות הפנימיות. -
7:41 - 7:43ואני עומדת בחדר הרחצה,
מוכנה להיכנס -
7:43 - 7:45למקלחת, ויכולתי ממש לשמוע
-
7:45 - 7:48את הדו-שיח שבתוך גופי.
שמעתי קול קטן -
7:48 - 7:51אומר, "השרירים האלה,
אתם צריכים להתכווץ. -
7:51 - 7:52והשרירים האלה, אתם תתרפו..."
-
7:52 - 7:55ואז איבדתי את שיווי המשקל שלי
ונתמכתי בקיר, -
7:55 - 7:59ואני מביטה מטה על זרועי
ואני תופשת -
7:59 - 8:03שאינני יכולה עוד להגדיר
את גבולות הגוף שלי. -
8:03 - 8:07ולא יכולה לקבוע היכן אני מתחילה
והיכן אני נגמרת, -
8:07 - 8:10מפני שהאטומים והמולקולות של זרועי
-
8:10 - 8:14התערבבו עם האטומים והמולקולות
של הקיר. -
8:14 - 8:18וכל מה שיכולתי לזהות
הוא האנרגיה הזו, האנרגיה. -
8:18 - 8:20ואני שואלת את עצמי,
"מה לא בסדר איתי? -
8:20 - 8:23מה קורה?" ובאותו רגע,
הפטפוט בתוך מוחי- -
8:24 - 8:27הפטפוט של מחצית המוח השמאלית שלי,
נדם לגמרי. -
8:27 - 8:30כאילו שמישהו לקח שלט רחוק
-
8:30 - 8:33ולחץ על 'השתקה'.
דומיה מוחלטת. -
8:33 - 8:36ובתחילה הייתי בהלם למצוא את עצמי
-
8:36 - 8:40בתוך נפש דוממת,
אך מיד אחר כך -
8:40 - 8:44נשביתי בהוד של האנרגיה שמסביבי.
-
8:44 - 8:48ומכיוון שלא יכולתי יותר להבחין
-
8:48 - 8:51בגבולות גופי, הרגשתי עצומה וכבירה.
-
8:51 - 8:55התאחדתי עם כל האנרגיה שהיתה שם,
-
8:55 - 8:58וזה היה נהדר.
-
8:58 - 9:00ואז, לפתע, המחצית השמאלית שלי
-
9:00 - 9:03שבה לחיים ואומרת לי,
"הי! יש לנו בעיה! -
9:03 - 9:05יש לנו בעיה!
אנו צריכות להשיג עזרה!" -
9:05 - 9:07אז אני חושבת,
"אה! יש לי בעיה. -
9:07 - 9:10יש לי בעיה." אז זה כאילו,
"בסדר, יש לי בעיה" -
9:10 - 9:13אבל אז אני מיד נסחפת בחזרה
-
9:13 - 9:16אל אותה מודעות,
ואני קוראת בחיבה -
9:16 - 9:19למרחב הזה "לה לה לנד."
-
9:20 - 9:22אבל זה היה נפלא שם.
תארו לעצמכם -
9:22 - 9:25איך זה להתנתק לגמרי
מן הקשקשת של המוח שלכם -
9:25 - 9:28שמחברת אתכם לעולם החיצוני שלכם.
-
9:28 - 9:31אז הנה אני במרחב הזה, ועבודתי
-
9:31 - 9:34וכל הלחץ שקשור בה - הכל נעלם.
-
9:34 - 9:37ואני הרגשתי קלילות בגוף.
תארו לעצמכם: -
9:37 - 9:41כל מערכות היחסים של העולם החיצוני,
-
9:41 - 9:44וכל גורמי הלחץ הקשורים בהם -
הכל נעלם. -
9:44 - 9:49ואני חשתי תחושה של שלווה.
-
9:49 - 9:54תארו לעצמכם מה פירוש
להשיל 37 שנות מטען רגשי! -
9:54 - 9:59[צחוק]
הו! ,חשתי התעלות. -
10:00 - 10:03התעלות. זה היה נפלא.
-
10:03 - 10:05ואז המחצית השמאלית שלי
שבה לחיים ואומרת, -
10:05 - 10:07"הי! את מוכרחה לשים לב.
