דן אריאלי על הקוד המוסרי המשובש שלנו
-
0:01 - 0:03אני רוצה לדבר היום מעט
-
0:03 - 0:06על אי רציונאליות צפויה מראש.
-
0:06 - 0:10והעניין שלי בהתנהגות אי-רציונאלית
-
0:10 - 0:13התחיל לפני שנים רבות בבית החולים.
-
0:13 - 0:17נכוויתי קשה מאוד.
-
0:17 - 0:20ואם תבלו הרבה זמן בבית חולים,
-
0:20 - 0:23תראו הרבה סוגים של חוסר הגיון.
-
0:23 - 0:28והסוג שהפריע לי ביותר במחלקת הכוויות
-
0:28 - 0:32היה התהליך שבו האחיות הסירו מעליי את התחבושות.
-
0:33 - 0:35וודאי יצא לכם להוריד פלסטר,
-
0:35 - 0:38ותהיתם, בוודאי, מהי הגישה הנכונה.
-
0:38 - 0:42האם לתלוש אותו במהירות -- משך זמן קצר, אך עוצמת כאב גבוהה --
-
0:42 - 0:44או להוריד את הפלסטר לאט --
-
0:44 - 0:48לוקח יותר זמן, אך כל שנייה כואבת פחות --
-
0:48 - 0:51מהי הגישה הנכונה?
-
0:51 - 0:55אחיות המחלקה חשבו שהגישה הנכונה
-
0:55 - 0:58היא גישת התלישה, אז הן היו אוחזות ותולשות.
-
0:58 - 1:00ואוחזות ותולשות.
-
1:00 - 1:04ובגלל ש70 אחוזים מגופי היו שרופים, זה לקח כשעה.
-
1:04 - 1:07כמו שניתן לדמיין,
-
1:07 - 1:11שנאתי את רגע התלישה בעל עוצמת הכאב הגבוהה.
-
1:11 - 1:13ניסיתי לדבר איתן בהגיון ואמרתי,
-
1:13 - 1:14"למה שלא ננסה משהו אחר?
-
1:14 - 1:16למה שלא נעשה את זה מעט ממושך יותר --
-
1:16 - 1:21אולי שעתיים במקום שעה -- ונסבול פחות מעוצמת הכאב הזאת?
-
1:21 - 1:23והאחיות אמרו לי שני דברים:
-
1:23 - 1:27הן אמרו שיש להן את המודל הנכון של החולה --
-
1:27 - 1:30שהן יודעות מה צריך לעשות על-מנת להקטין את הכאב שלי --
-
1:30 - 1:33והן גם אמרו לי שהמילה "חולה", פירושה אינו
-
1:33 - 1:35להציע הצעות או להפריע או ...
-
1:35 - 1:38זה לא רק בעברית, אגב.
-
1:38 - 1:41זה בכל שפה שפגשתי עד כה.
-
1:41 - 1:45ואתם יודעים, אין הרבה -- לא היה הרבה שיכלתי לעשות,
-
1:45 - 1:48והן המשיכו לעשות מה שהן עשו.
-
1:48 - 1:50וכ-3 שנים לאחר מכן, כשעזבתי את בית החולים,
-
1:50 - 1:53התחלתי ללמוד באוניברסיטה.
-
1:53 - 1:56ואחד השיעורים המעניינים ביותר שלמדתי
-
1:56 - 1:58היה כי ישנה שיטה ניסיונית
-
1:58 - 2:02שאם יש לך שאלה, אתה יכול ליצור עותק של אותה שאלה
-
2:02 - 2:06באופן מופשט, ואתה יכול לבחון את השאלה,
-
2:06 - 2:08ואולי ללמוד משהו על העולם.
-
2:08 - 2:10אז זה מה שעשיתי.
-
2:10 - 2:11עדיין התעניינתי
-
2:11 - 2:13בשאלה הזו של איך להוריד תחבושות מפצועי כוויות.