-
10:07 - 10:09אנו צריכות עזרה" ואני חושבת,
"אני זקוקה לעזרה" -
10:09 - 10:11אני צריכה להתרכז."
-
10:11 - 10:13אז אני יוצאת מהמקלחת ובאופן מוכני
-
10:13 - 10:15מתלבשת ומתהלכת בדירה,
-
10:15 - 10:17וחושבת, "אני צריכה להגיע לעבודה
-
10:17 - 10:20אני מסוגלת לנהוג?
אני מסוגלת לנהוג?" -
10:20 - 10:22ובאותו הרגע זרועי הימנית נפלה
-
10:22 - 10:25משותקת לגמרי לצד גופי,
ואני קלטתי, -
10:25 - 10:28"אוי ואבוי! אני עוברת שבץ!
יש לי שבץ מוחי!" -
10:28 - 10:31ומיד לאחר מכן
המוח שלי אומר לי, "וואו!" -
10:31 - 10:37זה מדהים [צחוק]
זה מדהים! -
10:37 - 10:39כמה מדעני-מוח זוכים להזדמנות
-
10:39 - 10:42לחקור את המוח שלהם מבפנים?"
-
10:42 - 10:44[צחוק]
-
10:44 - 10:48ואז עולה בדעתי,
"אבל אני אישה נורא עסוקה!" -
10:48 - 10:51[צחוק]
"אין לי זמן בשביל שבץ מוחי!" -
10:51 - 10:53אז חשבתי,
"אינני יכולה למנוע מהשבץ המוחי לקרות, -
10:53 - 10:56אז אני אמשיך עם זה שבוע-שבועיים
-
10:56 - 10:58ואז אחזור לשגרה. בסדר.
-
10:58 - 11:00אז אני צריכה לקרוא לעזרה,
לצלצל לעבודה." -
11:00 - 11:02ולא הצלחתי להיזכר
במספר הטלפון בעבודה, -
11:02 - 11:04ואז נזכרתי שיש לי במשרד
כרטיס ביקור -
11:04 - 11:07עם המספר שלי.
אז אני נכנסת לחדר העבודה שלי, -
11:07 - 11:10ושולפת ערימת כרטיסי ביקור
בגובה 10 ס"מ. -
11:10 - 11:13ואני מסתכלת בכרטיס העליון, ואפילו
-
11:13 - 11:17שבעיני רוחי אני רואה בבהירות
איך הכרטיס נראה, -
11:17 - 11:19איני יכולה לקבוע אם זהו
-
11:19 - 11:22כרטיס הביקור שלי או לא,
כי אני רואה רק פיקסלים -
11:22 - 11:24והפיקסלים של המלים התערבבו
-
11:24 - 11:27עם הפיקסלים של הרקע
ושל הסמלים, -
11:27 - 11:29ופשוט לא יכולתי להבחין ביניהם.
-
11:29 - 11:32אז הייתי מחכה ל"גל של התבהרות".
-
11:32 - 11:35וכשהוא הגיע, הצלחתי
-
11:35 - 11:38להתחבר שוב למציאות הנורמלית, ולזהות
-
11:38 - 11:40זה לא הכרטיס, זה לא הכרטיס,
זה לא הכרטיס, -
11:40 - 11:44נדרשו לי 45 דקות לעבור על 3 ס"מ
-
11:44 - 11:46מערימת הכרטיסים ההיא.
-
11:47 - 11:49בינתיים, במשך 45 דקות, שטף הדם
-
11:49 - 11:51במחצית המוח השמאלית שלי
הולך וגדל. -
11:51 - 11:54אני לא מבינה את המספרים
ולא את הטלפון, -
11:54 - 11:56אבל זו תכנית הפעולה היחידה שיש לי.
-
11:56 - 11:59אני לוקחת את הטלפון ושמה אותו כאן,
ואת הכרטיס -
11:59 - 12:01אני מניחה כאן,
-
12:01 - 12:05ואני משווה את צורות הקשקושים
שעל כרטיס הביקור -
12:05 - 12:08לצורות של הקשקושים
שעל מקלדת הטלפון. -
12:08 - 12:11אבל אז אני נסחפת בחזרה
אל לה-לה לנד, -
12:11 - 12:14וכשאני חוזרת אני לא זוכרת אם כבר
-
12:14 - 12:15חייגתי את המספרים האלה.
-
12:15 - 12:19אז נאלצתי להשתמש בזרועי המשותקת
כמו במשקולת -
12:19 - 12:22ולכסות בה את המספרים
בזה אחר זה וללחוץ עליהם -
12:22 - 12:25כך שכאשר חזרתי למציאות הנורמלית
-
12:25 - 12:30יכולתי לקבוע:
"כן, את המספר הזה כבר חייגתי." -
12:30 - 12:32לבסוף חוייג כל המספר,
-
12:32 - 12:34ואני מקשיבה לטלפון,
-
12:34 - 12:37וחברי לעבודה מרים את השפופרת
ואומר לי, -
12:38 - 12:43"וו וו וו וו" [צחוק]
ואני חושבת לעצמי, -
12:43 - 12:49"אוי ואבוי, הוא נשמע כמו כלב!"
-
12:50 - 12:52אז אני אומרת לו,
ובראשי ברור לי שאני אומרת לו, -
12:52 - 12:54"מדברת ג'יל! אני זקוקה לעזרה!"
-
12:55 - 12:58ומה שיוצא בקול שלי הוא,
"וו וו וו וו" -
12:58 - 13:00ואני חושבת,
"אוי ואבוי! אני נשמעת כמו כלב" -
13:00 - 13:03כך שלא יכולתי לדעת, לא ידעתי
-
13:03 - 13:06שאיני מסוגלת לדבר או להבין מלים
עד שניסיתי לעשות זאת. -
13:06 - 13:09הוא הבין שאני צריכה עזרה,
והוא השיג לי עזרה. -
13:09 - 13:13וזמן קצר לאחר מכן מסיעים אותי
-
13:13 - 13:17באמבולנס מבי"ח בבוסטון
לבי"ח הכללי של מסצ'וסטס -
13:17 - 13:19ואני מכורבלת לי כמו עובר קטן.
-
13:19 - 13:26וממש כמו בלון שנותרה בו
טיפת האוויר האחרונה, -
13:26 - 13:29והאוויר הזה עוזב את הבלון,
-
13:29 - 13:33כך חשתי את האנרגיה שלי מתנדפת
ואת רוחי נכנעת. -
13:33 - 13:39ובאותו רגע ידעתי,
-
13:39 - 13:42שכבר אינני הכוריאוגרפית של חיי.
-
13:42 - 13:45ואו שהרופאים יצילו את גופי ויעניקו לי
-
13:45 - 13:48הזדמנות שניה לחיות, או שזהו כנראה
-
13:48 - 13:50רגע המעבר שלי.
-
13:55 - 13:59כשהתעוררתי מאוחר יותר אחה"צ
נדהמתי לגלות -
13:59 - 14:04שאני עדיין בחיים.
כשחשתי את רוחי נכנעת, -
14:04 - 14:07נפרדתי לשלום מחיי.
-
14:07 - 14:11וכעת היתה התודעה שלי תלויה בין
-
14:11 - 14:15שני מישורי מציאות מנוגדים מאד.
גירויים שהגיעו -
14:15 - 14:18דרך המערכות התחושתיות שלי
הורגשו ככאב טהור. -
14:19 - 14:23האור צרב את מוחי כמו שריפה, והצלילים
-
14:23 - 14:27נשמעו כה רמים וכאוטיים,
שלא יכולתי להבחין -
14:27 - 14:31בין הקולות לרעשי הרקע,
-
14:31 - 14:35ורק רציתי לברוח.
בגלל שלא יכולתי להבחין -
14:35 - 14:40במיקום גופי במרחב,
הרגשתי עצומה וכבירה, -
14:40 - 14:44כמו שדה שזה עתה שוחררה
מהבקבוק שלה. -
14:45 - 14:50ורוחי נסקה חופשייה כמו לוויתן לבן גדול
-
14:50 - 14:55המחליק בים של התעלות דוממת.
-
14:56 - 15:04נירוונה. הגעתי לנירוונה. ואני זוכרת שחשבתי,
-
15:04 - 15:07שאין שום סיכוי שאצליח לדחוס
-
15:07 - 15:12את כל הכבירוּת הזו של עצמי
בחזרה לגוף הזעיר הזה. -
15:14 - 15:18אבל הבנתי, "אני עדיין בחיים!