-
2:13 - 2:16אז לא היה לי הרבה כסף,
-
2:16 - 2:20אז הלכתי לחנות חומרי בניין וקניתי מלחציים, כמו של נגרים.
-
2:20 - 2:24והבאתי אנשים למעבדה והכנסתי את האצבע שלהם אל תוך המלחציים,
-
2:24 - 2:26ומעכתי אותה קצת.
-
2:26 - 2:28(צחוק)
-
2:28 - 2:31ומעכתי אותה למשכי זמן ארוכים ומשכי זמן קצרים,
-
2:31 - 2:33וכאב שעלה וכאב שירד,
-
2:33 - 2:37ועם הפסקות וללא הפסקות -- מבחר גרסאות של כאב.
-
2:37 - 2:39וכשסיימתי להכאיב לאנשים קצת, הייתי שואל אותם,
-
2:39 - 2:41ובכן, כמה זה כאב? או כמה זה כאב?
-
2:41 - 2:43או, אם היית צריך לבחור מבין שני האחרונים,
-
2:43 - 2:45במה היית בוחר?
-
2:45 - 2:48(צחוק)
-
2:48 - 2:51המשכתי לעשות את זה במשך זמן מה.
-
2:51 - 2:53(צחוק)
-
2:53 - 2:57ואז, כמו בכל מחקר אקדמאי מוצלח, קיבלתי עוד מימון.
-
2:57 - 2:59התקדמתי לצליל, שוק חשמלי --
-
2:59 - 3:04אפילו היתה לי חליפת כאב שיכלה לגרום לאנשים הרבה יותר כאב.
-
3:04 - 3:08אבל בסוף התהליך,
-
3:08 - 3:11מה שלמדתי היה שהאחיות טעו.
-
3:11 - 3:14הן היו נשים מדהימות עם כוונות טובות
-
3:14 - 3:16ושפע של ניסיון, אבל בכל-זאת
-
3:16 - 3:20הן טעו באופן ניתן לחיזוי כל הזמן.
-
3:20 - 3:23מסתבר, שבגלל שאנחנו לא מודדים משך זמן
-
3:23 - 3:25באותה דרך בה אנחנו מודדים עוצמה,
-
3:25 - 3:29הייתי חווה פחות כאב אם משך הזמן היה ארוך יותר
-
3:29 - 3:31והעוצמה נמוכה יותר.
-
3:31 - 3:34מסתבר, שהיה טוב יותר אילו היו מתחילים מהפנים שלי,
-
3:34 - 3:36שהיה הרבה יותר כואב ואז היו מתקדמים לכיוון הרגליים,
-
3:36 - 3:39והייתי חווה מגמת שיפור עם הזמן.
-
3:39 - 3:40זה גם היה כואב פחות.
-
3:40 - 3:42ובנוסף, מסתבר שהיה טוב אילו
-
3:42 - 3:44היו עושים הפסקות באמצע כדי להתאושש מהכאב.
-
3:44 - 3:46כל אלה היו דברים שהיו מאוד רצויים,
-
3:46 - 3:49ולאחיות שלי לא היה מושג.
-
3:49 - 3:50ומהנקודה הזאת התחלתי לחשוב,
-
3:50 - 3:53האם האחיות הן האנשים היחידים בעולם אשר יטעו
-
3:53 - 3:56בהחלטה הספציפית הזאת, או האם מדובר במקרה כללי יותר?
-
3:56 - 3:58ומסתבר שמדובר במקרה כללי יותר --
-
3:58 - 4:01ישנן הרבה טעויות שאנחנו עושים.
-
4:01 - 4:06ואני רוצה לתת לכם דוגמה של אחת מאותן החלטות לא הגיוניות,
-
4:06 - 4:09ואני רוצה לדבר איתכם על רמאות.
-
4:09 - 4:11והסיבה שבחרתי ברמאות היא כי זה נושא מעניין,
-
4:11 - 4:13אבל גם מגלה לנו דבר מה, אני חושב,
-
4:13 - 4:16על מצב הבורסה הנוכחי.