אני עדיין בחיים, -
15:18 - 15:22והגעתי לנירוונה. ואם מצאתי
-
15:22 - 15:25נירוונה ואני עדיין בחיים, אז כל מי שחי
-
15:25 - 15:32יכול למצוא נירוונה."
ואני מדמיינת לי עולם -
15:32 - 15:36מלא בבני אדם יפים, שלווים,
מלאי חמלה -
15:36 - 15:39ואוהבים, שיודעים שבאפשרותם לבוא ולהיכנס
-
15:39 - 15:43בכל עת למרחב הזה, ושבאפשרותם
-
15:43 - 15:47לבחור במתכוון להתרחק ימינה
-
15:47 - 15:52מן המחצית השמאלית של מוחם
ולמצוא שלווה. -
15:52 - 15:56ואז הבנתי איזו מתנה אדירה
החוויה הזו -
15:56 - 16:00עשויה להיות,
איזה התקף של תובנה זה יכול להיות -
16:01 - 16:10לגבי איך אנו חיים את חיינו,
וזה דחף אותי להחלים. -
16:10 - 16:13שבועיים וחצי אחרי שטף הדם,
-
16:13 - 16:15המנתחים נכנסו וסילקו קריש דם
-
16:15 - 16:18בגודל כדור-גולף,
שלחץ על מרכזי השפה שלי. -
16:18 - 16:20כאן אני עם אמי,
-
16:20 - 16:28המלאך שלי.
נדרשו לי 8 שנים להחלים לגמרי. -
16:29 - 16:34אז מי אנחנו?
אנו הננו כוח-החיים של היקום, -
16:34 - 16:39מיומנים בשימוש בידינו
ועם שני מוחות קוגניטיביים. -
16:39 - 16:43ויש לנו הכוח לבחור בכל רגע ורגע
-
16:43 - 16:47מי ואיך אנו רוצים להיות בעולם.
-
16:48 - 16:50כאן ועכשיו, אני יכולה לפסוע ולהיכנס
-
16:50 - 16:54לתוך המודעות של מחצית מוחי הימנית,
שבה אנחנו, -
16:54 - 16:58אני, כוח החיים של היקום.
-
16:58 - 17:01וכוח החיים
של 50 טריליון המולקולות הנהדרות -
17:01 - 17:06והגאוניות מהן מורכבת הצורה שלי,
מאוחדת עם כל היש. -
17:07 - 17:10או שאני יכולה לבחור לפסוע
אל תוך המודעות -
17:10 - 17:14של מחצית מוחי השמאלית,
ושם אני נעשית פרט בודד, -
17:14 - 17:17מובחנת, נבדלת מן הזרם,
-
17:18 - 17:21נבדלת מכם.
אני דר' ג'יל בולטי טיילור, משכילה, -
17:21 - 17:28נוירו-אנטומית.
אלה "שתינו" שבתוכי. -
17:32 - 17:39מה הייתם בוחרים?
במה אתם בוחרים? ומתי? -
17:41 - 17:45אני מאמינה שככל שנרבה לבחור
-
17:45 - 17:48להפעיל את החיווט של
מעגלי השלווה הפנימית והעמוקה -
17:48 - 17:51במחצית המוח הימנית שלנו,
נקרין יותר שלווה -
17:51 - 17:55אל העולם,
וכוכב הלכת שלנו יהיה שליו יותר. -
17:55 - 18:00וחשבתי שזה רעיון שראוי להפיצו.
- Title:
- התקף התובנה רב-העוצמה של ג'יל בולטי טיילור
- Speaker:
- Jill Bolte Taylor
- Description:
-
more » « less
בחלקה של ג'יל בולטי טיילור נפלה הזדמנות-מחקר שרק מעט מחוקרי המוח מייחלים לה: היא עברה שבץ מוחי קשה, וצפתה כיצד תפקודי מוחה - תנועה, דיבור, מודעות עצמית - כבים בזה אחר זה. סיפור מדהים.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 18:21
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
Sigal Tifferet accepted Hebrew subtitles for My stroke of insight | |
|
|
Sigal Tifferet edited Hebrew subtitles for My stroke of insight |