-
4:16 - 4:19אז העניין שלי ברמאות התחיל
-
4:19 - 4:21כש"אנרון" עלתה לבמה, התפוצצה לפתע,
-
4:21 - 4:24ואני התחלתי לחשוב על מה שקורה.
-
4:24 - 4:25האם זה מקרה של
-
4:25 - 4:28כמה תפוחים רקובים שהיו מסוגלים לעשות את כל זה?
-
4:28 - 4:30או שמדובר במצב יותר מהותי,
-
4:30 - 4:34שבו הרבה אנשים מסוגלים להתנהג באופן כזה?
-
4:34 - 4:38אז, כמו שבד"כ אנחנו עושים, החלטתי לערוך ניסוי פשוט.
-
4:38 - 4:39וכך הוא התנהל:
-
4:39 - 4:42אם הייתם משתתפים בניסוי, הייתי נותן לכם פיסת נייר
-
4:42 - 4:46עם 20 בעיות פשוטות במתמטיקה שכל אחד יכול לפתור,
-
4:46 - 4:48אבל לא הייתי נותן לכם מספיק זמן.
-
4:48 - 4:50אחרי ש5 הדקות היו עוברות
-
4:50 - 4:53"החזירו את הניירות ואשלם לכם דולר לכל שאלה."
-
4:53 - 4:57אנשים עשו כן, ושילמתי להם 4 דולרים על המשימה -
-
4:57 - 4:59בממוצע, אנשים פתרו 4 שאלות.
-
4:59 - 5:02לאחרים ניסיתי לגרום לרמות.
-
5:02 - 5:03חילקתי את ניירות הבחינה שלהם
-
5:03 - 5:05ואחרי 5 דקות, אמרתי:
-
5:05 - 5:06"בבקשה, קרעו את הניירות שלכם.
-
5:06 - 5:09שימו את חתיכות הנייר בכיס או בתיק שלכם.
-
5:09 - 5:12ואמרו לי, בכמה תשובות צדקתם."
-
5:12 - 5:15עכשיו אנשים פתרו 7 שאלות בממוצע.
-
5:15 - 5:20וזה לא שכביכול היו כמה תפוחים רקובים --
-
5:20 - 5:23מעט אנשים שרימו הרבה,
-
5:23 - 5:26במקום זאת, ראינו הרבה אנשים שרימו מעט.
-
5:26 - 5:29עכשיו, בתיאוריה כלכלית,
-
5:29 - 5:32רמאות היא חישוב פשוט מאוד של עלות-תועלת.
-
5:32 - 5:34אתה חושב, מה הסיכוי להיתפס?
-
5:34 - 5:37כמה אני צפוי להרוויח מהרמאות?
-
5:37 - 5:39וכמה איענש אם אתפס?
-
5:39 - 5:41ואתה שוקל את האפשרויות האלה --
-
5:41 - 5:43אתה עורך את החישוב הפשוט של עלות-תועלת,
-
5:43 - 5:46ואתה מחליט אם משתלם לך לבצע את הפשע או לא.
-
5:46 - 5:48אז אנחנו מנסים לבחון את זה.
-
5:48 - 5:52לחלק מהאנשים, שינינו את כמות הכסף שהם יכלו להרוויח --
-
5:52 - 5:53כמה כסף הם יוכלו לגנוב.
-
5:53 - 5:56שילמנו להם 10 סנט עבור כל תשובה נכונה, 50 סנט,
-
5:56 - 5:59דולר אחד, 5 דולרים, 10 דולרים עבור תשובה נכונה.
-
5:59 - 6:03ניתן לצפות שככל שהסכום "על השולחן" עולה,
-
6:03 - 6:06אנשים ירמו יותר. אבל למעשה, לא כך היה.
-
6:06 - 6:09קיבלנו הרבה אנשים שמרמים ע"י גניבת מעט.
-
6:09 - 6:12מה לגבי הסבירות להיתפס?
-
6:12 - 6:14חלק מהאנשים קרעו חצי מהנייר שלהם,
-
6:14 - 6:15כך שנשארו ראיות.
-
6:15 - 6:17חלק מהאנשים קרעו את כל הנייר שלהם.
-
6:17 - 6:20חלק מהאנשים קרעו הכל, יצאו מהחדר,
-
6:20 - 6:23ושילמו לעצמם מקערת הכסף שהכילה יותר מ100 דולר.
-
6:23 - 6:26ניתן היה לצפות, שככל שהסבירות להיתפס יורדת,
-
6:26 - 6:29אנשים ירמו יותר, אבל, שוב, לא כך היה.
-
6:29 - 6:32שוב, הרבה אנשים רימו אך במעט.
-
6:32 - 6:35והם היו אדישים לתמריצים הכלכליים האלה.
-
6:35 - 6:36אז אמרנו, "אם אנשים אדישים
-
6:36 - 6:41להסברים ההגיוניים של התורה הכלכלית, לכוחות האלה,
-
6:41 - 6:44מה בעצם קורה פה?"
-
6:44 - 6:47וחשבנו שאולי מה שקורה זה שישנם שני כוחות.
-
6:47 - 6:49מצד אחד, כולנו רוצים להביט במראה
-
6:49 - 6:52ולהרגיש טוב עם עצמנו, אז אנחנו לא רוצים לרמות.
-
6:52 - 6:54מצד שני, אנחנו יכולים לרמות קצת,
-
6:54 - 6:56ועדיין להרגיש טוב עם עצמנו.
-
6:56 - 6:57אז אולי, מה שקורה הוא
-
6:57 - 6:59שיש רמת רמאות שאנחנו לא יכולים לעבור,
-
6:59 - 7:03אבל אנחנו בכ"ז יכולים להרוויח מרמאות ברמה נמוכה,
-
7:03 - 7:06כל עוד הרמאות לא משנה את הדימוי העצמי שלנו.
-
7:06 - 7:09אנחנו קוראים לזה "גורם אלתור".
-
7:10 - 7:14עכשיו, איך בודקים גורם אלתור אישי?
-
7:14 - 7:18בתחילה שאלנו איך נוכל לצמצם את גורם האלתור?
-
7:18 - 7:20אז הבאנו אנשים למעבדה ואמרנו:
-
7:20 - 7:22"יש לנו שתי משימות בשבילכם היום."
-
7:22 - 7:23ראשית, ביקשנו ממחצית מהאנשים
-
7:23 - 7:25להיזכר ב10 ספרים שקראו בתיכון,
-
7:25 - 7:28או להיזכר ב10 הדיברות,
-
7:28 - 7:30ואז פיתינו אותם עם רמאות.
-
7:30 - 7:33הסתבר, שהאנשים שניסו להיזכר ב10 הדיברות --
-
7:33 - 7:35ובמקרה שלנו אף-אחד לא הצליח להיזכר ב10 הדיברות --
-
7:36 - 7:40אבל, אותם אנשים שניסו להיזכר ב10 הדיברות
-
7:40 - 7:43בהינתן ההזדמנות לרמות - לא רימו כלל.
-
7:43 - 7:45זה לא שהאנשים הדתיים יותר --
-
7:45 - 7:46אלה שזכרו יותר מהדיברות -- רימו פחות,
-
7:46 - 7:48ושהאנשים הדתיים פחות --
-
7:48 - 7:49אלה שכמעט ולא הצליחו להיזכר בדיברות --
-
7:49 - 7:51רימו יותר.
-
7:51 - 7:55ברגע שאנשים חשבו על לנסות ולהיזכר ב10 הדיברות
-
7:55 - 7:56הם הפסיקו לרמות.
-
7:56 - 7:58למעשה, אפילו כשנתנו לאתיאיסטים מוצהרים
-
7:58 - 8:02את המשימה להישבע על ספר התנ"ך ואז נתנו להם הזדמנות לרמות,
-
8:02 - 8:04הם לא רימו כלל.
-
8:06 - 8:08עכשיו, 10 הדיברות הן דבר שקשה
-
8:08 - 8:10להכניס למערכת החינוך, אז אמרנו
-
8:10 - 8:12"למה שלא נגרום לאנשים לחתום על 'קוד אתי'?"
-
8:12 - 8:14אז גרמנו להם לחתום:
-
8:14 - 8:18"אני מבין שהסקר הקצר הזה יערך בהתאם לקוד האתי של MIT ."
-
8:18 - 8:21ואז הם קרעו את זה לגזרים. שום רמאות בכלל.
-
8:21 - 8:22וזה מאוד מעניין
-
8:22 - 8:24כי לאוניברסיטת MIT כלל אין "קוד אתי".
-
8:24 - 8:29(צחוק)
-
8:29 - 8:33אז, כל זה מקטין את "גורם האלתור."
-
8:33 - 8:36ומה בדבר הגדלת "גורם האלתור"?
-
8:36 - 8:38הניסוי הראשון -- הסתובבתי בMIT
-
8:38 - 8:41ופיזרתי שישיות של קולה במקררים --
-
8:41 - 8:43אלה היו מקררים משותפים לתלמידי התואר הראשון.
-
8:43 - 8:46וחזרתי למדוד את מה שאנחנו קוראים לו
-
8:46 - 8:50"זמן מחצית החיים" של קולה -- כמה זמן היא תשרוד במקררים?
-
8:50 - 8:53וכמו שניתן לצפות, היא לא שורדת הרבה זמן. אנשים לוקחים אותה.
-
8:53 - 8:57להבדיל, לקחתי צלחת עם 6 שטרות בני דולר אחד,
-
8:57 - 9:00והשארתי אותם באותם מקררים.
-
9:00 - 9:01אף שטר לא נעלם.
-
9:01 - 9:04אבל, זה אינו ניסוי טוב במדעי החברה,
-
9:04 - 9:07אז כדי לשפר אותו, ערכתי את אותו הניסוי
-
9:07 - 9:09כפי שתיארתי לכם הרגע.
-
9:09 - 9:12שליש מהאנשים שקיבלו את דפי הנייר - החזירו אותם,
-
9:12 - 9:15שליש מהאנשים שקיבלו את הדפים - קרעו אותם, 202 00:09:15,000 --> 00:09:16,000 הם פנו אלינו ואמרו:
-
9:15 - 9:16הם פנו אלינו ואמרו
-
9:16 - 9:19"מר נסיין, פתרתי X שאלות. תן לי X דולרים."
-
9:19 - 9:22שליש מהאנשים כשסיימו לקרוע את הניירות
-
9:22 - 9:24באו אלינו ואמרו:
-
9:24 - 9:30"מר נסיין, פתרתי X שאלות, תן לי X אסימונים."
-
9:30 - 9:33לא שילמנו להם בדולרים. שילמנו להם במשהו אחר.
-
9:33 - 9:36ואז הם לקחו את המשהו האחר, הלכו 4 מטר הצידה,
-
9:36 - 9:38והחליפו את המשהו הזה בדולרים.
-
9:38 - 9:40תחשבו על התפיסה האינטואיטיבית הבאה:
-
9:40 - 9:43כמה רע תרגישו אם תיקחו עיפרון מהעבודה הביתה,
-
9:43 - 9:45בהשוואה לכמה רע תרגישו
-
9:45 - 9:47אם תיקחו 10 סנט מהקופה הקטנה במשרד?
-
9:47 - 9:50הדברים הללו נותנים תחושה שונה לגמרי.
-
9:50 - 9:53האם הרחקת האנשים מהכסף המזומן למשך כמה שניות
-
9:53 - 9:56ע"י תשלום באסימונים תשפיע?
-
9:56 - 9:58המשתתפים הכפילו את הרמאות שלהם.
-
9:58 - 10:00אומר לכם מה אני חושב
-
10:00 - 10:02לגבי זה והבורסה בעוד רגע.
-
10:03 - 10:07אבל זה עדיין לא פתר את הבעיה הגדולה שהיתה לי עם "אנרון,"
-
10:07 - 10:10כיוון שב"אנרון" ישנו גם מרכיב חברתי.
-
10:10 - 10:11אנשים רואים את ההתנהגות של השאר.
-
10:11 - 10:13למעשה, בכל יום, כשאנחנו פותחים את העיתון
-
10:13 - 10:15אנחנו רואים דוגמאות של אנשים מרמים.
-
10:15 - 10:18איך זה משפיע עלינו?
-
10:18 - 10:19אז ערכנו ניסוי נוסף.
-
10:19 - 10:22אירגנו קבוצת סטודנטים גדולה לניסוי
-
10:22 - 10:23ושילמנו להם מראש,
-
10:23 - 10:26כך שכל אחד קיבל מעטפה עם התשלום עבור הניסוי.
-
10:26 - 10:28ואמרנו להם שבסוף, ביקשנו מהם
-
10:28 - 10:32לשלם לנו בחזרה את הכסף שלא הרוויחו. יש?
-
10:32 - 10:33אותו הדבר קרה.
-
10:33 - 10:35כשאנחנו נותנים לאנשים את ההזדמנות לרמות, הם מרמים.
-
10:35 - 10:38הם מרמים בקצת, אבל מרמים.
-
10:38 - 10:41אבל במקרה הזה שכרנו גם סטודנט למשחק.
-
10:41 - 10:45הסטודנט למשחק נעמד לאחר 30 שניות ואמר:
-
10:45 - 10:48"פתרתי הכל, מה לעשות?"
-
10:48 - 10:52והנסיין אמר: "אם פתרת הכל, לך הביתה,
-
10:52 - 10:53זהו זה, המשימה נגמרה."
-
10:53 - 10:57אז עכשיו היה לנו סטודנט -- סטודנט למשחק --
-
10:57 - 10:59שהיה חלק מהקבוצה.
-
10:59 - 11:01אף אחד לא ידע שהוא שחקן.
-
11:01 - 11:05והיה ברור שהוא רימה בדרך מאוד מאוד חמורה.
-
11:05 - 11:08מה יקרה לשאר חברי הקבוצה?
-
11:08 - 11:11האם ירמו יותר או שמא פחות?
-
11:11 - 11:13הנה מה שקרה:
-
11:13 - 11:17מסתבר שזה תלוי באיזו חולצה הם לבשו.
-
11:17 - 11:19הנה הקטע,
-
11:19 - 11:22העברנו את הניסוי בקרנגי-מלון ובפיטסבורג.
-
11:22 - 11:24בפיטסבורג יש שתי אוניברסיטאות גדולות:
-
11:24 - 11:27קרנגי-מלון והאוניברסיטה של פיטסבורג.
-
11:27 - 11:29כל המשתתפים בניסוי
-
11:29 - 11:31היו תלמידי קרנגי-מלון
-
11:31 - 11:35וכאשר השחקן אשר נעמד היה גם תלמיד של קרמגי-מלון --
-
11:35 - 11:37הוא באמת היה תלמיד של קרנגי-מלון --
-
11:37 - 11:41אבל הוא היה חלק מהקבוצה, הרמאות עלתה.
-
11:41 - 11:45אבל כאשר הוא לבש חולצה של אוניברסיטת פיטסבורג
-
11:45 - 11:47הרמאות ירדה.
-
11:47 - 11:50(צחוק)
-
11:50 - 11:53עכשיו, זה חשוב, כיוון שיש לזכור
-
11:53 - 11:55שברגע שהסטודנט נעמד
-
11:55 - 11:58היה ברור לכולם שהם יכולים להתחמק עם הרמאות,
-
11:58 - 12:00כיוון שהנסיין אמר:
-
12:00 - 12:02"סיימת הכל. לך הביתה" והשחקן הלך עם הכסף.
-
12:02 - 12:05אז העניין לא היה ממש הסיכון להיתפס.
-
12:05 - 12:08זה היה יותר על הנורמות של רמאות.
-
12:08 - 12:11אם מישהו מתוך הקבוצה שלנו מרמה ואנחנו רואים אותו מרמה
-
12:11 - 12:15אנחנו מרגישים שזה יותר ראוי, כקבוצה, להתנהג כך.
-
12:15 - 12:17אבל אם זה מישהו מקבוצה אחרת, אותם אנשים נוראיים --
-
12:17 - 12:19אני מתכוון, לא נוראיים ב --
-
12:19 - 12:21אבל אנשים שאנחנו לא רוצים להזדהות איתם
-
12:21 - 12:23מאוניברסיטה אחרת, קבוצה אחרת,
-
12:23 - 12:26לפתע פתאום המודעות של האנשים ליושר עולה --
-
12:26 - 12:28קצת כמו הניסוי עם 10 הדיברות --
-
12:28 - 12:32והם מרמים עוד פחות.
-
12:32 - 12:36אז מה למדנו על רמאות מכל זה?
-
12:36 - 12:39למדנו שהרבה אנשים יכולים לרמות.
-
12:39 - 12:42הם מרמים רק במעט.
-
12:42 - 12:46כשאנחנו מזכירים להם את המוסר שלהם, הם מרמים פחות.
-
12:46 - 12:49כשאנחנו מתרחקים מהרמאות,
-
12:49 - 12:53מאובייקט הכסף, למשל, הם מרמים יותר.
-
12:53 - 12:55וכשאנחנו רואים רמאות מסביבנו,
-
12:55 - 12:59בייחוד אם זה מתוך הקבוצה שלנו, הרמאות עולה.
-
12:59 - 13:02עכשיו, אם נחשוב על זה במונחים של הבורסה,
-
13:02 - 13:03חשבו מה קורה.
-
13:03 - 13:06מה קורה כשיוצרים משהו,
-
13:06 - 13:08כשמשלמים לאנשים הרבה כסף
-
13:08 - 13:11כדי לראות את המציאות בצורה מעט מעוותת.
-
13:11 - 13:14האם הם לא יצליחו לראות את המציאות כך?
-
13:14 - 13:15בוודאי שיצליחו.
-
13:15 - 13:16מה קורה כשעושים דברים אחרים,
-
13:16 - 13:18כשמפרידים דברים מכסף?
-
13:18 - 13:21קוראים לזה מניות, אופציות, נגזרים,
-
13:21 - 13:22ניירות ערך מגובי משכנתאות.
-
13:22 - 13:25היתכן שעם דברים יותר מרוחקים כאלה,
-
13:25 - 13:27שאינם אסימון לשנייה אחת,
-
13:27 - 13:29אלא דבר שמרוחק צעדים רבים מכסף
-
13:29 - 13:33למשך זמן ארוך הרבה יותר -- הייתכן שאנשים ירמו אפילו יותר?
-
13:33 - 13:35ומה קורה לסביבה החברתית
-
13:35 - 13:38כשאנשים רואים אחרים מתנהגים כך סביבם?
-
13:38 - 13:42אני חושב שכל הכוחות האלה פועלים בצורה רעה
-
13:42 - 13:44בבורסה.
-
13:44 - 13:47ובאופן כללי, אני רוצה להגיד לכם משהו
-
13:47 - 13:50על כלכלה התנהגותית.
-
13:50 - 13:54יש בחיינו הרבה אינטואיציות,
-
13:54 - 13:57והנקודה היא שהרבה מהאינטואיציות הללו שגויות.
-
13:57 - 14:00השאלה היא, האם נבחן את האינטואיציות האלה?
-
14:00 - 14:02אנחנו יכולים לחשוב איך לבחון את האינטואיציות האלה
-
14:02 - 14:04בחיינו הפרטיים, בחיינו העסקיים,
-
14:04 - 14:07ובייחוד כשזה נוגע לנושאי מדיניות,
-
14:07 - 14:10כשאנחנו חושבים על דברים כמו "לא משאירים אף ילד מאחור,"
-
14:10 - 14:13כשיוצרים שווקי מניות חדשים, יוצרים מדיניות חדשה --
-
14:13 - 14:16מיסוי, ביטוח בריאות ועוד.
-
14:16 - 14:18והקושי שבבחינת האינטואיציה שלנו
-
14:18 - 14:20היה השיעור שלמדתי
-
14:20 - 14:22כשחזרתי לדבר עם האחיות.
-
14:22 - 14:24אז חזרתי לדבר איתן,
-
14:24 - 14:27ולספר להן מה שגיליתי לגבי הסרת התחבושות.
-
14:27 - 14:29ולמדתי שני דברים מעניינים,
-
14:29 - 14:31אחד היה, שהאחות החביבה עלי ביותר, אתי,
-
14:31 - 14:35אמרה לי שלא החשבתי את הכאב שלה בשיקולי.
-
14:35 - 14:37היא אמרה: "כמובן, אתה יודע, זה היה מאוד כואב עבורך.
-
14:37 - 14:39אבל חשוב עלי כאחות,
-
14:39 - 14:41להלביש ולהוריד תחבושות ממישהו שחיבבתי,
-
14:41 - 14:44והייתי צריכה לעשות זאת שוב ושוב לאורך זמן רב.
-
14:44 - 14:47יצירת סבל כה רב היא משהו שקשה גם לי."
-
14:47 - 14:52והיא אמרה, אולי זה חלק מהסיבה שבגללה זה היה קשה עבורה
-
14:52 - 14:55אבל זה היה יותר מעניין מזה, כי היא אמרה:
-
14:55 - 15:00"אני לא חשבתי שהאינטואיציה שלך היתה נכונה.
-
15:00 - 15:01אני הרגשתי שהאינטואיציה שלי נכונה."
-
15:01 - 15:03אז אם תחשבו על כל האינטואיציות שיש לכם,
-
15:03 - 15:07זה מאוד קשה לחשוב שהאינטואיציה שלכם שגויה.
-
15:07 - 15:10והיא אמרה: "בהתחשב בעובדה שחשבתי שהאינטואיציה שלי נכונה" --
-
15:10 - 15:12היא חשבה שהאינטואיציה שלה נכונה --
-
15:12 - 15:17היה לה מאוד קשה לקבל את הצורך לערוך ניסוי קשה
-
15:17 - 15:19שיבדוק אם היא טועה.
-
15:19 - 15:23אבל למעשה, זה המצב שבו אנחנו נמצאים כל הזמן.
-
15:23 - 15:26יש לנו אינטואיציות חזקות לגבי כל מיני דברים --
-
15:26 - 15:29היכולות שלנו, איך שהכלכלה עובדת,
-
15:29 - 15:31כמה צריך לשלם למורים בבתי הספר.
-
15:31 - 15:34אבל אם לא נתחיל לבדוק את האינטואיציות האלה
-
15:34 - 15:36אנחנו לא נשתפר.
-
15:36 - 15:38ותחשבו כמה חיי היו יכולים להיות יותר טובים
-
15:38 - 15:40אם אותן אחיות היו מוכנות לבדוק את האינטואיציות שלהן
-
15:40 - 15:41ואיך הכל היה יותר טוב
-
15:41 - 15:46אם רק היינו עושים יותר בדיקות שיטתיות של האינטואיציות שלנו
-
15:46 - 15:48תודה רבה.
- Title:
- דן אריאלי על הקוד המוסרי המשובש שלנו
- Speaker:
- Dan Ariely
- Description:
-
more » « less
הכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי חוקר את השיבושים בקוד המוסרי שלנו: הסיבות החבויות שבעטיין אנו חושבים כי זה "בסדר" לרמות או לגנוב (לפעמים). מחקרים חכמים עוזרים להדגיש את הטענה שלו, שאנחנו בלתי הגיוניים באופן צפוי מראש -- ושאנו ניתנים להשפעה בדרכים שאיננו יכולים לתפוס.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 16:03
|
Ran Amitay added a translation |